עתיד האנושות

id="Humanuity-1-7" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">

אם קיומנו לאורך זמן הוא המונח בכף המאזניים, מוטלת עלינו אחריות בסיסית כלפי מיננו, להרהיב עוז ולהפליג לעולמות אחרים.

— קרל סייגן

הדינוזאורים נכחדו מפני שלא הייתה להם תוכנית חלל. אם אנו ניכחד מפני שאין לנו תוכנית חלל, זה יגיע לנו.

— לארי ניבן

מבוא לקראת מין רב־עולמי

בילדותי קראתי את טרילוגיית המוסד של אייזק אָסִימוֹב, הנחשבת לאחת הסאגות הגדולות ביותר בתולדות המדע הבדיוני. אסימוב הדהים אותי, מפני שבמקום לכתוב על קרבות באקדחי קרניים ועל מלחמות חלל עם חייזרים, שאל שאלה פשוטה אך עמוקה: היכן תימצא הציוויליזציה האנושית בעוד חמישים אלף שנה? מהו ייעודנו הגורלי?

בטרילוגיה פורצת־הדרכים שלו צייר אסימוב תמונה רחבת יריעה של האנושות: היא פזורה בכל רחבי שביל החלב, שוכנת במיליוני כוכבי לכת מיושבים, המאוגדים כולם במסגרתה של אימפריה גלקטית ענקית. כה הרחקנו לכת מעולם הבית המקורי שלנו, זה שהוליד את הציוויליזציה הגדולה הזאת, עד שאיבדנו אותו בערפילי הפרהיסטוריה. וכה רבות היו החברות המתקדמות הפזורות בגלקסיה, כה רבים היו בני־האדם הכרוכים יחדיו ברשת סבוכה של קשרים כלכליים, עד שהיה אפשר — הודות לגודל המדגם הענקי הזה — להשתמש במתמטיקה לניבוי מהלכם של אירועים עתידיים, כאילו ניבאנו את תנועתן של מולקולות.

לפני שנים הזמנתי את ד"ר אסימוב להרצות באוניברסיטה שלנו. הקשבתי לדבריו המעמיקים, והשתוממתי על רוחב ידיעותיו. לבסוף הצגתי לו שאלה שסקרנה אותי מילדוּת: מנין שאב את ההשראה לכתיבת סדרת המוסד? כיצד עלה על דעתו נושא כה גדול, עד שהוא חובק גלקסיה ומלואה? הוא השיב בלי היסוס שמקור השראתו היה עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית. בסיפור האימפריה, אפשר לראות איך התנהל ייעודו הגורלי של העם הרומי לאורך ההיסטוריה הסוערת שלו.

התחלתי לשאול את עצמי אם יש ייעוד גורלי גם בהיסטוריה של האנושות בכללותה. אולי גורלנו הוא ליצור בבוא העת ציוויליזציה שתחבוק את מלוא גלקסיית שביל החלב. אולי ייעודנו הגורלי מצוי בכוכבים, באמת ובתמים.

רבים מהנושאים שביסוד יצירתו של אסימוב נחקרו עוד קודם לכן ברומן הכביר בורא הכוכבים של אוֹלָף סטֵייפּלדוֹן. בספר זה, הגיבור חולם בהקיץ שהוא ממריא לחלל החיצון בדרך כלשהי, עד שהוא מגיע לכוכבי לכת רחוקים. הוא דוהר ברחבי הגלקסיה כתודעה ערטילאית, משוטט ממערכת שמש אחת לאחרת וחוזה באימפריות חייזריות פנטסטיות. קצתן עולות לגדולה וחונכות עידן של שלום ושפע, ואחרות אפילו יוצרות אימפריות בין־כוכביות בעזרת חלליותיהן. אחרות מתמוטטות ונהרסות מחמת מרירות, מאבק ומלחמה.

רבים מהרעיונות המהפכניים ברומן של סטייפלדון שולבו בספרי המדע הבדיוני שנכתבו אחריו. לדוגמה, גיבור בורא הכוכבים מגלה כי הרבה מאוד ציוויליזציות מתקדמות ביותר מסתירות את עצם קיומן מציוויליזציות נחותות יותר, כסוד שנשמר על־מנת למנוע את זיהומן שלא בכוונה בטכנולוגיה מתקדמת. רעיון זה דומה לציווי העליון, אחד העקרונות המנחים את הפדרציה בסדרת מסע בין כוכבים.

