מרחק, נגיעה

הנייר, כך כתב אנתוני גרפטון בעיתון ״הניו יורק טיימס״, מחזיק את העולם ואינו הולך לשום מקום.79 מאז שנות השבעים, הוא מוסיף, ניבאו רבים כי נעבוד במשרדים ללא נייר – אך עד כה כל אמריקני משתמש בממוצע בכ־320 ק״ג של נייר לשנה, ובני אדם מוסיפים לראות במשטח הלבן את אחד הדברים הבנאליים והיום־יומיים ביותר שקיימים בחייהם.

רבות נכתב על המצאת הכתב, אך חשוב לא פחות ממנה הוא הפיתוח או העדכון המתמשך של המשטחים שעליהם נחקק הכתוב. מעשה הכתיבה הראשון הידוע לנו כיום הוא כתובת מסותתת באבן שנמצאה על הר האלים ליד העיירה ביסותון שבאיראן. בהמשך, תולדות המין האנושי מלאות בעדויות ובסיפורים על אודות האיתור והפיתוח של חומרי כתיבה שישפרו את ״יציבותו״ של המסר – שימורו והנצחתו. כך, במהלך ההיסטוריה הופיעו משטחי כתיבה מסוגים שונים, לרבות קליפות פנימיות של עצים (Bark base writing material) ששימשו את האצטקים במקסיקו הקדומה, אך המוכרים יותר הם עורות בעלי החיים, הפפירוס והנייר.80

המצאת הנייר שאותו אנחנו מכירים כיום – זה שנוצר מתאית (Cellulose) של צמחים (שנחבטה ויובשה) רשומה לדעת רבים (אם כי יש המפקפקים בכך) על שמו של השר לעבודות ציבוריות בממשל הסיני טסאי לום, וההמצאה עצמה מתוארכת לשנת 105 לספירת הנוצרים.81 היא הוטמעה ראשית בתוך תרבות שכתבה את קורותיה עד אותה תקופה על גבי אבן ירקן או במבוק. לאחר מכן, הגם שמלכי סין הקפידו לשמור על הטכנולוגיה שנפלה בחיקם, זו החלה זו לנדוד ברחבי העולם של ימי הביניים. תחילה היו אלו נזירים בודהיסטים נודדים שהעבירו את בשורת המשטח החדש ליפן ולקוריאה. בהמשך קרס המונופול של מזרח אסיה על הנייר בעקבות ההפסד בקרב על גדות נהר הטראז שבקזחסטן בשנת 751. בסיום הקרב נלקחו בשבי יצרני נייר סינים שלימדו את שוביהם המוסלמים את המלאכה (ההיסטוריונים חלוקים בשאלה אם הדבר נעשה מרצון או בכפייה),82 ואלה האחרונים החלו להפיץ בסביבתם את הידע לגבי אופן ייצור החומר. כך הנייר הוסיף לנדוד מערבה ובאמצעות דרך המשי התפשט ברחבי העולם המוסלמי: לבגדד ומשם לסוריה ולמצרים, ובמאות התשיעית והעשירית כבר היה המשטח הדומיננטי שעליו נכתבו מסמכים בעולם המוסלמי.83 לאירופה הגיע הנייר בהדרגה בשנים 1140‏-841400. חוקר ההיסטוריה של הטכנולוגיה ג’ונתן בלום טוען כי החידוש הוזכר לראשונה בידי אבן עבד רביה, אינטלקטואל שחי ופעל במאה העשירית בחצי האי האיברי ושערך מעין אנציקלופדיה בה פירט והסביר על סוגים שונים של משטחי כתיבה כמו פפירוס, קלף ונייר.85 גם ספר הנייר הקדום ביותר בהקשרו האירופי נמצא בחצי האי הספרדי ומתוארך לאמצע המאה ה־11 (סביבות 1050-1040).86 באותו מיקום גיאוגרפי נמצא אזכור משנת 1056 של בעל טחנת מים לייצור נייר שפעל בעיר קטיבה בשם אבו מאספייה. החל מהמאה ה־12 כבר ייצרו בספרד ובאיטליה – מדינות שהיו במגע מתמיד עם ארצות האסלאם הסמוכות – נייר משבבי עץ שנטחנו במערכת של מכבשים המופעלת בטחנות מים. למרות כל אלו, הייצור ההמוני של נייר החל רק לאחר המצאת הדפוס, שאפשרה את הפקתם של 150 מיליון ספרים שהופצו ברחבי אירופה הנוצרית עד סמוך לשנת 1600. קשה להעלות על הדעת כיצד היה העולם נראה אילו היה השימוש במכבש הדפוס מתחיל לפני המצאת הנייר, וזאת בהנחה שכל עותק של מגילה דרש 300 עורות כבשים.87 כמה חיות אומללות היו צריכות למות רק כדי שבני אדם יפשטו את עורן מעליהן. למרות החידוש, מחירי הנייר הגבוהים הביאו לכך שהשימוש בו היה מוגבל. מחירי הנייר במאה ה־17 היו בסביבות 20 שילינג לחבילות של 500 דפים – דבר שהיה בגדר שכר ממוצע של חודשיים. רק לאחר שורת המצאות בסוף המאה ה־18, כמו המכונה לייצור נייר של האחים פורדריניר שקיצרה את מלאכת הפקת הנייר משבועות לימים בודדים,88 הפך הנייר לחלק בלתי נפרד משגרת היום־יום .

