מפל אינקץ

היה זה עוד יום רגיל בעולם מֶרְיוֹן. בני העולם נפגשו איש עם רעהו, הלכו להשתכר בפונדק המקומי וטיילו בחיק הטבע בעת שילדיהם השתובבו בינם לבין עצמם. אחדים אף לקחו את בני זוגם לפיקניק רומנטי באחד מחופי הים הנרחבים שבמריון.

לפתע השמיים התקדרו. אט-אט נעלם האור וחושך תפס את מקומו. רעש רם וצורם הדהד באוזניהם של ילידי העולם. הרעש התחזק, ובכל רגע שחלף הפך העולם חשוך יותר. בן רגע, ובאופן שהפתיע את מרבית יצורי העולם, הרעש נמוג כלא היה, והחושך שב והתבהר לאור יום מלא.

ברגע שיצורי העולם סיגלו את עיניהם בשנית לאורו המסנוור של היום, נגלה בפניהם מחזה שכמותו לא נגלה מעולם במריון. הכול התפעלו ועצרו נשימתם באחת. יש שסקרנותם גברה עליהם והחלו מתקרבים לחפץ החשוד, יש שפחדם גבר עליהם והחלו מתרחקים ממנו, אך הרוב נשאר עומד במקומו. הכול בהו בחפץ המוזר, מחכים להתרחשות הבאה.

החפץ היה דמוי קונוס, בצבעי לבן ואפור. בתחתיתו היו כמה מנועי סילון וארבע כנפיים שייצבו אותו. על חזיתו נרשם דבר מה בשפה שהמקומיים לא הכירו, אך בכל זאת התעקשו לנסות לקרוא.

דלת החללית נפתחה ומתוכה יצאו שלושה בני אדם עם חליפות חלל ומסכות לנשימה. לאחר כמה רגעים הם החלו להוריד בזה אחר זה את המסכות. מבטם המופתע נראה בבירור על פניהם של התושבים המקומיים.

זאת הייתה ההיכרות הראשונית של בני האדם עם יצורים חיים אחרים. שלושת בני האדם נשארו בעולם מריון במשך כמה שבועות, עד שבסופו של דבר הגיעו להסכמה עם הגָלָנְס הראשית: בני האדם יעזבו את מריון, ובתמורה לכך תושבי מריון לא יתקרבו למערכת השמש של כוכב בני האדם.

בני האדם עזבו את עולם מריון, ומריון נשמר כשהיה, עולם של טבע וקסם ללא שום התערבות של טכנולוגיה. לפחות כך הם חשבו.