סודות מלכותיים

1

קולו של פרנק סינטרה השר "עשיתי זאת בדרכי" הקפיץ את הנסיך דימיטרי באמצע בחינתו את החוזה של יוניטד מייניג.

זאת הייתה העסקה החשובה ביותר בקריירה שלו עד כה, ודימיטרי לא התכוון לתת לאף משפט שלא נוסח כהלכה להיוותר במסמך בן שני הדפים.

הוא הקיש על מסך הטלפון שלו, לקבל את שיחת הוידאו עוד לפני שהמכשיר שב לצלצל. "לא מוקדם קצת בשבילך, עדיין?" הוא שאל את אחיו האמצעי בלי שום ברכה מוקדמת.

קונסטנטין ואשתו בחרו לגור בסיאטל, איזור זמן אחר – בהפרש של שלוש שעות משעון ניו-יורק.

אחיו השמיע קול כעוס והבעת פניו ביטאה את תמיהתו. "רק שבע וחצי בבוקר כאן, אבל הנה אתה, כבול כבר אל שולחן הכתיבה במשרד שלך."

דימיטרי משך בכתפו. "אז מה? הייתי בטוח שאתה תהיה עדיין במיטה, לצד אשתך הנחמדה."

לו לא היו אישה או ילדים שישאירו אותו לאכול ארוחת בוקר בדירת הפנטהאוז האלגנטית שלו, ובטח שלא במיטתו, אחרי שהוא מתעורר. דימיטרי היה במשרדו מאז שש בבוקר, ובלי ספק עמד להיות שם לפחות עד שש בערב. העוזר האישי שלו וכל הצוות שלו היו צפויים להגיע רק בשמונה בבוקר, והשעות הללו, שהיו כולן שלו ללא שום הפרעות, היו בדרך כלל הפורות ביותר במהלך היום כולו.

"אתה צריך חיים מחוץ לעבודה," נזף אחיו.

דימיטרי נשען אחורה בכיסאו ועיסה את עורפו, שהיה טיפה נוקשה. "זה שאתה מבוגר יותר לא נותן לך את הזכות להתנהג כמו דודה נודניקית."

אפילו דרך מסך הטלפון הזעיר, העלבון של אחיו ניכר בבירור בהבעת פניו. "אני לא דודה נודניקית של אף אחד, אבל אני כן אחיך הגדול, וכדאי שתקשיב למה שאני אומר לך. הניסיון מגיע עם הגיל, אתה יודע."

"אתה מבוגר ממני בשמונה שנים, בסך הכול. זה לא הבדל של דור, או משהו כזה," מחה דימיטרי.

"דימה, אני רציני." קון כבר לא חייך, אלא נראה ממש מודאג. "אתה צריך חיים, מעבר לעבודה שלך."

"אני הולך לחדר כושר, שש פעמים בשבוע." הוא נהג לקטוע את יום העבודה שלו כדי לעשות אימון אירובי ואימון כוח, מתישהו באמצע הבוקר. "אני עושה טריאתלון."

הוא היה אדם תחרותי מאוד, אבל לכל האימונים הללו הייתה צריכה להיות איזו מטרה, ודימיטרי נהג להשתתף בתחרויות טריאתלון לאורך כל השנה.

"זה היה יכול להיות שווה משהו, אם היית חלק מאיזו קבוצה. אבל אתה מתחרה כעצמאי."

"זה עדיין משהו שמעבר לעבודה."

"אתה היית ילד ידידותי כל כך, ואז גדלת להיות כזה טיפוס מתבודד."

"כולם מתבגרים בסוף." עד גיוסו לצבא דימיטרי נהנה מאוד להיות הבן הקטן, ולהיות נסיך, והוא יצר חברויות והיה פעיל חברתית הרבה יותר מכפי שהוא כעת.

בניגוד לאחיו הגדולים, ששירתו בתפקידים שלא העמידו אותם במצבי סכנה, בהיותו האח הצעיר, דימיטרי הורשה להתנדב ליחידה קרבית ולהישלח אל החזית. התקופה שהוא בילה שם הותירה בו את אותותיה. הוא השתנה בעקבות אובדן חברו הטוב ביותר ועמיתים נוספים לנשק, במהלך המלחמה האלימה. הוא השתנה גם כשאיבד את האישה שאיתה חשב להתחתן.

