פלין 2: להתאהב בפלין

פרק 1

חדות אבחנה פלין

"יצאת מדעתך המזוינת, פלין דוצ'רטי? התרגיל שברני עשה הפך אותך לטיפש? הרגע יצאת לשם והתאבדת כלכלית ומקצועית מטעם שנינו מול העיתונות העולמית. ו... בלי להעליב, ולרי, את בחורה מקסימה והכול, אבל אתה שם את עתידנו בידיה של ילדה בת שמונה־עשרה?" עיניו של קרייג נעו ביני, בין חברתו סימון, ובין ולרי. ידו התרוממה להצביע עליה. "תראה אותה! מה, בשם אלוהים, היא יודעת על ניהול להקת רוק מזוינת? מי ייקח אותה ברצינות... אותנו ברצינות? נהפוך לבדיחה של תעשיית המוזיקה." הוא גמגם ונעץ בי מבט רצחני. "אתה יודע עד כמה המצב אכזרי שם בחוץ? ניאלץ להקדיש יותר זמן בהסברים על למה החלטנו להעסיק אותה מאשר לדבר על המוזיקה שלנו. ומה נהיה אמורים לעשות כשיהפכו אותה למטרה? 'אה, אל תעליבו את המנהלת שלנו, היא נערה מתבגרת'?" הוא לגלג ועיניו בהו בי כאילו פישלתי בגדול.

קרייג, חבר הלהקה הקודמת שלי, הסתובב על עקביו, החל לצעוד הלוך ושוב מולי ומשך בקווצות שערו הבלונדיני. מן הסתם, ציפיתי שהוא יהיה עצבני כי ההחלטה שלי הייתה די מגוחכת.

לעזאזל, לא יכולתי לכעוס על תגובה שלו.

במידה מסוימת הוא צדק, אבל מעולם לא ראיתי את הבחור מבוהל כל כך, וכך הוא הגיב, רק אלוהים ידע איך יגיבו על ההחלטה שלי בכלי התקשורת.

קרייג לא הכיר את ולרי כמוני. הוא לא ידע עד כמה חכמה היא הייתה. בימים הספורים שבאמת היינו יחד, התפעלתי מהדברים שגיליתי עליה. האופן שבו היא ניהלה את עסק הצילום שלה היה הרבה יותר מרשים ממה שיכולתי לדמיין.

קרייג המסכן לא יכול היה להגיב אחרת. הרי שבוע קודם לכן ולרי אפילו לא הכירה את תחום המוזיקה. עם זאת, למרות שלא ממש ידעתי על יכולותיה כמנהלת, המצב שהיינו בו באותו הרגע לא הותיר לנו ברירה, אלא להיעזר בוולרי.

רוב הסיכויים שהייתי שוקל את ההצעה שלה הרבה יותר אם הייתה לנו אפשרות אחרת.

לתת לילדה בת שמונה־עשרה את המושכות לקריירה העתידית שלנו לא העניק לנו אמינות בתחום, ואולי כל זה היה בעצם מתכון לאסון.

כרישים שרצו בכל מקום בתעשיית המוזיקה, וידעתי שהם חיכו לזנק על הטרף ברגע שיריחו חולשה.

אם לדבר בכנות, קרייג בכלל לא היה במחשבותיי כשהסכמתי שוולרי תנהל אותי.

המחשבה הראשונה שלי הייתה שאתבדח על ההצעה שלה מאוחר יותר.

המחשבה השנייה שלי הייתה שאם אתבדח בעניין, אהרוס את הסיכוי היחיד שלי לשמור על האמון שיש לה בי. הרגשתי בחילה. תהיתי אם הסכמתי לכל העניין משום שהייתי בהלם ממה שקרה לקריירה שלי או משום שהזין שלי תפס פיקוד ברגע ההחלטה.

אולי חשבתי על כך שאם יש דבר אחד שלמדתי על ולרי מצפייה בה הוא שהיא הייתה חריפה וממולחת בכל הנוגע לניהול עסק משלה.

מנקודת המבט שלי, נדפקנו כך או כך.

ערמת החרא שברני לייקר, המנהל הקודם שלי, השאיר אחריו הרסה אותנו לגמרי.

המצב לא הספיק להירגע אחרי ההודעה לעיתונות שהלהקה שלנו, מייג'ור סקאלז, פורקה, ופקפקתי בכך שוולרי תהיה מוכנה לשחיתות שחוויתי כשהגעתי לסצנת המוזיקה.

לא התנהגתי בשליליות משום שהבחורה שהכרתי לפני שנתיים וחצי לא הייתה דומה לצעירה הממולחת והחצופה שהיא הפכה להיות, פשוט... היא עברה כל כך הרבה מאז שהכרתי אותה לראשונה ולא רציתי שמשהו נוסף יפגע בה.

