צבא ההייטק וצבא הפרשים

מרס טורקי לחמאס

(סיפור דמיוני שרובו התרחש במציאות, למעט התמרוןהיבשתי ותוצאות מבצע "שומר החומות")

56 שניות

שתיקה מתוחה בתא, 56 שניות מִשכה. זה הזמן שנדרש לארבע הפצצות להגיע למטרה מגובה 40 אלף רגל. הפעם המתח שונה, השתיקה אחרת, וכל שנייה היא נצח. זאת הפעם הראשונה שזאבי משתתף במבצע כזה. בעצם, לכל חבריו שנמצאים סביבו ב־160 מטוסי הקרב עמוסי חימוש מדויק, זאת הפעם הראשונה. לא הפעם הראשונה בעזה, וגם לא הפעם הראשונה בתקיפה מבצעית, אלא בפעם הראשונה הם חלק ממבצע שמביא לידי ביטוי את העוצמה של חיל האוויר במשך זמן כל כך קצר ובתא שטח מצומצם. אמנם חלקם, מעטים מהוותיקים שבהם, השתתפו במבצע דומה במלחמת לבנון השנייה, "משקל סגולי", הלילה שבו השמיד חיל האוויר בתוך 22 דקות את כל מערך טילי הפאג'ר ארוכי הטווח של חזבאללה, וחסך מתושבי המרכז את חוויית המלחמה. הלילה הזה שונה. למטוסים באוויר מצטרפים ביבשה מאות טנקים ונגמ"שים של חיל השריון, ההנדסה הקרבית וחטיבת גולני. התמרון הרב־ממדי הראשון בתולדות צה"ל יצא לדרך.

הלילה חשוך, ירח כמעט מלא כבר שקע מאחורי המטוסים, מספר שתיים הֵטיל, מספר שלוש הטיל, מספר ארבע הטיל - 16 טונות של חימוש מדויק בדרך לעומק "המטרו", המנהרות של חמאס. העיניים של שרון, הנווט של זאבי, נעוצות במסך וממתינות לזהות את הפגיעות של המבנה, בעת שזאבי ממשיך להוביל את רביעיית המטוסים מהטייסת שהוא מפקד עליה. הצפיפות האווירית קשה לתיאור, העיניים מתגנבות אל המסך שמצלם את המטרות, אלה שניות שכל טייס מבין בהן בצורה הטובה ביותר את העוצמה שהוא מחזיק בידיים, מבין את מחיר הטעות ומתפלל שהכול יעבוד כמו שתכנן. מבין את ההשפעה שיש לו על שדה הקרב ועל התוצאות בשטח. בצבעי שחור־לבן שכונה שלמה נהיית ענן שחור מבעד למסך. כמה שניות נוספות ואפשר לראות את הפגיעות. כל הפצצות פגעו במטרות, הבתים מסביב נשארו לעמוד. שרון פורץ את הקשר: "בקר איך שומע, 16 פגיעות מדויקות, מבנה קטלן חוזר לנחיתה".

עיתוי ומזל

ארבעה ימים קודם לכן התאספו כל הקצינים הבכירים של עוצבת הפלדה ליום עיון וסיור במערת המכפלה בחברון. מח"ט הנח"ל אל"ם שמיר השתרך משועמם וזועף אחרי מדריך הסיור. במשך השנים ביקר עשרות פעמים במערה. מבחינתו, לפתוח עוד שבוע עבודה עמוס ביום חינוך וגיבוש אוגדתי היה בזבוז זמן, בייחוד מאחר שבעוד חודש הוא אמור לסיים תפקיד. בתום הסיור התיישב ליד המאו"ג (מפקד האוגדה) תא"ל יוסי לארוחה חגיגית שאמורה הייתה לסיים את היום המתיש. במוחו חישב כמה זמן הוא צריך לשבת קודם שישלוף תירוץ שהכין מראש כדי לחזור לעבוד בחטיבה. בשעה 18:05 בדיוק התחיל רחש בקרב הקצינים המסובים לשולחן. חמאס הציבה אולטימטום למדינת ישראל, ומימשה אותו באמצעות מטח טילים על ירושלים בירת ישראל.

"הפעם הם חצו קו אדום", סינן מבין שיניו מפקד האוגדה.