הלקח שהוא החל ללמוד בגיל שש, כשאיבד את אימו שנכנעה למחלת הסרטן, התגבש עוד יותר בשנות העשרים שלו. החיים סובבים סביב אובדן.

ככל שתאפשר לאנשים רבים יותר להיכנס אל תוך חייך, כך יהיו לך אנשים רבים יותר שתאבד.

זאת הייתה אמת פשוטה. הצהרת הרווח וההפסד נוטה בבירור לצד אחד.

הוא לא נתן לאף אדם נוסף להיכנס אל תוך חייו. כך הוא צמצם למינימום את פוטנציאל הכאב הרגשי שלו.

"מה שלום הבנים?" שאל דימיטרי, כשאחיו לא נחפז להגיע אל הסיבה לשיחת הבוקר המוקדמת הזאת.

אחיינו ולנטין היה צעיר בשש וחצי שנים מאחיו מיכאיל, שכבר היה בן תשע. כמי שלמד מהטוב ביותר, בנו הבכור של קונסטנטין היה אח גדול טוב, בדיוק כמו שאביו היה לדימיטרי.

מזלו של דימיטרי שיחק לו בכל מה שנוגע לשני אחיו הגדולים, אם כי בשום פנים הוא לא התכוון להודות בזה בפני איש משניהם.

"מישק'ה מפגין בגרות מדהימה, יחסית לגילו, ומה שולנטין הכי אוהב לעשות זה לחקור את סביבתו." גאווה הדהדה בקולו של קונסטנטין. "שניהם נורא מתגעגעים לדוד דימיטרי שלהם."

"אני אקבע לי ביקור בסיאטל, בקרוב."

"לזה אנחנו מקווים."

"קשה לי להאמין שהדאגה שאבוא לבקר את אחייניי בקרוב מצדיקה את העזיבה של אֶמה ושל מיטה חמה כדי לעשות את שיחת הטלפון הזאת."

הבעת פניו של קונסטנטין העידה כי הוא מסכים. אז מה בדיוק עמד מאחורי השיחה?

דימיטרי המתין בסבלנות לשמוע.

קון קימט את מצחו ושפשף במרץ את פניו. "חלק מההתבגרות זה הצורך לקטוע קשרים, חברויות וכדומה."

הרדאר הפנימי של דימיטרי החל לצפצף בהתרעה. "דיברת עם אבא, לאחרונה."

"כל רצונו הוא רק לראות אותך מאושר."

לאביהם היה יותר מדי זמן פנוי, מאז שבריאותו אילצה אותו לוותר על הכתר לטובת ניקולאי.

"אני די מאושר כמו שאני."

"באמת?" רק בני משפחה קרובים מסוגלים לטעון משמעות רבה כל כך לתוך מילה אחת פשוטה.

אלא שדימיטרי סירב לתת לאחיו לגרור אותו לתוך השיחה הזאת. רגעים של בדידות הם משהו צפוי, ולא משהו שהייתה לו איזו כוונה לדון בו עם אחיו או עם אביו. למרות דמם המלכותי, הם היו משפחה קרובה והדוקה. אבל זה לא אומר שהיה לו איזשהו רצון לנהל שיחה עמוסה ברגשות עם אחיו הגדול ממנו.

סרקזם ונימה עניינית היו ההליכים המקובלים ביניהם, וככה הוא שמח גם להותיר את זה. "כן, באמת."

"היית יכול להיות יותר מאושר."

ברצינות? דימיטרי נתן באחיו מבט לא מאמין. "זה מה שאתה אומר."

"אבל למען האמת, לא בשביל זה גררתי את עצמי מהמיטה החמה של אשתי, בשעה כל כך מוקדמת, והתגנבתי מחדר השינה כדי להתקשר אליך."

לו זה דווקא נראה כאילו כן בשביל זה, בדיוק.

"התגנבת? זה נשמע רציני." מה שהיה עוד יותר רציני זה העובדה שאחיו דחה עוד ועוד את חשיפת הסיבה האמיתית לשיחה הזאת.

מה שזה לא היה, בטוח שזה לא משהו שקון שש לדבר עליו, וזה הכניס את דימיטרי לדריכות.

ועדיין, הוא התלוצץ. "לא תיארתי לעצמי שאמה מנטרת את השיחות שלך."

