פופ בשולחן העגול

-פרולוג-

הכרנו לפני בערך, חמש שנים, ואני זוכר את הרגע הראשון שראיתי אותה, כמו היה אתמול.

כאילו כישוף הוטל, היא כל כך יפה, קסומה, מוארת. התאהבתי בה מיד.

מאז, חיי השתנו ללא הכר, התמכרתי לה, היא הייתה כל עולמי, נראיתי והרגשתי איתה הכי טוב, הכי בטוח, שליו, רגוע, מלא אור ואהבה שהוקרנה לכל עבר.

כולם חשו בשינוי שהתחולל בי. האנשים שהכירו אותי לפני שפגשתי אותה ציינו בפניי לא פעם כי חל בי שינוי מדהים.

גם החבר'ה של הכדורגל בשכונה שמו לב לתפנית הגדולה.

"שמע," אמר לי חבר ותיק בהערכה, "חזרת להיות טכני כמו פעם, כמו שלא ראינו אותך כבר הרבה זמן."

צדק, מאז גיל 17, עת עזבתי את קבוצתי הפועל ת"א בה שיחקתי בהצטיינות, אך נאלצתי לפרוש בשל פציעה, ניתוח קשה ותהליך החלמה ארוך, איבדתי את האיזון והשקט שאפיינו את המשחק שלי, והיא, שחדרה לחיי כמו פייה, איזנה אותי מחדש, החזירה לי את הביטחון העצמי ואת השקט המבורך.

תשאלו כל שחקן כדורגל, הדרך היחידה לקצור הצלחות במשחקים היא שמירה על שלושת האלמנטים: איזון, שקט פנימי וביטחון עצמי. ובמחשבה נוספת, זה המפתח להצלחה לכל אדם בכל משלוח יד שהוא, החל משחקני קולנוע, ברוקרים בבורסה עד מרצים ומנהלי קרנות הון-סיכון. שמירה על איזון, שקט פנימי ובטחון עצמי, יובילו להצלחה, שלווה וגם יועילו לחשבון הבנק...

בסביבה הקרובה, שמחו מאוד על השינוי, יותר מכולם, ידעה משפחתי הקרובה על הכעסים הרבים שצברתי במשך השנים. "אולי כבר סלחת לנו?" הביעו בפניי את תקוותם, "אולי כבר סלחת לעצמך?"

הם בהחלט יודעים על מה הם מדברים, לפניה הייתי איש מריר, שיפוטי כעסתי הרבה, האשמתי המון ובעיקר הייתי עצוב.

אין ספק, משהו מאוד פנימי ועמוק נרגע בי מאז שהיא חדרה לחיי.

מי שהפך להיות מאושר בזכותה, כמעט כמוני, היו ילדיי.

"בלעדיה אתה חצי בן אדם" הם שרו לי בפארפזה על שירו של שלומי שבת. חייכתי והסכמתי איתם בכל ליבי.

"תישאר איתה" ביקשו הילדים, שכן הטוב והאור שקרנו ממנה הפעילו את השפעתם גם עליהם, אפילו אם ילדיי אמרה לי זאת, בדרכה שלה, הצודקת תמיד. או שמא רק במקרה זה.

היינו מטיילים הרבה ביחד, בארץ ובעולם, חגגנו את ה'ביחד' שלנו במסיבות המוניות, בחופים מבודדים, במיטה, ברכב, בנסיעות ארוכות שהסבו לי עונג. כל רגע איתה היה יהלום נדיר, ואני אספתי את היהלומים בקפידה ואהבה.

קשה היה שלא להבחין בהתאמה המושלמת שלנו, השלם היה גדול הרבה מסך חלקיו.

"וואלה, זו איתך?" זרק לעברי בחור טברייני יפה תואר באחת מהמסיבות בהם השתתפנו, "תשמור עליה, תישאר איתה, אל תראה אף אחת ואף אחד, כי אם לא, אף אחת לא תראה אותך". הוא צדק, למדתי זאת על בשרי, וכפי שתקראו, כמעט התנבא.

