נגה באפלה

לפני ימים ספורים, כשהגיע אלמוני ושאל אם תהיה מוכנה לקבל תינוקת יהודייה, לא היססה יֵט לרגע. היא שיתפה את דָוִיד ויַאנקֶה ואף הם נדבקו בהתלהבות וקנו כמות גדולה יותר של פחם "שלא יהיה לה קר," אמרו. מעתה עומדים כל דיירי הבית בצל סכנה קיומית. בדירה שמתחת מתגוררים קצין .S.S ומשפחתו. האם ישים לב הקצין שפתאום הופיעה תינוקת? האם יסגיר אותן? האם מישהו אחר, מכר או שכן, יגלה שלפתע, משום מקום, ללא הריון, ללא לידה, צצה תינוקת זרה? כעבור שעה מתחרטת אֶלְס: "אני רוצה לראות את התינוקת שלי". ּבֶנֹו מתנגד: "בשום פנים ואופן לא! את מסכנת את כולנו! תתאפקי, אי אפשר לעשות דבר כזה!" אבל אֶלְס מתעקשת: "אני חייבת! רק עוד פעם אחת! אני חייבת לראות 40 את התינוקת שלי!" לאחר ויכוח מר וקצר החליטו השניים לפנות אל הרב ספרא. כשגרו בביתו למדו להכירו ולהעריך את חוכמתו ואת בקיאותו הרבה, הוא אהוב על שניהם והחלטתו תהיה מקובלת עליהם. הם מבקשים ממנו לפסוק: האם לבקר את יֵט בביתה ולראות שוב את רבקה הקטנה, או להתגבר, להניח, לעזוב, לרסן את כאבי הפרידה. ּבֶנֹו מציג את עמדתו בפני הרב: "אם נלך לביתה של האישה ההולנדית האמיצה הזו אנחנו מסַכנים אותה, את התינוקת, וגם את עצמנו".