גיבורנו גם פוגש בציוויליזציה מתוחכמת עד כדי כך שחבריה מקיפים את שמש־האם שלהם בכדור ענקי, כדי לנצל את כל האנרגיה שלה. רעיון זה, שרכש לימים את השם כדור דַייסוֹן, חוזר ונשנה במדע הבדיוני של ימינו אלה.

הוא פוגש בגזע שחבריו עומדים בקשר טלפתי רצוף אלה עם אלה. כל אחד מהם יודע את מחשבותיו האינטימיות ביותר של משנהו. רעיון זה הטרים את הבּוֹרג של מסע בין כוכבים, שם עומדים הפרטים בקשר נפשי וכפופים לרצון הכוורת.

ובסוף הרומן הוא פוגש את בורא הכוכבים בכבודו ובעצמו, ישות שמיימית היוצרת יקומים שלמים ומשתעשעת בהם; לכל יקום כזה חוקי פיזיקה משלו, ויקומנו שלנו הוא רק אחד מני רבים ברב־יקום. גיבורנו צופה ביִראה מוחלטת בבורא הכוכבים כשהוא הוגה ומוציא לפועל נחלאות חדשות ומסעירות, ומחריב את אלה שאינן מוצאות חן בעיניו.

הרומן מפלס הדרכים החדשות של סטייפלדון הכה בתדהמה את העולם שבו עדיין נחשב הרדיו לפלא טכנולוגי. בשנות השלושים של המאה שעברה, המחשבה על התפתחות ציוויליזציה יורדת־כוכבים הייתה בלתי־מתקבלת על הדעת. בימים ההם, מטוסי בוכנה היו שיא החידוש, ויכלו רק בקושי להתרומם מעל העננים, כך שאפשרות המסע אל הכוכבים נראתה רחוקה וחסרת סיכוי.

בורא הכוכבים נחל הצלחה מיידית. ארתור צ' קלַרק אמר עליו שזו אחת מיצירות המדע הבדיוני המשובחות ביותר שראו אור אי־פעם. הוא שִלהב את דמיונו של דור שלם של סופרי מדע בדיוני אחרי המלחמה. אבל בציבור הרחב נשכח הספר עד מהרה, בתוהו ובוהו הפראי של מלחמת העולם השנייה.

חיפוש כוכבי לכת בחלל

כיום, אחרי שהחללית קֶפּלֶר וצוותים של אסטרונומים עלי אדמות גילו יותר מארבעת אלפים כוכבי לכת המקיפים כוכבים אחרים בגלקסיית שביל החלב, אפשר להתחיל לתהות שמא הציוויליזציות שתיאר סטייפלדון קיימות הלכה למעשה.

ב־2017 זיהוי מדעני נאס"א לא אחד בלבד, אלא שבעה כוכבי לכת בגודל כדור הארץ סביב כוכב סמוך, רק שלושים ותשע שנות־אור מאיתנו. מהשבעה האלה, שלושה קרובים לכוכב־האב שלהם במידה הדרושה להימצאות מים נוזליים על פניהם. בעוד זמן קצר מאוד יוכלו האסטרונומים לאמת אם אמנם יש לכוכבי הלכת האלה, ולאחרים, אטמוספירות המכילות אדי מים. הואיל והמים הם "ממס אוניברסלי", שביכולתו לשמש כקערת בחישה לכימיקלים האורגניים שמהם בנויה מולקולת הדנ"א, אולי יוכלו המדענים להראות כי התנאים הדרושים להופעת חיים שכיחים ביקום. ייתכן שאנו נמצאים על שפת השגתה של משאת נפשה של האסטרונומיה הפלנטארית, כוכב לכת בחלל החיצון שהוא אח תאום לכדור הארץ.

באותו זמן בערך גילו אסטרונומים תגלית אחרת המשנה את כללי המשחק: כוכב לכת בגודל כדור הארץ בשם פּרוֹקסִימָה b בקֶנטָאוּרוּס, המקיף את הכוכב הקרוב ביותר לשמש שלנו, פרוקסימה בקבוצת הכוכבים קנטאורוס, במרחק של 4.2 שנות־אור בלבד מאיתנו. זה זמן רב משערים המדענים כי כוכב זה יהיה אחד הראשונים שנצא לחקור אותם.

