1930 (ביאנקה מדיירו)
1
הוא הנער היפה ביותר שראתה מימיה, יפה יותר מוולנטינו או מאֵרוֹל פְלין או מלינדְבֵּרג. היא מצטלבת כשהיא רואה אותו מפליג עם פיטר דְיוּמוֹנט ביאכטת המרוצים הצרה שלו במעלה ובמורד תעלת פליט רוק, בגלל הסכנה ובגלל הדרך שבה מנצנצות קרני השמש בשערו הבלונדיני — מראה מזהיר כל כך שהיא צופה בו ממקום מושבה המרוחק בצוק הקטן בקצה וסט קְליף רוֹד, לשם היא הולכת כדי להביט בהם אחר הצהריים. בדמיונה, השמש מושחת את מר פישר כמו היה בנה הזוהר, ורק השטן בכבודו ובעצמו יכול היה לשתול במוחה מחשבה מנואצת כזאת. אז היא מצטלבת.
אבל היום טִיה מריה זקוקה לה בחנות, כך שאין כל צורך שתתגונן מפני השטן. המשפחות הגיעו לווינת'רופ איילנד למשך הקיץ, בזו אחר זו, על גבי המעבורת או על סיפון יאכטה פרטית, ולכן ביאנקה ודודניה חייבים להעמיס את המדפים בסחורה שטִיוֹ מנואלו הזמין מהיבשת: שימורי אפונה ושימורי אפרסקים ושימורי סרדינים בשמן זית, קרקרים מלוחים דקיקים ומרק עגבניות של קֵמפְּבֵּל, סבון של אַייבוֹרי ואקונומיקה של כְּלוֹרוֹקס, אבקת שוקו של אוֹבֵלְטַיין ושיבולת שועל של קְוֵויקֵר וקורנפלקס, מלונים ותפוחים ירוקים ובננות, מלח של מוֹרטוֹן וקינמון של צֵיילוֹן, שקי קמח וסוכר ואבקת אפייה קַלְיוּמֶט, קרם קר של פּוֹנד וליסְטֶרין ואספירין (הרבה מאוד אספירין), כפפות גינון וסכיני גילוח, חומץ לבן מזוקק שהוא באמת חומץ, חומץ לבן מזוקק שהוא לא באמת חומץ אבל בכל זאת מחזיקים אותו על המדף הנחבא מאחורי דלפק העץ עבור לקוחות מסוימים שטיו מנואלו משרת בעצמו.
מזג האוויר התחמם השבוע, השבוע הראשון של יוני, ואף שטיה מריה מקפידה שהדלת תישאר פתוחה לרווחה כדי לאפשר למשב הרוח המלוחה העולה מן הנמל לחדור פנימה, האוויר בחנות נותר מחניק ומדיף ריח נסורת. ביאנקה מסדרת את פחיות המרק בשורות שוות וארוכות — מרק עגבניות ומרק ירקות ומרק פטריות מוקרם — מפני שמרק בפחית הוא מוצר פופולרי מאוד בקרב המשפחות, משום מה. היא מעדיפה את המרקים שטיה מריה מכינה מבראשית. היא מניחה להם לבעבע כל היום על הכיריים בסיר ברזל וממלאת אותם בעשבי תיבול וירקות וצדפות, כל דבר טרי מהים, אבל המשפחות מעדיפות את האוכל שלהן תפל, כנראה. תפל ועבש ועשיר, בדיוק כמותם. היא מצטלבת כשהיא חושבת את המחשבות הללו — אחרי ככלות הכול, המשפחות הן עורק החיים של האי, וטיו מנואלו עושה את כל הרווח השנתי שלו במהלך הקיץ מפחיות מרק ומחבילות של קרקרים מלוחים — אבל זה עדיין נכון.
חוץ ממר פישר הצעיר, כמובן. בו אין שום דבר תפל או עבש.