הנערה הביישנית בת החמש־עשרה שפגשתי אז הייתה מוגנת ועטופה בשלושה אחים גדולים, וידעתי שזאת אמירה נדושה להחריד, אבל היא הייתה טהורה כמו השלג, תכונה נדירה מאוד בקרב בנות בימינו.

חייה כנערה היו קלים כי האחים שלה שמרו עליה מפני סכנה, אבל ולרי למדה שהדברים ההרסניים ביותר פגעו בכל הכוח גם בבית הבטוח שלך.

מצחיק איך יום אחד יכול היה לשנות לגמרי את החיים. ולרי ואני היינו מודעים לזה יותר טוב מכולם.

החיים היציבים של שנינו התערערו עד היסוד.

ההישרדות הייתה הכרחית, אבל המאמץ להפוך לאנשים שהפכנו להיות דרש הרבה חוסן נפשי.

בשלב מסוים לא הייתי בטוח שוולרי תתאושש ממה שקרה אי פעם.

לעולם לא אשכח את מה שקרה באותו היום.

זאת הייתה נקודת מפנה משמעותית בחיי.

ולרי השתלטה על מחשבותיי ביום האחרון של סיבוב ההופעות הגדול הראשון שלנו. חזרנו לשיקגו באוטובוס של הלהקה, ואני צפיתי בחדשות בטלוויזיה. אני זוכר שעצרתי את הנשימה כשצפיתי במסך, שם התמונות הנוראות של תאונת הרפטינג בנהר שודרו שוב ושוב. חברתי לשעבר, איריה, התקשרה כשעה לאחר מכן וסיפרה לי שחברתה הטובה ביותר, ג'ס, הייתה על הסירה המדוברת.

עולמי נעצר כשאימה מחצה את החזה שלי.

אם ג'ס הייתה שם, רוב הסיכויים שגם החבר שלה, מרטין דרסין, שהיה גם אחיה של ולרי, היה שם.

מרטין היה חשוב לי מאוד. ביקשתי ממנה מייד לברר אם גם ולרי הייתה בסירה.

איריה אמרה שלמיטב ידיעתה ג'ס הייתה האישה היחידה שם.

התקשרתי לאיש יחסי הציבור וביקשתי ממנו ליצור קשר עם האנשים שלו כדי לברר כל מה שאפשר, וחיכיתי בקוצר רוח במשך כמה שעות עד שהוא התקשר אליי בחזרה.

נודע לו שמרטין ואחיו היו על הסירה, וקיבלתי אישור לכך שג'ס הייתה הבחורה היחידה ששטה איתם. גופי התמלא פניקה ודפיקות ליבי היו חסרות יציבות מהמחשבה שמשהו קרה למרטין ולאחיו.

ישבתי בהלם בזמן שמוחי ניסה להתמודד עם תסריטים הרסניים שהתרוצצו במוחי, עד שהדחף ללכת לוולרי הפך לחזק מדי.

היא אהבה את מרטין, ומערכת היחסים שלהם הייתה פשוט מדהימה.

הם לא היו רק אח ואחות, אלא גם חברים טובים.

כשאיש יחסי הציבור אמר לי שמרטין נהרג בתאונה, הייתי הרוס. בשבריר שנייה, אירוע מחריד סיים את חייו הצעירים של אחד הבחורים החביבים ומלאי החיים ביותר שהכרתי.

מרטין תמך בי ושמר אותי לצידו בזמן שהייתי אבוד. שני הוריי המאמצים מתו בהפרש של זמן קצר זה מזה, ואני עברתי לסנט קלאוד כדי להתחיל מחדש. הוא לקח אותי איתו אליו הביתה לחופשת חג ההודיה אחרי שגילה שהתכוונתי להישאר לבד בקולג' בחג.

הרגשתי מוזר להתארח בארוחת חג ההודיה של מישהו אחר, אבל האפשרות להישאר בקמפוס לבדי עזרה לי להתעלם מהעניין.

נראה שאלות הגורל דאגו לי באותו זמן, כי ברגע שראיתי לראשונה את אחותו הקטנה של מרטין, ולרי, נשביתי מייד. היא הייתה פרי אסור ואני התנהגתי לידה בזהירות כי עדיין לא מלאו לה שש־עשרה שנים. למרות שהייתי כמעט בן עשרים, נאבקתי ברגשותיי כלפיה. אז עשיתי את הדבר הנכון עבורה ועבור מרטין — התרחקתי, אבל הרגשות האלה דבקו בי.

זאת הייתה סיבה נוספת לכך שהדחף ללכת אליה היה חזק.

ידעתי שהאובדן שלה יהיה מורכב יותר, כי היא לא איבדה אח אחד. היא איבדה שניים. אדם, האח השני, שהיה אז מבוגר ממנה רק בשנה וקצת היה עם כל השאר על הסירה.

החבר שלה, זיגי אלי, מת גם הוא באותו אירוע טרגי.

איבדתי אנשים שהיו חשובים לי בעבר, כך שהשפעת מותו של מרטין הכתה בי בכל כוחה.