"בסדר, יהיה עוד סבב, בדיוק כמו בפעמים הקודמות. חיל האוויר יתקוף ואנחנו ביבשה נסתפק בהגנה", ענה לו שמיר המח"ט.

מפקד האוגדה לא הגיב, ובמקום זאת קם ופנה לכל הקצינים שחדלו מאכילה והביטו בו בציפייה:

טוב רבותיי, כפי שכולכם הבנתם ממבזקי הפוש בסלולר, חמאס ירו כעת מטח טילים על ירושלים בתגובה להסלמה בימים האחרונים של הרמדאן בהר הבית ושיח' ג'ראח. להערכתי, אנחנו הולכים לסבב לחימה מול חמאס. אני מעריך שזה לא יהיה סבב רגיל. ירי טילים על בירת ישראל תוך כדי הצבת אולטימטום הוא אירוע שישראל לא תוכל לעבור עליו לסדר היום. לצערי, אני נאלץ לעזוב אתכם כרגע יחד עם מטה האוגדה בדרך לפיקוד הדרום כדי לקבל פקודות. לכולנו אני מציע להתכונן לתרחיש החמור מכול - מלחמה. תודה לכל מי שארגן את יום העיון וערב טוב.

"נראה לך שהפעם נגיב אחרת?" שאל שמיר את מפקד האוגדה ברדתם יחד במדרגות המובילות לעבר חניית הרכבים בכניסה למערה.

"התכוונתי לכל מילה שאמרתי למפקדים ליד השולחן. אולי לא מלחמה, אבל להבנתי, יש סיכוי שהפעם ייתנו לנו אישור לבצע את 'מכת ברק'. ואתה שמיר, יותר מכולם, מבין את המשמעות".

"ועם מי אתה הולך לבצע את 'מכת ברק'? כל האוגדה נמצאת בתעסוקה מבצעית. שוב יצרפו אליך את חטיבת גולני וחטיבה 7 מהאוגדה השנייה?"

"ככה זה, שמיר, עיתוי ומזל, כמו בדיוני שיבוצים, קובעים לפעמים אם תהיה או לא תהיה חלק מההיסטוריה".

שמיר התבונן בתסכול על רכבו של מפקד האוגדה מתרחק ממנו אל עבר מעלה הכביש המתפתל המוביל ליציאה מהעיר העתיקה של חברון. שנתיים ארוכות עבד לילות כימים על פיתוח אחת מהתוכניות הנועזות והתחבולניות בתולדות צה"ל, בהיותו קצין האג"ם של פיקוד הדרום. שנתיים בתפקידו מח"ט אימן את החטיבה ליום שבו יידרש לממש את התוכנית. ארבע שנים של עבודה קשה שיסתיימו בתהילה של אחרים.

איך מבצע נולד?

הנסיעה בחזרה לחטיבה עברה עליו במחשבות ובהרהורים, בעודו מאזין לדיווחים ברדיו. הוא נזכר איך התחיל הכול בסוף אוקטובר 2017. בפיקוד התנהלו דיונים קדחתניים בעקבות מידע מודיעיני וחשיפת מנהרה שחדרה לשטח ישראל. המנהרה נחפרה בידי הג'האד האסלאמי הפלסטיני מאזור ח'אן יונס מזרחה לעבר הגבול. צוות מומחים מיוחד שהוקם באוגדת עזה לאיתור מנהרות באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, חשף אותה. במשך שבועות ארוכים עקבו בפיקוד הדרום אחר חפירת המנהרה, התלבטו מתי ואיך להשמיד אותה. לבסוף, כדי להימנע מהסלמה ומסבב לחימה נוסף, החליט הרמטכ"ל כי השמדת המנהרה תתבצע בשטחנו, לאחר שהתברר כי החופרים חצו את קו הגבול סמוך לקיבוץ כיסופים.

ביום האחרון של אוקטובר פוצץ צה"ל את המנהרה בלי לפרט את שיטת הפעולה. תהיה לכך משמעות קריטית כעבור ארבע שנים. עיתוי התקיפה נקבע למועד ששהו בה רק החופרים, יודגש, מתוך כוונה להימנע מהרג רב שיביא להסלמה. מה שהתרחש מאותו רגע זרע את זרעי תוכנית "מכת ברק". במהלך פעולות החילוץ שביצעו הג'האד האסלאמי וחמאס, נהרגו מחבלים נוספים עקב נזקים משניים ובהם קריסות חלקים פגועים, פיצוץ מטעני חבלה שאוחסנו במנהרה ושאיפת גזים ואבק. ממסתור הפכה המנהרה למלכודת מוות.

