סילבר ספרינגס 1 : אהבה יקרה, אני שונא אותך

שימו לב, שגיאות הכתיב בפרולוג נעשו במכוון.

גברת קלהאן היקרה...

את חור תחת.

ידעתי את זה מהפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה שלך בתחילת כיתה י"ב. הנה. אמרתי את זה. א־ת ח־ו־ר ת־ח־ת. ולא חור תחת מהסוג של היא נחמדה ברגע שמכירים אותה. אַתְּ המקבילה האנושית לדריכה בתוך שלולית עם גרביים.

לא אהיה מופתעת לגלות שאת מעבירה את הערבים שלך כשאת מתקלחת באש הגיהינום, מנסה למצוא דרכים חדשות לגרום לתלמידים שלך לסבול. ברצינות, מה חשבת לעצמך?

עשרים עמודים על שירה? רעיון מעולה! לתת לתלמידים פחות מארבעים ושמונה שעות לקרוא את הספר ולהגיש את המטלה? עוד יותר טוב!

עכשיו, לפני שאמשיך עם העצבים שלי, אני רוצה להתנצל (לא באמת) על כל טעות שאני אולי יעשה במכתב הזה שלעולם לא תקבלי אותו. אני לא באמת יכולה לדאוג לדקדוק כרגע.

את מבינה, אני בלוח זמנים קצת עמוס, עם הניסיון לסיים את התיכון, להשיג מלגה של פעם בחיים כדי שאוכל להז***ן מהעיירה הזו, להיות הנהגת של אחותי הגאונית, ולהיות אכזבה מוחלטת עבור אימא שלי.

אה, ובואי לא נשכח את עשרים העמודים.

כי מי צריך שינה, נכון?

נכון, 'טכנית', אני אשמה שנתקעתי עם ספר השירה הזה, אבל איך לעזאזל הייתי אמורה לדעת שבפעם היחידה שאהיה חולה ואפסיד שיעור ספרות אנגלית תהיה הפעם שבה תיתני לנו לבחור את הספר שעליו נצטרך לכתוב חיבור, ששווה חמישים אחוז מהציון?

אין ספק שהייתי נתקעת עם ספר משעמם בכל מקרה (לא ממש נתת לנו מבחר של אופציות מרגשות) אבל לא היית חייבת להיות כזו מרשעת.

את בטח חושבת שאני משוגעת. אני מבטיחה לך שאני לא. למעשה אני בן אדם די הגון, כשאני לא מכנה נשים בגיל העמידה שטן. להגנתי, המטפלת שלי אומרת שכתיבת הרגשות שלי תעזור לי להתמודד.

אז מה אם קראתי לך חורת'?1 אז מה אם אני יושבת כאן, בספרייה, מבזבזת את הזמן שלי בכתיבת מכתב שנאה למורה שאף פעם לא מצליחה לזכור את השם שלי, כשאני גם ככה כבר מאחרת? זה לא שמישהו אי פעם יקרא את זה.

אני קולטת שהמכתב הזה קצת מתפזר, אז תני לי לסכם לך אותו.

גברת קלהאן היקרה,

בכבוד רב,

מעומק ליבי,

לכי להזדיין.

א.

1 קיצור לכינויי הגנאי חור תחת.