עולה ברשת

 1 דבלין, אירלנד אריקה

נכנסנו מבעד לדלתותיו הצבועות שחור של פאב ׳האלמנה׳ אל ההמולה שבפנים. פרצי צחוק וקולות שיחה נישאו מכיוון הלקוחות שהתגודדו בתאים הקטנים שלאורך הקירות. אחזתי בידו של בלייק והובלתי אותנו לעומק החלל, שבלבו דלפק עץ ישן ורבוע, מרכז העניינים של המקום המוקדש לשתייה ובילוי בנעימים.

מעבר לפינה ראיתי פנים מוכרות נישאות אלי בחיוך במענה לחיוכי שלי.

״פרופסור!״

עזבתי את ידו של בלייק והתקדמתי אל האיש שהכרתי בשנות לימודיי בהרווארד כפרופסור ברנדן קווינלן. הוא קם ממקומו וקידם את פני בחיבוק עז, הסוודר הירוק שלו מחוספס למגע תחת ידי ושערו ששיבה זרקה בו מדגדג את לחיי.

״אריקה! כמה נפלא לראות אותך. מה שלומך?״ מבטאו האירי נעשה מודגש יותר בחודשים שעברו מאז ראיתי אותו לאחרונה.

איך אוכל לתמצת כל מה שאירע בחיי מאז סיום הלימודים לפני כמה חודשים? ובכל זאת, כרגע...

״שלומי מצוין.״ חייכתי אליו חיוך רחב והרגשתי את חומו של בלייק מאחורי, ואז את ידו נחה בעדינות במורד גבי.

נשאתי מבט אל הגבר שכבש לחלוטין את לבי מאז הפעם האחרונה שראיתי את ברנדן. שערו החום־כהה של בלייק נגזז קצר לכבוד חתונתנו שהתקיימה לא מזמן. גופו החטוב והשרירי נחבא תחת סוודר קל, בעוד מכנסי הג׳ינס שלו נמתחו סביב ירכיו בצורה מרהיבה. אני אולי כלה טרייה ומאוהבת, אבל לא הייתי המעריצה היחידה. בלייק סובב ראשים אפילו בדקות הספורות שעברו מאז שנכנסנו לפאב, ומאחר שהיה שלי בכל המובנים החשובים, לא היה לי אכפת מי מסתכלת.

הפרופסור הושיט לבלייק יד ללחיצה. ״אתה בטח הצעיר בר המזל.״

בלייק לחץ את ידו, ועיני הדבש החמות שלו הצטמצמו בזוויותיהן בחיוך. ״ללא ספק. נעים מאוד לפגוש אותך. אריקה מדברת עליך בהערכה רבה.״

״וגם עליך. אתם זוג רציני עכשיו. איל ההון ואלת הידע.״

צחקתי והתקרבתי מעט אל בלייק. ״אלת הידע? זה נשמע כל כך רחוק ממני.״

הפרופסור הצביע אל שולחן העץ השחוק שסביבו התיישבנו. ״אל תטילי בכך ספק! אבל בכל מקרה זה יכול להיות שם מוצלח לספר. אולי אגנוב אותו.״

הוא קרץ, והמחווה נגעה ללבי. התגעגעתי לידידותו ולהדרכתו, שפעם היו לרשותי תמיד, אך פסקו בפתאומיות כשעזב לשנת שבתון ואני עשיתי את צעדי הראשונים בעולם העסקים. חייכתי ביני לביני, נזכרת בשעות הארוכות שהקדשנו לבדיקת התוכנית העסקית שלי ולהעלאת רעיונות חדשים, מנסים למצוא דרך לשלב את דרישות התואר עם המאמצים שהקדשתי להקמת העסק. לעולם לא אשכח כמה חשובה הייתה לי תמיכתו כשיצאתי למסע המאתגר שהוליך אותי אל מעבר לחלומותי הפרועים ביותר.

הוא עזב לאירלנד בערך בתקופה שבלייק נכנס לחיי. והיו לו סיבות טובות, כמובן. הוא עזב את האוניברסיטה שבה לימד מנהל עסקים כדי להגשים חלום מסוג אחר, וכעת השתוקקתי לשמוע על כך עוד.

״איך מתקדם הרומן?״

״מתקדם נפלא. לא חסרים כאן טיפוסים לשאוב מהם השראה. נכון, מרי?״

המלצרית, שתלתליה השחורים העבותים היו אסופים בקליפס, הגיעה לשולחן, נושאת כוס בירה מלאה עד שפתה נוזל כהה ומקציף. היא הניחה את הכוס והזדקפה, מניחה ידיים על ירכיה מעל שרוכי סינרה השחור הקצר.

