ערב הסעודית

1. מצב שברירי

העוקב אחר המתרחש בערב הסעודית, ואחר קורותיו של בית סעוד, בית המלוכה הסעודי, עשוי להרגיש כמו אדם הצופה במתעמל קרקע המזנק מקורה בהילוך איטי: הוא צופה בנשימה עצורה בגופו המתפתל באוויר רגע אחר רגע ותוהה אם יתרסק על המזרן או ינחת בשלום על שתי רגליו.

בעוד רוחות של מהפכה סוערות ברחבי המזרח התיכון, העולם עוקב בדאגה אחר נסיכיו הישישים של בית סעוד במאבקם לשמור על יציבותם השברירית. ערב הסעודית מייצרת כרבע מכלל חביות הנפט הנמכרות ברחבי העולם, ועל כן עתידה של החברה הסעודית — אולי החברה המסתורית ביותר בעולם הערבי — לא ישפיע רק על גורלם של 19 מיליון אזרחיה, אלא גם על יציבותה ושגשוגה של הכלכלה העולמית, ועל חייהם של כל תושבי כדור הארץ.1 הדבר קריטי במיוחד לאמריקנים, אף יותר משהוא קריטי לתושביו של המזרח התיכון ההפכפך. ארצות הברית מייבאת שני שלישים מהנפט שהיא צורכת, ואחת הסיבות העיקריות לכך שהיא יצאה לשתי מלחמות בהפרש של שלוש־עשרה שנים זו מזו הייתה רצונה להבטיח שתישמר גישתה לנפט מהמפרץ הפרסי.2

במשך קרוב לשמונים שנה, נסיכיו של בית סעוד ירשו את הכס זה מזה, והצליחו לשמור על היציבות ולשמר בידם את השליטה על אוכלוסייה חשדנית ומשוסעת ביותר, שרמות הייאוש בה הולכות וגוברות, באמצעות העמקה של השסעים בחברה, פיזור של סכומי עתק מכספי הנפט שזורמים לקופת המדינה, ומעל לכול, באמצעות ניצול של הדת לצרכיו הפוליטיים של בית סעוד. משפחת המלוכה מעולם לא הבטיחה שתנהיג שלטון דמוקרטי בממלכה — אף לא בימים אלה — והיא אפילו לא טורחת לערוך בחירות דמה ולו כדי לזכות בלגיטימציה למראית עין בלבד, כמו משטרים רבים אחרים במדינות ערב. הסיבה לכך היא שבני בית סעוד מאמינים שברשותם נכס חזק בהרבה מהקלפיות: אללה עומד לצידם.

לפני כשלוש מאות שנה, חצי האי ערב היה לא יותר מארץ מדברית קשוחה שבני השבטים הפראיים שחיו בשטחה לחמו זה בזה. אחד מראשי השבטים הללו היה מוחמד בן סעוד, שנשבה בקסמו של חכם דת מוסלמי פונדמנטליסטי ושמו מוחמד בן עבד אל־ווהאב. הלה גמר אומר להפיץ בחצי האי ערב את גרסתו הפוריטנית לדת האסלאם, ברוח ימיו של הנביא מוחמד שחי כאלף שנה קודם לכן. השניים נפגשו לראשונה בעת שהמטיף הפנאטי נס על חייו לאחר שהחריב קבר של אחד מבני לווייתו של הנביא מוחמד והוציא להורג בסקילה אישה שהואשמה בניאוף, במפגן פומבי של קנאות דתית.3 דבר מכל זה לא הפריע למוחמד בן סעוד. קריאתו של בן עבד אל־ווהאב לצאת לג'יהאד הייתה בעיניו הזדמנות לרתום את הדת למאבקו בבני השבטים היריבים לו ולכבוש את חצי האי ערב. ממאבק זה, שהיה דתי באופיו יותר משהיה שבטי, יצא בן סעוד כשידו על העליונה — ובעקבותיו נוסדה המדינה הסעודית הראשונה בשנת 1745. מאז ועד היום, בית סעוד ואנשי הדת שחברו אליו שולטים בחצי הערב פחות או יותר ברציפות. המדינה הסעודית הנוכחית נוסדה בשנת 1932 בידי עבד אל־עזיז אאל סעוד,4 אביו של המלך הנוכחי של ערב הסעודית.

