סוכנת הבית במלכוד

אנדראו פסקלי קילל את היום בו עזבה נוקס הנערצת את משרתה אצלו, נטלה את הפיצויים שלה ועברה לגור עם אחותה האלמנה בקנט, הרים בקוצר רוח את הדף האחרון ובחן אותו במהלך שבריר שניה והשליך אותו הצדה בקוצר רוח עז עוד יותר.

"אין פרטים," ביטל בחריפות ופיו הרחב והחושני התהדק בטרדה בזמן שזרק מבט של מורת רוח לעבר המאהבת הנוכחית שלו.

למרות שהנוכחית היתה על סף הפיכתה לשעברית. טרישה נעשתה תובענית ותלותית מדי – כל מה שהיה מנוגד לכללי הברזל שלו.

אמש הוא חזר מהסוכנות מתוך כוונה להתמודד עם הצורך להעלות רעיון לפרסומת טלוויזיה סנסציונית, פרסומת שתישא את החותם הבלתי ניתן לחיקוי של פסקלי ואת היכולת המדהימה של החברה למכור מוצר חסר השראה כמו ארוחות מוכנות וגילה שטרישה נכנסה לביתו והמתינה לו עם ארוחה סינית מוכנה שהתחממה בתנור. היא ניפחה את שערה וליוותה את התסרוקת באותו שרבוב שפתיים רגיל שלה – שפעם היה סקסי ומשעשע ועכשיו נעשה משעמם בעליל – ואמרה לו, בקול רציני להחריד, "משוש חיי, אתה זקוק לרעיה. ואז לא תתייצב בפני אותם ראיונות נוראים ותבזבז את הזמן היקר שלך."

זעפו העמיק. כרמז, הדבר רק העלה את סף החימה שלו. היא ידעה טוב מאוד שהוא לא זקוק ולא רוצה ברעיה. הוא רצה סוכנת בית שקטה ובקצב הזה לא נראה לו שישיג מישהי!

"שתי הבנות האחרונות נראו לי בסדר גמור," התיז. "למרות שאני חייב לציין שהמועמדת הראשונה היתה סיוט." בת שמונים, למרות שבמכתב שלה היא ציינה שגילה חמישים. הוא ביקש מטרישה להכין לה ספל תה ואישית הושיב אותה במונית. היא נתנה לנהג כתובת של בית-אבות ונופפה לשלום בטירוף כאשר הוסעה משם.

"בשתיים האחרות אני לא מוצא שום פגם," אמר בקול מהודק. אנרגיה חיונית, שהיתה אצורה זמן רב מדי, גרמה לו לקום על רגליו ולהתהלך בתוך משרדו הביתי. "כישורים טובים, המלצות מעולות," הזכיר בנשכנות.

"יקירי," הרגיעה טרישה בחיוך סכריני, "אל תכעס. הצעתי את עזרתי ועצותי כאשר אמרת שאתה לא בעניין של עיסוקים ביתיים. ועצתי לך היא ששתי הנערות לא יישארו כאן יותר משבועיים. בחורות מבריקות למדי ויפות באופן סביר עוזבות כדי להתחתן תוך זמן קצר מאוד. אתה זקוק לאשה בגיל העמידה, מישהי פשוטה. ואין פרטים מפני שהיא לא שלחה מכתב; היא פשוט התקשרה אתמול בצהרים וביקשה ראיון."

היא גם נשמעה שתלטנית. אנדראו לא יחשוב שהיא סקסית. בעוד שהשתיים הקודמות...

וכאשר ראתה אותה כאשר הכניסה אותה לביתו המקסים של אנדראו, ושוב כאשר ליוותה מהבית את המועמדת השלישית, היא הגיעה למסקנה שמרסי הווארד תתאים ועוד איך. בת עשרים-ושתיים, כך שלא היתה בגיל העמידה, למרבה העצב, אבל פשוטה לגמרי – היא לא תהווה תחרות. מאחר שהחלה להרגיש שהיא ניצבת על קרקע לא יציבה בעצמה, היא לא נזקקה לסיבוכים שיקשו על חייה. אנדראו לא הקדיש מחשבה לנישואים. לפני תחילת מערכת היחסים ביניהם הוא הכריז שהוא לא בעניין של קשרים ארוכים. היא הסכימה עם זה. טוב, היה טפשי לעשות בעיות באותו שלב. מטרתה היחידה היתה לגרום לו לשנות את דעתו, להחליט שהוא רוצה לשאתה לאשה, לסדר לה חיים של נוחות ולהעניק לה גישה לעושר שאין שני לו.