שמיר נזכר איך כאשר שקע האבק, תרתי משמע, הבינו בפיקוד שהשמדת המנהרה היא יותר מאירוע מבצעי חד־פעמי, והפוטנציאל הטמון בשיטת הפעולה שנבחרה להשמדה הוא עצום. מי שהבין זאת יותר מכולם היה דני, המפקד באותה עת של עוצבת הפלדה. שנים ארוכות של עיסוק וניסיון מבצעי בלחימה בצבאות הטרור של חמאס וחזבאללה גרמו לו תסכול לא מועט. התוכניות המבצעיות של צה"ל נעדרו תחכום ותחבולה. כמו כל חניך בפו"ם (בית הספר של צה"ל לפיקוד ומטה) הוא למד את תורתם של הוגי הדעות המפורסמים, קרל פון קלאוזביץ וסון טסו. האחרון, מחברו של הספר אומנות המלחמה, מהמשפיעים ביותר על אסטרטגיה צבאית, הגדיר סדר עדיפות להשגת הכרעה צבאית: ״הטוב ביותר במלחמה הוא להכריע את האויב ללא כל קרב, שני בטיבו הוא סיכול האסטרטגיה של האויב, שלישי הוא לכרות בריתות נגדו, רביעי הוא להתעמת איתו בשדה הקרב, והגרוע ביותר הוא להטיל עליו מצור״.1 בספרו על המלחמה טען קלאוזביץ שכדי להכריע את האויב יש לרכז מאמץ למרכז הכובד שלו, מקור העוצמה הפיזית או המורלית של היריב, וכדי לתקוף את מרכז הכובד יש למצוא את נקודת התורפה של האויב, ודרכה לתקוף בכל הכוח.2

מאז מבצע "דין וחשבון" (1993) נגד חזבאללה בלבנון פועל צה"ל בניגוד לעקרונות של שני הוגי דעות אלה, ובניגוד לאתוס הצבאי שעוצב במלחמות ישראל. במלחמת ששת הימים ריכז צה"ל מאמץ בחזית הדרום לפי תפיסתו של קלאוזביץ, והכריע את המצרים בסיני כמעט ללא קרב בסיני לפי תורתו של סון טסו, לאחר השמדת חילות האוויר של ארצות ערב במכה מקדימה במבצע "מוקד". במלחמת יום הכיפורים זיהה אריק שרון, מפקד אוגדה 143, כנקודת תורפה את התפר הריק מכוחות בין הארמיות המצריות שכבשו את הגדה המזרחית של התעלה. צה"ל ניצל תורפה זו לריכוז מאמץ של כל פיקוד הדרום לחציית התעלה, כיתור ארמייה מהצבא המצרי ובפועל להכרעתו.3

בחושיו החדים הבין דני שבהשמדת המנהרה בעזה טמונים זרעי התוכנית המבצעית התחבולנית, זו שמחפשים קציני צה"ל יותר משלושה עשורים בהתמודדות עם צבאות הטרור. במשך שנים רבות התקשה צה"ל למצוא מענה לתפיסת צבאות הטרור, שקיזזה את כל יתרונות צה"ל - מודיעין מדויק, עוצמת אש מדויקת ותמרון יבשתי נייד וקטלני. נמצאה נקודת התורפה של חמאס שבאמצעותה אפשר יהיה לפגוע במרכז הכובד שלו. נמצאה תוכנית המלחמה שתכריע את חמאס ללא קרב כמעט ותסכל את האסטרטגיה שלו - תוכנית שתקזז את התפיסה שצבאות הטרור בחרו במטרה לצמצם את הפער מול צה"ל.

