נוסחת הנשיקה

1

"אני יודעת שאת שונאת הפתעות, סטלה. לשם תיאום ציפיות וכדי לספק לך לוח זמנים הגיוני, את צריכה לדעת שאנחנו מוכנים לנכדים."

מבטה של סטלה לֵיין ניתר מארוחת הבוקר שלה אל פניה המתבגרות בחן של אימהּ. שימוש מעודן באיפור משך תשומת לב אל עיניים שׂשׂות אלי קרב בצבע קפה. הדבר בישר לסטלה רעות. כשלאימא שלה נכנס רעיון לראש, היא מתנהגת כמו גירית דבש חדורת נקם — לוחמנית ועיקשת, רק בלי הנהמות והפרווה.

"אני אנסה לזכור את זה," אמרה סטלה.

הלם פינה את מקומו למחשבות טְרופות פניקה בקצב של ירי אוטומטי. נכדים משמעם תינוקות וחיתולים. הררי חיתולים. חיתולים מתפקעים להתפוצץ. ותינוקות הרי בוכים ביללות רפאים צורמות את הנשמה, שאפילו האוזניות הכי טובות עם סינון רעשים לא מסוגלות לחסום. איך הם בוכים כל כך הרבה וכל כך חזק כשהם כל כך קטנים? חוץ מזה, תינוקות משמעם בעלים. בעלים וחברים. חברים משמעם יציאה לדייטים. יציאה לדייטים משמעה סקס. היא התחלחלה.

"את בת שלושים, סטלה מתוקה. אנחנו מודאגים מזה שאת עדיין רווקה. ניסית את טינדר?"

היא לקחה את המים שלה וגמעה מלוא הפה ובטעות בלעה גם קוביית קרח. אחרי שכיחכחה קצת, אמרה, "לא. לא ניסיתי את זה."

עצם המחשבה על טינדר — והיציאה לדייטים שמטרת היישום להוביל אליהם — גרם לה להזיע. היא שנאה כל מה שקשור ביציאה לדייטים: הפרידה מהשגרה הנוחה שלה, השיחות החלולות והמבלבלות לסירוגין, ושוב, הסקס...

"הציעו לי קידום," היא אמרה בתקווה שהדבר יסיח את דעתה של אִימה.

"עוד פעם?" שאל אביה, שהנמיך את גיליון "וול סטריט ג'ורנל" שאחז, כך שהמשקפיים בעלי מסגרת המתכת שלו נגלו לעין. "רק לפני שני רבעונים קוּדמת. זה יוצא מן הכלל."

סטלה הזדקפה והתקדמה לקצה הכיסא שלה. "הלקוח החדש שלנו — סוחר מקוון גדול שלא אנקוב בשמו — סיפק מערכי מידע מדהימים שאני מסוגלת לשחק איתם כל היום. תיכננתי אלגוריתם שיעזור עם חלק מהצעות הרכישה שלהם. מתברר שזה עובד טוב יותר מהצפוי."

"מתי ייכנס הקידום החדש לתוקף?" שאל אביה.

"טוב..." רוטב ההולנדז וחלמון הביצה ממנת הביצים בנוסח בנדיקט נזלו והתערו, והיא ניסתה להפריד בין הנוזלים הצהובים בקצה המזלג שלה. "לא הסכמתי לקידום. זה תפקיד ניהולי באקונומטריקה עם חמישה עובדים מתחתיי שהיה מצריך הרבה יותר מגע עם לקוחות. אני רוצה לעבוד רק עם הנתונים."

אימה ביטלה את ההצהרה הזאת בנפנוף רשלני של ידה. "את נעשית שאננה מדי, סטלה. אם תפסיקי לאתגר את עצמך, לא תמשיכי לשפר את הכישורים החברתיים שלך. מה שמזכיר לי, אולי יש בחֶברה שלך חברים לעבודה שהיית רוצה לצאת איתם?"

אביה הניח את העיתון ושילב את ידיו על בטנו העגלגלה. "כן, מה עם הברנש ההוא, פיליפ ג'יימס? הוא נראה די נחמד כשפגשנו אותו בכנס הקודם של החֶברה שלך."

ידה של אִימה ריפרפה אל פיה כמו יונה שמתבייתת על פירורי לחם. "הו, איך זה שלא חשבתי עליו? הוא היה כל כך מנומס. וגם נעים לעין."

"הוא בסדר, כנראה." סטלה העבירה את קצות אצבעותיה על העיבוי שהצטבר על כוס המים שלה. יש להודות שהיא לקחה את פיליפ בחשבון. הוא יהיר ומעצבן, אבל מדבר ישירות. היא ממש אוהבת את זה באנשים. "אני חושבת שיש לו כמה הפרעות אישיות."