לא, עוד לא נולדה האשה שחשבה שמבנה העצמות המושלם של אנדראו פסקלי, שגופו החסון והגבוה ושהמראה הלטיני הכריזמטי שלו אינם שווים – שלא לדבר על חשבון הבנק המרשים בטירוף שלו. ההווארדית הזו לא תהיה שונה, אבל אנדראו היקר לא יתפתה להבחין בניסיונות הנואלים ללא ספק שלה להתחיל אתו.

"אני מציעה שתראיין אותה, מאחר שהיא כבר כאן," גרגרה טרישה והחליקה את אצבעותיה בשער החצות שלו. "לעולם אין לדעת, אולי היא תהיה בדיוק מה שאנחנו מחפשים."

שונא את ה'אנחנו' הבעלתני שלה ושונא עוד יותר את התחושה שהיא מרצה אותו, אנדראו משך את ראשו ממנה, הקשיח את כתפיו המרשימות והתיישב שוב מאחורי מכתבתו, וזעף עז הוריד את שתי גבותיו השחורות. אין ספק שזמנה של טרישה תם. הוא יבקש מהעוזרת האישית שלו לבחור תכשיט יקר והולם וישלח אותו לדירתה על הבוקר עם המכתב הקבוע שלו בו ייפרד מעליה ללא חרטה.

ואלא אם המועמדת הרביעית תהיה בת למעלה משמונים ולגמרי מטורללת, המשרה תהיה שלה. הוא חייב להתחיל בעבודה יצירתית חשובה.

ברגע בו מצאה את הכתובת שחיפשה, מרסי חשה נקיפות מצפון נוראות. מחסן שהוסב לבית באחד האזורים האופנתיים ביותר לצד הנהר לא היה המקום המתאים לנערת כפר צנועה. כמה פעמים הקניטה אותה קרלי ואמרה, 'תתחילי כבר ללמוד לחיות ברחוב, ילדה', כאשר הודתה שנחרדה, הופתעה או נבהלה מהחיים הסואנים בכרך הגדול? למרות שחיתה בלונדון במשך שנתיים, היא היתה עדיין בלבה בתו הצנועה של כומר כפרי עם ערכים מיושנים וכמיהה לקצב חיים איטי בהרבה, כזה אליו היתה מורגלת.

אבל היה לה גם פן נחרץ ובזמן שהחזיקה בידה את תיקה המהוה והגדול וצעדה לעבר דלת הכניסה הגדולה העשויה עץ, היא צלצלה בפעמון. היא נבהלה מהשאון שהפעמון הקים וצייתה להוראות ומסרה את שמה והבהירה מה רצונה.

הדלת נפתחה לבסוף כבמטה קסם והיא מצאה את עצמה נכנסת למבואה עצומה, התקרה היתה בגובה שלוש קומות, עם גרם מדרגות מתפתל ומוביל לקומות מחוזקות במעקות. ושם התקבלה על ידי בלונדית עם שיער גבוה וגוף מרהיב, שהוצג במלוא תפארתו במכנסי הרמון ורודים וחולצה צמודה וזוהרת, עד שמרסי הרגישה מיד כמו עכברה אפורה ושמנה וקטנה וחשה כיצד המטר שישים-וחמישה שלה מתגמדים עוד יותר.

הבלונדית נועצה במחברת שהחזיקה והכריזה, "את ודאי מיז הווארד." חיוך לבן ורחב הופיע אחרי סקירה של דקה את החליפה האפורה והקופסתית הבלתי מחמיאה שלה, הנעליים הנוחות והתיק הישן. "אני ידידתו של סניור פסקלי," אמרה בהרמת גבה כהה מצטנעת ובקול מצטרד משהו. ולאחר מכן הוסיפה, "הוא מראיין ברגע זה, כך שאם תואילי לשבת, אני בטוחה שהוא לא יאלץ אותך לחכות זמן רב."