לכל אורך השנים הייתה הדת למעוזם של בני בית סעוד וסייעה בביצור מעמדם כשליטי הממלכה שנקראת על שמם. גם כיום, בית המלוכה מצדיק את שלטונו בטענה שערכיה של דת האמת מגולמים בו, ושהוא מגן על הדת ומסייע בהפצתה. המלך של ערב הסעודית מכונה גם "שומר שני המקומות הקדושים", תואר ייחודי הנועד לבטא את היותו מנהיגם הרוחני של כל בני דת האסלאם, ושלעומתו "מלך" הוא לכל היותר תואר המוני ובן חלוף.

אלא שבימינו נראה שמדיניות ההפרד ומשול, הכבוד והיקר של הדת שבית סעוד ניכס לעצמו, והאפקט המרגיע והמנחם של הררי הכסף, כבר אינם מצליחים להעלים מעיניהם של בני הדור הצעיר בערב הסעודית את הריקבון שפשה ביסודות החברה שלהם — ריקבון שמאיים על העתיד שלהם ושל ילדיהם. ערכי האסלאם שאנשי הדת מטיפים להם אינם מיושמים הלכה למעשה, הבטחות לייצר מקומות עבודה חדשים נישאות לאוויר אך לא מקוימות, והשחיתות חוגגת ברמה כזאת, שכמעט כל סעודי באשר הוא מוצא את עצמו נדרש לתת טובות הנאה ושוחד, כדי כך שאפילו מקבלי השוחד מסתובבים עם תחושת גועל ומיאוס מהמצב. הן בעלי השררה הן אנשים חסרי כל כוח והשפעה מנסים לגרוף לכיסם כל מה שהם יכולים, והחברה שלהם הופכת בהדרגה מחברה שאמורה לפעול ברוח הלכותיה הנוקשות של השריעה, מערכת החוק המוסלמי, לחברה פורקת עול, שבה ה"חוק" נקבע על ידי המלך או מי משופטיו, ואנשים מרגישים שהם יכולים לחמוק מבין ציפורניו.

הסעודים מודעים לגמרי לכל הדברים האלה. 70% מאזרחי הממלכה הם בני שלושים ומטה, ויותר מ־60% הם בני עשרים ומטה, ולראשונה בהיסטוריה, בני ובנות הדור הצעיר במדינה יכולים לדעת מה מתרחש בארצם ומחוצה לה. הצעירים מודעים לכך שהממשל מתנהל בצורה לא יעילה,5 לשחיתויות של בני משפחת המלוכה, לכך ש־40% מהסעודים חיים בעוני, ולכך שלפחות 60% מהסעודים לא מסוגלים לקנות בית.6 הם יודעים שכ־40% מהצעירים הסעודים בני 24-20 הם מחוסרי עבודה,7 בטווח הגילים שבו רוב הגברים שואפים להינשא, אם רק יהיה באפשרותם לשלם את המוהר, וש־90% מכלל המועסקים במגזר הפרטי של ערב הסעודית הם עובדים זרים, שמועסקים בשכר נמוך ומנוצלים על ידי מעסיקיהם — שלרוב כוללים גם כמה נסיכים מבית סעוד.8 הסעודים אינם זוכים להשכלה מספקת, ולרוב בוחרים לשבת בחוסר מעש ובבטלה במקום לעבוד בעבודות שנתפסות בעיניהם כמשרות בזויות בשכר רעב. וכשגברים סעודים כה רבים שיכולים לצאת לעבוד בוחרים שלא לעשות זאת, הדבר נמנע לרוב גם מנשים סעודיות משכילות שרוצות לעבוד — וכך יוצא שאוכלוסיית הנשים הסעודית נותרת מסוגרת בביתה, כנועה ומתוסכלת.

