נפלאות הטיפשות

לפני כאלפיים וארבע מאות שנים התנהל ויכוח בין סוקרטס לתלמידו אַנטיסתֶנס. לפני התלמיד ורבו עמד סוס, והם ניסו להגדירו. סוקרטס שאל, "במה הסוס הוא סוס? האם בגלל אורכו?" "ודאי שלא," ענה התלמיד, "שהרי יש גם דברים אחרים שאורכם כאורך סוס, וסוסים שאורכם קטן מסוס זה." וכך המשיך הדיאלוג לגבי צבע הסוס, ארבע רגליו, זנבו ועוד. המסקנה שהגיעו אליה היא שאף אחת מהתכונות אינה מספיקה להגדרתו של סוס. בשלב זה קבע סוקרטס שהסוס הוא סוס בגלל ה"סוסיות" שבו. אנטיסתנס התלמיד ענה באירוניה כי הוא אינו רואה שום "סוסיות", פרט לעובדה שזהו הסוס שאותו בלבד הוא רואה. ענה לו סוקרטס, "אתה אינך רואה 'סוסיות' משום שאתה מסתכל בסוס בעיני סוס" (אפלטון, 2005).

אם סוקרטס נכשל בהגדרה של סוס, קל וחומר שאנחנו ניכשל בהגדרה של טיפשות. לטיפשות יש אופי חמקמק, והניסיון להגדירה עלול להפוך לכישלון מפואר. איני רוצה להלאות אתכם בהגדרות מילוניות, אך יש לציין שבעיית ההגדרה של הטיפשות מטרידה אף את מקטלגי הספרים העוסקים בטיפשות (Bernstein, 2009).

אפשר להתחמק מהניסיון להגדיר טיפשות ולהישען על הפתגם האמריקאי הידוע על הברווז, "אם זה נראה כמו טיפש, הולך כמו טיפש ועושה קולות של טיפש — זה טיפש". לחלופין אפשר להתבסס על האופן שבו עקף שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית את הגדרת הפורנוגרפיה, כשכתב בפסק דין משנת 1964, "לא אטרח עוד להגדיר פורנוגרפיה, אבל אני מזהה אותה כאשר אני רואה אותה."‏ אחד הפסיכולוגים הידועים, רוברט סטרנברג, כינס באחד הספרים הבודדים על הטיפשות את מיטב החוקרים, כדי לנסות להבין מדוע אנשים חכמים יכולים להיות כה טיפשים (Sternberg, 2002). אחת המסקנות המרכזיות שלו היא שכל חוקר מגדיר ומאפיין אחרת את המושג "טיפשות".

כדי לעקוף את הקושי שבהגדרה, אאפיין את הטיפשות ולא אגדיר אותה. הגדרה היא פעולה מסובכת יותר מאשר אפיון, שכן היא אמורה להיות מדויקת ומחייבת יותר. הגדרה קובעת את מהותו ותכונותיו העיקריות של מושג, ובדרך כלל מוצגת על ידי בכירי החוקרים או במילונים. הגדרה — מלשון גדר — קובעת את מהותו ואת תכונותיו העיקריות של המושג בעצם ההכרעה מה נכלל בו ומה אינו נכלל בו. כיוון שאין לנו תיאוריה שיטתית־מדעית שמתוכה תצמח הגדרת הטיפשות, לא נוכל להגדירה, אך נוכל להתמקד במאפייניה, כי פעולת האפיון מציינת ומתארת כמה תכונות מהותיות שלפיהן אפשר לזהות את המושג ולהכירו.

ברברה טוכמן (2015), העוסקת במעשים טיפשיים של מנהיגים, מאפיינת איוולת, שניתן להשוותה לטיפשות, רק כאשר מתקיימים שלושה תנאים: 1) התוצאות השליליות של המדיניות ניכרות בעליל בזמן ביצוע ההחלטות ולא בחוכמה שלאחר מעשה. 2) חייבת להיות דרך חלופית. 3) ההחלטה היתה של קבוצה ולא של מנהיג יחיד, והיא נשארה בתוקפה במשך יותר מאשר אורך החיים של דור פוליטי אחד.

איוולת שלטונית אינה תלויה בזמן או במקום. היא חוצה תרבויות, עמים, צורות שלטון ומעמדות. יש בה סממן בולט של אטימות מוחין, הניכר בהטעיה עצמית של מקבלי ההחלטות. הדבר בא לידי ביטוי בדעות קבועות מראש ובהתעלמות מסימנים ומעובדות הסותרים את הדעה שעוצבה, בבחינת "אל תבלבלו אותי עם העובדות". אטימות מוחין מתבטאת בהיעדר למידה מן הניסיון (משוב והפקת לקחים). כמו כן מדגישה טוכמן את העוצמה של השליטים, הגורמת ליוהרה ולביטחון עצמי מופרז, שסופם הימנעות ממחשבה ומהחלטות מסודרות ושיטתיות.

חוקרים אחרים (Aczel, Palti, & Kekecs, 2015) שניתחו סיפורי חיים שאנשים קראו להם "מעשים טיפשיים", זיהו שלושה גורמים או מאפיינים של הטיפשות: 1) חוסר איזון בין יכולות ובין ביטחון עצמי. 2) כישלון בקשב והיסח הדעת. 3) איבוד שליטה.

ניתוח הסיפורים שקיבלתי הוביל אותי לחזק את שלושת הגורמים הללו ולהוסיף עליהם מספר גורמים ומאפיינים שאפרט בהמשך.