אִימה טפחה על ידה של סטלה. במקום להחזיר אותה לחיקה אחרי שסיימה, הניחה אותה על מפרקי אצבעותיה של סטלה. "אם ככה, אולי הוא יתאים לך, יקירה. עם זה שיש לו בעיות משלו להתגבר עליהן, אולי הוא יגלה יותר הבנה לאספרגר שלך."

אף על פי שהדברים נאמרו בנימה אגבית, הם נשמעו לא טבעיים ורמים באוזניה של סטלה. מבט מהיר אל השולחנות השכנים בחלק החיצוני מכוסה המרקיזה אישר לה שאיש לא שמע, והיא הביטה על היד שעל ידה, נמנעת במודע להרחיק אותה ממנה. מגעים לא מוזמנים מעצבנים אותה, ואימא שלה יודעת את זה. היא עושה את זה כדי "לאקלם" אותה. ברוב המקרים זה מטריף את סטלה. האם ייתכן שפיליפ יבין את זה?

"אני אחשוב עליו," אמרה סטלה והתכוונה לזה. אפילו יותר מששנאה סקס, היא שנאה לשקר ולומר חצאי אמיתות. ובסופו של דבר, היא רוצה לעשות את אִימה מאושרת וגאה. לא משנה מה סטלה עשתה, בעיני אִימה — ומשום כך גם בעיני עצמה — היא תמיד היתה רחוקה כמה צעדים מהצלחה. היא ידעה שחבר יעשה את זה. הבעיה שהיא לא מסוגלת להחזיק בגבר בשום פנים ואופן.

אִימה קרנה. "מעולה. ערב ההתרמה הבא שאני מארגנת מתקיים בעוד חודשיים, ואני רוצה שהפעם תביאי דייט. אני אשמח מאוד לראות את מר ג'יימס מגיע איתך, אבל אם זה לא יעבוד, אני כבר אמצא מישהו."

סטלה חשקה את שפתיה. החוויה המינית האחרונה שלה היתה עם אחד מהפגישות העיוורות שאירגנה אִימה. הוא היה נאה למראה — בזה היא היתה חייבת להודות — אבל חוש ההומור שלו בילבל אותה. לאור זה שהוא היה איש קרנות הון סיכון והיא כלכלנית, היה אמור להם להיות הרבה במשותף, אבל הוא לא רצה לדבר על העבודה הממשית שלו. במקום זה העדיף לדבר על מדיניות המשרד ועל טכניקות מניפולציה והותיר אותה כל כך אבודה, שהיתה בטוחה שהדייט היה כישלון.

כששאל אותה ישירות אם תרצה לעשות איתו סקס, זה תפס אותה לגמרי לא מוכנה. מפני ששנאה להגיד לא, היא אמרה כן. היו נשיקות, שלא נהנתה מהן. היה לו טעם של הכבש שאכל בארוחת הערב. היא לא אוהבת כבש. הבושם שלו עשה לה בחילה, והוא נגע בכל חלקי גופה. כפי שקרה תמיד במצבים אינטימיים, הגוף שלה פשוט ננעל. הוא גמר לפני שהבינה מה קורה. הוא זרק את הקונדום המשומש שלו לפח ליד שולחן חדר המלון — זה הטריד אותה; הוא לא יודע שדברים כאלה זורקים בחדר השירותים? — אמר לה שהיא צריכה להשתחרר, והלך. היא רק יכלה לדמיין כמה מאוכזבת תהיה אִימה אם רק תדע איזה אסון הבת שלה עם גברים.

ועכשיו אימא שלה רוצה גם תינוקות.

סטלה נעמדה ולקחה את תיק היד שלה. "אני צריכה ללכת לעבודה." היא אמנם הקדימה את כל תאריכי היעד שלה, אבל "צריכה" היתה מילת המפתח. העבודה ריתקה אותה, תיעלה את השקיקה היוקדת במוחה. היא גם היתה תרפויטית.

"כל הכבוד," אמר אביה, שנעמד וסילק פירורים מחולצת ההוואי המשיית שלו לפני שחיבק אותה. "תוך זמן קצר המקום יהיה בבעלותך."

בזמן שחיבקה אותו קצרות — מגע לא מפריע לה כשהיא יוזמת אותו או כשיש לה מספיק זמן להתכונן לקראתו נפשית — היא נשמה את הניחוח המוכר של האפטרשייב שלו. למה לא יכולים כל הגברים להיות כמו אביה? הוא חושב שהיא יפה ומבריקה, והריח שלו לא עושה לה בחילה.