התוכנית התבססה על הגיון הפעולה של חמאס, שבכל פעולה קרקעית המתינו לוחמיו לכוחות צה"ל במנהרות שחפר מתחת לשטחים הבנויים ברצועת עזה - תשתית שחצתה לאורך ולרוחב את כל שטח הרצועה, וכונתה בצה"ל "המטרו". מוגנים מהמודיעין המדויק והאש הקטלנית של צה"ל מהאוויר, התכוננו מחבלי חמאס לתקוף את כוחות צה"ל שייכנסו לשטח הבנוי ולגבות מחיר יקר של חיי חיילים. הפיכת המנהרות ממקום מוגן לבית קברות ענק, כך חשבו, תשמוט מידי חמאס את הקלף החשוב ביותר בהגנה על עזה מפני כוחות צה"ל, והיא תיוותר ללא תשתיות הגנה או לוחמים.

הרעיון המבצעי של דני שילב בין יכולות אגף המודיעין, חיל האוויר וכוחות היבשה. השלב הראשון יהיה לגרום למחבלי חמאס להיכנס בהמוניהם למנהרות באמצעות תמרון של כוחות יבשתיים של צה"ל לתוך המרחב הבנוי של עזה. בשלב השני יתקוף חיל האוויר, בד בבד ובמדויק, כמה שיותר מנהרות שבהן יסתתרו גדודי חמאס, באמצעות יכולות אגף המודיעין שיַחְשפו את תוואי "המטרו" שלו. מסיבה זו לא פרסם צה"ל את שיטת פיצוץ המנהרה מהאוויר, והעדיף לשמור בסוד את היכולת המבצעית הזאת. נוח היה לו שלנוכח פיצוץ המנהרה בכיסופים בשטחנו, נטו בחמאס לחשוב שהיא פוצצה כמו בעבר בידי כוחות הנדסה קרקעיים.

הרעיון המבצעי התקבל בברכה בפיקוד הדרום, ושמיר, קצין האג"ם של הפיקוד, הוא שהסב אותו מרעיון לתוכנית מבצעית בשם "מרס טורקי", שמחברת בין המודיעין המדויק למטוסי חיל האוויר ולכוחות היבשה. יותר משלוש שנים נוספות נדרשו לאמ"ן כדי לחשוף את תוואי ה"מטרו", ולבצע נוהל קרב פרטני במפקדות של פד"ם, אמ"ן וחיל האוויר, עד שהתוכנית נעשתה בת־ביצוע. שותפי הסוד לתוכנית היו מעטים, ורוב המפקדים לא ידעו עליה דבר. מבחינת הטייסים הייתה זאת עוד פצצה שצריך להטיל, ולוחמי היבשה ראו בתוכנית פשיטה מוגבלת ליום פקודה.

"שומר החומות"

סא"ל זאבי כינס את כל הטייסת בחדר התדריכים בבסיס נבטים. לרגע הזה התכונן שנים רבות, ולקראת סיום התפקיד הנכסף ביותר בחיל האוויר, מפקד טייסת, הוא היה סבור שהיחידה שלו - האנשים, המטוסים, קבוצת הפיקוד והוא עצמו - מוכנים יותר מתמיד.

חדר התדריכים רעש וגעש מסיפוריהם של טייסי המילואים שחוו כמעט לינץ בציר הגישה לבסיס, בין צומת שוקת לערד. חבורת פורעים מהיישובים הבדואים הסמוכים חסמה את הציר בסלעים וניסתה לעשות בהם שפטים. למרבה המזל, אחד הטייסים היה חמוש, וירי שלו באוויר מנע אסון גדול. התחושה בקרב כולם הייתה של כאוס.

אחרי שהשקיט את כולם סקר זאבי את תמונת המצב הכללית של המערכה שהוכתרה בשם "שומר החומות", ואת תפקיד הטייסת במבצע. הטייסת כבר הייתה מלאה, וכל המטוסים השמישים היו חמושים. בשעה 22:00 מתחילים להמריא ולתקוף. לעבודה. קצת אחרי חצות, ובסיום גל ראשון של תקיפות, התכסה הבסיס בערפל וזאבי נאלץ לנחות בבסיס אחר. לא הפתיחה שרצה, אבל קולו השקט של סגנו בטלפון הרגיע אותו שהעניינים בשליטה. דלק, חימוש וממריאים שוב.

מח"ט גולני, אל"ם יובל, נכנס יחד עם המג"דים והמטה המצומצם שלו לחדר התדריכים של פד"ם. מח"ט 7 אל"ם איציק כבר ישב שם עם המג"דים שלו וכל מטה האוגדה, והם המתינו למאו"ג שיפתח בדברים.