שר העבודה של הממלכה חוזר ואומר באוזני הסעודים שעד שנת 2030 הממלכה צריכה לייצר מדי שנה 200 אלף מקומות עבודה בשכר ראוי, כאלה שיוכלו לקלוט לשוק העבודה את כל הגברים הסעודים שכיום הם מובטלים (נשים אינן מובאות בחשבון כלל בתוכניות אלה) ולספק עבודה לכל הצעירים שייכנסו לשוק העבודה בשני העשורים הבאים. אלא שהסעודים יודעים שבחמש השנים האחרונות הממשלה יצרה בקושי 50 אלף מקומות עבודה חדשים מדי שנה, ואילו השוק הפרטי יצר בחמש השנים הללו שני מיליון וחצי מקומות עבודה חדשים — שברובם המכריע מועסקים עובדים זרים.9

כל זה ידוע לסעודים, רק שכיום הם גם משתפים בכך זה את זה ברשתות החברתיות. צעירים סעודים שמשתמשים באינטרנט מבקיעים את החומות שנבנו ושומרו בקפידה רבה במשך עשרות שנים בידי המשטר. במשך שנים המשטר דאג לכך שהסעודים יישארו מפולגים בינם לבין עצמם, ויטפחו יחס חשדני כלפי כל מי שאיננו חלק מהמשפחה או השבט שלהם, וכך יישארו תלויים באופן כמעט מוחלט בחסותו ובחסדו של בית סעוד. ההבטחה ליציבות (שלאחרונה הצטרפה אליה גם ההבטחה לשגשוג) בתמורה לנאמנות עמדה בבסיס האמנה החברתית בין העם הסעודי לשליטיו, בני בית סעוד, לאורך רוב התקופה של שלוש מאות השנים האחרונות. אבל הסיפור הזה נגמר. צעירים סעודים בימינו משווים את חייהם לאלה של צעירים במדינות המפרץ השכנות ובשאר העולם בכלל, והשוואה זו ממלאת את ליבם של רבים מהם בתחושת עלבון ובמרירות. רבים מאוד מקרב הצעירים בסעודיה יודעים שהם מנהלים אורח חיים של מדינת עולם שלישי במדינה שבה יתרות המט"ח עומדות על יותר מ־400 מיליארד דולר ורווחי הנפט השנתיים בשנים האחרונות עלו על 200 מיליארד דולר, ושלמרות כל זאת הממשל בה עדיין נכשל במתן שירותים בסיסיים ביותר כמו חינוך ברמה גבוהה, שירותי בריאות, או הקמת תשתיות ביוב וניקוז נאותות להגנה מפני שיטפונות.

במקביל ממשיכים להתרחש בממלכה אירועים המלבים את זעמם של צעיריה ומלכדים אותם אל מול הממסד. בינואר 2011, בזמן שרוחות של מהפכה סערו בקהיר, רחובותיה של ג'דה, העיר הגדולה ביותר בערב הסעודית, הוצפו במי גשמים וביוב בפעם השנייה תוך פרק זמן של כשנה. במשך עשרות שנים, אנשי עסקים ופקידים מושחתים גזלו מיליארדי דולרים שהוקצו לבנייה של תשתיות ביוב וניקוז נאותות, והותירו את העיר חסרת כל הגנה מפני שיטפונות כאלה. בשנת 2009 הוכתה העיר בפעם הראשונה בשיטפון, שהביא למותם של 120 איש, ואילץ 22 אלף נוספים להתפנות מבתיהם לאחר ש־8,000 בתים נחרבו.10 המלך עבדאללה הבטיח שדבר זה לא יחזור לעולם, אך תוך פחות מארבעה־עשר חודשים העיר ג'דה הוצפה בשנית. צעירים סעודים נרתמו דרך פייסבוק וטוויטר למאמצי הסיוע לאזרחים שאיבדו את ביתם ועזרו להם למצוא מחסה, בזמן שקולם של השלטונות נדם. צעיר נזעם פרסם ברשת את המימרה "סעודי, ערוף ראשך!" כפרפרזה צינית לקריאה שבית המלוכה הסעודי מרבה להפנות לדור הצעיר בממלכה: "סעודי, זקוף ראשך!". משתמש אחר עיצב מחדש את הסמל הלאומי של ערב הסעודית, ובמקום שתי חרבות מוצלבות על גבי עץ דקל, הוא צייר שני מגבים מוצלבים על גבי ערימה של דליים. אפילו המלך עבדאללה, שנחשב למלך מוערך למדי באופן כללי, ספג מידה חסרת תקדים של ביקורת בשל כישלונו הנחרץ במימוש הבטחתו הנזכרת לעיל. ברחבי הרשת התפרסמה תמונתו עם סימן איקס אדום ענקי מעליה, ולצידה נכתב: "מדוע אתה מעניק לכל האנשים האלה כוח כשהם כולם גנבים?"