האהבה שלנו הייתה כל כך חזקה ומיוחדת, עד ששחררה ממני יכולות שלא ידעתי שקיימים בי.

פעלתי במרץ ויעילות בכל תחום, כמו מעיינות של הנאה התגלו בי, נהניתי מכל רגע ומכל מקום. היצירתיות שלי התגלתה, שאבתי השראה לכתוב ספר, אני, שמעולם לא הצטיינתי בשיעורי חיבור, מעולם לא חשבתי בכלל על כתיבה כאל תחום שאני מצטיין בו, מוצא את עצמי יושב וכותב, וכותב, והרעיונות רק צפים ועולים.

באופן מפתיע ומרגש, חוויתי רגעים שאין לי מילה אחרת להגדירם מאשר-קסם.

אני כותב זאת וצמרמורת של התרגשות גואה בי כשנזכר בטיול שלנו ב-2002. האם הצליחה בכוחותיה המיוחדים להשפיע גם על קבוצת הכדורגל האהובה עליי? האדומה שלי עשתה פלאים במשחקים בלתי נשכחים שהובילו אותה היישר להיכל החלומות - סן סירו!

באותו משחק יוצא דופן, נגד צ'לסי בסטמפורד-בריד'ג חברו המקצועיות והמנטליות של חברי קבוצת הפועל לאנרגיה מיוחדת שעל אף שנכחתי במשחק, אין לי דרך להסבירה אבל כל מי שצפה במשחק חש זאת.

'התמנון' שביט אלימלך, התמודד בצורה מעוררת השראה מול הכדורים ששרקו מולו כמעט בכל רגע במשחק.

גם שביט, ולא מעט שחקנים מהקבוצה האדומה, חוו 'מסע קסום' באותו סיבוב. לתאר במילים את שהתרחש שם, זה בערך כמו לנסות לתאר מטר כוכבים, משהו שחווים פעם בדור, הבזק נהדר ומרגש.

כאוהד נאמן, נסעתי עם הקבוצה לכל המשחקים, המזל או שמה הקסמים שלה, המשיכו להאיר לנו פנים גם במוסקבה ונעצרו באיטליה, במשחק מול מילאן הגדולה.

הסיבות להפסד לטעמי, אינן רק בגלל הפערים בין הפועל תל אביב למילאן אלא בעיקר בגלל התנהלות "לא ספורטיבית" בלשון המעטה של הנהלת הקבוצה. הקסם התפוגג, החיבור בין השחקנים לא עבד והתחושה הייתה של פירוד והתפוררות.

מה קרה שם? אם תשאלו אותי, ההחלטה להפריז במחירים, למכור כרטיס וצעיף ב-50$ ולנסות לעשות עוד כמה דולרים על חשבון האוהדים הנאמנים במשחק באיטליה מול פארמה, היא זו שבישרה את תחילת התפרקותה של האנרגיה הטובה והחיובית.

נוסף לשינויים 'טקטיים' לא הכרחיים מצד המאמן והמסע הסתיים.

הקסם התפוגג, החיבור בין השחקנים לא עבד והתחושה הייתה של פירוד והתפוררות.

מכאן גם הגיעה התוצאה העגומה, באותו שבוע שהקבוצה חזרה ארצה אחרי המסע באירופה, היא הועפה גם מגביע המדינה.

הידרדרות מהירה, כמו במדרון תלול.

במעין שותפות גורל עצובה, גם הסיפור שלנו, שלי ושלה כמעט נגמר.

בגללי! עשיתי טעות קשה. הייתי כל כך בטוח בעצמי, התחלתי לפזול לצדדים ובצעד שאיני יודע עד היום להסבירו, בגדתי בה, באהובה שלי. באהבה שלי.