היא יודעת עליו הכול. הוא גר לא רחוק מהכפר, בבית גדול ומרובה אגפים המשתלחים לכל עבר אשר משקיף בבדידות גמורה על פליט רוק. הבית חדש כל כך עד שצבעם של לוחות עץ הארז — טוב, לפחות בפינות מסוימות המוגנות מפגעי מזג האוויר — עדיין לא דהה לאפור. המשפחה שלו לא מכובדת ומיוחסת כמו המשפחות שמתגוררות בצדו השני של האי, בעבר המזרחי, שם משתרעים מועדון וינת'רופ איילנד ומסלול הגולף המרהיב שלו על פני קצת יותר מחצי קילומטר רבוע ירוק ויקר להחריד. הכסף של משפחת פישר חדש מדי, אומר טיו מנואלו בתבונה בזמן שהם אוכלים ארוחת ערב, אבל תנו לו קצת זמן. הכסף נוטה להתיישן במהירות מדהימה. מר פישר כבר היה בהרווארד, שם הספיק להתיידד עם הבנים של כל המשפחות הנכונות, כמו פיטר דיומונט. ויש אפילו שמועה שמסתובבת שמר פישר התארס עם אחותו של פיטר, אַבּיגֵייל, במהלך חג הפסחא, אבל ביאנקה מסרבת להאמין שזה נכון. דבר ראשון, אביגייל דיומונט בת עשרים וחמש, מבוגרת ממר פישר בשלוש שנים. דבר שני, היא גבוהה ורחבת כתפיים ואין לה בכלל ציצים, שום סגולות נשיות בכלל, והקול שלה רם וצורמני ומזכיר נעירות של חמור מיוחס. ובזמן שהעיתונים מצמידים למיס דיומונט תארים כגון "מגנטית" ו"זוהרת", ביאנקה משוכנעת שמר פישר ניחן בטעם טוב בהרבה. הוא מבלה את הבקרים שלו על הצוקים שבין הכפר וגרייפריירס —"גרייפריירס" הוא השם שניתן לבית החדש של משפחת פישר מסיבות שאיש לא מסוגל לרדת לעומקן, לבד מצבעם האפור של לוחות הארז כשהם דוהים — בחברת צבעי המים והספרים שלו, יפה כל כך שלפעמים ביאנקה אפילו לא יכולה לנשום כשהיא רואה אותו שם, רגליו מתנדנדות בצורה מסוכנת מעל שפת הצוק, מצחו המושלם מכווץ בריכוז.
היא יודעת עוד הרבה מאוד דברים. היא יודעת את גובהו המדויק (מטר שמונים ושתיים) ואת צבע עיניו (כחולות כמו הים התיכון) ואת מיומנותו המדהימה בשיוט, כמובן, וגם בהוקי (הוא היה קפטן הנבחרת בהרווארד) ובגולף, הוא זכה באליפות הגולף של מועדון וינת'רופ איילנד בקיץ שעבר, הקיץ הראשון שבו משפחת פישר היתה חברה רשמית במועדון. הדיומונטס תמכו בהם. ביאנקה יודעת את זה כי בת דודתה, לורה, יצאה במקרה עם אחד מנושאי המקלות של המועדון בשנה שעברה, בלילה ובסוד כמוס, והוא ידע פחות או יותר כל דבר שאי פעם רצית לדעת על המשפחות, כי הם, מסיבה כלשהי, חשבו שהאוזניים של נושאי המקלות שלהם משמשות לקבלת פקודות בלבד. או שאולי הם חשבו שטיפ של עשרה סנט יספיק כדי לקנות את נאמנותו של סטודנט מרושש בקולג'. (המשפחות היו קמצניות בטיפים, זה היה חלק מהקוד המוסרי שלהן.)
אך לא מר פישר. פעם הוא נתן פעם לבן דוד שלה מנואלו דולר שלם על זה שהוא עזר לו לדחוף את הבּיוּאיק בָּטיסְטיני הדו־מושבית שלו עם הגג הנפתח בחזרה לגרייפריירס אחרי שהמנוע שלה שבק חיים מחוץ לגלידריה בכפר. כמה שביאנקה קינאה במנואלו באותו יום קסום, כשכתפיו הגבריות נדרכו במאמץ לצד כתפיו של מר פישר, אפילו שהכביש התרומם בשיפוע תלול של שלושים מטרים בערך לפני שהגיע אל הפסגה שעליה נבנתה גרייפריירס, והמאמץ ודאי היה אדיר. כשמנואלו חזר לבסוף, סמוק ומיוזע, היא שאלה אותו על מה הם דיברו, ופניו הפכו חסרות מבע במתכוון כשאמר, שום דבר. היא הבינה מיד שמר פישר חלק איתו סוד כלשהו, והידיעה הכפילה את קנאתה.