המחשבות האמפתיות הראשונות שלי הופנו אל ולרי ועל כך שידעתי שהיא תהיה שבורה. למרות שבקושי הכרתי אותה, תחושת הבטן שלי אמרה לי שהיא זקוקה למישהו — כל אחד — והחלטתי שהמישהו הזה צריך להיות אני. פעם, מרטין חשד שנדלקתי על ולרי. הוא לא טעה, אבל הרצון שלי לתמוך בה באותה תקופה לא היה קשור לזה. המטרה היחידה שלי הייתה להקל עליה את הצער שהיא הרגישה בכל דרך אפשרית, קטנה כגדולה, כל עוד יכולתי.

זה היה לפני שראיתי אותה שוב.

מאז עברו כמה שנים, ותלמידת בית הספר הקטנה והתמימה שרציתי להציל מהמקום החשוך שאליו היא שקעה, נעלמה. תמימותה נקברה מתחת לאשת העסקים המוכשרת שהיא הפכה להיות.

היא למדה מאביה ומהקשרים המקצועיים שהיו לו, ובנתה עסק משלה עם מינימום השקעה ומקסימום רווחים.

משום ששילמה לדוגמנים שלה לפי עבודה ונעזרה לעיתים רחוקות בעמיתים עצמאיים למקצוע כשהייתה עמוסה בעבודה, ולרי מצאה את הפתרון האידיאלי לשכלול העסק הקטן שלה. היא פיתחה עסק בגודל בינוני במונחים של מחזור ורווח, ומלבד עלויות ההקמה ושדרוג הציוד שלה, עסק הצילום שהקימה הזרים לה כסף לחשבון הבנק באופן קבוע. היה לה מוסר עסקי טוב.

דבר נוסף ששמתי לב אליו היה שוולרי ידעה לנצל הזדמנויות, ולמרות גילה הצעיר, הייתה כישרונית באופן נהדר. היא יצרה קשרים מקצועיים ברשתות החברתיות, חיזקה את כישרונה בהתמדה ותמיד הייתה צעד לפני כולם. ההישגים שלה היו מדהימים בהתחשב בכך שהיא הייתה צעירה כל כך.

בימים האחרונים הבנתי שהיא למדה כמעט את הכול בכוחות עצמה, והכרתי אותה מספיק טוב לדעת שכל דבר שהיא עדיין לא ידעה — היא תבין ותלמד אותו לעומק בלי בעיה.

מה שהרשים אותי יותר מכול היה הגרסה החדשה והחצופה שלה, זאת ששידרה שהיא יכלה לדאוג לעצמה.

אחרי שהיא סיימה את הקשר עם חתיכת הזבל הבוגדני שהיא התפשרה עליו, לא היה לי ספק שהיא תלמד מהר מאוד על מי ניתן יהיה לסמוך וממי להתרחק.

לפי מה ששמתי לב, חוש השיפוט הלא מפותח שלה כלפי גברים היה הפגם היחיד בבחורה הזאת, אבל אחרי עקומת למידה תלולה עם החבר לשעבר האחרון שלה, דריל, לא היה לי ספק שאף גבר לא ישטה בה שוב. מבחינתי, הימים שבהם היא יצאה עם גברים אחרים הסתיימו.

"היא תהיה בסדר," זה כל מה שעניתי בניסיון לשכנע את עצמי לא פחות מאשר את קרייג.

"אתה חושב?" עיניו של קרייג נפערו בחוסר אמון ועברו להביט בוולרי, שישבה בשקט. גבה אחת שלה הזדקרה בזמן שהיא הקשיבה לו מתלונן ומתנגד. הוא דשדש אל הכיסא והתיישב עליו כמו ילד קטן וזעפן לפני שנשם נשימה עמוקה, הניד בראשו ונראה מאוכזב.

הבנתי אותו.

הוא איבד את הכול ואפילו גר בבית שלי בשיקגו, כי למרות שהוא היה מפורסם, הוא לא הרוויח מספיק כסף מהלהקה כדי לממן אבטחה משלו. התהילה והעושר לא בהכרח הלכו יד ביד, והגישה לכסף שהיה ברשותו נחסמה בהליכים המשפטיים אחרי מה שברני עשה לנו.

המצב היה קצת שונה בשבילי כי כתבתי את השירים שהלהקה ביצעה, אז התמלוגים מימנו יותר את סגנון החיים שלי.

ברגע שהוא השתתק, ולרי פתחה את המחברת שבה שרבטה במשך כל הנאום שלו. היא כחכחה בגרונה, הרימה את העט שלה לפיה במשך כמה שניות וחיכתה כדי לוודא שהוא אכן סיים לדבר. כשהייתה בטוחה שהוא היה מוכן להקשיב, היא הזדקפה בכיסאה ושיכלה את רגליה.