״הוא מציק לכם? אני יכולה להעיף אותו. וזאת לא תהיה הפעם הראשונה, הא, ברן?״ היא קרצה.

הוא נענע בראשו בחיוך. ״בהחלט לא, חומד. מבטיח להתנהג יפה.״

הזמנו עוד כמה סיבובי בירה, ובשעות הבאות, חמימה ממשקה ומצחוק, הקשבתי לסיפוריו של ברנדן על חבריו בני המקום ועל הרפתקאותיהם. דיברנו גם על הרווארד, מעלים זיכרונות נעימים במיוחד מתקופת הלימודים. נזהרתי לפסוח על הנעימים פחות. ברנדן לא צריך לדעת על הצללים האלה, וקיוויתי בכל לבי שלעולם לא ישמע כמה קרוב היה מקס לחזור על אותה היסטוריה. אולי אחרי שברנדן יחזור לבוסטון יגיעו לאוזניו הידיעות על כתב האישום שהוגש נגד תלמידו לשעבר, אבל לפחות לעת עתה הוא רחוק מספיק כדי לא לגלות זאת.

בזמן שבלייק וברנדן שוחחו על אחת היוזמות העסקיות של בלייק, מרי חזרה לפנות את הכוסות הריקות.

״הנה היא. כלתי לעתיד,״ קרא ברנדן במבטא שנעשה מודגש הרבה יותר מאז שפגשנו אותו.

״אתה משהו.״ היא סטרה קלות לזרועו, מתקשה להסתיר את חיוכה.

הוא חייך חיוך קורן וחזר להביט בנו. ״תרצו עוד סיבוב?״

העפתי מבט במגש הכוסות הריקות של מרי. אנחנו יכולים להמשיך עוד הרבה, ולהצטער על זה. נענעתי בראשי לשלילה. ״אני בסדר. אתם יכולים להמשיך אם בא לכם.״

בלייק נשען אחורה והניח יד על כתפי. ״לא, עדיף שנעצור. כבר מתחיל להיות מאוחר.״

ברנדן הנהן. ״כמובן. אם כך, אלווה אתכם החוצה.״

״אני אדאג לחשבון ואפגוש אתכם בחוץ,״ אמר בלייק.

ברנדן מחה, אבל מרי התעלמה מתחנוניו לשלם. בסופו של דבר הוא נכנע, ושנינו יצאנו יחד מהפאב ההומה אל רחשיו השקטים יותר של הרחוב. חבורות קטנות של אנשים חלפו על פנינו, נכנסים ויוצאים ממקומות הבילוי שמסביב, וחצי ירח האיר בנוגהו את הרחוב. אבני המרצפת הלחות היו עדוּת לכך שפספסנו מטח גשם קצר כשהיינו בפנים.

תחבתי ידיים לכיסים והבטתי בסביבה שהייתה זרה לי.

״לילה נפלא, לא?״ ברנדן נשם עמוק את אוויר הערב.

״בהחלט. אני כל כך שמחה שיצא לנו להיפגש ולהתעדכן, פרופסור.״

הוא צחק בחיבה. ״ברנדן! אני מתחנן, תקראי לי ברנדן. לפחות עד שתתחילי תואר שני, ואז כבר נחשוב על משהו.״

צחקתי. ״לא נשמע סביר, אבל בסדר.״

״אני משער שלמדת מספיק מהחוויות שעברת.״ חיוכו דעך מעט ומבטו נדד ממני והלאה. ״אני מצטער על הטיפוס הזה, מקס. לא ציפיתי שהוא יתגלה ככזו אכזבה. אפילו ראיתי זיק של תקווה בבחור... הנחתי שהוא חזר לדרך הישר אחרי משובות הנעורים.״

השפלתי מבט כדי לא להסגיר כמה עמוקה הייתה האכזבה שחשתי אני.

״זה בסדר. היסטוריה רחוקה,״ אמרתי בשקט, נזכרת במייל ששלחתי לפרופסור לעדכן אותו כמה ימים אחרי שנודע לי שמקס והעובדת שלי לשעבר, ריסה, גנבו מידע מהחברה והשתמשו בו כדי להקים עסק מתחרה. לא רציתי לגרום לפרופסור רגשי אשמה, רק ביקשתי למנוע ממנו להפנות עוד תלמידים תמימים לבקש עזרה או תמיכה ממקס.

