סערת עלי ארצי

האלוף (מיל.) עוזי דיין היה קצין בסיירת מטכ"ל בעת מבצע החילוץ הכושל של תלמידי בית הספר מצפת במעלות, במאי 1974. בעקבות האסון שהתרחש בבית הספר בעיירה, הוא גמר אומר, שאם יום אחד הוא יהיה מפקד סיירת מטכ"ל, הוא לא ייתן לאסון כזה לקרות שוב. והנה, כעבור שש שנים, במבצע החילוץ במשגב-עם (1980), דיין היה המפקד. מבצע החילוץ בפיקודו היה מוצלח יחסית. באחד מהמפגשים עם חברי הקיבוץ, סיפר להם דיין כי שנים רבות הוא הסתובב עם פתק נייר בכיסו. בפתק נכתב מכתב פרידה של אחת הנרצחות במעלות. במפגש המרגש עם חברי הקיבוץ, שלף דיין לראשונה את המכתב מכיסו והחל להקריאו למאזיניו:

לאבא ואימא היקרים שלום!

השעה היא עכשיו 11:00 בבוקר, ואני לא יודעת כמה שעות נותרו לי לחיות, אז אני כותבת לכם... אני מצטערת, אימא, שלא שמעתי בקולך, ונסעתי. כן, אני יודעת. לא הכרחת אותי להישאר, אבל דאגת, והעדפת שלא אצא. אבל יצאתי. כי ידעתי את המוטל עליי....

עכשיו אני בת 15 וחצי, ואם נגזר עליי למות, אמות בשקט בכבוד ואמונה, כן אמונה, את זה נתתם לי.... אימא, אל תבכי הרבה כשאמות. כשלרבקה יולד ילד תקראו לו על שמי — אילן או אילנה, ותחנכו אותו כמו אותי... את המכתב הזה, שהוא האחרון שלי בעולם תתנו לכל בני המשפחה לקרוא ומסרו להם ד"ש באהבה רבה ממני. ולכל הידידים והשכנים תמסרו בהצלחה! זו ההזדמנות האחרונה בעוד שעה אלך מכם. שלום ולהתראות אי פעם. באהבה רבה, בתכם — אילנה.

דיין סיים לקרוא את המכתב, קיפל אותו, ותחב אותו לכיסו. את המכתב הוא קיבל מאילן שוחט ראש העיר צפת, שסיפר לו עליו מספר שנים אחרי אסון מעלות, והוא, אילן, נקרא על שם אילנה הי"ד בת דודתו, שאת צוואתה קיימו, אף על פי שאז עוד לא ידעו על המכתב...

* * *

"אסון מעלות", כפי שנהוג לכנותו, היה אירוע מסעיר במיוחד אולי אחד המסעירים ביותר. ישראל חוותה אירועים מסעירים עוד קודם להקמתה, והם מממשיכים להתרחש בתדירות גבוהה גם לאחר שהיא קמה. כמעט בכל תחום מחיינו נרשמו אירועים בקנה מידה גדול, אסטרטגי, מסעיר. למשל, בתחום המדיני והפוליטי, קשה יהיה להצביע על אירועים מסוימים, ולהתעלם מאחרים, נוכח שטף ההתרחשויות שנרשמו במהלך השנים, אבל בכל זאת ראוי להזכיר את "פרשת אלטלנה" ופרוק הפלמ"ח והמחתרות, מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק (1947–1949), השילומים מגרמניה (1952), "מבצע יונה" "שחרית", ו"אביבה" — העברת נשק מצרפת לישראל 1956, ביטול הממשל הצבאי (1966) מלחמת ששת הימים (1967) ומפעל ההתנחלויות, המהפך השלטוני בישראל — עליית "הליכוד" וירידת מפא"י/ עבודה וביקור נשיא מצרים סאדאת (1977), ההתנתקות מרצועת עזה (2005), וכל המלחמות שהתרחשו אחת למספר שנים ועוד.

בתחום הכלכלי התרחשו משברים כלכליים גדולים כגון: משבר 1954-1953, המיתון של שנת 1966, האינפלציה של שנת 1983 ומשבר מניות הבנקים של שנת 1984. עוד בתחום הכלכלי-חברתי, ראוי להזכיר את הלאמת מפעל האשלג ב-1952 לאחר שפעל משנת 1929 בחסות המנדט הבריטי, גילוי שדה הנפט בחלץ (חוליקאת) ב-1955, הסרת החרם הערבי בסוף שנות ה-70, מחאת "הפנתרים השחורים" (1971), גילוי שדות הגז הטבעי בים התיכון ב-1999, ופתיחת מפעלי התפלת המים בחדרה, אשקלון ובפלמ"חים החל משנת 2005.

בנושא קליטת העלייה, מאז העליות של טרום הקמת המדינה (1947-1881) ומבצעי "על כנפי נשרים/מרבד הקסמים" להעלאת יהודי תימן (1948) ו"עזרא ונחמיה" להעלאת יהודי עיראק (1949) נרשמו שלושה מבצעי העלאת יהודים לישראל בסדרי גודל משמעותיים: יהודי חבר העמים (בריה"מ לשעבר) עלו ארצה בתחילת שנות ה-90 במספרים גדולים, ואילו יהודי אתיופיה הועלו ארצה ב"מבצע משה" (1984) וב"מבצע שלמה" (1991).

בתחום החוקי והמשפטי היו עשרות אירועים הראויים לציון החל במגילת העצמאות (1948), חוק המעבר (1949) ו"פשרת הררי" (1950) בנושא חוקה לישראל, עבור דרך "בג"ץ קול העם" (1953), ופסילת רשימת כהנא מלהתמודד לכנסת (1984) ועד חקיקת חוקי היסוד והמהפכה החוקתית של 1992, בג"ץ "אליס מילר" (1995).

