נקמה מפתיעה

ידיו של ראסל התהדקו על ההגה כשהגיע אל הכתובת שקיבל.

"מר פאואר נמצא היום מחוץ למשרד," נאמר לו כשהתפרץ לתוך הבניין של "פאואר – משכנתאות" חצי שעה קודם ודרש לראות את אליסטר פאואר.

בהתחלה פקידת הקבלה סירבה לומר לראסל היכן נמצא פאואר, ללא ספק, ראתה צרות בעיניים של הצעיר הנסער שעמד לפני שולחנה. אבל ההצהרה האירונית אך האמיתית של ראסל שהיה לו עסק עם הבוס שלה שקשור למותו של שותף לעסקים חילצה לבסוף את המידע שרצה. מר פאואר ואשתו היו באתר הבנייה של ביתו החדש בפרבר אקסלוסיבי של סידני, בלוויו היל.

ראסל הצליח איכשהו לחייך והבחורה שרבטה עבורו את הכתובת.

הוא לא חייך עכשיו, מיצי מרה מילאו את פיו כשהתבונן במה שיהיה בית אחוזה גדול. מדהים מה שאפשר לקנות עם כספם של אנשים אחרים!

ראסל משך בכוח את ההגה של המכונית הישנה והחלודה שלו לכיוון הכביש הפרטי מכוסה החצץ ונהג את מכוניתו ישר אל הבניין בן שלוש הקומות. השלד של הבית כבר הושלם, הגג הותקן, המדרגות הקדמיות היו במקום. גבר בגיל העמידה לבוש בחליפת עסקים מחויטת להפליא עמד על המרפסת ולצדו בלונדינית ארוכת רגליים.

אשת חיקו הייצוגית של פאואר, הוא הסיק.

ראסל לא עצר כדי לחשוב, הרגשות שלו גאו למראה הגבר שחמדנותו הביאה לייאושו ולהתאבדותו של אביו. השנאה גרמה לו לזנק מהמכונית, ידיו מאוגרפות בכעס כשהסתער על המדרגות.

"אליסטר פאואר!" הוא קרא.

עיניים אפורות וקרירות חלפו על פניו; נדמה היה שההסתערות האלימה של ראסל לא הטרידה אותו במיוחד.

"כן. אני יכול לעזור לך?"

ראסל לא יכול היה להאמין לאדישותו של האיש. האם לא ראה שלמבקר שלו היה רצח בלב?

ראסל כבש את הצורך לחבוט בפאואר כאן ועכשיו. קודם כל, הוא רצה שהשרץ יידע מי הוא ומדוע הגיע.

"חשבתי שתרצה לדעת שאבא שלי התאבד בשבוע שעבר."

גבותיו של פאואר התרוממו. "ואביך הוא..."

"קית' מק'קליין."

"השם הזה חסר משמעות עבורי. אני לא מכיר קית' מק'קליין."

אלוהים אדירים, הוא אפילו לא זיהה את שמו של אביו! אבל ראסל ידע שאביו – אביו הביישן אך הגאה – הלך אישית אל פאואר והתחנן לעוד זמן כדי להחזיר את ההלוואה שלו.

"הכרת אותו מספיק טוב כדי לאפשר לו לקחת שתי משכנתאות על החווה שלו," ראסל אמר, "כשלא היו לו שום אמצעים לעמוד בתשלום. לא היה לו משק חי, לא תבואות, שום הכנסה. הבצורת בת עשר השנים גרמה לזה. אבל האדמה שלו הייתה יקרה, נכון? אז אפשרת לו בכוונה להיכנס לחובות ואז לקחת אותה!"

"איש צעיר, אני לא מכריח אנשים לקחת משכנתות."

"אסור לך להסכים להלוות כסף שאתה יודע שאנשים לא יוכלו להחזיר," ראסל ענה בלהט. "ערכתי חקירות על פאואר-משכנתאות וזו שיטת הפעולה שלך."

פאואר לא עפעף אפילו. "לא עשיתי שום דבר בלתי חוקי. הטעות הייתה של אביך. היה עליו למכור את הנכס שלו במקום ללוות עוד כסף."

"אבל האדמה הייתה במשפחה במשך דורות! הוא לא מכיר דבר מלבד חקלאות."

"זו לא אשמתי."

"אבל זו אשמתך. שלך ושל גברים כמוך. אין לך רגשות, שום חמלה. אכפת לך רק לעשות כסף."

"בעסקים יש מעט מקום לחמלה, בן."

"אל תקרא לי בן, ממזר רודף בצע שכמוך," ראסל רטן, ערפל אדום של כאב גרם לו להסתער קדימה.

האישה הקישוטית השליכה את עצמה לפני פאואר, וראסל נעצר במקומו.

"אל תעשה את זה!" היא קראה, ידיה מתנופפות כדי להדוף את אגרופיו של ראסל. "זה רק ירע את המצב. וזה לא יחזיר את אביך."

הוא נעץ מבט בעיניים הירוקות והמהממות שלה וראה שגם לה לא הייתה כל חמלה. היא רק הגנה על סגנון החיים שלה.

זרעים של נקמה אחרת נזרעו אצל ראסל בשלב זה; נקמה שתהיה מספקת הרבה יותר מרצח.

הוא התרחק ממנה, הסתובב לאחור וירד במדרגות. בתחתיתן הוא הסתובב ונעץ מבט זועם בפאואר.

"יום אחד," הוא איים, עיניו קשות כלבו, "יום אחד אני אהרוס אותך. אני נשבע על קברו של אבי שלא אנוח עד שאקח ממך את כל היקר לך, כפי שלקחת הכול ממנו."