משחק החיים 2

הכדורסל בשבילי לא היה רק משחק. הוא היה המשחק, "משחק החיים". החיים בכל הדרם הופיעו בפניי דרך משחק הכדורסל עם כל ההצלחות והכישלונות, הציפיות והאכזבות, הפחד והתקווה, העצב והשמחה.

גם אם בעבר חשבתי אחרת, היום אני יודע שהאליפויות, הגביעים, התארים האישיים, הכסף — כולם היו "בונוסים" על הדרך. במהלך השנים התבהר לי שמשחק הכדורסל היה מתנה מופלאה שדרכה התאפשר לי ללמוד על עצמי, על החיים, ובעיקר לגדול ולהתפתח כאדם.

הספורט בכלל ומשחקי הכדור בפרט הינם כלים בעלי יכולת השפעה גדולה מאד על ילדים, בני נוער ומבוגרים מכל צבעי הקשת. בהרבה מובנים הספורט הוא "הדת" של שנות ה־2000 שטומן בחובו את הפוטנציאל והכוח להיטיב עם מיליוני בני אדם ועם העולם שסביבנו, או חלילה להיפך. 

לצערנו בעידן הספורט התחרותי, בעקבות הרדיפה אחרי ההישגים, הגביעים והאליפויות, לא אחת אנחנו הופכים משועבדים לתוצאה ושוכחים את הדרך — הדרך־ארץ.

בעקבות כך מייצר הספורט התחרותי לא פעם מתחים, לחצים, עומסים, קנאה, שנאה ואלימות שלא בריאים לא לגוף ולא לנפש, לא לאדם הפרטי ולא לחברה בכלל.

חברה שמייקרת את הניצחון ומחשיבה בעיקר את המקום הראשון, תרבות שהסיסמא שלה היא:   

"wining is not everything, wining is the only thing" (הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הניצחון הוא הדבר היחיד), בסופו של יום יוצרת דור מתוסכל שלא באמת יכול לנצח. המקום השני לא מספיק טוב, וגם זה שזכה בזהב והגיע לפסגה לא ימצא שם מנוחה ונחלה, כי ברור שזה רק עניין של זמן עד שהכוכב הבא יפציע והוא יצטרך לפנות את מקומו. 

לעומת זאת כשמייקרים את ההשתדלות, כששמים דגש על הדרך ומחזקים את יסודות האחווה, הרעות והערבות הדדית, כשמתמקדים בכוונה משותפת, בחזון נעלה ובמעשים הטובים — אזי הניצחון מושג לפני שהמשחק הסתיים וגם הרבה אחריו. 

כשמתבוננים לעומק, רואים שגישה כזאת אינה סותרת "הצלחה" גם במושגיו של העולם התחרותי וההישגי. רק אדם או קבוצה מאוחדים, חדורי חזון נעלה, שמשוחררים מהפחד, מהתלות ומהשעבוד לתוצאה — יכולים באמת להתמסר לעשייה וליצירה, לפרוץ גבולות ולהגיע לגבהים חדשים.

יש בי הרבה הכרת הטוב לעולם הכדורסל, שהביא ברכה רבה לחיי והפך לחלק בלתי נפרד ממני. בנוסף לפרנסה, לרגעים המיוחדים שחוויתי ולאנשים היקרים שהכרתי, המשחק היה ועדיין משמש לי ככלי שלימד ומלמד אותי על עצמי ועל החיים.

יסודות ודברים שלמדתי דרך המשחק כמו עבודת צוות ושיתוף פעולה, התמודדות עם משברים והצלחות, עבודה על מידות של התמדה ונחישות, ריכוז ויצירה, סבלנות וענווה, אמונה וביטחון, משמשים אותי עד היום ואני מיישם אותם במחוזות אחרים של חיי.

אחרי אחת מפרישותיו של מייקל ג'ורדן, הוא אמר שבין השאר הכדורסל היה בשבילו "ויזה ללבבות של האוהדים". אני מאד מזדהה עם מילותיו של מייקל וכיום אני משתמש בספורט בכלל ובכדורסל בפרט ככלי חינוכי, טיפולי ומעצים דרכו אני מנסה לגעת בלבבות של ילדים, בני נוער ואנשים מכל המינים ומכל הגוונים בניסיון ובתקווה להשפיע עליהם לטובה.

מה שאני מנסה לעשות כיום הוא להשיב את המשחק למקום עליו דיבר הרמב"ם עוד לפני כ־800 שנה — משחק שמשמש ככלי לחיים בריאים, שמחים ומאוזנים יותר.

בנוסף המשחק הוא כלי נהדר לגשר בין עולמות, לאחד את השונים ולהעמיק את השורשים.

אני מאמין שמשחקי הכדור הינם כלים שטומנים בחובם את הפוטנציאל לעשות מהפכה של ממש ברמה האישית, ברמה הקהילתית וברמה הגלובאלית.

שימוש בריא, נבון ומאוזן במשחק יוכל לעזור לנו לנצח במשחק הרבה יותר גדול וחשוב מזה שמתנהל על המגרש — משחק שאני קורא לו "משחק החיים", והכדור בידיים שלנו!!!

(חז"ל)

אם יורשה לי אוסיף שדרך ארץ קדמה גם לכסף, לתארים, לניצחונות ולגביעים...