"וואו. בשביל כוכב רוק אתה שיפוטי מאוד." קרייג נראה עצבני, וההערה שלה לא עזרה להרגיע את העניינים. "יש לך ביצים, אין ספק. עבור מישהו בלי אפשרויות אחרות, אני חושבת שאתה מפקפק ביכולות שלי ממש בפזיזות." הוא סקר אותה, ונראה שלא היה לו שום דבר אחר להוסיף.

"אתה רוצה לשמוע את התוכנית שלי, קרייג? אם אתה מעוניין לשקול אותה, אספר לך. כשאסיים, תוכל להגיד לי מה אתה חושב, להציע דברים בעצמך ולשתף את כולנו בתוכנית שלך... אם יש לך בכלל תוכנית. אני ממש בעד עבודת צוות. אחרי שאסיים לדבר, אם פספסתי משהו או שלדעתך ההצעה שלי לוקה בחסר, אשמח לשמוע את הפתרונות שלך. כשתעיר על ההצעה שלי, אשמח לדעת מה הרעיון שלך כדי ליישם אותו ולהחזיר את הקריירה שלך למסלול. אם בסוף ההצעה שלי לא יהיו לך רעיונות או תוכנית, ותחשוב שאני מדברת בהיגיון, נתקדם." קרייג בהה בה בפה פעור ולא אמר דבר, אז היא המשיכה.

"כשאסיים, תתרצה ותרצה שאייצג אותך, לעולם אל תקרא לי שוב 'ילדה'. אם תחליט שההצעה שלי לא מתאימה לך, תקבל את האפשרות לסרב. כמו שציינת בעבר, פלין היה חבר הלהקה הכישרוני במייג'ור סקאלז, ואני סומכת על כך שהכישרון שלו יחזיר אותו לפסגה. היית נאמן לו, ובאופן טבעי הוא רוצה לדאוג לך. השאר תלוי בך. עם זאת, ברגע שנצא למסע הזה ביחד, אני מזהירה אותך — בשנייה שתפקפק בי, אפסיק לרצות לנהל אותך, וזאת תהיה בעיה לכולנו."

פיו של קרייג עדיין היה פעור מרוב הלם, והזין שלי נהיה קשה כמו אבן.

היא התמודדה איתו כמו אשת עסקים עוקצנית ומתוחכמת, וכך היא בדיוק תיאלץ להתנהג מול החכמולוגים בתעשיית המוזיקה.

לאחר שהשתתקה כדי לבדוק את תגובתו של קרייג, ולרי הניחה את העט על המחברת שלה. היא הגניבה אליי מבט, גיחכה והחלה להקריא את מה שרשמה לעצמה.

"אוקיי, אז מנקודת המבט שלי, ברני הוא הבעיה הראשונה והגדולה ביותר שעלינו לפתור. אם נגרום לו ולטיילר לשלם על מה שהם עשו לכם, לא מעט בעיות שלנו ייפתרו. נתחיל בזה שהוא סימם את שניכם. נתבע אותו בגין לשון הרע, הוצאת דיבה ופגיעה פלילית, ונבקש מבית המשפט לקזז את החובות שנצברו ללהקה מנכסיהם של ברני וטיילר. נרכוש את הזכויות על השירים שכתבת, פלין, כך שהוא לא יוכל להרוויח מהם, ולבסוף, נחשב את הפער בין תשלומי הביטוח על ההופעות המבוטלות לבין פיצוי האולמות שהוזמנו, ונוודא שלאף אחד מכם אין אחריות לכך. לאחר כל זה, נשחרר את הנכסים שלכם מהקפאה כדי שתוכלו לחזור לחיים נורמליים."

קרייג ואני הזדקפנו בכיסאות שלנו והקשבנו בדריכות לסיכום חסר המאמץ, לכאורה, של מה שצריך להתבצע, והתפעלנו מהוודאות שהיא הפגינה.

"הפעולות האלה יפתרו לנו ארבעה דברים — ברני וטיילר יובאו לדין, הם יהיו אחראים לכל חוב שיהיה ללהקה בגין הפרת החוזים, שניכם תהיו מוגנים מפני תביעות עתידיות בגין שימוש בזכויות יוצרים, ותוך כדי כך נרוויח פרסום חיובי ואהדה ציבורית למה שקרה לכם." הייתי מהופנט. ישבתי והנדתי בראשי בפליאה. ולרי עצרה את דבריה כי היא כנראה קראה לא נכון את שפת הגוף שלי. "אתה לא חושב כמוני, פלין?"

"פאק, כן. ברור שכן. רק עכשיו אני קולט עד כמה את מוכשרת. את פאקינג לוהטת כשאת משדרת עסקים. תמשיכי, אל תתייחסי אליי, אני פשוט מעריץ אותך," קרצתי.

היא חייכה אליי בביטחון לפני שנעצה את מבטה בקרייג.