"היא לא. אבל לא רציתי שהיא תשמע את זה." קונסטנטין העווה פנים. "מעשית, היא קרובה אל ג'נה בדיוק כמו נטליה, בשלב הזה. הן כמו שלוש אחיות, משלוש אימהות שונות."

"נו, ו...?" איך חברתה הסקסית של גיסתו, המלכה של מירוּס, הייתה קשורה בכלל למשהו?

"נטליה בסדר?" באופן אוטומטי, מוחו של דימיטרי הלך לכיוון הזה.

גיסתו עברה הפלה שסיכנה את חייה, חודש אחד אחרי שובו של דימיטרי משירותו הצבאי.

הוא לא ידע בכלל על היותה בהיריון. זה היה עדיין במהלך הטרימסטר הראשון, ונטליה וניקולאי לא שיתפו איש בבשורה.

מלבד ג'נה, אולי. הכתבת לענייני אופנה הייתה לנטליה כמו אחות שנייה, וכעת, כפי הנראה, גם לאמה, אשתו של קונסטנטין. דימיטרי לא שם לב ששלושת הנשים נעשו קרובות כל כך, אם כי בעצם, מאחר ומשרדו נמצא בצד השני של היבשת מהבתים של שני אחיו, ורחוק מאוד גם מהאי של נסיכות מירוס, הוא לא הרבה לבלות עם משפחתו כמו שאביו וודאי היה רוצה.

אבל העבודה תבעה את רוב זמנו של דימיטרי. הוא היה נחוש להבטיח את העתיד של חברת מירוס גלובל, ובכך גם את עתיד המדינה לה הוא נולד כנסיך. זאת הייתה חובתו, ומה שהכבוד שלו דרש שיעשה.

"היא בהיריון שוב," השיב קונסטנטין, והבעת פניו ביטאה הכול מלבד שמחה.

"אלו בוודאי בשורות טובות."

קונסטנטין הנהן. "כמובן, אבל אחרי הפעם הקודמת, חיוני ביותר שהיא לא תיחשף לשום דבר שיכול לגרום למתח."

למרות שהסכים עם הקביעה, דימיטרי לא ידע כמה ריאליסטי זה יכול להיות מבחינת המלכה של מירוס. "ויש משהו שאתה חושב שאני יכול לעשות, כדי לצמצם את הסטרס שלה עד כמה שניתן?"

"כן."

"אני לא מסוגל להעלות בדעתי מה זה יכול להיות," השיב דימיטרי בכנות. "אם כי, כמובן, אעשה כל מה שביכולתי."

"אני לא מצפה ממך לשום דבר אחר."

הוא גם לא היה יכול לצפות. שלושת האחים חונכו עם תחושת מחויבות חזקה מאוד. שירותו הקרבי הפעיל של דימיטרי רק הגביר את תחושת האחריות שלו עצמו. לתפקד כקצין האחראי, כשאנשים מאבדים תחתיו את חייהם, לימד אותו כמה גבוה עלול להיות המחיר, אפילו של הטעות הקטנה ביותר בשיפוט.

"מישהו שקרוב למשפחה מדליף לעיתונות מידע רגיש." קון אמר את זה בצורה ישירה, ללא שום הקדמות.

דימיטרי הזדקף עוד יותר במושבו, ורק בקושי התאפק מלזנק על רגליו. הוא נזהר תמיד שלא לחשוף יותר מדי מהתחושות והמחשבות שהתרוצצו בתוכו. ההרגל הזה היה כה מקובע, שאפילו עם בני משפחתו הוא נהג כך.

"אישי או עסקי?" הוא שאל את קונסטנטין בקול שקול.

הוא לא שאל את אחיו אם הוא בטוח, או איך הגיע למסקנה הזאת. די היה בכך שהוא הגיע אליה.

"גם וגם."

דימיטרי פלט קללה גסה בצורה מאוד-מאוד מחושבת.

"בדיוק."

"ואתה לא יודע מי זה?"

הוא הציג את זה כשאלה, אך לא היה לדימיטרי שום ספק שהוא צודק. אם קונסטנטין היה יודע מי עומד מאחורי ההדלפות, הוא היה נוקב בשמו.

"לא ממש. לא."

"מה זה אומר בדיוק?"

"ההדלפות התחילו אחרי הביקור של ג'נה אצל נטליה."

