סקרלט סטון

אל תעשי פיפי בתחתונים.

הילדים נועצים בי את עיני הינשוף שלהם ועם כל צעד הברכיים שלי רועדות.

אל תעשי פיפי בתחתונים.

היום הראשון בבית הספר לא אמור להיות מפחיד כל כך. לילדים האחרים יש תיקי גב עם דמויות מסרטים מצוירים ונצנצים. לי יש תיק עור חום, עם מנעול שננעל בקוד בן ארבע ספרות ובתוכו שמורים הפנקס שלי, שלושה עפרונות מספר 2, חבילה של שנים־עשר צבעים, מספריים וארוחת הצהריים שלי. אוסקר הבטיח שאשתלב מצוין ביום הראשון של בית הספר היסודי.

כבר תשע פעמים שאלו אותי, "למה הבאת מזוודה לבית הספר?"

"זה תיק מסמכים שהיה שייך לדיפלומט גרמני. אוסקר נתן לי אותו," אני עונה – כבר תשע פעמים.

ברגע שכל שמונה־עשר הילדים מוצאים לעצמם מקום ושקט משתרר בחדר, אנחנו מוזמנים אחד־אחד לספר מעט על עצמנו. אני הרביעית, ואחרי שזללתי יותר מדי עוגיות ריבה ושתיתי ליטר חלב לארוחת הבוקר, אני מרגישה שאני בהחלט בשלה להקיא.

אני לא מקיאה. במקום זה, אני עונה על כמה שאלות בסיסיות שאחרים כבר חלקו לפניי. "אוסקר הוא פורץ מנעולים, אבל הוא מסתובב עם אקדח משום שלא כולם נותנים כבוד לפורץ מנעולים רציני." אני נושכת את העור היבש שעל שפתיי ומסובבת את גופי אט־אט מצד לצד, בזמן שכל האחרים מביטים בי. הפיות שלהם פעורים. למה הם נראים מופתעים כל כך? העבודה שלו משעממת, לא קוּלית. לילד שדיבר לפניי יש אבא נהג קטר. זה קוּל.

אני ממשיכה, "הוא אבא שלי, אבל הוא אמר לי לקרוא לו אוסקר כי אני לא תינוקת." אני מתעלמת מהלחישות וממשיכה. "אימא שלי מתה כי הרופאים הרעילו אותה."

הלחישות נפסקות ומותירות שבעה־עשר זוגות עיניים פעורות שנעוצות בי. אפילו המורה שלי נראית כאילו אכלה משהו שעומד לעלות לה בחזרה לגרון.

"אה..." אני ממשיכה, משום ששכחתי פרט מידע חשוב. "אבא שלי קורא לי רוּבּי1, אבל שמי האמיתי הוא סקרלט סטון2."

1 האבן היקרה אודם

2 מאנגלית: Scarlet Stone – אבן בגוון אדום