האינטרנט, המעניק לסעודים ידע וכוח, הוא אולי האיום הגדול ביותר הנשקף לבית סעוד; אך הוא לא האיום היחיד. בעוד אזרחי ערב הסעודים נהיים יותר ויותר מחוברים למתרחש בעולם, שליטיהם נהיים מנותקים יותר ויותר. המלך עבדאללה, בן 89, נחשב לפופולרי למדי בשל מאמציו להנהיג לכל הפחות רפורמות צנועות בממלכה, אך הוא נתפס כמי שמוקף בידי שורה של אנשי חצר המבודדים אותו מהעולם, מה גם שתפקודו הכולל נפגע בשל גילו ובעקבות שני ניתוחים מסובכים שעבר בגבו ב־2010 וב־2011. אך למרות גילו וחולשתו, המלך שלט בממלכה ביד רמה ללא יורש עצר בפועל מאז עלה לכס השלטון בשנת 2005: הנסיך סולטאן בן עבד אל־עזיז, שהיה בן 84, חלה במחלת הסרטן ולקה באלצהיימר בטרם הלך לעולמו בשנת 2011, ויורש העצר שהחליף אותו, נאייף בן עבד אל־עזיז, שהיה בן 76, חלה בסוכרת וסבל מבעיות בלחץ הדם, והלך לעולמו תוך פחות משמונה חודשים מכניסתו לתפקיד. אחיו, שהיה הבא בתור בסדר הירושה, ירש את מקומו.

מי יבוא אחריהם? אין איש יודע. רבים מבני משפחת המלוכה, וכך גם רוב אזרחי הממלכה, מפחדים מהיום שבו תפקיד יורש העצר — שבאופן היסטורי עבר מאח לאח — יעבור לדור הבא של נסיכי בית סעוד. המשמעות שתהיה לכך היא שרק ענף אחד של בית המלוכה, שכולל קרוב לשבעת אלפים נסיכים, יאחז במוסרות השלטון — מתכון מוצלח למאבק עתידי, שכן שלושים וארבע מבין שלושים וחמש השושלות שצמחו מצאצאיו של מייסד הממלכה עלולות למצוא את עצמן מודרות מכל מוקדי הכוח וההשפעה. כפי שלמדו הסעודים מההיסטוריה, מאבק בין נסיכים גרם לחורבנה של המדינה הסעודית השנייה, ועם אזרחיה הוותיקים של הממלכה נמנים ודאי אנשים שעדיין זוכרים שגם המדינה הסעודית השלישית, הלוא היא ערב הסעודית של ימינו, חוותה טלטלה קשה בעקבות סכסוך ממושך על השלטון שהתחולל בשנת 1953 בין שני בניו הגדולים של מייסד המדינה.