משהו בקרבו של דימיטרי התכווץ בכאב. כולם קיבלו את ג'נה אל תוך החוג הפנימי של משפחתם. אם היא הייתה זאת שבגדה בהם, זה יהרוס לא רק את נטליה.

אביו התייחס אל כתבת האופנה היפהפייה כאילו הייתה בתו, בדיוק באותה מידה שגיסתו נטליה ראתה בה בת משפחה.

מהרגע בו נטליה וניקולאי התארסו, ג'נה הייתה אורחת של קבע בארמון. לה ולאביו הייתה אהבה משותפת לסדרות ריאליטי בטלוויזיה, שלמען האמת, די התמיהה את כל שאר בני המשפחה. בהתחלה דימיטרי היה סבור שג'נה רק מעמידה פנים כדי לשמח את המלך הקשיש, אבל מהר מאוד הוא הבין שהיא באמת מתעניינת בחיי זרים מפורסמים, בדיוק כמו אביו.

"בלתי אפשרי," אמר דימיטרי לאחר מחשבה נוספת. "בחיים ג'נה לא תבגוד במי שהיא ממש כמו אחותה."

ג'נה הוכיחה את הנאמנות שלה לנטליה, שוב ושוב. היא הצהרה לא פעם על המשמעות הרבה שהיא מייחסת לקשר שלה אל משפחת המלוכה, למרות שבאותה המידה היא גם הכריזה על חוסר עניין מוחלט שלה להיות בעצמה אחת מהם.

בהיותה אישה עם אידיאלים פמיניסטיים מוצקים, לא היה לה שום רצון להיות נסיכה.

קונסטנטין נאנח, ופתאום באמת נראה כמו מי שהקדים לקום שעתיים לפני המתוכנן, כדי להתקשר בחשאי אל אחיו. "גם אני הייתי חושב שלא, אבל אי אפשר להתעלם מהתזמון. זה קרה פעמים רבות כל כך, שקשה לייחס את זה למקריות."

"או שהיא מדליפה מידע," הרהר בקול דימיטרי שעדיין לא היה לגמרי משוכנע, "או שמישהו שבו היא בוטחת מספיק כדי לדבר עלינו הוא זה שעושה את זה."

"האפשרות השנייה נראית יותר סבירה."

"שאלת אותה?"

"אתה צוחק עליי? מה לדעתך יהיה הדבר הראשון שהיא תעשה אחרי שיחה כזאת?"

"תתקשר לנטליה." וזה יגרום למלכה להילחץ. "אתה באמת חושב שג'נה תלחיץ את נטליה במצבה הנוכחי?"

"אולי לא בכוונה, אבל אפילו אם רק ייפלט לה בטעות שאנחנו חושדים בה, אלה לא חושב שזה ילחיץ את גיסתנו?"

"בוודאי. אבל אני לא חושב שמישהי נבונה ואוהבת כמו ג'נה תיתן למשהו כזה לחמוק מפיה באוזני נטליה, כשהיא יודעת שסטרס עלול לסכן את בריאותה של."

"אם לא נטליה, אז אשתי."

וזה היה מציב את קונסטנטין בסיטואציה מלחיצה מאוד. דימיטרי בהחלט הבין את זה.

"אני עדיין לא סבור שיכול להיות שג'נה מדליפה לתקשורת מידע חסוי," הבהיר דימיטרי לאחיו. "או אפילו מדברת עלינו עם מישהו שבו היא בוטחת. היא מנוסה מכדי לנהוג בצורה כה אווילית. הרי בכל זאת, היא עיתונאית."

"אבל דימה, התזמון."

העובדה שזה קרה די פעמים כך שלא יוכל להיות צירוף מקרים סתמי הייתה מדאיגה. בדיוק כמו העיתוי של ההדלפה.

"אני באמצע דיונים חשובים מאוד, אבל אולי שבריריים, על חבירה של כמה מדינות קטנות לצורך יוזמה עסקית משותפת," סיפר דימיטרי לאחיו.

"איך זה שלא שמעתי על זה שום דבר?"

"בגלל שאני עדיין עובר על כל המידע הרלוונטי, לפני שאני שולח את זה לך ולניקולאי."

קונסטנטין הנהן. "יש הרבה סיבות שבגללן עוד הדלפה יכולה להיות ממש מזיקה, אבל גם את העניין הזה אני אמנה איתן."