כוכבי הלכת האלה הם רק אחדים מהערכים שנוספו בזמן האחרון לאנציקלופדיה של כוכבי לכת חוץ־שמשיים, המתעדכנת מדי שבוע למעשה. יש בה מערכות כוכבים זרות ומוזרות שסטייפלדון יכול רק לחלום עליהן — ביניהן מערכות של ארבעה או יותר כוכבים המקיפים אלה את אלה. אסטרונומים רבים מאמינים שאם רק יוכלו לשוות בדמיונם תצורה משונה כלשהי של כוכבי לכת, ובלבד שהיא אינה מפירה חוק מחוקי הפיזיקה, חזקה עליה שהיא קיימת אי־שם בגלקסיה.

המשמעות היא שאנו יכולים לחשב בקירוב את מספר כוכבי הלכת בגודל כדור הארץ המצויים בגלקסיה. הואיל ויש בה כמאה מיליארד כוכבים, צריכים להיות, בגלקסיה שלנו לבדה, עשרים מיליארד כוכבי לכת בגודל כדור הארץ המקיפים כוכבים דומים לשמש. והואיל ויש מאה מיליארד גלקסיות שאנו יכולים לראות במכשירינו, נוכל לאמוד את מספר כוכבי הלכת בגודל כדור הארץ שקיימים ביקום הנראה: שני מיליארדי טריליונים, מספר מהמם.

מרגע שהתברר לנו כי הגלקסיה מכילה ככל הנראה שפע של כוכבי לכת ראויים ליישוב אדם, איננו יכולים עוד להביט בשמי הלילה כמקודם.

אחרי שזיהו האסטרונומים את כוכבי הלכת בגודל ארצי (כלומר, הדומים בגודלם לכדור הארץ) הללו, היעד הבא יהיה ניתוח האטמוספירות שלהם בחיפוש אחר חמצן ואדי מים — סימנים לקיומם האפשרי של חיים — והאזנה לגלי רדיו העשויים להעיד על הימצאותה של ציוויליזציה תבונית על פניהם. תגלית כזו תהיה אחת מנקודות המפנה הגדולות בהיסטוריה האנושית, חשובה לא פחות מההשתלטות על האש. לא זו בלבד שהיא תגדיר מחדש את יחסנו לשאר היקום, היא תוכל אף לשנות את גורלנו.

תור הזהב החדש של חקר החלל

כל התגליות המסעירות האלה של כוכבי לכת חוץ־שמשיים, ולצדן הרעיונות החדשניים שמניב דור חדש ורענן של בעלי חזון, מציתים מחדש את התעניינות הציבור במסע בחלל. הכוח המניע של תוכנית החלל המקורית היה המלחמה הקרה והיריבות בין מעצמות־העל. לציבור האמריקני לא היה אכפת להוציא כמות מדהימה של 5.5 אחוזים מהתקציב הפדרלי של ארצות הברית על תוכנית החלל אפולו, מפני שהיוקרה הלאומית הייתה מוטלת בכף. אבל לא היה אפשר להמשיך בתחרות הקדחתנית הזאת עד־בלי־די, והמימון קרס בסופו של דבר.

האסטרונאוטים האמריקנים האחרונים התהלכו על פני הירח לפני כארבעים וחמש שנה. כיום רובצים טילי סָטוּרן 5 ומעבורות החלל, מפורקים ומחלידים, במוזיאונים ובמגרשי גרוטאות, וסיפוריהם נחים למעצבה בספרי היסטוריה מאובקים. בשנים שלאחר מכן רכשה נאס"א כינוי לגלגני, "הסוכנות לשום מקום". נכון להיום, היא טוחנת מים זה עשרות שנים, יוצאת בעוז למקום שכל אחד כבר היה בו לפנים.

אבל המצב הכלכלי מתחיל להשתנות. מחיר הטיסה לחלל, שבעבר היה כה גבוה עד שבלע נתח שמן מתקציב ארצות הברית, הולך ויורד בהתמדה — במידה רבה הודות לשטף של מרץ, כסף והתלהבות מצד דור חדש של יזמים. במורת רוחם על התנהלותה של נאס"א בקצב השבלול, לפעמים, מתחילים מיליארדרים כמו אִילוֹן מָאסק, ריצ'רד בּרֶנסוֹן וג'ף בֶּזוֹס לפתוח את פנקסי ההמחאות שלהם כדי לבנות טילים חדשים. לא זו בלבד שהם רוצים להרוויח כסף, הם שואפים גם להגשים את חלומות ילדותם על טיסה לכוכבים.