בעשורים השני והשלישי של המאה ה־21 רוֹוחת בשיח הפופולרי הדעה כי הנייר, כמו טכנולוגיות ותיקות אחרות, הגיע לסוף דרכו. ב־2013 פרסם העיתון הסאטירי ״Onion״ מאמר מערכת המבשר בלשון הומוריסטית עיתונאית כביכול כי ״ממקורות יודעי דבר הקרובים לדפוס עולה כי השיטה של להטיל דיו על נייר כדי להעביר מידע להמונים הלכה לעולמה בגיל 1803״.89 אכן, שלושה אויבים איימו על הנייר לכלותו: האחד הוא מסך המחשב שהציע פתרונות יעילים בהרבה לכמה מהמטלות שמילא הנייר והיו קשורות לשימור המסר ולהעברתו המהירה; השני, המתקפות מצד ארגונים ומפלגות ״ירוקים״ שמָחו כנגד גדיעת עצים המשמשים כחומר גלם ליצירת נייר; והשלישי, המיתוג המסחרי של העולם הדיגיטלי כולו כמתקדם וכמסמן יעילות, רעננות ונעורים נצחיים.

למרות עוצמתם של כוחות אלו, הם לא חוללו את השינוי הצפוי, והחברה בת־ימינו אינה חברה ללא נייר. בפרפרזה על הדיאלוג בין נתנאל להולופרנס בקומדיה השייקספירית עמל האהבה לשווא, אנשים מוסיפים לטעום מעדנים של ספר, לגרוס נייר, וללגום דיו.90 יש לכך כמה עדויות, והבולטת שבהן היא בתודעה: כך, בדיבור היום־יומי נותרו מושגים רבים שמקורם בתרבות הנייר. כאשר עוצב לקסיקון המילים של העולם הדיגיטלי בשפה העברית, ולא רק בה, גויסו אליו ביטויים שיוחדו בעבר לאינטראקציה עם מסמך הכתוב בכתב יד או מודפס וכעת הפכו לביטויים המתייחסים לתרבות הכתובה המודפסת והדיגיטלית כאחת: נייר עבודה, להעלות דברים על הכתב, כתב עת, להגיש כתב יד לדפוס ועוד. אך האם הנייר מצוי רק בזיכרון הקולקטיבי כמושג ריק מתוכן וכמיתוס המתאר מציאות אחרת, או שהוא עדיין איתנו הלכה למעשה? ואם כן, מהו סודו של ״הקסם הלבן״?91