ערב הסעודית של ימינו מזכירה את ברית המועצות בעשור האחרון לקיומה. במהלך אותו עשור, תפקיד המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטית עבר תוך פרק זמן קצר מאוד מברז'נייב לאנדרופוב, וממנו לצ'רניינקו, שלושה מזכ"לים מבוגרים ובלתי החלטיים, שאחריהם עלה לשלטון גורבצ'וב. זה האחרון הנהיג שורה של רפורמות, אבל כבר היה מאוחר מדי. "הם מתים לי בזה אחר זה", אמר רונלד רייגן בזמנו על ארבעת מנהיגיה של ברית המועצות שהתחלפו לנגד עיניו תוך פחות משלוש שנים.11 סביר להניח שהנשיא הבא של ארצות הברית יחווה חוויה דומה עם שליטיה החולניים של ערב הסעודית.

מעבר לכך, הדת, שבעבר שימשה אחד מעמודי התווך של יציבות הממלכה, נהפכה לסלע מחלוקת בקרב הסעודים, שרבים מהם — מודרניסטים ושמרנים דתיים כאחד — אינם רואים בעין יפה את השימוש שבית סעוד עושה בדת האסלאם כדי לשמר את זכויות היתר הפוליטיות שלו. הגמישות שחכמי הדת מוכנים לגלות מכרסמת גם היא בלגיטימציה של בית סעוד ושל אנשי הדת השותפים לשלטונם. חכמי הדת מגנים באוזני הסעודים את העובדה שכופרים שוהים על אדמתו הקדושה של הנביא מוחמד — אך הסעודים זוכרים היטב שכאשר הממסד הדתי במדינה נדרש להכשרת נוכחותם של הכוחות האמריקניים, לשם התייצבות נגד סדאם חוסיין בשנת 1990, הוא אכן הכשיר אותה. באופן דומה, חכמי הדת המגנים כל עירוב בין גברים לנשים, ומורים למשטרת הדת שלהם לכפות את האיסור הזה על כלל האוכלוסייה הסעודית, לא העזו לפצות את פיהם כשהמלך חנך בשנת 2009 אוניברסיטה יוקרתית שבה גברים ונשים סעודים לומדים שכם אל שכם עם "כופרים זרים". אותם חכמי דת השלימו זה מכבר עם קיומם של כל מיני שיקוצים נוספים כמו אולמות קולנוע או נשים שנוהגות במתחם הענק של עראמקו הסעודית, חברת הנפט הלאומית, שנחשבת למקור ההכנסה הכמעט בלעדי של קופת הממלכה. מתברר שניתן לחיות בשלום עם כל מיני חטאים בחברה הלאומית שמזינה את כיסיה של הממלכה ומאפשרת את קיומן של זכויות היתר שמהן נהנה הממסד הדתי.

המודרניסטים רואים זאת ותוהים בלחש בינם לבין עצמם: אם בית סעוד יכול לתמרן את הממסד הדתי כשזה תואם את האינטרסים שלו, מדוע לא להאיץ באותו ממסד דתי להתיר שינויים נוספים בקצב מוגבר? מנגד, פונדמנטליסטים דתיים מרגישים נבגדים הן על ידי הממסד הדתי הן על ידי בית סעוד, וסבורים שאלה מייחסים חשיבות רבה יותר לאינטרס המשותף שלהם לצבור כוח וכסף מאשר למילותיו של אללה. "אנחנו נוהגים בצביעות ורמייה ומשקרים לעצמנו — ואת זה למדנו מהשלטונות", אמר בכאב אימאם אדוק, שהוסיף: "זנחנו את ערכי האסלאם".12