"מוסכם. אז מה בדיוק אתה רוצה שאני אעשה?" שאל דימיטרי.

"תגלה אם ג'נה היא המדליפה, ואם לא היא, אז מי כן."

"זה נשמע כמו ג'וב לאיזה מומחה לאבטחה."

"ניקולאי רוצה שהכול יישאר בינינו. אם ג'נה היא הסיבה להדלפה, הוא לא רוצה שיהיה שום סיכוי שהמידע הזה יתפרסם."

אחיהם, המלך, רצה להגן על רגשותיה של אשתו, לא משנה מה יהיו הנסיבות. דימיטרי העריך את הדאגה של ניקולאי לאשתו, אבל שמח מאוד שהוא עצמו לא צריך להתחשב באף אחד מתוך מערכת יחסים שכזאת.

הוא העדיף את החופש לעשות את מה שמעניין אותו, ללא שום הגבלות או התחשבות באף אחד.

"אתה מתגורר ממילא בסיאטל. למה עליי מוטלת המשימה הזאת?"

"כבר עשיתי כמיטב יכולתי לגלות את האמת, ואני לא יכול לעשות יותר מבלי שזה יעורר חשד אצל אשתי."

"אתה לא חושב שג'נה תחשוד אם אופיע פתאום על מפתנה ואתחיל להפגיז אותה בשאלות?"

"אני בטוח שאתה מסוגל להפגין עידון ותחכום רבים יותר."

"אתה רוצה שאני אתחיל לצאת איתה?" הוא לא היה איזה מרגל שפועל במסווה.

"זה באמת יהיה לך כל כך נורא?"

דימיטרי הסתיר את תגובתו האוטומטית. להיכנס למיטה עם היפהפייה הזאת לא יהיה נורא בכלל. אבל לצאת איתה? זה עמד לחייב מערכת יחסים מהסוג שהוא פשוט לא עשה.

וזה גם ממש הסריח מחוסר הגינות.

אז אולי הכבוד העצמי הצליח לרסן טיפה את חוסר הפשרות שלו, אבל זאת לא הייתה אמת שבה הוא שש לשתף את אחיו.

קונסטנטין נאנח. "תראה, דימה, לא אכפת לי אם תצא איתה או שתזמין אותה להשתתף באיזה טריאתלון. רק תמצא איזו דרך להתקרב אליה מספיק כדי לגלות מאיפה בדיוק מגיעה ההדלפה."

"היא לא טרי-אתלטית."

"היא רצה. היא שוחה. למד אותה לרכוב על אופניים בצורה תחרותית."

דימיטרי רק נד בראשו לנוכח הבורות של אחיו.

"אני אגיע לסיאטל עד סוף השבוע." אבל הוא התכוון לטפל בעניין הזה כמו שהוא ימצא לנכון.

 

ג'נה בילס הניחה את הטלפון שלה, בתחושת שמחה והתרגשות וגם בדאגה בנוגע לחברה הכי טובה שלה.

נטליה, מלכת מירוס, שוב נכנסה להיריון. אחרי שהריונה הקודם הסתיים בהפלה והיא דיממה כמעט עד מוות, ג'נה לא תיארה לעצמה שחברתה תנסה להיכנס שוב להיריון.

כה טפשי מצידה.

למרות שנטליה כבר ילדה את היורשת, אנה-ילנה, לפני שש שנים, ועוד בן ליתר ביטחון, דניל, לפני שלוש שנים, התברר שהיא ממש אהבה להיות אימא, והיא רוצה עוד ילדים.

ילדים. ברבים.

מאחר וההפלה של נטליה והדימום שבא בעקבותיה הוגדרו כאידיופתיים, כלומר שהסיבה להם אינה ידועה, הסיכוי שזה יקרה לה שוב והסיכוי שלא היו זהים.

אז ג'נה דאגה, אבל היא לא יכלה שלא לשמוח בשמחתה של חברתה. כי נטליה? היא הייתה ממש-ממש מאושרת.

ג'נה התכוונה לנסוע למירוס בקרוב, רק כדי לראות במו עיניה שחברתה באמת מרגישה טוב כמו שהיא טוענת.

ליבה האיץ מעט את מהלכו, בהלמות הריגוש הרגילה שלו, מעצם המחשבה על פגישה נוספת עם בן אחר למשפחת המלוכה. עם הנסיך דימיטרי. דימה.