אני מניח שאת תמונת המצב כולכם מכירים. מבצע "שומר החומות" התחיל הערב אחרי מטח טילים על ירושלים. אוגדת עזה עיבּתה את מערך ההגנה בד בבד עם גל תקיפות של חיל האוויר, שיצא לדרך לפני כשעה ב־22:00. האוגדה שלנו הופעלה לשטחי ריכוז כוחות כדי להתכונן לאופציית תמרון קרקעי בצפון הרצועה, לפי תוכנית "מכת ברק". עד היום הכרתם את התוכנית כפשיטה קרקעית מוגבלת על מרחב העיירה בית חאנון. הסוד שלא הייתם שותפים לו עד לרגע זה הוא הרעיון המבצעי השלם של התוכנית. האוגדה שלנו תתמרן לפאתי השטח הבנוי, כדי לגרום לשני גדודי חמאס שמגינים על העיירה להיכנס למנהרות התת־קרקעיות. בשלב זה תעצור האוגדה בעמדות אש כדי לאפשר ל־160 מטוסי חיל האוויר להשליך 450 פצצות לפיצוח בונקרים על תוואי המנהרות. ההערכה היא שמאות לוחמי חמאס ייקברו מתחת לאדמה. בית חאנון תיוותר ללא כוח מגן.

הקצינים בחדר התבוננו בהלם איש על רעהו כדי להבין מי ידע ומי הופתע. המאו"ג המשיך, מחייך לעצמו מ"הפצצה" שהטיל בחדר.

אני מתחיל את הקפ"ק [קבוצת פקודות] למבצע "דרום כחול". זה שם המבצע לתוכנית. כולכם מבינים שהפיכתכם לשותפי סוד מעידה, כי הפעם בניגוד למבצע "חגורה שחורה", מתכוונים להפעיל אותנו. האוגדה שלנו מהקרקע, יחד עם הטייסים מהאוויר ואנשי המודיעין מהמפקדות, יממשו את תפיסת הניצחון החדשה של צה"ל באמצעות תמרון רב־ממדי קטלני, שיביא להכרעת הכוח הצבאי של חמאס בצפון הרצועה. נעשה זאת באמצעות חטיבת גולני שתתקוף מצפון וחטיבה 7 שתתקוף ממזרח. שתי חטיבות החוד המאומנות ביותר בצה"ל עם כלי המלחמה הטובים ביותר שיש בעולם - נמ"ר [נגמ"ש מרכבה] ומרכבה סימן 4. יחד עם הנמר"ה [נגמ"ש מרכבה הנדסי] של כוחות ההנדסה והסיוע הארטילרי של התותחנים אין כוח בעולם שיכול לעצור אותנו.

עם סיום הקפ"ק הוביל מח"ט גולני את מפקדי הגדודים של הצק"ח (צוות קרב חטיבתי) שלו לאחד המשרדים הסמוכים. הוא נפרד בצער משני מג"דים שעברו לצק"ח 7, אבל שמח לקבל שני מג"דים מחטיבה 7 שהתאמנו עם החטיבה באימון האחרון. עם כל הגאווה הגולנצ'יקית, יובל המח"ט, כמו רבים אחרים, הפנים שלחימה בשדה הקרב היא לא עצרת חטיבה (מופע חטיבתי חגיגי בסיום אימון או פעילות מבצעית שבה משתתפים כל חיילי החטיבה להעצמת גאוות היחידה). הצק"ח חייב להיות משולב עם כל הכוחות של היבשה - חי"ר, שריון, הנדסה ותותחנים. לחבורה הצטרף מיקי, מפקד היחידה הרב־ממדית, ה"בייבי" החדש של הרמטכ"ל, שאנשיו התמחו בחשיפת האויב וסגירת מעגלי אש מהירים בין כוחות הקרקע לאוויר.

שמעתם את מפקד האוגדה. מחר ב־07:00 נתכנס לקפ"ק ראשון חטיבתי במשמר הנגב. עד אז תתמקדו בהורדת הכוחות דרומה, בגיוס אנשי המילואים למפקדות ובהקמת המפקדות עם כל מערכות השו"ב (שליטה ובקרה). אנחנו צריכים להיות ערוכים לביצוע תוך 36 שעות, כלומר פעולה בשלישי בלילה. אז לילה טוב ותספיקו גם קצת לישון, כי לא יהיה הרבה מזה בימים הבאים.

