היום
1
פנים בהמון
גבר נטמע בתוך המון התיירים שנאספו ליד המדרכה ברחוב E. הוא לא היה גבוה ולא נמוך, לא שרירי במיוחד ולא כחוש. סתם בחור ממוצע, לא נאה במיוחד.
כובע בייסבול של ה'וושינגטון נשיונלס' היה משוך מטה מעל עיניו כדי לחמוק ממצלמות האבטחה. הוא תחב גלילי תחבושת קטנים מעל שיניו הטוחנות כדי לשנות את מבנה פניו ולחמוק מן התוכנה הביומטרית שהשירות החשאי בוחן בה את כל הפנים בהמון. הוא לבש בגדים צמודים שהבליטו את צורת גופו, ללא מעיל מחוץ לעונה שעשוי היה להסתיר ציוד או אמצעי לחימה ולמשוך תשומת לב לא רצויה.
הוא טס לוושינגטון הבירה מהחוף המערבי - כפי שעשה בפעם הקודמת ובפעם שקדמה לה - מצויד בדרכון עם שם אחר. הוא שכר מכונית בזהות אחרת ושכר חדר במלון בזהות שלישית.
הוא לגם ברעש מתוך הכוס העצומה שרכש בחנות סֶוֶון אילֶוון, עוד אביזר שנועד להתאים לטישרט מהמוזיאון הלאומי לתעופה וחלל, ולנעלי הצעידה 'קלארקס' שקנה בשבוע שעבר וייבש במייבש הכביסה עם סמרטוטים מלוכלכים כדי שייראו משומשות. למשקה המוגז היה טעם צפוי של כימיקלים והוא תהה למה אנשים מוכנים להכניס דבר כזה לגוף מרצונם החופשי.
הוא ידע מה אסור שיראו בו. הוא לא הזיע ונמנע מתנועות עצבניות - בלי להרכין כתפיים בהתגוננות ובלי לנוע בעצבנות מרגל לרגל. הוא לא נשא איתו תיק או תרמיל גב, ולא תחב את ידיו לכיסים.
אוואן סמוק הכיר היטב את הפרוטוקולים של השירות החשאי.
במשך חצי שנה הוא עסק בצירוף פיסות מידע זו לזו, כדי להרכיב את התמונה המלאה. הוא הגיע לשלבים האחרונים של הכרת הרקע. הגיע הזמן להתחיל לתכנן את המשימה.
הוא הניח את ידיו על סורגי השערים שהתנשאו לגובה שניים וחצי מטרים. העצים במדשאה הדרומית יצרו מעין משפך המוביל אל הבית הלבן, ואילו אוואן היה טורח לחשוב על מטפורות, יכול להיות שזו הייתה נראית לו מטפורה מתאימה למבטו ההולך ומתמקד.
הוא הניח את הכוס העצומה שלו על המדרכה, הרים את המצלמה התלויה על צווארו והעמיד פנים שהוא משחק בכפתוריה. כדי להחדיר אותה אל בין סורגי הגדר, הוא נאלץ להסיר את המכסה מעדשת הניקוֹר 200-18 מילימטר שלו. כשהצמיד את עינו לעינית, הוא ראה בבירור תמונה מוגדלת של החזית הדרומית של הבית הלבן.
אבוד בין המון התיירים המצלמים, הוא הניח לעדשה לשוטט ברחבי החצר. המכשולים היו מרשימים.
עמודי פלדה הוצבו במקומות אסטרטגיים מסביב לבניין.
קורות תת קרקעיות המתינו דרוכות לזינוק מעלה בתגובה להתגרות הזעירה שבזעירות.
במרחק שלושה מטרים מהגדר המתינו חיישני קרקע ומצלמות עיקוב איכותיות, מוכנים ללכוד כל תנועה או רטט על הקרקע מן הצד הלא נכון של הגדר.
פלוגה של שוטרים במדים ניצבה בעמדות בולטות לעין, במרחקים קבועים, בכל רחבי השטח, מגובה ביחידת חירום של נושאי תתי מקלעים FN P90. בהתאם לסטריאוטיפים של השירות החשאי, הסוכנים הרכיבו משקפי שמש 'ויילי X', אבל היה למשקפיים האלה גם יתרון מבצעי: תוקף אפשרי לעולם לא יכול היה לדעת בוודאות לאן הם מביטים. עמדות התצפית הגבוהות מנעו מן האנשים בקהל לראות את כל אמצעי האבטחה שאינם אמורים לראות.
בשער הדרום-מערבי ניצבו שני רועים בלגים דרוכים על משטח בטון מוגבה, שצונן באמצעים תרמו-אלקטרוניים כדי שכפות רגליהם לא ייצרבו בחום הקיץ. הם רחרחו את כלי הרכב הנכנסים בחיפוש אחר חומרי נפץ. הם אומנו גם לתקיפה במקרה שמישהו יקפוץ מעל הגדר. אוואן חשב שכנראה אין בעולם מקום גרוע יותר להיקלע אליו, מאשר אל בין מלתעותיו של רועה בלגי במשקל ארבעים קילו. הכלבים היו תוקפים מיומנים, משובחים בהרבה מהמקובל בקטגוריית המשקל שלהם. יחידת הקומנדו אריות הים 6 אפילו צנחה עם הכלבים האלה לתוך המתחם של בן לאדן באבוטאבאד.