הצעיר ביותר, ולדעתה גם הסקסי ביותר משלושת האחים לבית מריקוב, האתלט שקומתו כמטר ותשעים, שמרבה להשתתף בתחרויות טריאתלון, היה בעל גוף ממש חלומי. עם שיער חום ועיניים אפורות יפהפיות, הוא היה נקודת החולשה הפרטית שלה. רק שהנסיך היה צעיר מג'נה בחמש שנים. והוא גם היה הגיס של חברתה הטובה ביותר. ובנוסף לכך, היה גם העניין המעצבן הזה של היותו נסיך.

הוא היה מחוץ לתחום שאליו לליבידו של ג'נה היה מותר להיות מופנה, מערימת סיבות גבוהה כל כך, שהטיפוס עליה חייב משלחת אלפיניסטית.

טיפוס שלא הייתה לה שום כוונה לנסות.

בהכריחה את מחשבותיה לעזוב את הגבר המושך הזה, ג'נה שבה להתרכז בכתיבת המאמר על אופנה בת קיימא, במסגרת הנושא הראשי של המגזין שלה לחודש זה. לדוגמנית שופעת המימדים שפתחה את מלתחתה הפרטית לצורך הצילומים לכתבה הזאת היו המוני מעריצים, ומספרם רק התעצם אחרי שהיא לכדה את עינו של איזה אליל פופ מסוים.

לראיון ולכתבה עם התמונות היה הפוטנציאל להיות הפופולריים ביותר עד כה, וזה כלל גם את הדיווחים שלה על הדייטים והחתונה של נטליה.

"היי, ג'נה, מישהו בא הנה כדי לראות אותך."

ג'נה הרימה את מבטה וכבר עמדה לשאול מי זה, אבל עיניה נתקלו בעיניים האפורות שהיא ראתה לעיתים קרובות מדי בחלומות שלה.

חלומות שהותירו אותה מלוהטת וקצרת נשימה.

"דימה!" היא קראה בתדהמה. "מה אתה עושה פה?"

זה היה כאילו המחשבות שלה עליו הביאו אליה את הגבר היחיד שאיתו אסור היה לה לנסות שום דבר.

במראה זרוק, בשבילו, עם חליפה אביבית תפורה היטב, בלי עניבה, הוא עמד בפוזה נינוחה מול השולחן שלה. "קון התחנן בפניי לבוא ולבקר את הבנים שלו."

צוות האבטחה שלו וודאי נותר מחוץ לדלת, אם כי בהכירה את דימה, באותה המידה הוא היה יכול להשאיר אותם בלובי, או למטה. הוא היה יותר חופשי משני אחיו ביחסו לנושא האבטחה.

יש גם יתרונות לזה שאתה השלישי בתור לכתר, היא הניחה.

"התכוונתי, כאן במשרד שלי, לא בסיאטל." למרות שדימה לא הרבה לבקר בחוף המערבי במידה שבני משפחתו היו רוצים, עובדת היותו בעיר לא הייתה כה מפתיעה.

זה שהוא עמד מול שולחנה הצליח לערער את השלווה הרגילה של ג'נה.

"היה לי קצת זמן פנוי."

"אז החלטת לבוא לפה?" למה?

הוא זיכה אותה בחיוך המקסים שהתנוסס לעיתים קרובות מדי על דפי העיתונים. רק שהיא ראתה שהחיוך לא ממש הגיע אל עיניו, מאז שובו מהשירות הפעיל בצבא. אף אחד מבני משפחתו המלכותית לא שם לב לכך שמשהו בדימה השתנה.

אבל ג'נה כן הבחינה בכך. היא רצתה לשאול אותו על זה, אבל ידעה שאם תעשה זאת זה יקרב ביניהם, מה שהיא לא יכלה להרשות לעצמה, עם המשיכה המינית המטורפת שלה לאיש הזה.

"אז באת הנה, למרות שאתה פה בעיר כדי לראות את הילדים?" גיסתו אמה וודאי תשמח מאוד.

דימה היה אהוב מאוד על אחייניו, ואמה אהבה כל דבר ששימח את הבנים שלה.

"הם בבית ספר, ואמה וקון עובדים שניהם, כך שאני פה."

הוא אמר את זה כאילו זה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם, אם כי זה לא היה יכול להיות רחוק יותר מהאמת.