בספרות חז"ל שוטה אינו טיפש. במסכת חגיגה (ג, ע"ב) נאמר, "תנו רבנן, איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו והמאבד כל מה שנותנים לו". השוטה נמצא בקבוצה של שלושה אנשים: חירש, שוטה וקטן, שאינם בעלי דעת ואינם אחראים למעשיהם, כלומר אין להם אפשרות בחירה. השוטה הוא אדם שאינו יכול לחשוב בצלילות ואינו מסוגל לחיות חיים עצמאיים. מעמדם ההלכתי של חירש, שוטה וקטן שונה מזה של אנשים רגילים: "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים" (משנה, בבא קמא ח, ד). יוצא אפוא שהשוטה הוא אדם שאין לו אפשרות בחירה בגלל מגבלות שכליות, ולכן גם אינו אחראי למעשיו.

גם למילה "אידיוט" יש פירושים שונים, שרחוקים מהמושג "טיפשות". המילה "אידיוטיוּת", כמו המילים "אידיום" ו"אידיוסינקרטי", נגזרת מהשורש idios שמשמעותו היא פרטי, נפרד, מרוכז בעצמו — אנוכי. בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המושג "אידיוט" מתייחס לאדם עם מנת משכל נמוכה ביותר, בדרגה של פיגור עמוק. הגיל השכלי של אידיוט הוא שלוש ומטה, ולעומתו המושג "אימבציל" מתייחס לגיל שכלי שבין שלוש לשבע. אדם רפה שכל או moron מוגדר קצת מתחת לממוצע. רפי שכל מוגדרים כמי שאינם מסוגלים לטפל בענייניהם בעצמם בעזרת אינטליגנציה רגילה וגם לא להשתתף במאבק להישרדות.

בקרב קבוצה זו של מי שמוגדרים "אידיוטים" יש אנשים עם תסמונת סוואנט, מילה שפירושה בצרפתית "מלומד", המגלים יכולות מנטליות יוצאות מגדר הרגיל בתחומים צרים מאוד ומתפקדים ברמת פיגור גבוהה בתחומים אחרים, מעין "איים של גאונות". בסרט "איש הגשם" הגיבור מסווג כבעל פיגור שכלי, אך מתגלה כבעל זיכרון צילומי שעוזר לו מאוד כאשר הוא מהמר עם אחיו בלאס וגאס, למשל. תסמונת סוואנט נדירה במיוחד. לפי ההערכות היא קיימת אצל אחד ממיליון איש. לדוגמה, ילד בן 12 שאינו יודע קרוא וכתוב, אבל יודע להכפיל שלושה מספרים זה בזה במהירות הבזק. הופנה אלי פעם לטיפול ילד בן 10 שאם היו מציגים לו תאריך לידה עברי או לועזי הוא היה יכול להמיר אותו לתאריך לועזי או עברי, כולל היום בשבוע שבו התרחשה הלידה.

"אידיוטים שימושיים" הוא מושג שלילי המתאר את התומכים במשטר הסובייטי בראשות סטלין. התומכים היו בעיקר ליברלים, סוציאליסטים וקומוניסטים מארצות המערב. המושג התייחס ליחס התמים והנאיבי שלהם כלפי המעשים הנפשעים של ברית המועצות, בעיקר אלה של סטלין. כיום יש המשתמשים במושג זה כלפי אלה התומכים בדיקטטורות או בקבוצות קיצוניות אחרות כמו שמאל רדיקלי. המשתמשים במונח זה טוענים שחלק מארגונים אלה, החורתים על דגלם את עקרונות ההומניזם וזכויות האדם, מעלימים עין כאשר הארגונים שבהם הם תומכים מבצעים מעשי זוועה, פשעים נגד האנושות והפרות זכויות אדם שלא היו נסבלים במדינות מערביות.

גם שלומיאליות אינה טיפשות. בשפה היומיומית, שלומיאל הוא אדם ביש מזל ומגושם בעל ידיים שמאליות, מסורבל וחסר קואורדינציה, אבל לא טיפש. שלומיאל הוא גם ביש גדא, כמו זה המופיע בשירו של נתן אלתרמן, "אליפלט": "כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול". ואולם בשעת הקרב הוא מגלה אומץ בלתי רגיל וזוחל למול האש כדי לחדש את מלאי התחמושת ונהרג.

מהספר "השלומיאליות בצבא" (דיקסון, 1979) הבנתי כי מרבית הכישלונות הצבאיים הגדולים באו לעולם בגלל טיפשותם ואישיותם הפגומה של המצביאים שנטלו בהם חלק. באנגלית השתמשו במילה incompetence שתרגומה לעברית הוא אי־יכולת, חוסר מסוגלות. מילה קרובה לשלומיאל היא שלימזל, ומספרים שההבדל ביניהם הוא ששלומיאל הוא המלצר שצלחת המרק הרותח נפלה מידו, ואילו שלימזל הוא זה שהמרק נשפך עליו.

יש ציניקנים המתלוננים כי הטיפשות היא כמו מגפה עולמית, והיא מסוכנת יותר מווירוס האבולה, מאיידס או משפעת החזירים. קשה לי להסכים עם אמירה זו, כי בניגוד למחלות, לטיפשות אין זהות ברורה, ואף שהנושא נדון באינספור מקומות, קשה לקבל הגדרה ברורה שלפיה ניתן לקבוע מיהו טיפש. החקירה שערכתי בספר זה הובילה אותי למסקנה כי הטיפשות היא כמו יסוד כימי המופיע יחד עם יסודות אחרים, וצריך לבודד אותה מתוך דבר מה מורכב. מילות מפתח המתקשרות למושג טיפשות הן, למשל, כעס, מוסר, אשמה, בושה, אחריות, חרטה, צער, כאב, הטיות, טעויות, כישלונות ואף הומור וצחוק. בהמשך אראה כיצד מתקשרות מילות המפתח הללו לטיפשות.