יש להזכיר גם את העובדה ששני שרי ממשלה שמו קץ לחייהם: מרדכי עופר (1977) ומרדכי גור (1995); וגם את פורץ הדרך לקבלת פרסי נובל הסופר ש"י עגנון (1966), ובוודאי את רצח ראש הממשלה יצחק רבין (1995), את ממצאי "ועדת אגרנט" למחדלי מלחמת יום-הכיפורים (1974), את אירועי אוקטובר 2000 ודו"ח "ועדת אור", את הקמת הערוצים המסחריים בטלוויזיה, ואת טבילת האש של "כיפת ברזל".

ישראל היא מעבדה לאירועים מסעירים. כמות האירועים בקנה מידה לאומי או אסטרטגי המתרחשים במדינת ישראל בשנה נתונה, עשויה להתרחש במדינה אחרת במשך עשור או יותר. בשנת 1985 לדוגמה, נרשמו בישראל כעשרה אירועים שכל אחד מהם, הינו בעל פוטנציאל להסעיר את המדינה: בינואר החליטה הממשלה על הקמת רצועת הביטחון בלבנון, וביוני אותה שנה הושלמה ההיערכות בצפון הארץ. במרס נהרגו שנים-עשר חיילי צה"ל בפיגוע התאבדות קשה במטולה; באפריל פשט הקומנדו הימי (שייטת 13) על נמל באלג'יריה בה עגנה אונייה בשם "מונלייט", שעמדה להתפוצץ ביום הזיכרון לחללי צה"ל בחוף תל-אביב. בספטמבר — בוצע עוד פיגוע גדול בקפריסין נגד יעד ישראלי; באוקטובר — בוצעה הפצצת מפקדות הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף); נרשמה גם חטיפת אונייה ורצח יהודי ישיש ונכה באונייה "אקילה לאורו", ולבסוף, בדצמבר — התקפת מחבלים של ארגון "אבו נידאל" על דלפקי "אל-על" בשדה-התעופה ברומא, שהותירה שמונה-עשר הרוגים וארבעים פצועים.

מספר האירועים וההתרחשויות בסדר גודל כזה שהתרחשו בכלל הוא עצום. ספר זה לא יהיה מסוגל להקיפם. פשוט אין אפשרות לעסוק בכל מסכת האירועים הללו, וייתכן שיבוא יום וייכתב לקסיקון שיכלול את כולם או לפחות את רובם. לעומת זאת, ספר זה יעסוק בכשלושים פרשיות שהסעירו את ישראל בתחומים שונים. יש בו פרשיות שאירעו לפני הקמת המדינה ולאחריה. יש בו פרשיות העוסקות בבגידה ופטריוטיות, בטרור, באתיקה ומוסר בממשל, בטוהר הנשק, בהיסטוריה פוליטית, בנושאים דתיים ובנושאים נוספים.

המאפיין את האירועים הללו הוא היותם ייחודיים, הכוללים בתוכם ערך מוסף, שראוי ללומדו וללמדו. בכל פרק מצוי אפילוג, שתפקידו הוא להקנות זווית חשיבה נוספת לאירוע המתואר בפרק. השאלה מדוע בחרתי ב"פרשת ארלוזורוב" וב"פרשת הרב דה-האן" ולא ב"פרשת קסטנר"? או מדוע בחרתי בפיגוע מעלות ולא בפיגוע בית שאן, שמיר או כפר יובל? השאלות הן לגיטימיות לגמרי. אני בחרתי באירוע או בפרשה מסוימים על פי הערך המוסף שיש לכל אחד מהם.

ספר זה אינו ספר מדעי כהגדרתו, ואולם הוא בא לעולם לאחר מחקר ותחקיר רחב היקף. הוא נכתב אחרי שנים רבות בהן הרציתי ברחבי הארץ על האירועים הללו, ונוכחתי לדעת כי מרבית האנשים אינם מכירים את האירוע, חלקם מכיר פרטים מסוימים ורק מיעוטם מכיר מעט יותר. מניסיוני גם אוכל לומר כי אירועים אלו נשאו חן בעיני הקהל הרחב אם מתוך רצון לאימוץ הזיכרון, ואם מתוך שאיפה להענקת מעט נוסטלגיה גם כשהיא קשה או לא נעימה. זאת הסיבה שהחלטתי לחלוק הרגשה זו עם כלל הציבור.

רציתי שהקריאה בספר תהיה חלקה, ולכן ויתרתי על הערות שוליים בגוף העבודה והבאתי רק את המקורות לכתיבה שעליהם התבססתי בסופו. הביבליוגרפיה סייעה לי מאוד אך אודה כי חומר רב תיעדתי במסגרת ראיונות, כנסים, שיחות, האזנה לרדיו, צפיה בטלוויזיה וממשוב שקיבלתי מקהל מאזיני הגדול בהרצאות ברחבי הארץ.

לסיום, אני מבקש להודות לרעייתי האהובה ברוריה, על עזרתה הרבה בתהליך הארוך של הפיכת הרעיון לספר ובעיצוב תוכנו וצורתו. תודה גדולה לילדי היקרים, ימית - שקראה, העירה ותיקנה, אסף - על איוריו המדהימים שהפכו אותיות מתות למלים מדברות, שירן - שיעצה, הדריכה וכיוונה ביסודיות ובחריצות אין קץ. תודה גם להוצאת הספרים "צמרת" ובמיוחד לקרן דור ולענת ניסן שפעלו במסירות רבה להוצאת הספר לאור.

קריאה מהנה.

המחבר

חיפה, 2021