אך למרות התסכול הרב שלהם, רוב הסעודים אינם חפצים בשלטון דמוקרטי. בעיני סעודים שמרנים, ובמיוחד בעיני ההמונים האדוקים בדתם, עצם הרעיון שחוקים ינוסחו בידי בני אדם במקום החוקים שנוסחו בידי אללה וכתובים בקוראן מנוגד לכל היגיון. סעודים מתונים יותר, או בעלי השקפת עולם מודרנית יותר, המודעים לכך שבית סעוד הוציא מחוץ לחוק את כל הארגונים הפוליטיים באשר הם ואת רוב הארגונים החברתיים בממלכה — אפילו ארגונים א־פוליטיים כמו מועדוני צילום — חוששים שאם בית סעוד יאבד את השלטון, המדינה תיקלע לסכסוך שבטי, אזורי או מעמדי, או שתיפול לידיהם של קנאים דתיים. הואיל והכוח המאורגן היחיד במדינה הוא זה של הממסד הדתי, על שבעים אלף המסגדים הפזורים לאורכה ולרוחבה של הממלכה, סעודים מתונים חוששים שמוסדות השלטון ייתפסו בסופו של דבר בידי הקבוצות הקיצוניות ביותר בממלכה.13 כך או אחרת, לא נראה שלדמוקרטיה יש חלק בעתידה של ערב הסעודית.

המאחד בין שמרנים למודרניסטים, צעירים ומבוגרים כאחד, הוא לא השאיפה לחירות, כי אם לצדק; לשלטון חוק אמיתי, ולא לשלטון הנתון לגחמותיה של משפחת המלוכה. הם חפצים בשלטון שמתנהל בשקיפות ושניתן לסמוך עליו, כזה המספק שירותים בסיסיים שקיימים בחברות הרבה פחות מבוססות מאשר החברה הסעודית, כמו שירותי חינוך טובים, מקומות עבודה, דיור בר־השגה ושירותי בריאות נאותים. לסעודים באשר הם נמאס להתחנן בפני נסיכים כדי לקבל שירותים שצריכים להיות נחלת הכלל, והם היו רוצים שיוּתר להם לדבר בחופשיות על סוגיות פוליטיות וכלכליות שמשפיעות על חייהם. אלא שברגע שפרופסור לדתות באוניברסיטת אל־אימאם, המוסד המוביל בתחום ההשכלה הדתית בממלכה, העז להעלות באינטרנט את ההצעה שיוּתר לסעודים לדון בפומבי בשאלת ירושת השלטון בידי משפחת המלוכה, הוא מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח.

אפשר לומר שערב הסעודית מנוהלת כמו עסק משפחתי שניתן לכנותו בשם "אסלאם בע"מ". בדירקטוריון החברה חברים כעשרים אנשי דת בכירים שאמונים, לפחות תאורטית, על ניסוח קוד ההתנהגות שלה. הם נבחרים בפינצטה על ידי בעלי החברה, בני בית סעוד, שיכולים לפטרם בשרירותיות, ועל כן הם אינם רשאים לומר מילה אחת בגנותם. בני בית סעוד מאיישים את כל משרות המפתח בחברה, מהשדרה הניהולית הבכירה ועד למשרות הניהוליות הזוטרות ביותר, ואף את תפקידי המנהלים האזוריים השונים (המושלים של שלושה־עשר מחוזותיה של ערב הסעודית הם כולם נסיכים). את המשרות הזוטרות ביותר בחברה מאיישים אנשים פשוטים שמועסקים על ידה תמורת שכר עלוב, והם בעלי הכשרה מקצועית עלובה ביותר, שכן ההנהלה אינה מעוניינת בשום יוזמה שעלולה לאיים על שלטונה. נסו לדמיין איך זה לעבוד בחברה שבה אינכם יכולים לשאוף להתקדם אפילו למשרת מנהל אזורי, ובטח שלא להשפיע על האנשים ששולטים בחברה ומחליטים כיצד ייראו תנאי השכר והמחיה שלכם ועתידם של ילדיכם. באופן לא מפתיע, הסעודים שמועסקים על ידי חברה דכאנית כזאת מלאי כעס וזעם וחסרי כל מוטיבציה. רובם אינם גאים במדינתם, ועסוקים בעיקר בהתחשבנות עם האדונים שלהם ובניסיון להוציא מהם כל מה שאפשר; אז הם מנפחים את חשבון ההוצאות שלהם ומגיעים מאוחר לעבודה. לנוכח יחסה הציני של החברה הסעודית כלפי הברית הלא־קדושה בין נסיכיה הפזרנים לבין מנהיגי הדת הסרים למרותם, אין זה מפתיע שסעודים רבים לא רואים במדינתם את חברת "אסלאם בע"מ", אלא את חברת אי־אסלאם בע"מ.