מקס התגלה כמסוכן הרבה יותר מכפי שסברתי בתחילה. יכול להיות שאם בלייק ואני לא היינו כל כך קרובים הוא היה מגלה פחות עניין בלהרוס אותי בכל דרך אפשרית, אבל לא הייתה לי כל כוונה לחפש הסברים מקלים בשבילו, ולא רציתי שאחרים ייאלצו לעבור את מה שאני עברתי.

״ואולי בכל זאת הכול קרה לטובה, כי פגשת את בלייק. נקודת אור מסוימת, כמו שאומרים.״

״נכון מאוד. החודשים האחרונים היו לא קלים, ובחיים לא הייתי מצליחה לשרוד אותם בלעדיו.״

נאלצתי להסכים אתו. הקשר שלי ושל בלייק היה הפתעה גם בשבילי. עד שפגשתי את בלייק הייתי קנאית לעצמאות שלי. אחרי שכל חיי נעזבתי, נפגעתי וננטשתי, זלזלו בי והתייחסו אלי בביטול, למדתי שעלי לסמוך רק על עצמי. בעברי לא יכולתי לדמיין אפילו שאקשר אי־פעם למישהו כמו שהייתי קשורה עכשיו לבלייק. אבל עכשיו התקשיתי לדמיין איך הייתי עוברת את החודשים האחרונים בלי בלייק לצדי. התקשיתי לדמיין איך אצליח לעבור אפילו יום, עכשיו או בעתיד, בלי אהבתו. ואחרי כל מה שעברנו יחד היה לי הרבה יותר קל להיענות לו, להינשא לו ולהפקיד בידיו את מבטחי.

״מוכנה?״ בלייק יצא מדלת הפאב ונעמד לידי, קוטע באחת את מחשבותי ואת השיחה שניהלנו.

לא שהיה לי אכפת במיוחד. נהניתי מהמפגש עם מורי משכבר הימים, אבל הרגשתי מוכנה ומזומנה לחזור אל בין זרועותיו של בלייק, רצוי במקום שקט ובפרטיות. בכל זאת, היינו בירח הדבש שלנו.

נשכתי שפה בחיוך. ירח הדבש שלי, עם בעלי.

נפרדתי מהפרופסור בחיבוק קצר ובמילות פרידה, וכל אחד פנה לדרכו.

בלייק ואני התחלנו לצעוד חזרה למלון, כבר מכירים את הרחובות המתפתלים של מרכז דבלין. טפטוף קליל ועקבות ניחוח פרחים רעננים שנמכרו ברחובות קודם לכן נישא באוויר.

אחזתי בידו של בלייק, מתפעלת מיפי הארכיטקטורה של הבניינים הישנים ומקדמת בברכה את הפנים המאירות של הצועדים מולנו על המדרכה. השעה הייתה קרובה לחצות, אבל לוחות הזמנים שלנו התבלבלו לגמרי, ולא מיהרתי להגיע לשום מקום, כל עוד אנחנו יחד.

הפגישה עם המרצה שלימד אותי בעבר החזירה אותי לתקופה פשוטה יותר בחיי. כל כך הרבה דברים קרו מאז אותו מפגש ראשון בחדר הישיבות של אנג׳לקום שסידר לי פרופסור קווינלן בסיועו הראשוני של מקס. לא הייתה לי כל דרך לדעת שאתאהב עד מעל לראש במשקיע השחצן שישב מולי... ולא שאהפוך להיות אשתו. אבל הנה אנחנו, קשורים זה בזה בצורה העמוקה ביותר שאפשר.

בלייק הצמיד אותי אליו והטביע נשיקה מלטפת על לחיי. ״אני מחבב את ברנדן. אפשר להבין למה התחברתם.״

חייכתי. ״נראה לי מוזר לקרוא לו חבר, הוא היה כל כך הרבה מעבר לזה, אבל זה נכון. הוא עודד אותי להקים את החברה למרות כל הספקות שקיננו בי. בזכותו אני במסלול הזה.״