ויש עכשיו בארצות הברית גם רצון לאומי ששב לנעוריו. השאלה אינה עוד האם ארצות הברית תשלח אסטרונאוטים לכוכב הלכת האדום, אלא מתי. הנשיא לשעבר ברק אובמה הכריז שאסטרונאוטים יתהלכו על פני מאדים מתישהו אחרי 2030, והנשיא דונלד טראמפּ ביקש מנאס"א לקצר את לוח הזמנים.

צי של טילים ושל מודולי חלל המסוגלים לבצע מסע בין כוכבי הלכת — כמו מערכת השיגור לחלל (SLS) של נאס"א עם כמוסת אוריון, או טיל השיגור פַלקוֹן הֶבִי של אילון מאסק עם כמוסת דרֶגוֹן — נמצא בשלבי בדיקה ראשונים. הם יבצעו את מלאכת ההנפה הכבדה שתביא אסטרונאוטים לירח, לאסטרואידים, למאדים ועוד הלאה. למען האמת, הפרסום וההתלהבות שעוררה משימה זו הולידו יריבות הולכת ומחריפה סביבה. אולי יצטבר פקק תנועה בדרך למאדים, ובו הקבוצות השונות המתחרות ביניהן על הנפת הדגל הראשונה מעל אדמתו של כוכב הלכת האדום.

היו שאמרו כי אנו נמצאים עכשיו בפתחו של תור זהב חדש של המסע לחלל, וחקר היקום יחזור להיות חלק מסעיר של סדר היום הלאומי האמריקני, אחרי עשורים של הזנחה.

כשאנו משקיפים אל העתיד, אנו יכולים לראות בקווים כלליים כיצד יחולל המדע תפנית קיצונית בחקר החלל. הודות להתקדמויות מהפכניות במגוון רחב של טכנולוגיות מודרניות, אנו רשאים להשתעשע עכשיו במחשבה על יציאת הציוויליזציה שלנו אל החלל החיצון, על הַאֲרָצַת כוכבי לכת ועל מסע בין הכוכבים. אכן, זהו יעד לטווח ארוך מאוד, אבל אפשר כיום להתוות לוח זמנים סביר, ולהעריך מתי יושגו ציוני דרך קוסמיים מסוימים.

בספר זה אתאר את השלבים הדרושים להשגת היעד השאפתני הזה. אבל המפתח לגילוי הדרכים שבהן עשוי עתידנו להתנהל הוא הבנת המדע שמאחורי כל ההתפתחויות המופלאות הללו.

גלים מהפכניים של טכנולוגיה

לנוכח מחוזות הסְפָר הנרחבים של המדע המשתרעים לפנינו, מוטב להעמיד את התמונה הרחבה של ההיסטוריה האנושית בפרספקטיבה. אילו יכלו אבותינו הקדמונים לראותנו כיום, מה היו חושבים? במשך רוב ההיסטוריה של מיננו, חיִינו חיים אומללים, נאבקנו על קיומנו בעולם עוין ואדיש, שבו עמדה תוחלת חיֵינו על עשרים עד שלושים שנה. במשך רוב הזמן היינו נוודים, ונשאנו את כל רכושנו על הגב. כל יום ויום היה מאבק על השגת מזון ומחסה. חיינו בפחד תמידי מפני טורפים אכזריים, מפני מחלות ורעב. אבל אילו יכלו אבותינו לראותנו כיום, עם יכולתנו לשדר תמונות כהרף עין מקצה העולם ועד קצהו, עם טילים שיכולים לשאת אותנו אל הירח ומעבר לו, עם מכוניות שנוהגות את עצמן, היו חושבים אותנו לקוסמים ולמכשפים.

ההיסטוריה מלמדת שמהפכות מדעיות באות גלים־גלים, לרוב בדרבונה של התקדמות בפיזיקה. במאה התשע־עשרה התאפשר הגל הראשון של מדע וטכנולוגיה הודות לפיזיקאים שיצרו את תיאוריות המכניקה והתרמודינמיקה. באמצעותן יכלו המהנדסים לבנות את מנוע הקיטור, שהוליך אל הקטר ואל המהפכה התעשייתית. התמורה העמוקה הזאת שחררה את הציוויליזציה מקללות הבערות, עבודת הפרך והעוני, ונשאה אותנו אל עידן המכונה.

