נשים בונות אומה

מחקריי לשחזור ולתיאור עברן וזכרן הלא־ידוע של נשות היישוב לאורך מאת השנים שקדמו להקמת המדינה החלו במקרה. במסגרת לימודיי לתואר השני באוניברסיטה העברית, תוך כדי עבודתי על ראשית העשייה של התנועה הציונית בארץ־ישראל, התוודעתי לקיומה של חוות הנערות בכנרת והבאתי את ממצאיי במאמר שפורסם מעל דפי קתדרה ב־1980. מאמר זה נחשב לימים למאמר הראשון שבישר את המחקר האקדמי על חייהן ומעמדן של נשים ביישוב. בשיעוריי בהיסטוריה של העת החדשה, שלימדתי במחלקה ללימודי ארץ־ישראל באוניברסיטת בר־אילן, התברר לי שמבט מעמיק לעבר נשות התקופה שופך אור חדש על הבנתנו את הסיפור המופלא של היישוב שהוליד מדינה. מכאן צללתי צעד אחר צעד לעבר החוויה הנשית של ״היישוב הישן״ בירושלים, ולעבר התהליכים שעברו נשות המושבות והעיר העברית הראשונה, שרכשו בקצב גדל והולך מאפיינים של המולדת החדשה והזמנים החדשים. שיאו של מהלך זה היה חקר מאבקן של נשות היישוב למען השגת זכות הבחירה לאסיפת הנבחרים, מאבק שהחל מיד לאחר הכיבוש הבריטי. תודתי לכל תלמידיי הרבים ולכל אלה שהתוודעו למחקריי, שהעירו, שאלו שאלות וגילו עניין גדל והולך בתחום עלום זה ועודדו אותי להמשיך ולחקור. כל אלה הביאוני למפגש עם הנשים הפרופסיונליות שאותן כיניתי ״בונות אומה״, אשר סיפורן המסעיר הנה הוא לפניכם.

רוחב היריעה ומצב המחקר על אודות הפרופסיונליוֹת העבריוֹת זימנו לידי עבודה מחקרית שונה במידת־מה מעבודתי עד כה. בניגוד למחקריי בעבר, שהתבססו על חשיפת פרשיות לא נודעות באמצעות בחינת חומרים ארכיוניים ומקורות ראשוניים מגוונים אשר באמצעותם שִחזרתי תמונת־עבר בלתי ידועה, בעבודה זו עשיתי שימוש רב גם במאות מאמרים וספרים, שנכתבו על ידי חוקרות וחוקרים, שעסקו לרוב בדמויות בודדות ובתחומי עשייתן השונים. מחקרים רבים אלה היו תשתית חשובה לספרי. ברצוני להביע את תודתי לכל אלה ששאבתי מהם מידע אשר שמותיהם מוזכרים בדפי הספר – וכולם מובאים ברשימה הביבליוגרפית הארוכה שבסופו. נוסף לכך, עיינתי גם במספר לא קטן של עיתונים וארכיונים לשם העשרת והשלמת התמונה, וכן קראתי עשרות ספרי זיכרונות בעברית, בגרמנית ובאנגלית.

מבט לעבר עשייתן המגוונת כל כך של הפרופסיונליוֹת מבהיר עד כמה הן שינו את צביונה של חברת היישוב – ומכאן את צביונה של מדינת ישראל. אכן, תחום מסעיר זה, היסטוריה של נשים ומִגדר, מאפשר לבחון את חברתנו באור חדש.

ספרי זכה בליווי מפרגן ואוהד של עמיתתי היקרה, פרופ’ דבורה ברנשטיין, ובמיוחד של תלמידתי לשעבר ועמיתתי בהווה, פרופ’ לילך רוזנברג־פרידמן, ראשת המחלקה ללימודי ארץ־ישראל וארכאולוגיה בבר־אילן, שקראה את כל פרקי הספר, במועדים שונים, והעירה הערות חשובות. ידידתי, ד״ר דבורה וייסמן, סייעה בעדי לערוך דיוקים והגהות לספר והצילה אותי ממספר לא קטן של טעויות. פרקים שונים של הספר נקראו על ידי ידידיי – פרופ’ צפורה שחורי־רובין, ד״ר איל כתבן, ד״ר נירה ברטל וד״ר תמי רזי, אף היא תלמידתי בעבר ועמיתתי בהווה. מסירותם והערותיהם החשובות כל כך תרמו לשיפור כתב היד. נוסף על כך, שוחחתי רבות על הספר עם ד״ר אסתר כרמל־חכים, אף היא תלמידתי לשעבר ועמיתתי בהווה, ונעזרתי בה מאוד בכל הנוגע לתיעוד עלום ולצילומים המעטרים את הספר. בעבודתי על הספר נעזרתי רבות גם על ידי רעות אשכנזי, עוזרת מחקר מוכשרת ויעילה, שסייעה בעדי בחיפוש אחר תעודות מעניינות בארכיונים. תודתי נתונה גם לספרנים ולארכיונאים המסורים בספריית יד בן־צבי, בספרייה הלאומית, בארכיון הציוני, בארכיון לתולדות עם ישראל, בארכיון של האוניברסיטה העברית, בארכיון עיריית תל־אביב ובארכיון לתולדות החינוך שבאוניברסיטת תל־אביב.

בראשית דרכי במחקר קיבלתי מענק נדיב מקרן Israel Studies Institute, U.S.A.. מענק לשם הדפסת הספר הוענק לי על ידי המרכז לחקר האשה ביהדות ע״ש פניה גוטספלד הלר של אוניברסיטת בר אילן. תודתי למוריה אילן זר־כבוד על סיועה באיתור התמונות ובהשגת האישורים לפרסומם, לנכדתי, מיכל פריסר, על ציור עטיפת הספר, להוצאת כרמל, שעמלה רבות על הוצאת הספר, לפרופ’ אבי שגיא, עורך הסדרה ״פרשנות ותרבות״, שבמסגרתה הספר יוצא לאור ולעורך הלשון המסור והזריז, בני מזרחי.

ואחרונים חביבים, בני משפחתי היקרים, שאהבתם ודאגתם מאפשרות את הכול.