מושב העור והכרום שמצאה לצד שולחן הזכוכית היה נוח במפתיע. אבל מרסי לא הצליחה להירגע למרות ששתלה את רגליה זו לצד זו והניחה את התיק הישן והנוח שלה על ברכיה. נקיפות המצפון שלה התעוררו דבר ראשון על הבוקר, כאשר קרלי סיפקה לה פרטים אודות זהותו של מעסיקה לעתיד.

"ישבתי חצי לילה ועשיתי חיפוש באינטרנט על הבחור. תשמעי – הוא אגדה חיה והוא רק בן שלושים-ואחת! הוא הבעלים, המנכ"ל והגאון הקריאטיבי שמאחורי סוכנות הפרסום פסקלי. הוא שווה מיליארדים בזכות עצמו, שלא לדבר על ההון המשפחתי. רוב הזמן הוא גר בלונדון – אני מניחה שכאן תעבדי ותחיי – אבל חוץ מזה יש לו וילה באמלפי ודירה ברומא. הוא מתעניין באמנות מודרנית. אין לו רעיה או ילדים, כך שלא תצטרכי לעשות הרבה חוץ מאשר לאבק קצת את הפיקאסו וההוקני שלו!" היא לבשה מקטורן כחול מחויט, זה עם הלוגו הרקום של אחת מחברות הקוסמטיקה הידועות בעולם בשירותה עבדה, שצבעו הכהה של הבד החלק משך את תשומת הלב אל שערה הבלונד כאפר באורך הלסת, והפריחה נשיקה אל מרסי. "אני חייבת למהר פן שוב אאחר. ובהצלחה – ותזכרי, יש לך חיוך יפהפה, אז תשתמשי בו המון!"

מעורפלת מבט מחוסר שינה, לאחר שהיתה ערה רוב הלילה בניקוי משרדים, העבודה היחידה שמשרד התעסוקה מצא לה בזמן האחרון, בגלל שעל-פי חבריה לעבודה היא היתה תמיד מהימנה, יסודית ומעולם לא לקחה לעצמה יום מחלה, היא התקשתה לשבת בשקט ולצפות לראיון.

כאשר נתקלה במודעת הדרושים בזמן שעלעלה בירחון יוקרתי בעודה ממתינה לבדיקה שגרתית אצל רופא-השיניים שלה אתמול בהפסקת הצהרים, נדמה היה לה שהמלאך השומר עליה עובד שעות נוספות למענה. סוכנת בית עם מגורים נדרשת לאנדראו פסקלי, המשכורת שהוזכרה שם היתה גדולה מספיק כדי לגרום לעיניה לקפוץ מתוך ארובותיהן.

עם סכום כזה, ובלי הוצאות מחיה – ובהנחה שתקבל גם מזון ולא רק מגורים – היא תוכל לעזור לאחיה ג'יימס במימון לימודי הרפואה שלו, הרבה יותר מכפי שהצליחה כרגע, למרות שחסכה כל אגורה שלא נדרשה לה לצורך תשלום שכר דירה ואוכל.

בהיותו לגמרי לא מעשי בכל הנוגע לענייני כספים, הוא ירגיש נורא אם יסיים את הלימודים הקשים – והוא כבר דיבר על המשך הלימודים כדי להפוך למנתח – ויגלה שהוא ניצב בפני הררים של חובות סטודנטים.

משוכנעת בכך שהמשרה היא שלוחת שמים עבורה, היא התקשרה והצהירה – טוב, יותר נכון תבעה, זכרה בחוסר נוחות גובר – שהיא חייבת לקבוע פגישה לראיון. הכל נראה הולם, בהתחשב בכך שיום קודם קרלי זרקה את הפצצה.

חברתה ללימודים אתה חלקה את הדירה הזעירה במהלך השנתיים האחרונות הודיעה שהיא עוזבת; היא עוברת לגור עם החבר שלה; נישואים באופק.

היא היתה מאושרת בשבילה, באמת. איך יכלה להרגיש אחרת אחרי שקרלי היתה טובה כל-כך אליה? לפני שנתיים, יום אחרי שמלאו לה עשרים, היא לא ידעה מה לעשות, מיוסרת לאחר מות ההורה שנותר לה, לא יודעת אם תצליח לעזור לאחיה המבריק במהלך שנות הלימודים הארוכות שלו ולהתקיים על שכרה הזעום בעבודות מזדמנות בלבד לאחר שהקצבה של אמה נפסקה באחת.

