שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה (שיר השירים)
מגילת העדויות שלפניכם מתעדת אמת איומה, בכלי ראשון מפי עדי ראייה, סיפורים פרטניים מפי אנשים, ללא סיכום אירועים, ללא כותרות והכללות. את האמת העירומה שנחשפה לנגד עינינו בבוקר השבת השחורה אסור לנו לכסות, חובה עלינו לתעד ולשמר, לדורות.
את החובה הזו קיימו בני עמנו לאורך כל הדורות – באגדות החורבן, בפיוטים ובימי זיכרון של קהילות שו"מ, בחיבור "יוון מצולה" על פרעות ת"ח ות"ט, בשליחותו של ביאליק לתעד את פרעות קישינב ובמסירותם של איליה ארנבורג ווסילי גרוסמן לתעד ב"ספר השחור" את אימי השואה למרות השתקה ורדיפה של המשטר הסובייטי.
חובת התיעוד והזיכרון היא בראש ובראשונה כלפי אחינו ואחיותינו שזעקתם האחרונה תישמע במלואה, רק דרכה נוכל להישיר מבט ולהקשיב לאמת שמאחוריה, לתביעה ולדרישה שלה, לתקווה ולתפילה שהיא.
לא לסגת לאחור.
השבת השחורה הייתה התזכורת של האמת הכי קשה, אמת שהעולם כולו גילה בסיומה של מלחמת העולם השנייה והשואה שעברנו, השבועה שנשבענו "לעולם לא עוד" שהתגשמה שלוש שנים אחר כך בהקמתה של מדינת ישראל ובניצחון מלחמת הקוממיות. השבת השחורה הייתה ממד אחר בציר הזמן היהודי, שהמחיש לנו מה קורה ברגע שליהודים אין מדינה, מה קורה ברגע שליהודים אין נשק.
אבל בניגוד לעבר, השבועה "לעולם לא עוד" לא הייתה הבטחה עתידית, השבועה הזו התקיימה במקביל לשואה שעברה על תושבי הדרום. בבוקר אותה שבת ראיתי את ההתגלות הכפולה הזו מול עיניי, כשנלחמתי עם חבריי בקיבוצי העוטף. היינו אזרחים ששעטו דרומה בטרם פקודה וצו, שליחי מדינה שלא הייתה. מחד גיסא, לנגד עינינו אושוויץ קם לתחייה, ומאידך גיסא, לנגד עינינו מורדי הגטאות, הפרטיזנים, לוחמי המחתרות וגיבורי תש"ח קמו גם הם.
אלפי שנות גורל זרמו לפתע בעורקים שלנו, גורל יהודי עם תשובה ישראלית. היכולת להחליט, להוביל, להנהיג גם כאשר כל כוחות היקום פועלים נגדך ולא לסגת לאחור –
להישאר אדם גם לנוכח פני השטן.
לא להשיב ריקם.
את האימה וחוסר האונים, לצד הגבורה, הרעות והמסירות שראינו במו עינינו נשבענו לא להשיב ריקם,
עוד הרבה לפני ימיה הראשונים של המלחמה, ישראליז קמה כדי לספר את הסיפורים האישיים של הישראלים, דרך אנשים פשוטים, דרך חיי היום־יום, כדי להביא את סיפורה של מדינה. 7 באוקטובר רק הוכיח את הצורך הזה אף יותר, ומשם יצאנו למסע ארוך ומפרך לספר את סיפורה של אומה דרך האנשים הפשוטים, דרך חיי היום־יום, דרך אותן שעות ודרך גיבורים, מתוך אמונה בתפקידה של הישראליות – לא רק לשרוד ולשגשג, אלא להביא בשורה. מתוך אמונה שתשומת הלב העולמית למתרחש בפינת ארצנו בחוסר פרופורציה ביחס לשאר העולם היא גם הזדמנות עבורנו להשמיע את הבשורה שצומחת מתוך הנורא מכול, בשורה של רוח האדם, של גבורה ומסירות שנקודת המוצא שלה אהבה ותקווה.
עמותת ישראליז שמה לה למטרה לרתום את הפוטנציאל של עשרות אלפי צעירים ישראלים לספר את הסיפור הישראלי בעולם. בין פעלינו הרבים, חברנו לשותפנו לדרך, כותב הספר, ביצירת המסמך שלפניכם, אוסף העדויות ללא גבולות, מסמך התובע מכל אחד מאיתנו להישיר באומץ מבט אל מול הרוע, לא רק להתחייב שוב "לעולם לא עוד", אלא גם לא לשוב ריקם – להביא לעולם את בשורת היצירה, הצמיחה והתקווה שקיומנו כאן מסמל.
לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה. (ישעיהו)
נמרוד פלמח
מנכ"ל ישראליז
קריסטינה אמיר (בעלים מאומתים) –
העדויות עצמן מעניינות וחשובות, יכולות לתרום להסברה אבל כל חווית הקריאה והאפקט נהרסות בגלל שהסופר החליט שחצי מהספר יתאר את המחשבות והתחושות שלו תוך כדי הראיונות עם העדים, השוואות לשואה, פרקים רנדומליים על פילוסופיה ודברי נשיא המדינה…מיותר. האינטרקציה והשיח של הסופר עם העדים היו מביכים על גבול הטמטום.