"מובן שכל התהליך יארך קצת זמן, אבל בינתיים נעבוד על התדמית הציבורית החדשה שלכם עד שההליכים המשפטיים יתחילו." היא השפילה מבט אל המחברת שלה ומלמלה, "מה עוד? אה, העיתונות. נצטרך לשכור דובר חדש שהוא לא אחד מעורכי הדין שלכם. נשדרג את התדמית הציבורית שלכם כדי להמשיך להציג את המקצועיות שלכם בתעשיית המוזיקה. חשוב מאוד שנטפטף לציבור סיפורים חדשותיים חיוביים. הימים והשבועות הקרובים הם קריטיים. מבחינה מקצועית, שניכם הכי פגיעים, ולכן נהיה חייבים להוכיח לכולם שלמרות ניסיונו של ברני להכפיש את השם שלכם, לא נבהלתם ממנו או ממעשיו." הבעת פניה הפכה רצינית להחריד. עיניה ננעצו בקרייג במבט מחושב, והבחנתי שלסתו נפערה שוב ביראת כבוד. "נדוש ככל שזה נשמע, נצטרך להכות בברזל כל עוד הוא חם. אין לנו זמן לשבת ולחכות שמשהו יקרה. ניאלץ לגרום לדברים לקרות, ומחר בבוקר כבר אארגן צילומים מאולתרים לשניכם. יש הרבה שאלות שרצות לי בראש... למשל, איך אתם רוצים להתקדם מבחינת הלהקה? אתה רוצה להיות זמר יחיד עם להקת נגנים, פלין? או שדיברתם ביניכם והסכמתם להקים להקה נוספת? כי אם זה המצב, נהיה חייבים לארגן גם אודישנים."

קרייג קפץ על רגליו, הושיט את ידיו ישר לפניו לכיוונה של ולרי ובהה בה בחוסר אמון.

"וואו, לעזאזל. אני מתחרט על כל מה שאמרתי. היא פאקינג מדהימה. איך ייתכן שאת כזאת חכמה בגיל צעיר כל כך, לעזאזל?"

הזעף של ולרי התפוגג וחיוך מדהים נמתח על שפתיה בתגובה.

"יש לי כל כך הרבה דברים ללמוד, קרייג, אבל אני מוכנה. אם נעשה את זה, אילחם בכל כוחי בשבילכם." אחרי שהקשבתי לנאום הפתיחה שלה, לא היה לי ספק בכך. "סימון, יש לך כישורים?" היא שאלה בעדינות והסיטה את שערה מאחורי כתפיה.

סימון הפנתה אל ולרי את מבטה ונראתה מופתעת מתשומת הלב.

"אני יודעת קצת על איפור, ציפורניים, שיער, אופנה... דברים כאלה," ענתה בהיסוס.

ולרי משכה את שפתה התחתונה והמלאה בין האגודל לאצבע ועיניה הצטמצמו במחשבה לפני שחזרה לדבר. "אוקיי, מושלם. יש לי רעיון, ואני חושבת שממש תצליחי בו. אני רוצה שתהיי המלבישה של הלהקה. נגבש תדמית חדשה, בהתייעצות איתם, כמובן, ואת תהיי אחראית על התלבושות שלהם," היא פנתה להביט בי ובקרייג לפני שהמשיכה. "אני מתארת לעצמי שאתם רגילים למומחי תדמית, אבל נצטרך לעשות את רוב הדברים הללו בעצמנו עד שהחשבונות שלכם יחזרו למצבם הרגיל."

כבר ידעתי מה מצבי מבחינה כלכלית. לדברי קלייטון, עורך הדין שלי, הייתי בצרות צרורות.

כאילו קראה את מחשבותיי, ולרי חייכה ברוגע.

"אנחנו לא מרוששים. יש לי כסף שנוכל להשתמש בו, כך שתזרים מזומנים מיידי הוא לא באמת בעיה. אני יכולה לשלם למישהו שיטפל ביחסי הציבור כשנזדקק לזה, אבל חוץ מזה, נעשה את כל השאר בעצמנו עד שנדע מה מצבנו."

"אלוהים ישמור, ולרי, אני לא מסוגל להתרכז יותר. יש לך מושג עד כמה את לוהטת כשאת מדברת ככה?" אמרתי בפליאה והתכוונתי לכל מילה. מעולם לא התרגשתי כל כך כשמישהו אמר לי מה לעשות בעבר.

"תפסיק לדבר שטויות, פלין, זה רציני ועדיין לא גמרתי לעבור על הכול."

אני כן הייתי קרוב לגמירה. הזין שלי איים לפרוץ מהמכנסיים, וככל שוולרי הוכיחה עד כמה היא עוצמתית, כך נדלקתי יותר מהשליטה הבטוחה שלה.

האופן העוצמתי והבטוח שבו היא פיקדה על התוכנית לפתרון מצבנו היה מדהים. לא ראיתי שמץ של לחץ או התערערות באמונתה לתמוך בנו, וההבנה שלה לגבי מה שהייתי צריך הייתה הרבה יותר רצינית ממה ששיערתי.