מאחר שעזבה את בית-הספר בגיל שש-עשרה עם מות אביה, היא הסכימה עם אמה שחובתה להרוויח כסף כדי לקדם את חינוכו של אחיה הצעיר יותר והמבריק יותר. היא לקחה על עצמה כל עבודה אפשרית בכפר אליו עברה המשפחה מבית הכומר וחיתה עם אמה בקוטג' הקטן שסיפקה הכנסיה לאמה לשארית חייה.

הזמנים היו קשים אבל מאושרים. היא תכננה לעבוד במשרה מלאה ולהשיג הסמכה בקייטרינג ועבודות בית לקראת עתיד כסוכנת בית מקצועית ואולי, אם תחליט על עתיד הרפתקני יותר, כבעלים של עסק לקייטרינג לארוחות ערב פרטיות וחתונות. הקץ הקיץ על השאיפות האלה, אבל גם כך היא נהנתה מהעבודות שמצאה. ניקיון, סידור גינות, קניות למרותקים לבית, הולכת כלבים.

קרלי היתה זו שהתערבה בחייה בתקופה מדאיגה זו. היא עבדה כקוסמטיקאית בחנות לונדונית יוקרתית והיא הציעה, "את יכולה לבוא לגור אתי. הדירה לא גדולה יותר מקופסת נעליים, אבל אנחנו נסתדר. תוכלי להשתתף בשכר הדירה וכך תעשי לי טובה בעצם. ויש המון סוכנויות שזקוקות לכוח-אדם. אני יכולה לסדר לך ראיונות. בסדר?"

אז היא השיגה בית ועבודה ודודתו הרווקה של אביה, מנהלת בית-ספר בגמלאות, הציעה לג'יימס בית במהלך החופשות שלו. כפר שקט בקורנוול, שם למד בשקט ובשלווה בטרם חזר לבית-החולים האוניברסיטאי המפורסם בלונדון לסמסטר הבא שלו.

עתה, כאשר הבלונדית המרשימה ליוותה החוצה ברונטית חיננית ויפה – ודאי עם ערמה של המלצות בתיק העור המהודר שלה – ואמרה לה, "ייצרו אתך קשר תוך יום או יומיים כדי להודיע לך אם הגעת לרשימת המועמדות הסופיות", רוחה של מרסי נפלה. היא הרגישה לגמרי מחוץ למקום.

ואם האשה הבטוחה למראה הזו לא תגיע לרשימה הזו, איזה סיכוי יש לה? והיא הושארה להתבשל שם במשך עשר דקות נוספות, נקרעת בין התשוקה ללכת משם, לפרסם מודעה המחפשת מישהי שתרצה לחלוק אתה את הדירה הזעירה של קרלי כשהאחרונה תעזוב בסוף השבוע ולהמשיך את חייה כתמול-שלשום ולאסוף אגורה לאגורה, או להישאר שם ולבחון את המשרה. אחרי-הכל, אין לה מה להפסיד מלבד את דמי הנסיעה ברכבת התחתית.

ההחלטה לברוח או להילחם נלקחה ממנה כאשר הפצצה הבלונדית חזרה וסימנה לה מפתח הדלת דרכה נכנסה לחדר האחר.

מרסי קמה על רגליה בלב הולם והצטערה שלא לבשה משהו מרשים יותר מאותה חליפה מפוכחת שנקנתה להלוויה של אביה לפני כל אותן שנים.

אבל אז עודדה את עצמה והחליטה שכל מעסיק מעוניין בעובדת 'מפוכחת' כאשר הוא מחפש לעצמו סוכנת בית, כך שטוב עשתה שבחרה בתכונה הזו. נערה לא צריכה להיות התגלמות הליבוב כאשר היא מדיחה כלים ומבריקה רצפות, נכון?

וסניור פסקלי היה רק בן-אדם, גם אם הוא אגדי ומרשים ועשיר, לא?