"איך זה שאתה לא?" היא שאלה. "כלומר, עובד."

הפעם החיוך כבר כן הגיע לעיניו האפורות, אך היו מלאות הומור. הוא נראה משועשע ממנה. "אולי לא שמת לזה לב, אבל זה הזמן של הפסקת הצוהריים."

היא זרקה מבט מהיר אל מסך המחשב שלה. אכן, השעה הייתה כבר שתיים-עשרה וחצי. "ומה אם אני לא אוכלת ארוחת צוהריים לפני אחת?"

"ממש. כאילו, את בכלל לא אוכלת צוהריים, רק בולעת איזה חטיף אנרגיה מגעיל ליד שולחן הכתיבה שלך." המילים הזכירו לג'נה שבעצם יש להם עדיין קהל.

סקיילר, עוזרת העריכה שהכניסה את דימה למשרד שלה בלי לתת לג'נה שום התרעה מוקדמת על הנסיך שבא לראות אותה. היא הייתה ממש גרועה בתור פקידת קבלה. מזל שהיא הייתה יותר מעוניינת בצד העיתונאי של פעילות המגזין.

אם כבר מדברים על זה... "איפה רוז?"

פקידת הקבלה שמרה על הדלפק שלה ועל קודש הקודשים שמאחוריו בנחישות של מאבטח מהשירות החשאי.

"היא יצאה לארוחת צוהריים," השיבה העוזרת של ג'נה.

"בדיוק כמו שאת צריכה לעשות." הו, דימה היה אולי צעיר האחים, אבל את הקטע של היהירות הנסיכותית היה לו בהחלט בשפע.

"ואתה פה בשביל לוודא שאני אוכל צוהריים?" היא שאלה בנימה מלגלגת, מבלי שתאמין בכך אפילו לרגע.

"עושה רושם שמישהו צריך לעשות את זה." הוא העניק לסקיילר מבט של שותפים למזימה. "חטיפי אנרגיה? באמת?"

"חלק מאיתנו נאלצים ממש לחיות בלי שף פרטי צמוד." זה נשמע עוקצני?

קצת, אולי, אבל להשתמש בסרקזם היה טבעי לג'נה, ממש כמו לנשום. דימה לא נעלב מזה אף פעם, בעבר.

אם ניתן היה לשפוט על פי ההתלכסנות הקלה של שפתיו, גם עכשיו הוא לא נעלב. "כמה זמן יהיה נחוץ לך כדי לסדר פה הכול?"

"אתה מניח שאני באה איתך לצוהריים."

"לא ברגע זה." הוא נשמע כאילו הוא מצפה לשבחים על הסבלנות שהוא מוכן להפגין.

"אתה חתיכת טיפוס. הוד מעלתך."

"אני מעדיף שתקראי לי דימה."

"ממתי?" תמיד היא השתמשה בתואר שלו כחיץ ביניהם.

תזכורת להבדלי הגיל ביניהם, ולקשר המשפחתי שלו אל עם נטליה.

ובגלל שהיא הניחה תמיד שזה ממש מעצבן אותו. היא ראתה אותו מתקן את אחיו ואת נטליה לעיתים קרובות מספיק לאורך השנים.

לא שבני משפחתו התייחסו לזה יותר מדי. בשבילם הנסיך דימיטרי היה, ותמיד יהיה גם, דימה.

"מאז שאני שומע את הנימה המלגלגת הזאת שבה את משתמשת. זה נשמע כמו כינוי חיבה, יותר מאשר כתזכורת לתפקידי כצעיר הבנים במשפחה שלי." הכנות שלו גרמה לנשימתה להיעצר.

וגם הבהירה לה שהיא השיגה בדיוק את ההפך ממה שהתכוונה להשיג.

"אתם כאילו זוג, שניכם?" שאלה סקיילר, והסקרנות ממש רטטה ממנה.

המבט שדימה נתן בבחורה היה יכול להקפיא בטון. "את עובדת בירחון אופנה, או באחד מעיתוני הרכילות?"

הבחורה הצעירה השיבה לו חיוך מפלרטט. "לפעמים זה יכול להיות גם וגם."

"לא הירחון הזה," הבהרה לה ג'נה. "אנחנו לא מפיצים רכילויות, ואת צריכה להיות נבונה מספיק להימנע מלהעלות כאלה ספקולציות. בעיקר בקול."