כאמור, הנייר עדיין נמצא איתנו. המהפכה הדיגיטלית לא מנעה את המשך הייצור והצריכה של נייר. בשנת 2008 עמדה צריכת הנייר על 392.7 מיליון טון, ואילו בשנת 2018 על 422 מיליון.92 זאת ועוד, המגזין רב־היוקרה ״פורבס״, פרסם ב־2015 דוח של החברה למידע עסקי Sagework שהצביע על רווחים ממכירות בענף המדפסות המסחריות, שאינו יכול מן הסתם להתקיים ללא נייר.93 באותו דוח נאמר כי ניתן ללמוד על יציבותה של התעשייה מכך שבמהלך 2014 עלו המכירות של מוצר זה בלבד בארבעה אחוזים, כלומר ״היא אינה מתה או נלחמת על חייה״.94 גם איגוד בעלי בתי הדפוס האמריקניים דיווח באותה שנה כי בסקר בקרב חברות המציעות מדפסות, מכונות שכפול ושירותי דיוור נמצאו רווחים סבירים שנבעו מעלייה של שניים עד ארבעה אחוזים במכירות לעומת השנה שקדמה לה.95

בירחון הישראלי ״אנשים ומחשבים״ הופיעה כתבה לקראת שבוע הספר של שנת 2018 וצוטטו בה תחזיות חברת המחקר אי4, שלפיהן בשנת 2022 אמור ענף הדפוס לגלגל 814 טריליון דולר לעומת 785 טריליון ב־962017. בכתבה הובאו גם נתוני חברת המחקר סמיתרס, שבחנה אף היא מגמות בענף הדפוס העולמי וחזתה כי ב־2022 יעמוד היקף ההדפסות בעולם על 48.8 טריליון דפי נייר. שני סקרים אלו מעידים כאחד כי למרות העובדה שלמרבית הטקסטים שעל גבי נייר יש מקבילות דיגיטליות, לנייר יש עדיין מקום חשוב בחייהם של בני אדם. נוכל אפוא לשאול, למה משמשים ניירות כיום, בעידן שבו נדמה שאפשר לצפות בכול על גבי מסך המחשב? כדי לענות על שאלה זו, יש להכיר תחילה את תכונותיו הייחודיות של הנייר כאמצעי תקשורת בעל משמעויות פרקטיות וסמליות בחייהם של בני אדם. באלו אגע כעת.

בחברות אנושיות מתנהלים יחסים חברתיים במגוון כלים, בהם דיבור, כתיבה וגם חפצים. מטבע הדברים, לחפצים יש משמעויות גלויות ומעשיות, ולצידן משמעויות סמויות. את אלה הגלויות יכולים בני אדם להגדיר במילותיהם כדי להסביר לשם מה הם משתמשים באותם חפצים; ואילו את המשמעויות הסמויות המשתמשים לא בהכרח יודעים לסמן, לפחות לא במילים, אך כדברי אנתרופולוג התרבות החומרית דניאל מילר, הן קשורות לרגשות, לזיכרונות ולקשר עמוק עם הזולת.97 ברובד הסמוי, על פי רוב חפצים קשורים להגדרת האני. באמצעותם מגדירים בני אדם את עצמם, את זהותם, את עוצמתם ובמשתמע מכך – את יחס הכבוד שאחרים אמורים לתת להם. לא אחת הם עשויים גם לבטא ידידות וקשר עם אנשים. קל להביא דוגמאות לכך: גודלו של השולחן שמאחוריו יושב מראיין במפגש מקצועי מסמן יחסי קרבה או ריחוק, ריהוט הסלון בדירה וגודלה של הספרייה שבתוכה מסמנים השתייכות מעמדית, ונתינת מתנות (וכן טיב המתנות המוענקות) מבנה יחסים ולחלופין הורסת אותם.98