במאה העשרים הובילו את הגל השני הפיזיקאים שהשתלטו על חוקי החשמל והמגנטיות, ופתחו את עידן החשמל. כך התאפשר חשמול ערינו, עם הופעת הדינמו, המחוללים, הטלוויזיה, הרדיו והמכ"ם. הגל השני הוליד את תוכנית החלל המודרנית, שהביאה אותנו לירח.

במאה העשרים ואחת, הגל השלישי של המדע מתבטא בטכנולוגיה עילית, שאותה מובילים הפיזיקאים של הקוונטים, ממציאי הטרנזיסטור והלייזר. הם אפשרו את מחשב־העל, המרשתת, תקשורת הבזק המודרנית, GPS ושפע השבבים הזעירים המחלחלים לכל היבט והיבט של חיינו.

בספר זה אתאר את הטכנולוגיות שיוכלו לשאת אותנו עוד הלאה, לסיור בכוכבי הלכת ובכוכבים. החלק הראשון יעסוק במאמצים להקים בסיס קבע בירח ולהתיישב במאדים ולהאריץ אותו — לעשותו ראוי לחיים ארציים. לשם כך יהיה עלינו לנצל את הגל הרביעי של המדע, אשר יכלול בינה מלאכותית,ננו־טכנולוגיה וביו־טכנולוגיה. הארצת מאדים, כיעד, נבצרת מיכולתנו הנוכחית; אבל הטכנולוגיות של המאה העשרים ושתיים יאפשרו לנו להפוך את המדבר השומם והקפוא הזה לעולם ראוי ליישוב. נעיין בשימוש ברובוטים משכפלי־עצמם, בננו־חומרים חזקים מאין כמוהם וקלי משקל ובגידולי שדה מהונדסים לקיצוץ קיצוני בעלויות הכרוכות בהפיכת מאדים לגן עדן לאמיתו. בסופו של דבר נתקדם אל מעבר למאדים ונפַתח יישובים באסטרואידים ובירחיהם של הענקים הגזיים צדק ושבתאי.

בחלק השני של הספר נשקיף הלאה קדימה, אל היום שבו נוכל לצאת ממערכת השמש ולתור את הכוכבים הקרובים. שוב, משימה זו נבצרת מכוחה של הטכנולוגיה העכשווית שלנו, אבל הגל החמישי של טכנולוגיות יאפשר אותה:ננו־חלליות, מפרשי לייזר, מנועי מגח היתוך, מנועי אנטי־חומר. נאס"א כבר מממנת מחקרים בפיזיקה הנחוצה להפיכת הטיסה הבין־כוכבית מחלום למציאות.

בחלק השלישי נבדוק מה דרוש כדי לשנות את גופנו על־מנת שנוכל למצוא לנו בית חדש בין הכוכבים. מסע בין־כוכבי עשוי להימשך עשרות שנים, אם לא מאות, ויהיה עלינו להנדס גנטית את עצמנו כדי לעמוד בפרקי זמן ממושכים במעמקי החלל, אולי על־ידי הארכת משך החיים האנושיים. אמנם מעיין הנעורים אינו בהישג ידינו היום, אבל המדענים חוקרים דרכים מבטיחות שאולי יאפשרו לנו להאט, אם לא לבלום, את תהליך ההזדקנות. ייתכן שצאצאינו ייהנו יום אחד מאלמוות מסוג זה או אחר. יתר־על־כן, אולי נזדקק להנדסה גנטית על־מנת שנוכל להתקיים בנוחות בכוכבי לכת רחוקים, שונים מכדור הארץ בכבידה, בהרכב האטמוספירה ובאקולוגיה.

הודות למיזם קוֹנֶקטוֹם האדם, השואף למפות כל אחד ואחד מתאי העצב במוחנו, אולי נוכל יום אחד לשלוח את מפות הקישורים שלנו למעמקי החלל, בקרני לייזר ענקיות, וכך נחסל חלק מהבעיות הכרוכות בטיסה בין־כוכבית. אני קורא לזה לֵייזֶר־פּוֹרטַציָה, והיא עשויה לשחרר את תודעתנו לסיורים בגלקסיה, ואפילו ביקום, במהירות האור, כך שלא נצטרך לחשוש מפני הסכנות המובנות מאליהן של טיסה בין־כוכבית.

