מפץ

הוֹ רוֹמֵיאוֹ

צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה

כָּאן יוּלְיָה

אֲהוּבָתְךָ.

הַכְּבָר שָׁתִיתָ

רֶקַח פְּרֵדָה?

כְּבָר נָעַצְתִּי בִּי

לַהַב הַבְּגִידָה.

אֵיךְ יָכֹלְתִּי?

אֵיךְ יָכֹלְתָּ אַתָּה!

הוֹ רוֹמֵיאוֹ.

לָמָּה

מַרְקוּצְיוֹ הֶעֱדַפְתָּ -

עַל מָרוּתוֹ,

עַל קוּצוֹ,

וַאֲנִי, יוּלְיָה,

אֲהוּבָתְךָ,

לֹא זָנִיתִי, לֹא גָּנַבְתִּי,

לְבַסּוֹף נִזְנַחְתִּי.

הוֹ רוֹמֵיאוֹ,

אֵיךְ יָכֹלְתָּ.

צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה.

בְּבַקָּשָׁה...

אַעֲמִיד פְּנֵי חוֹלֶפֶת

וְלוּ לִתֵּן בְּךָ מַבָּט.

הוֹ רוֹמֵיאוֹ,

מַדּוּעַ שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה,

לְגוֹם תַּרְעֶלֶת נִדּוֹנָה?

מַדּוּעַ זֹאת, שֵייקְסְפִּיר,

יַא בֵּן זוֹנָה.