נישואים לפי בחירה

קארי הביטה המומה בארבעת ארונות המתים שניצבו בשורה לרוחב הכנסיה. פרט לדני התינוק, שהיא חיבקה בזרועותיה, דבר לא נראה לה מציאותי. איך זה יתכן? איך זה שארבעה אנשים שהיא אוהבת מתים?

היא ודני היו לבדם בשורה הראשונה. היא הזיזה אותו כך שתוכל להביט בפניו, וברגע שעיניהם נפגשו, התפשט חיוך ענקי על פניו. היא השיבה לו חיוך למרות שנרעדה בכל גופה, והניחה למילים שנשא הכומר לחלוף מעל ראשה. היא ידעה שאם תקשיב לדבריו היא לבטח תפרוץ בבכי.

היא לא יכלה לחשוב בכלל על בת דודתה האהובה, סופי, ובעלה לאונידס, או על דודה ודודתה שגידלו אותה. היא לא היתה מסוגלת לחשוב על תאונת הדרכים הנוראה שקטלה את כולם והותירה את דני הקטן יתום כי ידעה שהיגון פשוט יכריע אותה. אם היא תיכנע לו כעת, יתכן שלעולם לא תוכל להפסיק לבכות. למען דני, היא חייבת להיות חזקה.

רק הוא נשאר לה כעת.

נגינתו של העוגב חדרה אט אט לתודעתה, והיא הבינה שטכס האשכבה הסתיים. היא קמה בתנופה ויצאה מהכנסיה כשדני הדוק בזרועותיה. בכל עשרים וחמש שנותיה, קארי היתה קודם רק בלוויה אחת – של אמה, אבל היא היתה צעירה מאוד אז ולא נותר בה שום זיכרון מאותו היום.

ארגון כל הפרטים של הטכס היום היה עול מעיק ביותר, והיא נאלצה להתמודד עמו לגמרי לבד. אביה לא עזר לה כלל. הוא לא טרח לבוא כשהיא סיפרה לו על התאונה, וכשהיא התקשרה אליו מאוחר יותר, כדי להודיע לו על הלוויה, הוא נראה כמעט מופתע.

"אני לא יכול להתפנות כרגע," הוא אמר. "יש לי המון עבודה."

"אבל זה משפחה," קארי עצרה את נשימתה. היא למדה לא לצפות ליותר מדי מצד אביה, אבל כוונתו להימנע מלבוא ללוויה באמת הממה אותה.

"המשפחה של אמא שלך," הוא אמר, "לא שלי."

"המשפחה שלי גם." היא שמעה איך קולה נשבר. "כשעזבת אחרי שאמא נפטרה, הם היחידים שנשארו לי."

"טוב, נשמע לי שארגנת כל מה שהיה צריך." הוא התעלם מדבריה. "את לא צריכה אותי שם. אני מצטער על התאונה שקרתה, אבל בין אם אני אבוא ללוויה או לא, להם זה כבר לא ישנה."

"אבל זה ישנה לי," קארי אמרה לטלפון הדומם, אחרי שאביה ניתק את השיחה. אם רק פעם אחת, לשם שינוי, הוא יהיה שם לתמוך בה, זה בהחלט ישנה לה.

היא רצתה לספר לו על כוונתה לטפל בעצמה בתינוק של סופי, דני בן ששת-החודשים. אבל איך יוכל להבין אותה גבר שעזב בעצמו את בתו התינוקת?

היא עמדה מחוץ לכנסיה, באויר נובמבר הקריר וחיבקה את דני בעוז. רוב האבלים כבר החלו להתרחק, ואלה שנותרו דיברו חרש בקבוצות קטנות. היא הרכינה את ראשה כדי להצמיד את לחיה אל תלתלי התינוק הרכים שעל ראשו של דני, ופלטה אנחה ארוכה. עוד מעט היא תוכל ללכת, לקחת אותו מהמקום מוכה הצער הזה.

היא לא תיכננה דבר מעבר ללוויה. היו כל כך הרבה דברים לעכל. אבל דבר אחד שהיא ידעה לבטח הוא, שהיא תאהב את דני לנצח, יותר מכפי שמילים יוכלו להביע. ושהיא תעשה כמיטב יכולתה להבטיח את אושרו.

"העלמה תומאס?"

קארי נשאה את ראשה והבחינה לפניה בגבר מבוגר שלא ראתה מעולם. הוא בחן אותה בהבעה כה קשה וקרה, עד כי רעד עבר במורד גבה.

"שמי הוא קוסמו קריסטאליס," קולו היה עמוק ובעל מבטא כבד.