ב־24 השעות הראשונות הכול נראה לזאבי מוכר. ״עופרת״, ״עמוד״, ״צוק״, ״חגורה״, המשפחה מפונה מהשיכון, שוב חוזר הניגון. ביום השני למבצע קיבל טלפון ממטה חיל האוויר. מעבר לקו חבר ושכן, אבל עזה זה לא העסק שלו. הוא נשמע רציני.

"תתכונן למבצע עם השלכות אסטרטגיות בגזרה אחרת. זה מבצע במורכבות שבדרך כלל מתכוננים אליו לפחות שבוע".

"מתי אתה צריך אותי מוכן?"

"מחר בלילה. תתחיל לעבוד, נדבר בעוד שעה ותיתן לי תכנון ראשוני".

לפקד על יחידה מבצעית בלחימה זאת זכות שמעטים זוכים לה. להוביל מבצע כמו זה שקיבל עכשיו בטלפון זאת פסגת השאיפות של כל לוחם אוויר. הוא הרשה לעצמו לחייך לכמה שניות, ומייד התחיל לחשוב ולתכנן את היומיים הבאים. הוא תפס את עודד, סגנו הקודם, ואת המוביל הבכיר ביותר שנמצא בטייסת. "אתם ממונים על עזה. אני לוקח אנשים, מטוסים וחימוש למשהו אחר. אל תשכחו את החבר'ה בצפון, הם טסים בלי הפסקה, שִלְחו להם חילוף, בהצלחה".

בבסיס משמר הנגב השומר העומד בשער לא היה רגיל למהומה שהחלה עוד בלילה. מבסיס מנומנם של מרכז תובלה וכמה יחידות מילואים נהיה המקום לבסיס שוקק חיים. מאות חיילים עליזים ושמחים מחטיבת גולני החלו לפקוד את המקום, רכבים נכנסו ויצאו, מדי פעם פילחה אזעקה את האוויר, אבל נראה שזה לא הטריד איש.

בהאנגרים הגדולים של הימ"ח (יחידת מחסני החירום) התחילו להצטופף הלוחמים עם ציוד לחימה רב. אחרי שהטיוליות פרקו את הלוחמים, פרקו המשאיות את ציוד הלחימה הרב, התחמושת והמזון. החיילים והמפקדים הצעירים שָׂשׂים אֱלֵי קרב. לעומתם בחדר התדריכים החטיבתי מפקדי הפלוגות והגדודים שהמתינו לכניסתו של המח"ט היו קצת יותר סקפטיים. הם היו כבר בסרט הזה ב"גן סגור" וב"חגורה שחורה" - סבבי הלחימה הקודמים בעזה. בדומה לסבב הנוכחי, הם הוקפצו ולבסוף נשארו על הגדר מתוסכלים כי שוב הטילו את המשימה רק על חילות האוויר והים. מכל היושבים בחדר רק המג"דים היו עם ניסיון קרבי ממבצע "צוק איתן". הסיפורים על הלחימה בשג'אעיה סופרו כבר מהיום שהתגייסו לגולני. נמאס להם ממורשות קרב - הם רצו מורשת משלהם.

יובל המח"ט נכנס לחדר, על פניו סימנים של חוסר שעות שינה. הוא הלוחם המנוסה ביותר בחדר. מפקד מחלקה ב"חומת מגן", מפקד פלוגה במלחמת לבנון השנייה, מג"ד ב"צוק איתן". המפקדים בחטיבה העריכו והעריצו אותו. יודעים שיש על מי לסמוך. גם הוא סמך עליהם. איך לא? הוא אימן והכין אותם במשך שנה תמימה לרגע הזה. אבל יובל היה מוטרד. הוא ידע שמלבד למג"דים, לשאר המפקדים בחטיבה אין ניסיון מבצעי. לא תהיה להם הזדמנות שנייה להוכיח את יכולתם, ואם ייכשלו, מלבד המשמעות הביטחונית של הדבר, כל מבקרי כוחות היבשה יֵצאו שוב מהחורים רק כדי לומר ״אמרנו לכם״. עם המסר הזה בדיוק הוא התכוון לפתוח את הקפ"ק.