אגזים ואומר שגם אני כמו בעלי הפועל חטאתי בחטא היוהרה והחזירות? איני יודע. אך התוצאות של אותה בגידה טיפשית היו הרות אסון עבורי, הרבה יותר מאלו של הפועל. היא עזבה אותי ולקחה איתה את כל האושר והשמחה שהיו מנת חלקי בשנים האחרונות.

חשתי תלוש, מבולבל וחסר תקווה.

חודש לאחר הפרידה, כשאני מלא ברגשות אשמה עצמית ומבכה על גן העדן שהפסדתי במו ידיי, היא הופיעה. בלי מילים הגישה לי ספר והנידה בראשה.

פתחתי את הספר בעמוד הראשון זיהיתי את כתב ידה המסודר. וכך כתבה.

"הסיכוי היחיד שנחזור להיות ביחד יכול לקרות אחרי שתקרא, תבין, תפנים ובעיקר תתרגל את הטכניקה הראשית בספר זה."

הנהנתי בראשי בהתלהבות, המלאך שלי נתנה לי צ'אנס, אני לא מתכוון לפספס אותו, אעשה כל שתבקש כדי להצדיק זאת ולבסס מחדש את האמון בינינו.

הבטתי בה, מבטה התרכך, "אני מוכן לעשות הכול" אמרתי לה "אבל בבקשה, הסבירי לי על מה הספר."

היא התרצתה, התיישבה לידי והסבירה.

"המתואר בספר, היא טכניקה שגיבשתי במהלך השנים, גישה משנה חיים ובעיקר דפוסי חשיבה קלוקלים. השיטה שלי מהפכנית ורלוונטית לכולם, החל מהאדם הבודד עד למנהלי קבוצות כדורגל (קרצה לי בחיבה בלתי מוסתרת) ראשי מדינות וקובעי מדיניות, מהתמודדות עם משבר הדיור, עד מתקפות הטרור בארץ ובעולם."

האזנתי לדבריה בקשב רב, הסיבה היחידה שהאמנתי לדברים שאמרה, היא שהכרתי אותה וידעתי שהיא בהחלט יודעת על מה היא מדברת.

אבל עדין, איזה ב-אדם יכול להצהיר בביטחון מלא כל כך שיש לו את נוסחת הקסם לפתרון כל הבעיות בעולם? אפילו בעיית הטרור? אולי היא גם תציע דרך ספרותית-רעיונית להתמודד עם אסונות טבע?

ללא ספק, מילותיה הבוטחות והבטוחות עוררו בי את החשק לפתוח כבר את הספר ולצלול לקריאה, האם הספר יחשוף את סודות קסמה, האם גם אני אוכל להיות אדם טוב ומיטיב כמוה? האם יש לי סיכוי אמיתי להשתנות?

האמת, לא כל כך היה אכפת לי, רק רציתי אותה בחזרה בחיי, הבטחתי לעצמי שאעשה הכול כדי להוכיח לה כי אני ראוי לה.

"את באמת חושבת שבספר הזה יש את הפתרון לכל הבעיות בעולם? לסבל, לעוני, למלחמות, למיסים ולהפסדים במשחק כדורגל?" שאלתי בסקרנות, "אולי את מציעה גם דרך פילוסופית-רעיונית להתמודד עם אסונות טבע?" הוספתי משועשע.

"אם כל האנשים יאמצו את הגישה, אני בטוחה שהעולם יהיה מקום הרבה יותר טוב ובטוח," ענתה ללא היסוס, מתעלמת מהנימה הצינית הקלה שהתגנבה לשאלתי, "אתה מכיר את אוליביה פופ?"

"השחקנית מהסדרה 'סקנדל'?" שאלתי מבולבל.

"כן, בדיוק היא, היא ראויה לשבת בראש "השולחן העגול" עליו תקרא בפרק הראשון תחת הכותרת "בונים נבחרת מנצחת" המקום שיאמץ ויפעל לפי הגישה שלי, אותו 'שולחן עגול' יסיק מסקנות ויקבל את ההחלטות על סמך אימוץ גישת 'הנבחרת' והשפעות החיוביות תהיינה תקפות לכל תחומי חיינו, החל מניהול מדינות ומדיניות עד להתמודדות אישית של כל אחד מאיתנו עם האתגרים בחייו, למעשה כך הספר כתוב, אותם עקרונות ממש מובילים לשינוי פרטי עד לשינויים עולמיים."