אבל יש אנשים ויש אנשים, היתה המחשבה הבלתי שפויה הראשונה שלה כאשר אב-הטיפוס יפה-התואר מדי בחן אותה מעבר לשולחן העמוס שלו.

פניו הצרים והחזקים היו מתוחים מקוצר רוח שאותו התקשה להסתיר והיתה סביב הילה של דריכות חייתית טורפת שהעידה על נטיה לזנק על כל מי שהעז לחרוג מהקו שהתווה ולקרוע אותו לגזרים.

העיניים האפורות הכהות המשיכו לאמוד אותה עד שהרגישה רצון להתפתל על הרצפה. עיניו העידו על הפכפכות חיונית והדבר גרם לה להירגע מעט מפני שאם הוא באמת כזה גאון יצירתי, הרי שהוא ודאי לא יבחין בתלתלים בצבע הקפה שגרמו לה להיראות כאילו עברה דרך מנהרת רוח במשך שעות, ולא משנה עד כמה ניסתה לסדר אותם, ולא ישים לב לפניה חסרי הייחוד. הוא ודאי חושב על דברים אחרים או עסוק באיזה רעיון זה או אחר.

אבל האשליה המנחמת התנפצה כאשר העיניים ירדו אל נעליה הכבדות. תנועת יד חדה החוותה וסימנה לה להתיישב מולו ובאותו זמן הוא סב אל 'ידידתו' הבלונדית.

"אני זקוק לקפה, טרישה. עכשיו." הוא ינהל את הראיון האחרון הזה בגפו, בלי ההפרעות המעצבנות בקשר להסמכות, ניסיון, המלצות. הוא בזבז כבר יותר מדי זמן.

בהרגישו היסוס, הוא הוסיף, "וספל עבור" – הוא התבונן בנייר – "מיז מרסי הווארד."

הציווי, שנאמר בקול קטיפתי מחוספס בעל מבטא קל גרם לבלונדית – טרישה – להיחפז לדרכה, הבחינה מרסי, ועורר במרסי תחושה מעקצצת מוזרה שהחלה עמוק בתוכה בזמן שעיניה התבייתו על פיו החושני והרחב. כמי שמעולם לא חשבה על שום איבר בגוף גברי במונחים אלה, הדבר גרם לה תחושה מוזרה בעליל.

כשמי שעומדת להיות מאהבתו-לשעבר בחוץ, אנדראו התרווח בכסאו ובחן את המועמדת האחרונה מתחת לריסים מושפלים, לא מוכן לבזבז עוד רגע מזמנו היקר. היו לו שתי ברירות. ליצור קשר עם אחת משתי המועמדות הקודמות ולהציע לה את העבודה או לשכור את זו.

עיניו העשנות הצטמצמו עוד יותר. הוא לא קיבל עצות מאיש, אבל במקרה הזה אולי טרישה צדקה, חשב בחוסר רצון. שתי האחרות היו חתיכות, מטופחות ומהודרות, בטוחות בעצמן והחלטיות. אם ישכור אחת מהן, לא ייקח לה זמן רב לשכנע איזה פראייר לענוד על אצבעה טבעת זהב.

ואז הוא יצטרך לעבור שוב את כל הטירוף הזה.

עם זו הוא לא יעמוד בפני סכנה דומה, החליט. אישיות קטנה שלא סובלת הבלים, שמנמונת ללא שום-דבר שמייחד אותה – להוציא השיער המוזר, והאות היחיד לאי-נוחות ניכר בסומק המהיר שצבע את פניה.

המשרה שלה.

"ניסיון בניהול משק בית?" נבח. מוטב לגמור עם זה. אלא אם יתגלה איזה פגם רציני, תהיה לו סוכנת בית אחרי שבועיים מרגיזים ללא אף-אחת. חייו יימשכו כקודם, והוא יוכל לחזור ולהתרכז בדברים החשובים בלי שיצטרך להתעסק בדברים הביתיים המעצבנים כמו מציאת גרביים נקיים ולהתעסק בשאלה כיצד מכינים ספל קפה הגון.