מאחר והיא וויתרה על כל תקווה להצליח להמשיך בעבודה עד אחרי שהיא תאכל את ארוחת הצוהריים הזאת עם דימה, ג'נה כיבתה את המחשב שלה וקמה. "לידיעתך, הוד מעלתו ואני לא יוצאים קבוע. אנחנו לא שוכבים ביחד, ואם אשמע איזשהם לחשושים שטוענים אחרת, אני אדע בדיוק על מי לצרוח."

לא שג'נה הייתה ידועה בצרחות שלה, אך היא קיוותה שסקיילר תבין שבמקרה הזה, היא בהחלט הייתה מוכנה לחרוג ממנהגה.

הבחורה הצעירה נתנה בג'נה מבט מפקפק, משמע, היא כלל לא נבהלה. "אני לא חושבת שאני היחידה מאלו שלא יצאו להפסקת הצוהריים שתוהה לגבי הדברים הללו."

"יש לך איזה יצר הישרדות בסיסי, נכון?" שאל דימה וקולו נשמע סקפטי באותה המידה.

"מה? ג'נה היא לא בוסית שתקבור אותי מתחת להר של משימות גרועות, רק בגלל שהרגזתי אותה. היא לא כזאת."

לג'נה לא הפריע לשמוע שיצא לה שם של בוסית מעשית והוגנת. אבל היא לא שמחה לדעת שהעוזרת שלה סבורה שההגינות הבסיסית שלה תבטיח לה שג'נה לא תיכנס בה כמו משאית כבדה. כי זה בדיוק מה שהיא הייתה עושה.

"טוב לדעת," אמר דימה בשלווה. "אבל מצד שני, אני בן-אדם שלוקח את הפרטיות שלו ברצינות רבה מאוד, ואני בכלל לא סלחן באופי שלי."

ג'נה ידעה שהיא הייתה מוכנה להפקיד את חייה בידיו של דימה, ועדיין, היא לא הייתה רוצה למצוא את עצמה ניצבת מול המבט שהוא נתן כעת בסקיילר.

זה היה הנסיך חסר הפשרות שרק למעטים יצא לפגוש, אך אלו שהכירו אותו אפילו קצת, ידעו שהוא אכן כזה, מתחת לחזותו המתורבתת.

בשום פנים, דימה לא היה מצליח לעשות חלק מהעסקאות שעשה מאז שלקח את השליטה על המשרדים הניו-יורקיים של חברת מירוס גלובל, אם לא היה בו צד חסר פשרות ורחמים, משמעותי ומועיל מאוד.

"זה לא שהתכוונתי להפיץ איזה שמועות," מיהרה סקיילר להבטיח להם, והבעתה כבר לא הייתה בכלל כל כך עולצת. "אני רק הסתקרנתי. זה הכול."

דימה לא נראה כאילו הוא קונה את זה. ג'נה לא הייתה בטוחה שגם אותה זה שכנע במיוחד. עוזרת העריכה הצעירה הזאת, במיוחד, הייתה ידועה בחיבתה העזה לרכילות.

אבל בהפגינה את חוש ההישרדות שהתעורר בה זה עתה, סקיילר בלעה אוויר, חייכה אליהם חיוך קלוש והסתלקה לה לדרכה.

ג'נה נטלה את התיק ואת הקרדיגן שלה. "נראה לי שדי הפחדת אותה."

"אני נסיך. היא הייתה אמורה לחוש יראה כבר מהרגע שראתה אותי."

"אני לא יכולה להחליט אם אתה רציני או לא."

"למה שלא אהיה רציני?" הוא נשמע ממש תוהה. "רוב האנשים חשים איזו מידה של יראה בהיפגשם אם בני מלוכה."

"אני מניחה שזאת סיבה מספר מאה חמישים ותשע לכך שאני שמחה שהחברה הכי טובה שלי היא מלכה, ולא אני."

מה שנראה כמו סיפוק הבזיק בעיניו האפורות. "את מיוחדת במינך, ג'נה. עלייך המשפחה שלנו לא הטילה מעולם יראה. אני זוכר עדיין איך את קראת לאחי המלך השווה."

ג'נה צחקה. היא עדיין קראה לו ככה מדי פעם, רק כדי להקניט את נטליה. להקניט את המלך שהלך ולקח את חייו ברצינות רבה יותר, ככל שהוסיף להתבגר.