פרזיט

כידוע, בעולמנו המודרני והמסודר לא דרושה סיבה קיצונית במיוחד כדי למוטט אדם מבחינה כלכלית ולהביאו לידי קריסה. לרוב יספיק קצת מזל רע, מהמורה מזדמנת שדי בה להפיל רוכב מהאוכף. אפשר לקבל בברכה את הנפילה, לגלות את היתרונות הגלומים בה, אלא שרוב בני האדם לא ניחנו בשאר הרוח הדרוש לכך. כשמשפחה צעירה — ואולי אף חיננית למדי, ככל שייתכן חן כלשהו במסגרת הצפופה של משפחה צעירה — נופלת קורבן לאירוע דורסני שכזה, קשה להכחיש את חומרתו. אבל גם אדם שקורס בגפו מוצא את עצמו במצב בהחלט לא נעים.

למצב לא נעים כזה נקלע מטי ח' בשנתו הארבעים ושמונה, כשפוטר מעבודתו. כאשר מתוודעים לעיסוקו־לשעבר של מטי, ויודעים לְמה הקדיש את זמנו בימי העבודה שלו, אפשר אולי לרחם עליו. רבים הם העיסוקים המיותרים בעולם, שאין בהם שום נחיצות או תועלת ולעיתים קרובות הם רק מזיקים, ואחד מהם הוא הפרסום — תעשייה טרחנית, זמזמנית ורעילה. לפני פיטוריו היה מטי שכיר במשרד פרסום וניהל חיים אורבניים עדכניים, כולל ריצה בפארק הירקון בתשע בערב וטעימת סוגי בירה חדשים עם מכרים.

הדרך אל הפיטורים החלה כשיום אחד התבקשו כל עובדי המשרד, ולמעשה נדרשו, להשתתף במסע של "פרסום גרילה" עבור לקוח חדש. הלקוח, שביקש לפרסם "קו אופנה מאוד מסוים בהשראת גולשי הגלים של פלורידה", דרש גישה פרסומית רעננה. הוחלט שעובדי המשרד יתנסו במו גופם ברעננות הזאת; זה ישכנע את הלקוח שהמשרד מסור למשימה ומתאים לקו שלו. לכן הם יֵצאו לאזורי בילוי בסביבות חצות, לבושים בבגדי הלקוח, מי שמסוגל יחליק על גלגיליות, האחרים ירוצו, וכולם יפזרו מדבקות עם שם המותג על שולחנות בתי קפה ופאבים, על פחי אשפה, גדרות וארונות חשמל, וכך, מושכים את תשומת ליבם של בליינים צעירים, "יתחברו לשטח".

מטי סירב. לא גלגיליות ולא ריצה. בגילו הוא לא יתרוצץ ברחובות בשתים־עשרה בלילה וידגמן אופנה. הוא סירב בנחרצות שלא הייתה מוכרת עד אז במשרד. הבוס מיאן להבין את סיבת הסירוב, וגם אם הבין לא קיבל אותה.

למשך שבוע היו לו פיטוריו מקור של שיכרון־חופש פראי, אם כי פנימי; תחושה שאולי מוכרת למי שזכו להיות מפוטרים מעבודתם. כשסיפר על מצבו בשיחות עם מכרים התפוגג שיכרונו והיה לצלילות מכבידה ויגעה, אבל כשהיה לבד בביתו הסתחרר ראשו מתחושת החירות. הוא פרח. הפריחה העלתה בו הכרה ברורה: הוא רצה שיפטרו אותו. הוא גרם לפיטוריו. כך החליט לראות את הדבר.

בבוקרו של היום השמיני, כששוב התעורר כמובטל, עלתה בו מועקה, והיא הלכה וגברה. עד בוא הערב הייתה אחיזתה בו שלמה; הוא הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. תחושת הנוכחות שלו בעולם הפכה חדה וקודרת. פינתית, אפשר לומר.

כעבור חודש וחצי, כשבעל הבית התקשר להודיע שצ'ק שכר הדירה האחרון לא כובד, החליט מטי לפעול. הפעולה הראשונה והיחידה שעלתה על דעתו הייתה פנייה אל אמו. היש טבעי מזה? וכך נולדה כמתוך חטא התמונה הבאה, שמעט מדי אנשים יראו בה תעוזה, ואילו הרוב — מקור לבושה. גבר בן קרוב לחמישים שגובהו מטר שמונים ואחד, שערו קלוש וחלק ועדיין חום כהה ברובו, עומד מלוא קומתו מול אמו ומאיים שילך לעבוד כמתדלק. אולי כשומר. או שישטוף כלים במסעדה כאחרון הסודנים, איום שלדעתו אמור היה להיות יעיל, גם אם לו עצמו לא היה ברור באיזו תועלת מדובר.

אמו של מטי הייתה ממיטב ותיקות ארצנו. מוצא פולני־יקי, ארבעים וחמש שנות עבודה רצופה באדמיניסטרציה של משרד החינוך, אלמנה עם ותק של כעשור. זה ארבע שנים הייתה שרויה בפנסיה, גדושה בחסכנות דקדקנית בקניית ירקות ופירות ובפזרנות מדודה בכל הכרוך בטיולים ברחבי העולם ושאר פעילויות של אלמנות פנסיונריות מן הדור הישן. במשך שנים ניהלה ביד רמה את חלקת הבירוקרטיה שלה במשרד הממשלתי רב התככים ולא נבהלה גם ממנהלי מדורים וראשי אגפים ממורמרים; האיומים של מטי לא הזיזו לה. בענייני משפחה הצד היקי, החינוכי־דידקטי, גבר על זה הפולני, והיא הודיעה לבנה שתכסה את שכר הדירה האחרון שלו. באשר להמשך דרכו, היא הורתה לו לעבור לדירה זולה יותר, אולי באחת מערי הלוויין סביבם, ולקחת את עצמו בידיים. מטי יצא מביתה עם צ'ק בסך חודש שכר דירה ועוד אלף לסגירת חשבונות. לטובתך, פסקה האם, לא תקבל יותר.

כשחזר מהביקור אצל אמו ישב בדירתו ונמלך בדעתו. אלא שדעתו לא הייתה ראויה להימלך בה. עובדה: למחרת בבוקר, עוד לפני שסר להפקיד את הצ'ק, התייצב שוב אצל אמו ובפיו רעיון חדש, גרוע מקודמו. הוא ינקה את ביתה. ימלא את תפקידה של העוזרת. צריך רק להודיע לה שהיא מפוטרת. הוא מוכן להתחיל כבר מחר. הפעם הצליח הבן להפתיע את אמו. אבל רק להרף עין. כשעמד מולה וטען, כמי שההיגיון לצידו, כי אותם ארבעים שקלים לשעה שהיא משלמת לעוזרת נחוצים לו לפחות כמו לכל אחד אחר, השיבה לו בצינה שהוא לא כל אחד אחר.

אתה הבן שלי ולכן אני לא מתכוונת לקחת דווקא אותך לנקות לי את הבית.

אבל למה?! התעקש מטי. הרי את ואבא אמרתם שכל עבודה מכבדת את בעליה.

כן, אבל לא צריך לקבל את זה כפשוטו. רק אידיוט יקבל את זה כפשוטו.

מטי דרש שתעשה לו מבחן ניקוי.

מה יש לך להפסיד? אם לא ייראה לך נקי נשכח מזה.