״מסלול שהוביל אותך ישר אלי.״ הוא לחץ את ידי בחיבה. ״יש לי מזל גדול.״

נשאתי אליו מבט ונשקתי לו תוך כדי הליכה. גם לי יש מזל שזכיתי בו. אין ספק. למרות שמעולם לא דמיינתי שכך יתפתחו הדברים. תמיד חלמתי להגיע רחוק, אבל אפילו כשהכול התקדם לפי התוכניות וניסיתי לדמיין לאן אוכל עוד להגיע בזכות היוזמות שלי, לא העליתי בדעתי שהדברים יקרו כפי שקרו. בסיועם של סיד ואלי הקמתי חברה צומחת שמשכה משקיעים שהבטיחו לקדם אותה לשלב הבא. החלום נגדע כשימים ספורים אחרי שהעברתי להם את השליטה בחברה, נודע לי שאייזיק פרי והאקסית של בלייק הם אלה שקיבלו ממני את שרביט ההנהגה. השתלשלות העניינים המזעזעת הזו עוררה בי סערה רגשית עצומה שעדיין לא התאוששתי ממנה לגמרי.

נזכרתי בביקור האחרון שלי במשרדי קלוזפין, כשעוד לא היה לי מושג מה עשיתי ומה איבדתי בחתימת ידי. כמה הכול השתנה מאז. היום אני כבר יודעת שלא משנה אם החברה תשגשג או תתרסק ותתמוטט, היא לעולם לא תשוב להיות שלי.

״את שקטה. על מה את חושבת?״ שאל בלייק.

נאנחתי לעצמי ונענעתי בראשי. ״על החברה, מן הסתם. קשה לי להאמין שאני כבר לא שייכת לשם יותר.״

״אל תיתני לזה לעשות לך רע,״ הוא אמר חרש. ״מה שהיה היה, ומצפה לך עתיד מזהיר.״

״רוב הזמן אני מנסה לא לחשוב על זה.״

הוא שתק לרגע לפני שדיבר. ״אני יודע שזה עדיין כואב. ומטריף אותי שנאלצת לעזוב משהו שכל כך השקעת בו. אבל את חופשייה עכשיו לעשות כרצונך. כל העולם בהישג ידך. למרות כל מה שקרה, זה לא דבר רע.״

אולי הוא צדק, אבל עתידי המקצועי עדיין היה לוט בערפל. ״קלוזפין נתנה לי להרגיש שיש לי מטרה בחיים ואני רק מקווה שגם הפרויקטים החדשים של ג׳ף ייתנו לי אותה הרגשה. אני שמחה שרוב הצוות עדיין אתנו, כך שלא ארגיש בטריטוריה זרה לגמרי.״

בזכות העובדה שבלייק מינה אותי לדירקטוריון של אנג׳לקום התאפשר לי להשקיע בכמה פרויקטים חדשים שאולי ימלאו את החלל. ג׳ף וולס הוא מתכנת שניחן באותו זיק יזמי שהכרתי מעצמי, כך שכשהסיפור של קלוזפין קרס, סיד ואני סברנו שהקונספט שלו מבטיח מספיק כדי שנהפוך אותו למיזם הבא שלנו.

״אני משקיע כבר מספיק זמן כדי לדעת לזהות להט אמתי. וזה מה שאני רואה בג׳ף, בדיוק כמו שתמיד ראיתי את זה גם אצלך. את תיתני כל מה שצריך כדי שהמיזם הזה יצליח. זה באופי שלך. תאמיני לי. הזדמנות אחת שלא התגלגלה בהתאם לתוכנית לא תשנה את זה.״

זכר הכישלון המר המשיך להדהד בי. השתדלתי להרחיק את עצמי רגשית ממה שעוללו אייזק וסופיה, ולראות את החוויה קרובה יותר למה שהיא באמת - פרק בחיי, שיעור שלא במהרה ישכח. ואמנם, הכאב שגרם הגירוש מהחברה שהייתה כה חשובה לי נעשה מייסר פחות ופחות, אך הפצע עדיין נותר רגיש.

״אולי. אני לא מצליחה להתנער מההרגשה שאני... נכשלתי איכשהו.״ תחושת האשמה כרסמה בי כמו חלום רע שלא הצלחתי להתנער ממנו.

הוא הרכין את מבטו אלי. ״לא נכשלת. למדת.״

תוך כדי הליכה גררתי את סוליות מגפיי על אבני המרצפת, מתחמקת ממבטו.

״ראיתי דבר או שניים בחיי, את יודעת. תסמכי עלי.״

גיחכתי. ״בגלל זה התחתנתי אתך. בגלל הניסיון המקצועי והידע העשיר.״

הוא זקף גבה.

״וטונות הכסף,״ מיהרתי להוסיף.