למעשה, ביאנקה מהרהרת באותו אחר צהריים של אוגוסט ברגעים אלה ממש, שעה שהיא מסדרת את פחיות המרק שלה בחללה הלוהט והמעופש של חנות המכולת של משפחת מדיירו ברחוב הֵמְלוֹק, השוכן ממש על שפת הנמל. היא נזכרת איך מר פישר פשט את ז'קט הפשתן שלו והפשיל את שרוולי החולצה המכופתרת שלבש, כמה חזק נראה הגב שלו כשהתכופף מעל אחוריה החינניים של הביואיק וכתפיו יצרו צורת משולש הפוך לח ומושלם שהלך ונעשה צר יותר ויותר במורד גופו עד שנעלם בחגורת מכנסיו הצרה. היא מניחה פחית מרק נוספת ומצטלבת, ובאותו רגע בדיוק, בשל תעלול כלשהו של היקום, היא שומעת קול שאין לטעות בו — קולו הצעיר והנלהב של יו פישר הצעיר, קורא מחזית החנות. צירוף המקרים המוזר מדהים כל כך שבתחילה היא חושבת שרק דמיינה את זה.
"הלו!" הוא קורא שוב. "יש פה מישהו?"
ביאנקה ממתינה מאחורי המדף הגבוה בלי לנשום בזמן שלבה הולם והולם, ממתינה שטיה מריה תענה, שאחד מדודניה ישיב. אבל איש לא מדבר.
"הלו? פרנסיסקה? מישהו?"
הוא עומד לעזוב. היא מרימה את ידה כדי להחליק את שערה, אבל היא שכחה לגמרי מפחית המרק התקועה בין אצבעותיה והיא נחבטת בראשה במקום. היא תוקעת את המרק על המדף ויוצאת ממחבואה בחיפזון, בדיוק כשמר פישר פונה אל דלת הכניסה.
"שלום! מר פישר!"
הוא מסתובב אליה במהירות, ולפתע פתאום הוא מסתכל עליה, עליה, ביאנקה מדיירו, ולא על אף אחת אחרת, וכל העולם כולו נמלא אור תחת גון מבטו, עוצמת חיוכו המחשמל.
"שלום, שלום," הוא אומר. "קיוויתי לקנות בקבוק חומץ או שניים."
לימור –
נשות הקיץ
רומן הסטורי מקסים מקסים שהוא סיפור אהבה שמעצב את מי שאנחנו היום בחלוף שנים מספר, כתוב בצורה טובה מאוד. מומלץ.
רוני –
נשות הקיץ
רומן הסטורי מקסים מקסים שהוא סיפור אהבה שמעצב את מי שאנחנו היום בחלוף שנים מספר, כתוב בצורה טובה מאוד. מומלץ.
Nehama –
נשות הקיץ
ספר קסום סיפור שמסופר בצורה מושכת. סיפור אהבת נעורים שמעצב את הגיבורים בסיפור למי שהם כיום. סיפור של הזדמנות שניה האם היא תצליח???
מעיין –
נשות הקיץ
רומן הסטורי יפה, מסופר בצורה טובה ומושכת, נהנתי מאוד לקרוא את הספר, העלילה טובה וזורמת.
ממליצה.
גליה –
נשות הקיץ
רומן היסטורי יפהפה. הדמויות עמוקות ומסקרנות, והעלילה זורמת ואפילו יש בה מימד של מתח. מומלץ ביותר!
שי –
נשות הקיץ
סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים מרגש מותח ומסקרן
שי –
נשות הקיץ
*****
יעל (בעלים מאומתים) –
נשות הקיץ
סיפור מקסים! כתוב באופן קולח ומעניין.