אם אבותינו בני המאה שעברה היו רואים אותנו כיום כקוסמים ומכשפים, כיצד נראה אנו את צאצאינו בעוד מאה שנה?

קרוב לוודאי שנמצא את הצאצאים הללו דומים לאלי יוון. כמו הרמס, הם יוכלו לנסוק לחלל ולבקר בכוכבי לכת שכנים. כמו אפרודיטה, יהיו להם גופים מושלמים, בני אלמוות. כמו אפולון, תהיה להם גישה בלתי־מוגבלת לאנרגיית השמש. כמו זאוס, הם יוכלו לתת פקודות בכוח המחשבה בלבד, ורצונותיהם יתמלאו. והם יוכלו ליצור חיות מיתולוגיות כמו פגסוס בשיטות ההנדסה הגנטית.

במילים אחרות, ייעודנו הגורלי הוא להפוך לאותם אלים שמהם יגורנו פעם, שלהם סגדנו. המדע ייתן לנו את האמצעים לעיצוב היקום בצלמנו ובדמותנו. השאלה היא האם תהיה לנו חוכמת שלמה, לצד הכוחות השמיימיים האדירים האלה.

קיימת גם האפשרות שניצור קשר עם חיים חוץ־ארציים. אנו נדון במה שעשוי לקרות כאשר נפגוש בציוויליזציה מתקדמת במיליון שנים משלנו, שיש ביכולתה לשוטט כאוות נפשה ברחבי הגלקסיה ולשנות את מארג המרחב והזמן. אולי יוכלו חבריה להשתעשע בחורים שחורים, ולהשתמש בחורי תולעת למסע במהירות גבוהה ממהירות האור.

ב־2016 הגיעו הספקולציות על קיומן של ציוויליזציות מתקדמות בחלל לרמה קדחתנית בקרב האסטרונומים ובאמצעי התקשורת, כשהוכרז כי אסטרונומים מצאו ראיות לקיומו של "מבנה ענק" כלשהו, אולי בגודל של כדור דייסון, סביב כוכב מרוחק מאיתנו שנות־אור רבות. הראיות בפירוש אינן פסקניות, אבל לראשונה התעמת המדע עם ראיה לכך שציוויליזציה מתקדמת עשויה להימצא בחלל החיצון, הלכה למעשה.

לבסוף נסקור את האפשרות שלא רק מותו של כדור הארץ צפוּן בחיק העתיד שלנו, אלא אף מות היקום עצמו. אמנם יקומנו צעיר עדיין, אבל אנחנו יכולים לחזות את בואו של יום, בעתיד הרחוק מאוד, שבו נגיע לקיפאון הגדול — צלילת הטמפרטורות לקרבת האפס המוחלט — שאז יחדלו להתקיים כל החיים כפי שאנו מבינים מושג זה. כשיגיע היום הזה, אפשר שהטכנולוגיה תתקדם די הצורך לעזוב את היקום ולדלג בעל־מרחב ליקום חדש, צעיר יותר.

הפיזיקה התיאורטית (תחום ההתמחות שלי) פותחת פתח לרעיון שהיקום הוא אולי רק בועה אחת, מרחפת ברב־יקום של יקומי בועה אחרים. אפשר שבין היקומים המרובים של הרב־יקום נמצא לנו בית חדש. כשנשקיף על המוני היקומים, אולי נוכל לחשוף את תוכנית האב המפוארת של בורא הכוכבים.

וכך, מעופי הדמיון של המדע הבדיוני, שנחשבו פעם פירות רוחם הקודחת של חולמים, אולי יהפכו למציאות ביום מן הימים.

האנושות עומדת לצאת להרפתקה שאולי תהיה הגדולה ביותר שלה. והפער המפריד בין הרהורי הלב של אסימוב וסטייפלדון לבין המציאות אולי ניתן לגישור, מכוח ההתקדמויות המדהימות והמהירות של המדעים. הצעד הראשון שנעשה במסענו הארוך אל הכוכבים מתחיל ביציאה מכדור הארץ. כדברי הפתגם הסיני העתיק, מסע של אלף מיל מתחיל בצעד אחד. המסע לכוכבים מתחיל ברקטה הראשונה ממש.