לפעמים נראה לי שאני היחידה בשכונה שעדיין יש לה חלומות הגיוניים. לי יש שני חלומות, ואני לא מתביישת באף אחד מהם. אני רוצה להרוג את וָאדים. ואני רוצה לכתוב ספר על אמא שלי. כבר יש לי כותרת בשבילו: "סיפורה של אישה אדמונית חסרת מוח, שעוד היתה חיה אילו שמעה בקולה של בתה הבכורה והנבונה". אולי זו תהיה רק כותרת משנה. יש לי עוד זמן לשקול את העניין, מכיוון שעדיין לא התחלתי לכתוב.
לרוב האנשים שגרים בשכונה שלנו בכלל אין חלומות. שאלתי אותם. ולמעטים שחולמים יש חלומות כל כך עלובים, שאני במקומם כבר הייתי מעדיפה לוותר עליהם.
החלום של אנה, למשל, הוא להתחתן עם מישהו עשיר. עליו להיות שופט באמצע שנות השלושים, ואם אפשר, לא מכוער לגמרי.
אנה בת שבע־עשרה, בדיוק כמוני, והיא אומרת שהיא ישר תתחתן עם מישהו כזה כשהוא יבוא. אז היא תוכל סוף־סוף לעזוב את הסוליטֶר ולעבור לפנטהאוז של השופט. אף אחד חוץ ממני לא יודע שאנה נוסעת לפעמים בחשמלית למרכז העיר ומקיפה את בית המשפט שלוש־עשרה פעמים, בציפייה שהשופט יֵצא סוף־סוף, יגלה אותה, יעניק לה ורד אדום ויזמין אותה לגלידה ואחר כך לפנטהאוז שלו.
היא אומרת שהאדם צריך להילחם בשביל המזל שלו, אחרת הוא יחלוף על פניו.
"את יודעת בכלל מה זה סוליטר, יא מפגרת?" אני שואלת. "זה יהלום מיוחד, שמשובץ לבדו בכתר. זה דווקא צריך למצוא חן בעינייך. את לעולם לא תגורי שוב בסוליטר אם תלכי מפה."
"את המצאת את זה עכשיו. הם בחיים לא היו נותנים לגוש הבטון הזה שם של יהלום," אומרת אנה. "ובכלל, אם יודעים יותר מדי, אז מהר מאוד נהיים זקנים ומקומטים." זה פתגם רוסי.
מכיוון שהשופט של אנה לא ממהר לבוא, היא שוכבת עכשיו עם ולנטין, שגם לו יש חלום מסוג ג'. הוא רוצה מכונית מרצדס חדשה, לבנה כשלג. לפני כן הוא עוד צריך להוציא רישיון נהיגה, לכן הוא מחלק פלאיירים ליד בית הספר. מכיוון שהוא מצליח לחסוך מזה לאט ומעט מדי, ולנטין מנקה פעמיים בשבוע אצל זוג מבוגר. הזוג גר בקצה השני של העיר, ואמא של ולנטין סידרה לו את העבודה. היא מנקה אצל השכנים. אסור שאף אחד יֵדע על כך שוולנטין הולך לנקות, אחרת הבנים יגמרו עליו, ואנה תגמור איתו.
לוולנטין יש לרוב מין הבעת פנים כזאת, כאילו מישהו דחף לו קקטוס למכנסיים. נראה לי שזה מפני שהוא יודע: גם אם מתישהו יהיה לו מספיק כסף בשביל רישיון נהיגה, בשביל מרצדס לבנה הוא יצטרך לנקות במשך שני גלגולי חיים. אולי בגלגול השלישי הוא יוכל לקנות מכונית כזאת.
לעומת זאת, פטר הגדול חולם על בלונדינית אמיתית עם עיניים שחורות. הוא יצא לפני כן עם אנה. יש לה עיניים חומות, אבל היא לא טבעית, בכל אופן לא כבלונדינית. עכשיו יש לו מישהי אחרת, מהכיתה שלו. אבל זה לא פרקטי בשבילו, מכיוון שהיא גרה במרכז העיר, ולא בסוליטר. מאז הוא רק מקלל על שהוא מעביר חצי מהחיים שלו בחשמלית. שם הוא ממשיך לחפש בלונדיניות.
גדעון –
פארק הרסיסים
ספר ביכורים, אפשר לשים לב, ולעומת זאת יש גם תכונות טובות לספר ראשון, לפעמים, למשל נסיונה של המחברת להעביר מקצת מתפיסת עולמה, וזה מעניין
מיקי –
פארק הרסיסים
יש תחושה של רעננות בספר הזה, וכמה וכמה הברקות נחמדות, ביטוים ודימויים שאמרתי לעצמי, “נחמד”, ובכלל ספר חביב עם גיבורה מעניינת ועלילה חביבה
דן –
פארק הרסיסים
אולי זה עניין של תזמון, אבל הספר הזה תפס אותי בדיוק במקום הנכון, עם זמן פנוי ואנרגיה לקריאה, ונהניתי ממנו מאוד, כמו שאמרתי, עניין של תזמון, ספר רענן מאד עם כתיבה עדכנית וגיבורה תזזיתית
לימור –
פארק הרסיסים
ספר שממש אבל ממש נהנתי לקרוא, התחברתי לספר כבר מתחילתו ונהנתי מכל רגע, ממליצה בחום רב.
עדן –
פארק הרסיסים
יש תחושה של רעננות בספר הזה, וכמה וכמה הברקות נחמדות, ביטוים ודימויים שאמרתי לעצמי, “נחמד”, ובכלל ספר חביב עם גיבורה מעניינת ועלילה חביבה
גדעון
ספר ביכורים, אפשר לשים לב, ולעומת זאת יש גם תכונות טובות לספר ראשון, לפעמים, למשל נסיונה של המחברת להעביר מקצת מתפיסת עולמה, וז