״את רוצה להגיד לי שלא התחתנת אתי בגלל היופי החיצוני המסחרר שלי? נראה לי שנעלבתי.״

חשקתי שפתיים בניסיון לשמור על פרצוף רציני. ״אם הייתי צריכה לבחור מה הדבר שהטה סופית את הכף, הייתי הולכת על הכישרון יוצא הדופן בין הסדינים. נראה לי ששם אתה מתעלה על עצמך במיוחד.״

״אם ככה״ - הוא צחק בעיניים נוצצות - ״לפחות המטרה שלי ברורה.״

הוא לחץ את זרועי בחיבה ואני דחפתי אותו בשובבות, בדיוק כשהתקרבנו לאמן רחוב ששר מול קומץ אנשים שהתאספו סביבו. חבורה קטנה של תיירים דוברי צרפתית עמדה בסמוך, וגבר מבוגר, מלוכלך משהות ברחובות, ישב מצדו השני של הרחוב וגיחך לעצמו.

בזמן שעצרנו להקשיב המשיכו התיירים הלאה. השיר היה עצוב, אבל רווי אהבה, וכל מילה נעטפה ברגש. בלייק סובב אותי אליו והצמיד את חזי לחזהו. שילבנו אצבעות, והוא התחיל להוביל אותנו בריקוד מאולתר פשוט, נשימתו חמימה על שערי. התמסרתי לו ועצמתי עיניים, נאחזת בגופו כשם שנאחזתי בכל רגע של קסם בינינו.

התאמצתי להבין את המילים מבעד למבטאו הכבד של הזמר והצלחתי לפענח את חלקן.

כשביש מזל מכה איש מידו לא יחמוק.

לא אכחיש כי כהו עיני מראות.

כעת בלילות כשאניח ראש על משכבי

מחשבות על אהבת לבי עולות בעיני רוחי.

רגע נוסף חלף עד שקולו של הצעיר נמוג אל אוויר הלילה. השיר היה קודר, אבל הביצוע עשה אותו קליל יותר. הוא הצליח להפוך את העצב ליופי. כמו בחיים ממש, כל אחד יכול להחליט איך להתמודד עם הכאב.

נאנחתי ונשענתי על חזהו של בלייק. גופו הקרין אלי מחומו, ופעימות לבו הסדורות העניקו לי תמיכה וכוח - אותו כוח שהציל אותי, שינה אותי וריפא אותי באופן שלא יכולתי לדמיין קודם לכן. הוא הרים את סנטרי אליו ועיניו נצצו אלי בתשוקה לא פחותה משלי. הוא פשק את שפתיו המלאות, אך היסס, ורגע של שתיקה חלף בינינו.

״אני הולך להראות לך את כל העולם, אריקה.״

״לא נראה לי שאיהנה משום דבר אם לא תהיה שם אתי,״ לחשתי.

הוא האט את הריקוד האינטימי, מעביר אצבע על שפתיי ופניו מרצינות באופן שאיים לגרום לנשימתי להיעתק.

״ואני הולך לגרום לך להתאהב בי מחדש. כל בוקר וכל ערב. בכל עיר ועל חופו של כל ים. אזכיר לך למה את שלי ולמה תמיד הייתי שלך.״

נשמתי נשימה רועדת, מרגישה את ההבטחה עד עומק נשמתי, ובלעתי במאמץ לנסות להשיב לי את קולי. ״נראה לי שאתה בדרך הנכונה.״

התקרבתי אליו עד ששפתינו נפגשו בנשיקה שהתחילה רכה ומגששת אך הלכה והעמיקה, עד שכל מחשבה שאינה קשורה בטעמו ובמגעו נגוזה מראשי.

התנתקנו לרגע כשקול צורמני הפריע לנו.

״לך לעשות אִתה אהבה, בחורצ׳יק, לפני שהיא תשנה את דעתה לגמרי.״

מאחורינו, האיש שהפך את הכניסה לחנות היוקרתית ליצועו לעת לילה נשא אלינו חיוך שבור, ותיבל את דברי החוכמה שלו בהנפה ידידותית של בקבוקון המשקה שבידו.

חייכתי, ואם לשפוט מהמבט האפל שעלה מיד בעיניו של בלייק, נראה שהוא נענה בחפץ לב לעצתו של הזר.

״זה מה שאני מתכנן לעשות,״ הוא לחש בקול שכולו קטיפה ואיום מפתה.

צמרמורת חלפה בעורי, והוא שוב תבע את פי בנשיקה שצפנה הבטחות רבות.