לאור כל זאת, נשאלת השאלה: האם שלטון בית סעוד יצליח לחולל רפורמה בזמן ולהציל את עצמו? האם הנסיכים בני משפחת המלוכה יוכלו לרסן את רמות השחיתות, לשפר את תפקוד השלטון, ולהתיר לאנשים להתבטא בחופשיות בנושאים שנחשבים לטאבו כמו דת, תפקיד הנשים בחברה, ומשפחת המלוכה? האם הם יהיו מסוגלים לשים סוף למדיניות ההפרד ומשול ההיסטורית שמעמיקה את השסעים הדתיים, השבטיים, האזוריים והמגדריים בחברה, ולהכיר בכך שהשסעים הללו מאיימים על בית סעוד יותר משהם מסייעים להישרדותו כיום? והאם יעלה בידם להתחיל לסייע לסעודים לגשר על השסעים בחברה ולהשיג הסכמה רחבה שתאפשר לממלכה להפסיק לדשדש, או שמא בית סעוד יגמור ככל מגדל קלפים ויקרוס?

"אם לא נגלה אחריות משותפת ונתחיל לפעול, נמצא את עצמנו ניצבים בפני קיפאון כולל או קטסטרופה", אמר הנסיך סעוד בן עבד אלמוחסן, נכדו של מייסד הממלכה ואחד משלושה־עשר המושלים המחוזיים. "משפחתנו כבר הושיעה את עמנו בעבר, ואם לא נדע לעשות זאת כעת, נחדל להיות נחוצים בעיניו".14

1 CIA, "Saudi Arabia, People," World Factbook (available online).

2 הדברים נכונים למועד פרסום הספר, בשנת 2012. מאז השתנו דברים בסעודיה, וגם במשק האנרגיה האמריקני הנהנה עתה מטכנולוגיית פצלי השמן ואינו תלוי עוד בנפט הסעודי (ההערות בשולי העמודים הן משל המתרגם והמערכת העברית).

3 Natana J. Delong-Bas, Wahhabi Islam: From Revival and Reform to Global Jihad (New York: Oxford University Press, 2004), p. 33.

4 אאל (להבדיל מקידומת היידוע אל) פירושו מעין "לְבֵית". שמו המלא של מוחמד בן סעוד, מייסד בית סעוד, הוא מוחמד בן סעוד בן מוחמד אאל מוקרן. אצל צאצאיו, שם המשפחה המלא הוא אאל סעוד.

5 ריאיון שערכה המחברת עם שר ועם סגן של שני שרים, מרס 2009.

6 "Saudis wishing to own homes left with limited options," Arab News, April 2011.

7 John Sfakianakis, "Employment Quandary: Youth Struggle to Find Work Raises Urgency for Reform," Banque Saudi Fransi, February 2011, p. 3.

8 ריאיון שערכה המחברת עם עאדל פקיה, שר העבודה של ערב הסעודית, 5 בפברואר 2011.

9 שם.

10 "302 Face Flood Probe," Arab News, April 2011.

11 Jim Kuhn, Ronald Reagan in Private: A Memoir of My Years in the White House (New York: Penguin, 2004), p. 165.

12 ריאיון שערכה המחברת עם אימאם שנשאר בעילום שם, ריאד, 3 בפברואר 2011.

13 ריאיון שערכה המחברת עם עבדאללה א־לחידאן, משנה לסגן השר לענייני אסלאם, ריאד, 26 באוקטובר 2009.

14 ריאיון שערכה המחברת עם הנסיך סעוד בן עבד אל־מוחסן אאל־סעוד, ג'דה, 28 בינואר 2011.