עזובי

מואיז החזיק אותו בידו. יד עבה שעטפה יד קטנה ומבוהלת. כך טופפו רגליהם ברחובות המאובקים של העיר המתפוררת. מאז אותה ההליכה בסמטאות ההומות וברחובות החגיגיים והמצוחצחים של המלאח1 המאובק בדרך לבית הספר, קרו כל הדברים הבלתי ייאמנו שלא חלם שיקרו.

בן עשר היה ז'ו, ומסייה כהן חרט בגיר על הלוח הירוק. בחולצה מתוחה ובעיניים עגולות הוא הקשיב. מופתע מכל מה שמתחולל מולו, ילדים ומשחקים ויציאה מהרחוב שבו גר. שום צעקה לא נשמעה בבית מסיאס באותו השבוע. קפץ ממיטתו, ניגש לתנור הפחמים וניקה אותו מייד אחרי הבישול. לאחר מכן גרף את שטח החצר והוביל מים לחביה2 אל תוך המטבח. עיניה של פיבי רוו נחת מכך שהוענקה לה מנוחה קלה ומפתיעה עד חשד. כל דרישה מולאה לפני שהועלתה. שריריו הדרוכים של ז'ו הפכו אותו ליעיל וזיכו אותו בשקט מצד אימו. ז'ו לא היה נותן לדבר בעולם לסכן את ימי בית הספר שזכה להם, במה שעתידה להיות שנת החסד היחידה שתיפול בחלקו. מהיום הראשון שבו אביו הודיע לו על כך, החל גופו הקצר להתכונן למשימה הזאת.

רק חודש חלף מאז עברו האדונים מאליאנס3 בין הבתים ונאמו בפני ההורים על אותה "שעה גדולה" ועל שליחותם "להעניק חינוך מתקדם ומודרני ושיעורי דת" לבני המלאח. לא בקלות שחררו פיבי ומואיז את הילדון הזה. "כדי שילמד, ואז יצא אל החיים", אמר מואיז, אך פיבי ציננה את הסכמתו ואמרה למואיז זמן קצר לפני יומו הראשון של ז'ו בבית הספר, "זה ייגמר רע, מואיז, זה פשוט לא ייגמר בטוב, אני אומרת לך! עבדנו קשה כדי שסולי יעשה את זה. לא נוכל לעמוד בעוד אחד". אבל לבסוף נעשה הדבר, וז'ו שוחרר אל מלאכתם של הילדים בבית הספר.

בחדר בעל התקרה הגבוהה ישבו התלמידים. שם, בתוך החדר הגדול, ז'ו לא זכר את כל שקדם לכך. ביום הראשון השתרך בסופו של טור ארוך של ילדים, ומסייה כהן הכניס ילד אחד ילד. הוא הוביל אותו אל דרגש עשוי עץ, ואז הרים את הילד בידיו והושיבו מול השולחן. לאחר מכן יישר בידו את הגב וסידר את הרגליים והורה בעיניו על תנוחת הישיבה הנכונה ועל פה סגור. הוא סקר את עשר האצבעות של הילד שלפניו, ואז הניחן על השולחן. לאחר מכן עבר אל הילד הבא. הטור התקדם לאיטו, עד שהגב שלפניו נעלם, והאדון חמור הסבר עמד לפניו. ז'ו והרים את ראשו אל הלוח השחור, ואז השפיל מבטו אל גיליון נייר עבה. ריח של שמן עץ ודיו עלה מן השולחן וחידד את ז'ו בעונג שריקד במורד גבו ולאורכה של היד שאחזה בעט הטובע בדיו. נייר הספיגה לא עמד בשטף הכחול הכהה שזלג אל השולחן ואל הכותונת הלבנה של הילד. המחזה חזר על עצמו מדי יום ביומו, והביקור היום־יומי המטהר בחדר הגדול של בית הספר המשיך להכתים את כבסיה של משפחת מסיאס.

על הקיר המערבי היה תלוי פלקט עם ציור המשתרע עד האופק של גבעות מוריקות ושדות חרושים, ומתחתיו הייתה כתובה המילה 4GRASSE. שפתיו הקטנות של ז'ו נעו בתיאום עם שפתי הילדים שישבו בחלל הגדול ועקבו אחר שפתיו של מסייה כהן, משננים את המילים החשובות שהוא כתב על הלוח.

אחרי שעות הלימודים התעכב ז'ו. רגלי הילדים כבר חילצו אותם מיום של ישיבה על דרגשי העץ. והזרם ההומה של ילדים, שחזר לסמטאות המאובקות שמעולם לא שינו את פניהן, הותיר את חלל בית הספר בשיממונו. שם, בקצה המסדרון שהוביל את הילדים אל החצר הגדולה, וממנה לשער אל העיר הישנה, עמד ז'ו מול שתי דלתות גבוהות. מאחוריהן עמד שולחן הספרים של מסייה כהן. חודשים עברו מאז דרכה רגלו לראשונה בבית הספר, וכהרגלו זה כמה שבועות הרים ז'ו את "המדריך השלם לבשמים ולניחוחות". בדמיונו היה יכול להריח את המרקחות המופלאות, ואת הזיכרונות של ניחוחות העצים שמהם הגיעו, שנכלאו בתוך משחות שומניות ובקופסאות של אבקות ושל תמציות מהמזרח. אז עצם את עיניו ונזכר בגבעות המוריקות ובשדות החרושים שבפלקט, והמשיך בדמיונו אל גבעות הרועים שבפאתי העיר. ריח של פריחה מבושמת עלה באפו, וז'ו היה יכול להרגיש את משב הרוח שבא מן האוקיינוס וליטך את פניו בניחוחות רעננים. אז, מבין הפריחות הצבעוניות היה יכול לראות גם עיניים טובות, שמבטן מחכה להתלכד עם מבטו. ז'ו חייך, ורק אז, כפי שעשה בכל פעם כאשר בושש לצאת מבית הספר, זרק עצמו בחזרה אל הסמטאות ומשם אל הבית.

כשהגיע אל הבית, פגש בעיניה העייפות של אימו. היא נעצה בו את מבטה ופלטה מילה אחת, "איחרת".

בבקרים שב ז'ו לבית הספר, והאם נותרה עם מחשבותיה החנוקות בתוך המטבח הקטן, נטול האוורור וללא כל פתח מילוט.

1 אזור המגורים היהודי בערי מרוקו.

2 חבית מי שתייה לשימוש הבית.

3 ארגון שהוקם בצרפת ב־1860, ושם לו למטרה להגן על זכויות היהודים ולקדמם. במהלך השנים הקים הארגון עשרות בתי ספר ברחבי העולם ובמרוקו. ייחודו היה בהקניית לימודי חול ולימוד מלאכות שונות, לצד לימודי יהדות, פעילות חברתית ועזרה סוציאלית.

4 עיר בדרום צרפת. ידועה כמרכז עולמי לבשמים ולמוצרי ארומה למזון.