מרסי פלטה אנחת הקלה קצרה. האופן בו התבונן בה, כאילו מדובר בצורת חיים שלא היתה ידועה לפני כן, הלחיצה אותה. היא פכרה את ידיה זו בזו וענתה בחופזה. "ניהלתי במשך ארבע שנים את משק ביתה של אמי, ובמקביל עבדתי בכמה משרות חלקיות. והתחלתי ללמוד קייטרינג וניהול משק בית בבית-ספר ערב, אבל נאלצתי – " היא עמדה להסביר את הנסיבות שאילצו אותה לעזוב את הלימודים, כלומר, מצב בריאותה הכושל של אמה, אבל נאלמה כאשר סניור פסקלי שאל, "חברים?"

פיה נפער והיא בלעה את המילים וגמגמה. מה זה קשור ליכולתה לנהל משק בית? "לא," ענתה לבסוף כאשר הוא הידק את פיו בקוצר רוח שהצביע על כך שחיכה זמן רב מדי למענה שציפה לקבל במשנה מהירות.

"מחויבויות משפחתיות?" ואז, כאילו השאלה זקוקה להרחבה, "ילדים? קרובי משפחה מבוגרים עם בעיות בריאות או שתיה שיצפו ממך שתיחלצי לעזרתם בלי התראה מראש כדי שתטפלי במצבי חירום זניחים ושגורים?"

מרסי נדרכה, מכינה את המענה שלה לשאלה הזו. למרות המראה המרהיב שלו, הגבר הזה היה בריון. הגיע הזמן לעמוד על שלה; קרוב לוודאי שלא תקבל את המשרה.

"סניור פסקלי, אבא שלי היה כומר. מלבד לגימה מיין הקודש, הוא מעולם לא שתה אלכוהול. אמי היתה נשמה עדינה שמעולם לא השמיעה דרישה בלתי הגיונית. למרבה העצב, שניהם נאספו אל אבותיהם. יש לי דודה-רבא במצב גופני מעולה, והיא חיה בקורנוול. לא סביר שאיחפז אליה אם יקרה שהיא תחלה – לא שהיא היתה מצפה לזאת ממני. ובכל הנוגע לילדים, כמובן שאין לי. אני לא נשואה."

"העובדה שאינך נשואה אינה מעידה בהכרח על היעדר צאצאים, עד כמה שניסיוני מלמדני," הטעים במה שחשבה שהיתה ציניות עמוקה, אבל החיוך הפתאומי שלו ניפץ את מצב רוחו הקודר והוסיף ליפי-תארו עד שעיניה דמעו. והיו לו עיניים צוחקות, חשבה, מרותקת אליו בזמן שנורה מכסאו באנרגיה עזה, נועץ לרגע בדף שהיה על שולחנו וחשב שכבתו של כומר היא ודאי בעלת ערכים מיושנים ושלא סביר שהיא לוקחת סמים או שתערוך מסיבות פרועות במהלך ההיעדרויות התכופות שלו.

"הווארד, אם תקבלי את המשרה, תהיה לך כאן סוויטה משלך, שבה תצטרכי להימצא בשעות הפנאי שלך. את תטפלי בכל ענייני הבית. אני לא רוצה לדעת ולא רוצה שתיוועצי בי בשום עניין ודבר. לדוגמה, אם צינור המים ידלוף, את תתקשרי לשרברב ותתקני אותו בלי להטריד אותי. את תטפלי בכל הכביסה שלי – אני משתמש בשתי חולצות ביום. אני מתעורר בשש וחצי ואוכל ארוחת בוקר בשמונה אחרי ריצת הבוקר והמקלחת הקבועות שלי. לעתים רחוקות אני מבלה את הערב בבית, אבל כאשר ארצה לבלות בבית, את תקבלי על כך הודעה ותכיני ארוחה לשעה תשע בערב. כאשר אארח, בין אם בשניים או ארוחת ערב חגיגית לעשרים, את תצרי קשר עם חברת ההסעדה שאתה אני עובד ותערכי את כל הסידורים הנחוצים. ואם תהיה לי אורחת ללילה, הדרישות שלה יימסרו לך. יש לך שאלות?"