לאחר מכן אוואן הפנה את המצלמה אל הבית הלבן עצמו. האכסדרה העגולה למחצה בצד הדרומי, כמו כל היקפו של הבניין, הייתה מצוידת בחיישני אינפרה-אדום ובחיישני קול, שכולם נוטרו 24/7 על ידי החמ"ל המקומי וגם על ידי חדר המבצעים המשותף של מטה השירות החשאי במרחק של קילומטר וחצי מזרחה משם.
סוכנים של המטה המשותף ניטרו גם מסכי רדאר שהראו כל מטוס שחדר לשטח האווירי של המקום. הם שמרו על קשר בלתי פוסק סביב השעון עם מִנהל התעופה הפדראלי ועם מגדל הפיקוח בשדה התעופה רייגן. אם רחפן או טייס על-אנושי יצליחו להסתנן מבעד למערך ההתרעה המוקדמת, מערכת הגנה אווירית טעונה בטילי סטינגר FIM-92 הייתה פרושה על הבית הלבן עצמו, מוכנה ליירוט.
אוואן היטה את עדשת הזום מעלה אל הגג שמעל למרפסת טרומן. צלף מאובזר ברובה סטונר SR-16 ניצב תמיד בעמדה וסיפק הגנה נוספת למדשאה הדרומית, שם עיגולי ענק אדומים סימנו את משטח הנחיתה של 'מארין 1', המסוק הנשיאותי. צלפים נוספים פטרלו על הגג, אוחזים ברובי מגנום וינצ'סטר 0.300, המסוגלים לקלוע לְמטרה במרחק של עד חצי קילומטר, ויצרו כיפת מגן שהשתרעה לאורך קילומטר וחצי לכל כיוון.
זה לא יהיה קשה להגיע לבית הלבן. זה יהיה בלתי אפשרי.
זה לא יהיה קל יותר, אם מישהו בר מזל יצליח לחדור ולהגיע אל סף הבניין.
בין גלאי המתכת, עמדות השמירה ושערי המגנומטר, דבר לא הוכנס לבית הלבן אלא אחרי סריקה קפדנית. אפילו לא פריט יחיד מבין מיליוני דברי הדואר שהגיעו למקום מדי שנה. אפילו לא האוויר עצמו. רחרחנים אלקטרוניים בכל כניסה איתרו כל רמז למיקרואורגניזמים, גזים מסוכנים או כל רוח רעה העלולה להזיק. יחידת האבטחה הטכנית ערכה בדיקות יומיות בכל חדר וחיפשה וירוסים, חיידקים, רדיואקטיביות ושיירים של חומרי נפץ וזיהום מכל סוג.
אפילו אם באורח פלא מישהו היה מסוגל ממש לחדור אל הבניין המאובטח ביותר על פני כדור הארץ, הבית הלבן היה מצויד באמצעי אבטחה נוספים. בתוכו היו חבויים לא רק אינספור כפתורי מצוקה, אזעקות וחדרים בטוחים, אלא גם נתיבי הימלטות רבים לזמן חירום, כולל תעלה ברוחב שלושה מטרים - חצובה מתחת לשדרת 'איסט אקזיקיוטיב' המשמשת כביש שירות לבית הלבן - המובילה אל מרתפי משרד האוצר שמעבר לכביש.
אוואן כיוון את המצלמה כלפי מטה והתרחק מסורגי הפלדה כשהוא פולט אנחה חרישית.
זאת תהיה עבודה קשה להרוג את הנשיא.
יהודה (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
עוד ספר מעולה של גרג הורוויץ. גם הוא מותח וזורם, וגם הוא כמו הספרים הקודמים בסדרה, בנוי כהמשך של הספר הקודם. כדאי לקרוא אחרי הספר השלישי בסדרה (קליע מהעבר).
יהודה (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
מי שאהב את הספר הראשון בסדרה בטוח יהנה גם מהאחרים. קראתי את כל הארבעה, והם ממש המשך אחד של השני, כמו ספר אחד ארוך של 2000 עמודים.
גבריאלה (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
למה הספר של גרג הורוביץ בפרסום עשרים ומשהו שקלים ובסל הקניות 100 שח
דפנה (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
עלילותיו של האיש משום מקום ממשיכות הפעם המשימה הקשה ביותר. מי שנהנה מהספרים הראשונים יהנה גם מהספר הזה.
ולדי (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
ספר מהפנט!
אי אפשר להתנתק ממנו
סוחף, מותח, מרגש, שואב אותך לתוך הסיפור
אל תחמיצו!
ולדי (בעלים מאומתים) –
מתוך האפלה
כמובן שמומלץ מאוד לקרוא אותו אחרי קריאת הספרים הקודמים, זהו הספר הרביעי בסדרת פרויקט X
ממליץ בחום