"אדוארד, אתה יודע שהעבודה שלה היא אובססיה לא בריאה. אל תעודד אותה," אמרה אִימה לפני שהפנתה את תשומת ליבה לסטלה והשמיעה אנחה אימהית. "את צריכה לבלות עם אנשים בסופי שבוע. אני יודעת שאילו היית מכירה יותר גברים, היית מוצאת את האחד המתאים."

אביה הצמיד נשיקה קרירה לרקתה ולחש, "הלוואי שגם אני הייתי עובד."

סטלה החוותה לעברו בראשה שעה שאִימה חיבקה אותה. שרשרות הפנינים הנוכחות תמיד של אִימה נלחצו לתוך עצם החזה של סטלה, ושאנל 5 הסתחרר סביבה. היא סבלה את הריח המבחיל למשך שלוש שניות ארוכות לפני שנסוגה.

"אני אראה את שניכם בסוף השבוע הבא. ביי."

היא ניפנפה להוריה לפני שיצאה מהמסעדה המהודרת במרכז פּאלוּ אלטו, והלכה לאורך מדרכות משובצות עצים וחנויות יוקרה. כעבור שלושה רחובות שמשיים הגיעה לבניין משרדים נמוך שהכיל את המקום האהוב עליה בעולם: המשרד שלה. החלון הפינתי השמאלי בקומה השלישית היה שייך לה.

המנעול של דלת הכניסה נפתח בנקישה כשהחזיקה את תיק היד שלה מול החיישן, והיא צעדה לתוך הבניין הריק. היא נהנתה מההד הגלמוד שיצרו עקביה הגבוהים במגעם עם השיש כשחלפה על פני דלפק הקבלה הלא מאויש לפני שנכנסה למעלית.

במשרדה פצחה בשגרה האהובה עליה ביותר. ראשית, הדליקה את המחשב שלה והקלידה את הסיסמה. בזמן שכל התוכנות אותחלו, היא שמטה את התיק לתוך מגירת השולחן והלכה למלא את הספל שלה במים מהמטבח. הנעליים שלה נחלצו, והיא הניחה אותן במקומן הרגיל מתחת לשולחן. היא התיישבה.

הדלקה, סיסמה, תיק, מים, נעליים, ישיבה. תמיד בסדר הזה.

מערכת ניתוח סטטיסטיקה, הידועה גם בשם מנ"ס, נטענה אוטומטית, ושלושת הצגים על השולחן שלה התמלאו בשטפי נתונים. רכישות, קליקים, משכי התחברות, סוגי תשלום — דברים פשוטים, למען האמת. אבל הם סיפרו לה על אנשים יותר ממה שאנשים עצמם סיפרו לה אי־פעם. היא פשטה את אצבעותיה והניחה אותן על המקלדת הארגונומית השחורה, להוטה לאבד את עצמה בעבודתה.

"הו, היי, סטלה, חשבתי שאולי זאת את."

היא הביטה מעבר לכתף ונחרדה מהמראה הלא רצוי של פיליפ ג'יימס, שהציץ מעבר למשקוף. התספורת הקפדנית של שׂערו החום־צהוב הדגישה את סנטרו המרובע, וחולצת הפולו שלו היתה צמודה לחזהו. הוא נראה רענן, מתוחכם וחכם — בדיוק סוג הגבר שהוריה רצו שיהיה לה. והוא תפס אותה עובדת להנאתה בסוף השבוע.

פניה התלהטו, והיא דחפה את משקפיה במעלה גשר האף. "מה אתה עושה פה?"

"הייתי צריך לאסוף משהו ששכחתי אתמול." הוא הוציא קופסה משקית קניות וניפנף בה לעומתה. סטלה קלטה את המילה "קונדומים" באותיות גדולות מאוד. "שיהיה לך סוף שבוע נעים. אני יודע שלי יהיה."

ארוחת הבוקר עם הוריה חלפה בדהרה בעיני רוחה. נכדים, פיליפ, הרעיון של עוד פגישות עיוורות, הצלחה. היא ליקקה את שפתיה ונחפזה להגיד משהו, כלשהו. "אתה באמת צריך אריזת חיסכון של הדברים האלה?"

ברגע שהמילים יצאו מפיה, היא התכווצה.

הוא חייך את החיוך הזחוח הכי דושי שלו, אבל המעצבנוּת שלו רוככה על ידי מפגן שיניים לבנות חזקות. "אני די בטוח שאזדקק לחצי מהם הלילה, כי המתמחה החדשה של הבוס הזמינה אותי לצאת איתה."

סטלה התרשמה כנגד רצונה. הבחורה החדשה נראית כל כך ביישנית. מי היה מאמין שיש לה כזה אומץ? "לארוחת ערב?"

"ויותר מזה, נדמה לי," אמר, וניצוץ נדלק בעינו החומה כשקד.