"טוב, נעבור למדיה חברתית. אנחנו צריכים לפתוח חשבונות חדשים. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, טאמבלר, פינטרסט וכו'. סימון, עד כמה את טובה ברשתות חברתיות? את פעילה?"

"בטח, אבל טאמבלר מלא בפורנו. אם איכנס לאתר הזה, היום יסתיים בלי שעשיתי כלום," היא מלמלה וצחקקה.

"אוקיי, שיהיה. התפקיד שלך יהיה ליצור קשר עם טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם ופינטרסט, ולברר מי אחראי לחשבונות של הלהקה שם. אנחנו חייבים להקפיא את החשבונות של מייג'ור סקאלז, ולשלוט בכל פרופיל שקשור לפלין וקרייג. מרגע זה, את אחראית לענות להודעות שהמעריצים שולחים בשם שניהם."

סימון הנידה בראשה.

"לא אדע מאיפה להתחיל."

"אל תשלחי שום דבר אישי, רק עדכונים שוטפים. אני אגיד לך מה לכתוב. המטרה היא שהמעריצים ידעו שהכוכבים שלהם עדיין עובדים, ושיהיו חדשות מרגשות בקרוב. דברים כאלה. ברגע שנדע איך נתקדם מבחינת הרצונות של שניהם, נפתח דפי מעריצים חדשים. אצור קשר עם הבחור שבנה את האתר שלי, ואקים אתרים חדשים עבור פלין וקרייג."

זהו. שמעתי מספיק. היא שכנעה אותי לגמרי.

ידעתי שאם ניכשל, זה לא יהיה בגלל חוסר היכולת של ולרי.

היא מדהימה, חושבת מחוץ לקופסה ומוסר העבודה המוקפד והטבעי שלה היה יתרון מצוין לטובתנו.

ברגע שהיא סיימה לדבר, קמתי מהכיסא שלי, משכתי אותה אליי וכרכתי את זרועותיי סביבה. הצמדתי אותה חזק לחזה שלי. ולרי הרימה את מבטה והציצה בי מבעד לריסיה, ולא היה אכפת לי מי עוד היה שם. הפה שלי נצמד לפיה, וגנבתי נשיקה חמדנית. יבבה כנועה נפלטה כשגופה הרך נשען עליי בכבדות. בנשימה עצורה, ניתקתי את הנשיקה כדי לא להיסחף מול סימון וקרייג.

"תראי אותך, חוצפנית קטנה וסקסית שכמוך. אני שמח שלא נישקתי אותך לפני שסיימת לדבר. המחשבות שלך עברו היישר לדברים מלוכלכים," הקנטתי אותה וגיחכתי ברשעות כשראיתי את הסומק מכסה את לחייה. היא צעדה לאחור וחבטה בכתפי, אבל תפסתי את מפרק כף ידה, סובבתי אותה בגבה אליי והרמתי אותה בזרועותיי.

"תסלחו לנו, חבר'ה, אנחנו צריכים רגע לבד בקומה למעלה. היית מרוכזת ודיברת בלי הפסקה על מה שאת עומדת לעשות, אבל אני חייב לזיין ממך את השתלטנות הזאת, בייב. מאיפה כל זה בא?" סימון וקרייג צחקו, ולדעתי, סימון חשבה שאני מתלוצץ, אבל מעולם לא הייתי רציני יותר בחיי. "אני לא צוחק. אחרי ההופעה הזאת אני צריך לתבוע בעלות על הבחורה הזאת." אמרתי ופניתי לכיוון המדרגות.

אם ולרי הייתה נבוכה היא לא הראתה זאת.

"תשע בבוקר, קרייג. מקולח, מגולח ומוכן לצילומים הראשונים שלך, אל תאחר, יש לנו הרבה דברים לעשות מחר." היא קראה מעבר לכתפה.

בקושי הצלחנו להיכנס לחדר לפני שהנחתי אותה על רגליה, סובבתי והצמדתי אותה חזק לדלת. ידיה הקטנות עלו אל שערי, והיא משכה בו בחוזקה כששפתיי מעכו את שפתיה. ולרי גנחה לתוך פי, ואני נשבע שהצליל חצב מסלול ישירות אל הזין שלי. ניתקתי את הנשיקה, ועינינו נפגשו לרגע לפני ששפתיי לחשו באוזנה.

"איפה למדת את כל הדברים האלה, לעזאזל?" מלמלתי ונישקתי את הנקודה האהובה עליי בצווארה.

היא לא ענתה. נשימתה נעתקה. ידיי ליטפו את לחיי הישבן שלה וקירבתי אותה אליי. הצמדתי את הקימורים הרכים שלה לגופי שהתקשה מרוב צורך, ושמתי לב לכך שהיא נעשתה יותר נועזת איתי. נהמתי מהתשוקה הגולמית שהיא הוציאה ממני ומהרצון להיות בתוכה.