עיניה של קארי נפערו בהפתעה. היא נדהמה למצוא את עצמה פנים אל פנים עם אביו המתנכר של לאונידס, בעלה של סופי. האיש הזה הוא סבו של דני.

"צר לי על מותו של בנך," היא אמרה ושלחה אינסטינקטיבית יד מנחמת לגעת בזרועו.

ברגע שאצבעותיה נגעו בצמר העבה של שרוול מעילו החורפי, היא ידעה שעשתה טעות. השתתפותה בצערו לא התקבלה בברכה, וכמוה גם המגע החצוף שיזמה.

"בני היה מת בעיני עוד קודם." מיאוס נמזג בקולו של קוסמו בעת שהשפיל מבט אל היד שעל שרוולו. הוא לא משך את זרועו ולא טרח לנער את אצבעותיה מעליו. לא היה כל צורך, היא כבר ממילא מיהרה למשוך את ידה חזרה. אבל לא לפני שהרגישה שאצבעותיה הופכות לגושי קרח.

"אז למה אתה כאן, אם כך?" קארי הצליחה לשמור על יציבות קולה, למרות הרגשות העכורים שהחלו לעלות בתוכה. אם הוא באמת ממעיט כל כך בחשיבות של בנו, מה גרם לו לבוא במיוחד מיוון ללוויה הזאת?

"כשהתקשרת לבשר לי על הלוויה הזאת, עלה בדעתי שישנם מספר דברים שאני אצטרך להבהיר לך," אמר קוסמו. "בעיקר בקשר לילד שאת מחזיקה בזרועותיך."

"דני?" קארי עשתה צעד אחד לאחור ועטפה את התינוק בזרועותיה עוד יותר חזק. איזה עניין יכול להיות לו בדני?

"כפי שאמרתי, בני היה מת מבחינתי עוד הרבה קודם. אני לעולם לא אכיר בתינוק הזה כיורש של משפחת קריסטאליס," אמר קוסמו והחווה בידו לעבר דני. "הממזר לא יזכה לראות גרוש מכל ממוני."

"ממונך?" קארי חזרה אחריו, מבולבלת ומבוהלת ממה ששמעה. דני היה תינוק תמים ששכל את שני הוריו. מה גורם לאיש הזה לנהוג בכזאת עוינות, ולמה הוא מדבר על כסף?

"בת דודתך היתה רודפת בצע תככנית," אמר קוסמו, "היא רק רצתה להניח את ידיה על הממון שלי."

"סופי לא רצתה את הכסף שלך. היא רצתה רק לחיות באושר עם הגבר שהיא אהבה, ולגדל אתו משפחה," אמרה קארי והרגישה איך דמעות מציפות פתאום את עיניה מעצם המחשבה על כך שחלום זה של בת דודתה כבר לא עומד להתגשם. היא לא תזכה לראות את בנה גדל.

היא מצמצה בכוח, בהחלטה נחושה להימנע מלבכות, ונעצה בקוסמו קריסטאליס מבט קר. סופי ולאונידס כבר לא נמצאים כאן כדי להגן על עצמם, אז היא תגן עליהם. הם היו אנשים טובים והיא אהבה את שניהם. היא לא תניח לאיש הזה להמשיך להלעיז עליהם.

"הילד הזה אינו נכדי," פסק קוסמו, חד וחלק.

"הוא בהחלט כן," השיבה לו קארי. "המחשבה שאתה הוא הסבא שלו גורמת לי בחילה, אבל אין מה לעשות, הוא הנכד שלך, ואני לא אניח לך להגיד שום דבר רע נוסף על סופי ולאונידס."

"אני לעולם לא אכיר בו," אמר קוסמו. "ואם אי פעם תנסי ליצור שוב קשר עם משפחתי, אני אגרום לך להצטער על זה." ואז, בלי לתת לקארי הזדמנות להשיב, הוא הסתובב והלך לדרכו.

היא בהתה בו בהתרחקו, והבחינה שהיא רועדת. היא שמעה הרבה דברים רעים על משפחתו היוונית של לאונידס, אבל עד לרגע זה היא לא הבינה מה גרם לו לשנוא את אביו כל כך.

"זה בסדר, אתה לא תיאלץ לראות יותר את האיש הנורא הזה אף פעם," היא לחשה אל תוך שערו החום והמתולתל של דני. מילותיה נועדו להרגיע אותה, באותה מידה שנועדו להרגיע את התינוק. "יש לנו אחד את השני, ואנחנו נסתדר מאה אחוז."