"את מציעה שדמות מומצאת תעמוד בראש 'השולחן העגול'?" אני בודק אם הבנתי אותה נכון.

"כן, מה יש?" היא קורצת אליי שוב בשובבות וליבי נמס אליה, " אני סבורה שבשולחן העגול צריכים לשבת אנשים טובים שמטרתם היא לשחרר את העולם מהעוולות ומהשחיתות, שיפעלו באהבה ולמען טובת הכלל, אישיות המתאמצת ופועלת לתיקון עולם, לתיקון עוולות, הלוואי ובעולמנו המטורף תימצא אחת כזו, מין אוליביה פופ שכזו שפועלת מתוך חוש צדק אמיתי ומפותח, צריך רק עוד כמה אנשים כמוה ונוכל לחולל מהפכה בעולם."

"מעניין שהלכת לכיוון הזה," אמרתי " אני צופה בסדרות 'סקנדל' ו'בית הקלפים', פשוט מפחיד לגלות איך מתנהל עולמנו המטורף. דרך הסדרה אפשר להבין כמה קשה עד בלתי אפשרי לחולל מהפכה, כי הכוחות המובילים, קשים ורעים. זה לא רק שהפוליטיקה רעה ומשחיתה, אלו הכוחות המושכים בחוטים, המפעילים את הפוליטיקה את הפוליטיקאים. איך נראה לך שניתן להתמודד מול כוחות גדולים כאלה?"

"אתה בהחלט צודק, לעמוד מול הכוחות המושכים בחוטים והפוליטיקה השלילית והמשחיתה, זה נראה כמשימה בלתי אפשרית. אבל מול הכוחות השליליים הללו יש כוח אחד 'בלבד'- אנחנו הציבור- רק כאשר הרוב המכריע בציבור, בישראל ובעולם כולו יתמכו פה אחד בגישת 'הנבחרת', רק כך ננצח את השיטה השלילית הקיימת כיום. גישת הנבחרת טובה ונכונה לכולנו, רק לא לאלו העומדים כיום במרכזי קבלת ההחלטות, פוליטיקאים, טייקונים וכו', הם יתנגדו, מאחר והגישה מאיימת על כיסאם, מעמדם הכוח שצברו ועוד, לכן דרושה תמיכת הרוב הגדול."

"הבנתי, ומה בנוגע אליי, לחיים שלי, לחיים המשותפים שלנו?"

"אין בעיה יקירי," אמרה בנדיבות משועשעת "לצורך העניין וכדי להגיע למסקנות אישיות, אני מאפשרת לך להביא לשולחן העגול את ההרכב המנצח ואת ההרכב המפסיד שלך עצמך."

"איזה הרכב?"

"הו, שכחתי שעוד לא קראת את הספר, אני מציעה שתתחיל לקרוא ותראה איך אפשר לתקן ולפתור הכול, באמת הכול"

"את באמת חושבת שזה אפשרי בכלל?"

"חושבת? בטוחה! תראה, הגישה שלי לא קובעת החלטות, היא מניחה את הדברים על השולחן ומציעה דרכי התמודדות."

"דעתי חיובית מאוד," עניתי לה, "אך יש לי רק בקשה אחת, את מוכנה לשבת איתי ולקרוא ביחד את הספר, אני חושב שאצטרך ליווי צמוד כדי להבין איך עושים שינוי כל כך גדול במאקרו ובמיקרו."

"לשירותך," היא חייכה.

פתחתי את הספר, העמוד הראשון זעק את הכותרת "בונים נבחרת מנצחת"

"מה זה?" שאלתי.

"תקרא תקרא," האיצה בי.

התחלתי לקרוא בשקיקה.