"אני צריך אותך," גנחתי על צווארה והתחלתי למשוך את חולצתה בייאוש. ברגע ששלפתי את החולצה ממכנסי הג'ינס שלה, ולרי הרימה את ידיה כדי לעזור לי למשוך אותה מעל לראשה ולהשליך אותה על רצפת חדר השינה.

כפות ידיי החליקו ביראת כבוד על עורה החלק, ואצבעותיי מצאו את רצועת החזייה הדקיקה שלה. בצביטה קלה, הווים השתחררו. החלקתי את הרצועות לאט על זרועותיה ועיניי לא התנתקו משדיה, שנחשפו כשבד הסאטן והתחרה השחורים נפל לרגלינו. הם היו מושלמים. קצת יותר גדולים מכף היד שלי והפטמות היו קשות וזקורות.

"בואי הנה," כרכתי את זרועותיי סביבה והרמתי אותה שוב. רגליה התהדקו סביב מותניי והצמדתי אותה חזק יותר אל הדלת.

ולרי תפסה את הבד בחלק האחורי של חולצתי, אז הסרתי אותה מייד וזרקתי גם אותה לרצפה.

לפתע היינו עור לעור. עקביה ננעלו מאחורי גבי, והרגשתי את החמימות זורמת מגופה הקטן, החלק והרך לגופי. זאת הייתה הרגשה מהממת.

נישקתי אותה לאט וביסודיות לפני שנשאתי אותה למיטה. ליטפתי את גבה, ערסלתי אותה על אמות ידיי והשכבתי אותה בעדינות. עיניה היו נעוצות בפניי ושידרו תאווה טהורה. חייכתי והיא חייכה אליי בשובבות, אבל כשליטפתי אותה בקלילות מכתפיה לשדיה ועד לחגורת מכנסי הג'ינס שלה, היא רעדה. עורה הצטמרר וגופה התפתל על המיטה.

לא היססתי כשפרמתי את הכפתור במכנסיה והפשלתי אותם בשקיקה עד לקרסוליה כדי לחשוף את רגליה היפות, הארוכות והחטובות.

היא בעטה בהם והסירה אותם לגמרי.

סקרתי את גופה בעיניי עד שהגעתי למשולש שבין רגליה. הדבר היחיד שנותר על גופה היה חתיכת בד קטנה של תחרה שחורה שכיסתה את הכוס היפה שלה. עורה החיוור התגרה בי מתחת לבד.

הבטתי בפניה וראיתי אותה מלקקת את שפתיה היבשות בתאווה. ידעתי שהיא שידלה אותי להמשיך כי עיניה היו נעוצות בי בתשומת לב והדופק שלה בצוואר, ממש מתחת לעורה, הלם בהתרגשות ובציפייה לצעד הבא שלי.

שיחקתי בגומי התחתונים שלה והרגשתי את שרירי רגליה נרפים, כאילו כל המתח שהיה בה נעלם. רפרפתי באצבעי בעדינות על הכוס שלה והיא גמלה לי בנשימה עמוקה ורועדת. נהניתי לצפות בה נאבקת בהתרגשות שנבנתה בתוכה.

באותו הרגע, הרצון שלי לענג אותה לאט התנגש בדחף שלי לטרוף אותה, והייתי צריך לאזור את כל כוחותיי כדי לא לחדור אליה עמוק ולהלום בה ללא רחמים.

עשינו סקס רק כמה פעמים, וזה עדיין היה חדש מאוד עבורה, אז ניסיתי לא להציף אותה עם הנטיות השתלטניות שלי או לגרום לה לעשות משהו שהיא לא הייתה מוכנה אליו. בכל פעם ששכבתי איתה התקשיתי יותר לשלוט בעצמי ולא לזיין אותה חזק.

העפתי מבט בחוטיני שלה, ואז בה.

ליבי הלם במהירות בגלל המחשבות המלוכלכות שלי, אבל הדבר היחיד שהשתקף אליי מעיני הירקן הענקיות שלה היה אמון טהור ובלתי מעורער.

היא לא נראתה מודאגת ממה שעבר לי בראש, ולא הייתי בטוח אם זה דבר טוב או רע. הרגשתי אסיר תודה שהיא לא יכלה לקרוא מחשבות, כי לא היה דבר טהור אחד ברגשות ובמחשבות שהתרוצצו במוחי.

פישקתי את רגליה, הרכנתי את ראשי ושאפתי את ריחה הנשי. הייתי שיכור מרוב פיתוי לטעום אותה.

"פאק, אני אוהב את ההשפעה שלך עליי. את מסוגלת להטריף אותי מרוב שאת סקסית."

מילותיי גרמו לה להסמיק, והזין שלי התקשה עוד יותר.

הניגוד בין החטא המוחלט והתמימות שלה גרם למאבק בין התשוקה שהייתה לי אליה לבין הצורך להגן עליה.

לא עזבתי את מבטה כשרכנתי נמוך יותר ופי נישק את הכוס שלה מעל התחרה. רגליה רעדו כשנשפתי נשימה חמה וארוכה על המרכז החם שלה לפני שהתענגתי על טעם הנוזלים המתוקים. מצצתי וליקקתי את הכוס שלה דרך הבד עד שהיא כמעט השתגעה.