מרסי התנשמה. האם ייתכן שהוא עומד להציע לה את המשרה? זו תהיה הצלתה! מוחה הסתחרר, עיניה התרחבו בזמן שניסתה למצוא משהו חכם והגיוני לשאול אותו, אבל שום-דבר לא צץ במוחה מלבד הצורך המר לדעת אם האורחת ללילה היתה תמיד הבלונדית הגדולה או אם הוא אוהב שינויים. ומאחר שהדבר יסמן אותה כמתחסדת, היא רק נענעה בראשה ואמרה בהתנשפות, "לא, לא נראה לי." היא הזדקפה ובהכרת תודה מצאה את נימת הקול הנכונה כדי לומר, "הכל נראה לי די ברור."

להוטה כנראה, החליט אנדראו. אף שאלה על ימי החופשה המגיעים לה. הוא החליט וחייך אל שתי העיניים הכחולות המדהימות שלה. הוא התרווח בכסאו והתנוחה הנינוחה עמדה בסתירה לצורך הפנימי העז שלו לגמור עם כל העניין, לשכן את סוכנת הבית החדשה שלו בדירתה ולרחוץ את ידיו ממקבץ המטלות שיבטיחו לו חיי בית חלקים כפי שהיו עד שנוקס עזבה.

"ברוכה הבאה, הווארד." הוא קם וגובהו ורוחבו המפחיד התנשאו מעליה, והושיט אליה יד חזקה ומטופחת. "תתחילי לעבוד מחר."

מבטה ההמום של מרסי נע מידו המושטת אל עיני הפיוטר הכהות שלו. היא קיבלה את העבודה המדהימה הזו! ככה, בלי הרבה מאמץ! פיה הרך נפער ואז אמרה לו בהחלטיות, "תודה. עם זאת, אני לא יכולה להתחיל מחר בשום אופן."

"למה לא?" הוא דיבר בנשכנות כאשר התיישב במקומו במהירות, תווי פניו הקלאסיים מתקשים.

הוא יהיה קשה, חשבה מרסי, מסרבת להיכנע תחת מורת הרוח המאפילה שלו. נראה שהוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה. הגיע הזמן שמישהו ילמד אותו שהחיים אינם עובדים ככה. למרות שידעה שהיא עכברית למראה ולמרות שהיתה מוכנה תמיד לעשות הכל כדי לעזור לאחרים, הרי שהיתה מסוגלת לעמוד על שלה בנסיבות מסוימות.

היא נתנה לו רגע אחד להתבשל במיץ של עצמו ואמרה לו נחרצות, "ברגע זה אני מועסקת בכמה מקומות דרך סוכנות תעסוקה. אני חייבת למסור את התפטרותי שבוע מראש. מובן שאוכל לעזוב ולסכן שכר של שבוע – רק אם היית מבטיח לפצות אותי, כמובן. אלא שאני בחיים לא חוזרת בי מהתחייבות. אשמח לקבל את המשרה לאחר שאסיים לעבוד," חיזקה את דבריה, מקווה נואשות שלא הרסה לעצמה את ההזדמנות.

זעפו המפחיד של אנדראו התפוגג. הנשים הבטוחות והזוהרות ביותר בעולם עשו הכל כדי להיענות לכל גחמה שלו, אבל עכשיו הוא הועמד במקומו על ידי נערה חסרת ייחוד וזוהר שהיתה צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי להבטיח לעצמה את המשרה השמנה הזו שהציע לה. זו היתה חוויה חדשה בשבילו והוא הרגיש כיצד פיו מתעקל.

העיקול התרחב לכדי חיוך מלא כאשר קפץ על רגליו. "אז אני אצפה לך כאן בעוד שבוע ימים, הווארד. כאשר הקפה יגיע סוף-סוף, האם תוכלי לבקש שיראו לך את הבית?" רגליים ארוכות לקחו אותו אל הדלת. לפחות היא גילתה שיש לה יושרה, תירץ לעצמו את ההשלמה הבלתי אופיינית שלו לחוסר ההיענות שלה לקו שהכתיב, ומוחו ביטל אותה מיד והתביית על העבודה שחיכתה לו בסוכנות.

עדיין רוחשת מהשפעת החיוך המרהיב שלו, ומהגורל הטוב שלה שהביא לידיה את המשרה הזו, מרסי ישבה וחיכתה. אנדראו פסקלי האגדי לא היה מפחיד כפי שחששה.

לא כאשר מטפלים בו ביד חזקה.