נער היערות

פתח דבר

העיר בראנסק

בראנסק (brańsk) נמצאת בצפון מזרח פולין, היא גובלת בצפון בליטא, בדרום מזרח באוקריאנה, במזרח בבלרוס ובדרום בסלובקיה.

העיירה מוקפת ביערות עד, בשל כך נקרא המחוז פודלסיה (podlaskie) - 'מאחורי היערות'. נהרות הנוז'יץ והברונקה זורמים לנהר אחד גדול, נהר בוג, שאף מימיו זורמים לנהר רחב מאוד והארוך ביותר בפולין, לויסלה. בנהרות הללו גועשים ושוצפים מים רבים שלא פעם הציפו את בתי העיירות השוכנים סביבם. באזור יש ביצות רחבות ידיים כגודל אגם. הימצאות הנהרות והביצות הקשו את המעבר מעיירה לעיירה. בחורף השלג הכבד והדרכים הבוציות הכבידו עוד יותר על הנסיעה בדרכי העפר בעגלות הרתומות לסוסים. משום כך ניתן היה להגיע אליה רק בימות הקיץ או האביב, אז יכלו גם לשוט בנהרות.

לפני מלחמת העולם השנייה נבנו גשרים מעל הנהרות, כדי להקל על המעברים בין העיירות.

מסביב לעיירה יש חורבות של מבצר עתיק, שנועדו כנראה להגן על העיר.

בזכות מיקומה בין הנהרות, שימשה בראנסק במאות השש עשרה עד השמונה עשרה, מרכז שלטוני ומסחרי שחלש על היישובים בסביבה.

בתקופות שונות עסקו התושבים בדיג ובגידול דגנים בקרחות היערות. לפני הקמת פולין חיו התושבים גם מפשיטות על שבטים רוסיים ופולניים וממכירת השלל שנבזז.

יהודי בראנסק

מתקופת ימי הביניים ועד מלחמת העולם השנייה הייתה יהדות פולין הגדולה בקהילות התפוצות. יש עדויות כי במאה השש עשרה, שלטונות פולין העניקו ליהודים רישיונות לנהל טחנות קמח, מנסרות, מסבאות ולגבות מיסים מהתושבים. היו שסחרו בסדקית ובמסחר של מזון. היהודים לא הורשו להתגורר בערים, לכן מצאו את פרנסתם בכפרים הסמוכים לערים הגדולות.

עדות ראשונה למגורי יהודים בבראנסק היא משנת 1613 שעל פיה יהודי בשם מושקו ואשתו ציפורה חתמו חוזה לחכירת בית ממושל בראנסק לצורך ניהול מסבאה.

באמצע המאה השמונה עשרה נמצאו רישומים על פעילויות יהודים בבראנסק, שמקור פרנסתם היה ממסבאות, מפונדקים, מטחנות קמח, מעיבוד עורות, מעיבוד עץ, ממסחר ומגביית דמי מעבר על גשרי הנהרות. היהודים היו בעלי השכלה רחבה יותר משכניהם וידעו קרוא וכתוב, בשל המסורת היהודית שקידשה את לימוד התורה. יש עדויות רבות המעידות, כי היו גם גילויי אנטישמיות לא מעטים כלפי יהודים בתקופה זאת.

ב-1796, לאחר שהפרוסים כבשו את האזור, נפתחו בפני היהודים אפשרויות נוספות. בתקופה זאת נערך מפקד אוכלוסין ויהודי פולין, שעד אותה תקופה לא היו להם שמות משפחה, בחרו להם שמות משפחה לפי המקצועות שעסקו בהם או לפי תופעות טבע.

במאה התשע עשרה ביטלו הפרוסים חוקים, שמגבילים את היהודים, כתוצאה מכך החלו להגיע יהודים לבראנסק בעיקר מהכפרים השכנים. זרם היהודים לעיירה גבר ותרם רבות לפיתוחה - המסחר פרח וגביית המיסים האמירה.

ב-1812 ניצח הגנרל הרוסי קוטוזוב את צבא נפוליון וכוחותיו השתלטו על אזור בראנסק, אך הללו לא שינו את רוב החוקים, אלא אף סייעו בשיקום ערים רבות.

ב-1820 הוקמה בבראנסק, באופן רשמי, קהילה יהודית מאורגנת. נבנה בית כנסת ששימש מרכז לפעילות ציבורית, ללימודים ולמפגשי ועדים. נבנה בית מרחץ, מקווה, בית קברות ונבחר רב ששימש מנהיג הקהילה ועמד בקשר עם השלטונות הרוסיים שהרשו ליהודים לדאוג לצורכי קהילתם. הרוסים גייסו את היהודים המשכילים לצבאם. חלק מהמגויסים היו ילדים בגיל העשרה, שנותקו ממשפחותיהם בעל כורחם ובאישון לילה. כדי להתחמק מהצבא הם חותנו בגיל צעיר מאוד.

בשנת 1844 ביטלו הרוסים את האוטונומיה שהייתה לקהילה היהודית, והעבירו את כל זכויות ההנהגה לעיריות.

באמצע המאה התשע עשרה ביאליסטוק, ששימשה מרכז עירוני, התפתחה מאוד. נבנו בה כבישים, שחיברו אותה למרכזים עירוניים אחרים. גם בראנסק זכתה לכביש, דבר שהזניק את חשיבותה והפך את המקום למרכזי. יהודים רבים החלו להגיע אליה והמסחר והמלאכה פרחו. היהודים היוו 39% מאוכלוסיית היישוב. רוב היהודים שהגיעו היו בעלי מלאכה, אך עניים מאוד. הם חיפשו עזרה כלכלית במוסדות הצדקה שקמו. רוב הבתים היו עשויים מעץ ורק בתי העשירים היו עשויים מלבנים אדומות. שרפות שפרצו בשנים שונות כילו מחצית מהבתים, אך האוכלוסייה המשיכה לגדול ויחד איתה גדל כוחם של מוסדות שונים. הבדלי ההכנסה בעיירה יצרו פערים כלכליים ומעמדות. היהודים המשיכו ובנו עוד בתי כנסת ועוד מוסדות. בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, ברחו היהודים מהפוגרומים ברוסיה והגיעו אל אזור בראנסק וביאליסטוק שנשלט על ידי הרוסים. הפולנים והיהודים נחשבו למיעוט נחות והם הרגישו שותפים לצרה.

ב-1892 החלו לבנות בית כנסת גדול ומפואר, שיענה על הצורך של הגידול באוכלוסייה. בנייתו הסתיימה ב-1903 והוא נחשב למפואר והיפה בין כל בתי הכנסת. חיי התרבות של הקהילה התקיימו בבית הכנסת - קונצרטים, לימוד תורה, נשיאת דרשות ופגישות חברתיות. ההגירה הגדולה החלה בשנת 1910 כשהמושל המקומי סוסנובסקי הורה ליהודי האזור לעבור לגור בעיר, כדי להקל על חיי היום יום ועל גביית המיסים.

למרבה הפלא, לא ניזוק בית הכנסת המפואר תחת הכיבוש הגרמני והוא הוסב לנגרייה. תחת הכיבוש הרוסי הוא שימש בית תרבות. בסוף המלחמה פירקו אותו הפולנים, והשתמשו בלבנים לבניית בתים.

[1] בפי יהודי העיירה היא מכונה בריינסק. [חזרה] [2] פרעות שנערכו החל באפריל 1881 ועד מאי 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית. הן כונו 'הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב' (או הפרעות בנגב). הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, שהגביר את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית), אך גם לאזורים אחרים וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית. [חזרה]