סרטן קטן שלי

הרומן שלי עם הסרטן, לכאורה, החל לפני שמונה שנים, בשנת 2008, לאחר תלונתי על בעיה בהטלת שתן "מהוססת ותכופה", כפי שהגדיר במדויק רופא המשפחה שלי. הוא הפנה אותי לבדיקת PSA שבעקבות תוצאותיה נשלחתי לאורולוג.

האורולוג של קופת החולים שהלכתי אליו באופן פרטי היה בעלות 750 ₪.

הוא היה מאוד נחמד, האורולוג, נופת צופים.

הוא הסביר לי מה הוא הולך לעשות והבנתי. אך כאשר האצבע שלו גיששה באזור הערמונית, דרך הרקטום, התחושה שהציפה אותי הייתה - אונס.

***

בשלב זה, "הסבתא של הנכדות" החליטה לעזור לי לקדם את התור, תכננה "לקצר תהליכים".

הושבתי את "הסבתא של הנכדות" ואמרתי לה כך: "אני, הפיזי, מאוד חשוב. אני לא הולך להתרשל. כל מה שיהיה צורך לעשות, אעשה. מצד שני, מעבר ל'אני הפיזי' ששמו נסים, ישנו נסים 'התודעתי', ה'אני שלי', ההכרה, התודעה, הערכים, המצפון, הרצונות, הסלידות והאהבות. אני לא הולך לבגוד בעצמי, בשום פנים ואופן, גם אם זה יעלה בחיי. אני לא הולך להשתמש בפרוטקציה. המודל שלי (וכאן עברתי קצת לזיבולי מוח) הוא סוקרטס, שהיה יכול להציל עצמו במשפטו ואף לברוח לאחר מכן מהכלא, והעדיף שלא לעשות כן, משום שכל חייו הטיף לשמירת החוק וכיבודו.

ובכן, שום פנייה להקדמות תורים. אני לא משתמש בפרוטקציה שהתנגדתי לה כל חיי".

"הסבתא של הנכדות" הבינה שאני מקרה אבוד, וקיבלה את הגזירה שגזרתי, עליה ועל עצמי. או שכך נדמה לי.

***