מרן הרב שך

סֵפֶר הַחַיִּים

הַיָּמִים יְמֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. רוּחוֹת מִלְחָמָה מְנַשְּׁבוֹת בָּאֲוִיר, וְהֵדֵי הַהִתְפּוֹצְצֻיּוֹת מַרְעִידִים אֶת הַלְּבָבוֹת. הָרוּסִים הָלְכוּ וְכָבְשׁוּ עִיר אַחַר עִיר, וּבְכָל מָקוֹם אֵלָיו הִגִּיעוּ זָרְעוּ הֶרֶס וְחֻרְבָּן, כַּאֲשֶׁר הָאֻכְלוּסִיָּה הַסּוֹבֶלֶת בְּיוֹתֵר, הָיְתָה, כַּמּוּבָן, אֻכְלוּסִיַּת הַיְּהוּדִים...

תּוֹשָׁבֵי הֶעָרִים שֶׁנִּקְלְעוּ לְעֵין הַקְּרָבוֹת, מָצְאוּ עַצְמָם נָעִים וְנָדִים כִּפְלִיטִים חַסְרֵי כֹּל. אַךְ בְּאוֹתָם יָמִים לֹא חָשַׁב אִישׁ עַל רְכוּשׁוֹ וְעַל בֵּיתוֹ שֶׁהֻשְׁאֲרוּ מֵאָחוֹר. הַחַיִּים הָיוּ חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מִכֹּל.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַשְּׁמוּעוֹת לִסְלוּצְק, כִּי הָרוּסִים עוֹמְדִים בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר, וְכִי בְּכָל רֶגַע עוֹמְדִים הֵם לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר, אָחֲזָה בֶּהָלָה בְּתַלְמִידֵי יְשִׁיבַת סְלוּצְק. אִם יַשִּׂיגוּם הָרוּסִים, יָדְעוּ, נְתוּנִים הֵם בְּסַכָּנַת מָוֶת.

מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הִשִּׂיגוּ תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה מִסְפַּר עֲגָלוֹת רְתוּמוֹת לְסוּסִים, וּמִהֲרוּ לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶן, בְּמַטָּרָה לִבְרֹחַ מִן הָעִיר מִפְּנֵי הָרוּסִים.

הַבַּחוּרִים מִלְּאוּ אֶת הָעֲגָלוֹת עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהָעֶגְלוֹן כְּבָר עָמַד לְהַדְהִיר אֶת הַסּוּסִים, כַּאֲשֶׁר לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל מָרָן רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה: "רֶגַע! שָׁכַחְתִּי מַשֶּׁהוּ! אֲנִי מֻכְרָח לַחֲזֹר וְלָקַחַת אוֹתוֹ!"

וּבְטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בִּידֵי מִי מֵהֶם לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, כְּבָר נִתֵּר לֵיזֶר הַצָּעִיר מִן הָעֲגָלָה וְאָץ רָץ לְבִנְיַן הַיְשִׁיבָה.

"הֲלֹא סַכָּנַת מָוֶת מְרַחֶפֶת עַל רֹאשֵׁנוּ בְּכָל רֶגַע!" הִתְרַעֲמוּ הַבַּחוּרִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, "מֶה עָשׂוּי לְהַצְדִּיק עִכּוּב שֶׁכָּזֶה?!"

"וּבִכְלָל", הִרְהֲרוּ בְּקוֹל, "הֲלֹא לֵיזֶר יָדוּעַ כְּבָחוּר עָנִי וַחֲסַר כֹּל, אֵיזֶה דְּבַר עֵרֶךְ נִסְתָּר הוּא מַחֲזִיק בֵּין כָּתְלֵי הַיְשִׁיבָה?!"

הֵם לֹא הִתְלַבְּטוּ בְּהִרְהוּרֵיהֶם זְמַן רַב. שֶׁכֵּן, תּוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים נִרְאָה לֵיזֶר רָץ לְכִוּוּן הָעֲגָלָה, מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף...

בְּיָדָיו אָחַז, סֵפֶר מוּסָר בָּלוּי וְקָרוּעַ... הָיָה זֶה סֵפֶר 'שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה', לְרַבֵּנוּ יוֹנָה...

"מָה?!" הִשְׁתּוֹמְמוּ הַבַּחוּרִים, "זֶה מַה שֶּׁשָּׁכַחְתָּ בַּיְשִׁיבָה?! בִּשְׁבִיל זֶה סִכַּנְתָּ אֶת כֻּלָּנוּ?!"

לֵיזֶר לֹא הֵבִין עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים. "נוֹסְעִים אָנוּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּינוּ, הֲלֹא כֵן?" הִתְעַנְיֵן. "וּבְכֵן, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר: 'הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ'!

הַמּוּסָר הוּא הַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם, וּבְלִי מוּסָר — אֵין סִבָּה לִחְיוֹת, וְאֵין סִבָּה לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָרוּסִים! רַק עַכְשָׁו, שֶׁסֵּפֶר הַמּוּסָר בִּרְשׁוּתֵנוּ, יֵשׁ לָנוּ סִבָּה לִחְיוֹת, וְיֵשׁ לָנוּ סִבָּה לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָרוּסִים", חָתַם אֶת דְּבָרָיו וְשָׁקַע בְּלִמּוּד בַּסֵּפֶר הַבָּלוּי...