השילוב של הריח שלה, טעמה על שפתיי והתחרה הרכה היה סם מעורר ועוצמתי.

"פלין... פאק... מממ..." היא גנחה בשחרור כשהעכבות שלה התפוגגו.

שניות לאחר מכן, היא גנחה בקול רם ונשימתה נעתקה כשמצצתי בחוזק בלתי צפוי את הדגדגן שלה. קול יללה חרישי הדהד בחדר, וגופה התפתל והתכווץ בתשוקה בגלל המגע שלי.

נהמה ארוכה נקרעה מגרוני כשפרץ של עונג חלף בגופי.

גופה התקמר כדי להיצמד אל פי, נוזל חמים ומתוק נטף מהכוס שלה ורגליה נפשקו לרווחה.

תחתוני התחרה הקטנים היו רטובים לגמרי ופניי היו ספוגות למרות הבד שהפריד בינינו. התנועה הקלה של ירכיה גרמה לזין שלי להימתח ולהתעבות מרוב צורך לחדור לתוכה.

"פאק, סקסית שלי, את יפה כל כך," סיננתי מבין שיניים חשוקות בזמן שלשתי את לחיי הישבן שלה בכפות ידיי. היא צחקקה ונאנחה כשהצמדתי אותה שוב אל פי והטיתי את האגן שלה גבוה יותר. כתפיה היו מונחות על המיטה, אבל שאר גופה נתמך בידיי בזמן שהלשון שלי חקרה את הכוס שלה נמוך יותר.

הגירוי שיצרתי עם התחרה והלשון שלי על הדגדגן שלה הדליקו אותי בהתחלה, אבל מצב הרוח שלי להקנטות נגמר. תפסתי באצבעותיי צד אחד של החוטיני העדין וקרעתי את הבד. נשימתה נעתקה כשחזרתי על הפעולה בצד השני. הלסת שלה נשמטה בהלם מהפראות שהייתה בתנועותיי לפני שהיא התחילה לצחוק.

גיחכתי כי ידעתי שהיא הייתה מוכנה לקראתי.

ברגע שהאגודלים שלי פישקו את השפתיים התחתונות שלה ולשוני חקרה את הכוס שלה לכל אורכו, צחוקה גווע והפך לגניחות ארוכות ומלאות עונג.

החדרתי אותה הכי עמוק שיכולתי וליקקתי את הצוף העסיסי והמתוק. זה היה גן עדן עלי אדמות.

"מממ... יש לך טעם מדהים, בייב," מלמלתי בהערכה.

ולרי הניחה את רגליה על המיטה, ישבנה התרומם גבוה יותר וברכיה נפשקו אפילו יותר בשבילי.

"אלוהים, פלין... טוב כל כך, טוב כל כך..." היא מלמלה בנשימה עצורה והשתנקה מרוב הנאה. המודעות העצמית שלה נעלמה לחלוטין, ראשה היטלטל מצד לצד ועיניה נעצמו.

"לא. תביטי בי."

עיניה נפקחו למשמע פקודתי וננעצו בפניי שהיו עדיין בין רגליה.

"אוי, בייב, יש לי כל כך הרבה דברים ללמד אותך. אני לא יכול לחכות," הזהרתי לפני שליקקתי אותה וטפחתי בלשוני על הדגדגן הקטן והקשה שלה. החיה שבתוכי רצתה לטרוף אותה, אבל תחושת בטן סימנה לי שהיא לא הייתה מוכנה לזה עדיין.

ידיה של ולרי, שעד לאותו רגע משכו בשערי, עברו למשוך בסדינים ובסוף חפנו ולחצו את שדיה מתוך מאבק לשלוט בתשוקתה. גופה התקשח כשהאורגזמה שלה נבנתה.

הליבה שלה התחילה להתכווץ סביבי בחוזקה וגופה רטט בתגובה לשחרור שהיה על סף פיצוץ בתוכה.

כשהרגשתי את הרעד בירכיה, אצבעותיי חפרו בבשר ישבנה המוצק ואכלתי עוד יותר בתאווה את הכוס המתוק שלה. אחזתי בה חזק כשגבה התקמר. ברכיה התהדקו בחוזקה סביב ראשי כשהאורגזמה גרמה לה לרעוד, וכשגמרה, היא צרחה את שמי.

"פלין. אלוהים, בבקשה..." התחינה הארוטית שלה נשמעה כמו צווחה. אצבעותיה משכו בשערי כשגופה התעוות במאמץ לעצור את תחושת העונג הלא צפוי שהציף אותה.

אחרי כמה שניות, נראה שהיא הצליחה להתמודד עם ההרגשה טוב יותר, ואני המשכתי לטעום אותה בקצב איטי יותר עד שהאורגזמה שלה דעכה.