על שירת זלדה

מבוא / פמוטות הירושה רקע ביוגרפי

זלדה היתה בררנית מאוד בחשיפת חייה הפרטיים, גם בפני קרובים וידידים, ועל אחת כמה וכמה בפני מראיינים, שהירבו לבקשה בתקופה שבה זכתה לפירסום. רשימות ביקורת היתה מקבלת לרוב במשיכת-כתף, בקריאות תימהון וב'לא דובים ולא יער' משועשע. עיוות העובדות הממשיות הנוגעות לחייה החריד ודיכא אותה. ספק רב אם היתה דעתה נוחה מכיוון זרקורים אחרי מותה אל פרטי פרטים בחייה. זלדה לא השאירה צוואה בנוגע לחלוקת רכושה - רכוש היה לה תמיד עניין בטל - אך היא ביקשה לשרוף חלק ניכר מעיזבונה האישי. היא ביקשה גם שלא לפרסם את מכתביה האישיים לפני שתחלופנה עשרים שנה מיום מותה.

האם אפשר להבין את שירתה של זלדה גם בלי להכיר את תולדות חייה ואת אישיותה? עובדה היא, ששירת זלדה משאירה רושם גם על אנשים שאינם יודעים הרבה על חייה. עם זאת נראה לי, שאי אפשר להבין את אופיה המיוחד של שירת זלדה ואת התשתית הנפשית והרעיונית שלה, על רקע השירה העברית בארץ, בלי לדעת על הרקע המשפחתי שלה, על אורח החיים שניהלה ועל הכאריזמה האישית שלה.

הפרטים הביוגרפיים שיובאו כאן נועדו לשרת את הקריאה בשירתה. חייה ואישיותה של זלדה ראויים למחקר בפני עצמו. ההתוודעות אל שירתה של האישה, שראתה בכתיבה רק חלק מהמאמץ המתמשך לחיות, יכולה לעשות משהו, לפתוח משהו, לאוורר משהו, לאפשר משהו.