"למה חיכית שהיא תזמין אותך לצאת? למה לא הקדמת אותה?" היא קיבלה את הרושם שגברים אוהבים להיות היוזמים בעניינים מהסוג הזה. אולי טעתה?

בתנועות חסרות סבלנות תחב פיליפ אספקה גדודית של אמצעי מניעה בחזרה לשקית שלו. "היא רק סיימה את הלימודים לתואר ראשון. לא רציתי להיות מואשם בחטיפת תינוקות. חוץ מזה, אני אוהב בחורות שיודעות מה הן רוצות והולכות על זה... במיוחד במיטה." הוא סרק אותה בהערכה מכף רגל ועד ראש, חייך כאילו הוא מסוגל לראות דרך הבגדים שלה, והיא התקשחה ממודעות עצמית. "תגידי לי, סטלה, את עדיין בתולה?"

היא פנתה בחזרה אל צג המחשב שלה, אבל הנתונים סירבו להיות הגיוניים. הסמן על מסך התכנות היבהב. "זה לא העסק שלך, אבל לא, אני לא בתולה."

הוא נכנס למשרד, השעין מותן על השולחן שלה ובחן אותה בספקנות. היא היטיבה את משקפיה אם כי לא היה בכך צורך. "אז כוכבת האקונומטריקה שלנו כבר 'עשתה את זה'. כמה פעמים? שלוש?"

לא היה סיכוי שתגיד לו שהניחוש שלו מדויק. "זה לא עניינך, פיליפ."

"אני מוכן להתערב שאת סתם שוכבת לך על הגב ומעבירה בראש סדרות נסיגה ליניאריות בזמן שהגבר עושה את שלו. אני צודק, גברת ליין?"

סטלה היתה עושה את זה בשמחה, אילו רק יכלה למצוא שיטה לאחסן במוח ג'יגה־בייטס של מידע. אבל היא היתה מעדיפה למות ולא להודות בזה.

"עצה קטנה מגבר שכבר צבר לא מעט ניסיון: תתאמני על זה. כשאת טובה בזה, את אוהבת את זה יותר, וכשאת אוהבת את זה יותר, גברים אוהבים אותךיותר." הוא דחף את עצמו מהשולחן והלך לעבר הדלת, כששקית הקונדומים מיטלטלת לצידו בעליצות. "תיהני מהשבוע האינסופי שלך."

ברגע שיצא סטלה נעמדה וסגרה את דלתה בדחיפה תוך שימוש מופרז בכוח. הדלת נטרקה בחבטה חזקה ומהדהדת, וליבה גימגם. היא העבירה ידיים לחות על חצאית העיפרון שלה תוך כדי שהשיבה שליטה בנשימתה. כשהתיישבה אל השולחן, היתה מתוחה מכדי לעשות יותר מאשר לבהות בסמן המהבהב.

האם פיליפ צודק? היא לא אוהבת סקס מפני שהיא גרועה בזה? האם אימונים באמת יובילו לשלמות? איזה רעיון מפתה. אולי סקס זה פשוט עוד דבר בין־אישי שהיא צריכה להשקיע בו יותר מאמצים — כמו שיחות יומיומיות, קשר עין וכללי התנהגות.

אבל איך בדיוק מתאמנים על סקס? זה לא שגברים משליכים את עצמם לרגליה כמו שנשים עושות כנראה עם פיליפ. כשהיא כבר כן הצליחה לשכב עם גבר, הוא נרתע כל כך מהחוויה התפלה, שפעם אחת הספיקה לשניהם מעל ומעבר.

חוץ מזה, זה עמק הסיליקון, ממלכת הגאונים הטכנולוגיים והמדענים. הרווקים הזמינים היחידים בטח חסרי תוחלת במיטה בדיוק כמוה. עם המזל שלה, היא תשכב עם אוכלוסייה מובהקת סטטיסטית של חבר'ה כאלה, ולא יצא לה מזה שום דבר מלבד מפשעה צורבת ומחלות מין.

לא, מה שסטלה צריכה זה איש מקצוע.

לא רק שאלה נקיים ממחלות, עם קבלות, אלא שיש להם הצלחה מוכחת. ככה לפחות היא שיערה. ככה היא היתה מנהלת את העניינים אילו היתה עובדת במקצוע הזה. גברים רגילים מתומרצים על ידי דברים כגון אישיות, הומור וסקס לוהט — דברים שאין ברשותה. מקצוענים מתומרצים על ידי כסף. רצה המקרה ולסטלה יש הרבה כסף.

במקום לעבוד על מערכת הנתונים הנוצצת החדשה שלה, סטלה פתחה את הדפדפן שלה וחיפשה בגוגל "שירות נערי ליווי באזור מפרץ קליפורניה".