לא הרחק משם בבסיס חיל האוויר, לאחר לילה נוסף ללא שינה, הוציאו את זאבי מאימון סימולטור באמצע מודל לפני פעולה ופקדו עליו: ״תתקשר לטייסת דחוף״. הפחד הגדול ביותר של כל מפקד הוא שיקרה משהו רע לאחד מאנשיו. רגע לפני שהרים את שפופרת הטלפון לקח נשימה עמוקה, והריץ בראש את סדר הפעולות כמפקד במקרה של אסון. "הצוות בצפון הפיל כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) נֶפֶץ שהיה בדרכו לאסדת הגז".

זאבי חשב לעצמו על ההפלה האחרונה של הטייסת, לפני עשרות שנים, והוציא מפיו אוויר של הקלה. קצב האירועים לא הגיוני, משהו טוב מדי מכדי להיות אמיתי. לפני שניתק אמר לאביב הקמב"צ: ״אני רוצה לדבר עם הצוות ברגע שהם נוחתים״.

הידיעה שכרגע לא יהיה מי שיחליף אותם והם צריכים לצאת לעוד פטרול, מחייבת לפחות לברך אותם, ולוודא שהם חדים ומרוכזים למטס נוסף. עם סיום אימון הסימולטור הכריעה העייפות את זאבי, והוא תכנן לפרוש לישון לכמה שעות כדי להגיע רענן לתדריך המבצע בצהריים. זמן קצר לאחר שנרדם העיר אותו אביב. ״קום, שינוי בתוכניות״. בין מציאות לחלום שמע את אביב מוסיף:

"יש דחייה במבצע, הולכים על משהו גדול בעזה".

"כמה מטוסים?"

"כל המטוסים, חימוש מלא, אבל ממש מלא. עודד מוביל את צוות התכנון, אתה ושרון תובילו את הערכה. תחזור לישון, נעיר אותך לתדריך".

מאז בית הילדים בקיבוץ לא הצליח זאבי לישון בצהריים. עם קצב האירועים והאדרנלין שזורם לו בגוף, הבין שזה לא יקרה גם היום.

בדרך לשטח הכינוס החטיבתי של כלי הרק"ם מצפון לרצועת עזה קיבל יובל שיחת טלפון מהרל"שית של המאו"ג: "תגיע לפיקוד עד 12:00, מפקד הפיקוד והרמטכ"ל רוצים את כל המח"טים של האוגדה לשיחה והערכת מצב".

הוא ממש לא אהב את השינוי בלו"ז, אבל ידע שאין מה להתווכח. הוא יחזור לשטחי הכינוס בשלב מאוחר יותר, ובינתיים יסמוך על אלעד הסמח"ט, שהיה גם סגנו ב"צוק איתן". אלעד לא אהב את היותו מספר שתיים, אבל יובל לא היה יכול לאחל לעצמו סגן שישלים אותו טוב יותר. יחד עם המטה הלוגיסטי של החטיבה והסמג"דים נבנתה המעטפת שנועדה לתמוך את הכנסת החטיבה לשטח הלחימה ולחציית המכשול, ולאחר מכן המעטפת הלוגיסטית שתתמוך במאמצי החטיבה בשטח האויב. השילוב של הדיונות של מישור החוף הדרומי יחד עם תא שטח צר ומצומצם, כמעט ללא צירי אורך המובילים לעזה וצירי רוחב להעתקת כוחות, היה אתגר מורכב ללחימת חטיבה. תכנון לקוי וחסר בשלב הכניסה ללחימה משטחי כינוס דרך מעבר המכשול בגדר להיערכות להתקפה יכול להוביל לסתימת הצירים, לחוסר יכולת לחצות את המכשול ולאי־ביצוע המשימה.

לחוסר יכולת לתמוך את הכוחות בלחימה בפינוי הפצועים, תספוק מזון, דלק, תחמושת וחלפים, תהיה השפעה מכרעת דומה. בדומה למאמץ של המח"ט, גם בעניין הזה הסתמכו המפקדים על תהליך הכנות ארוך שנמשך כשנה באישורי תוכניות ובאימונים. עם זאת, בתחום הזה אי אפשר לעשות קיצורי דרך כמו בלימוד המשימה. כאן קובעת הפיזיקה של החיים. הנעת הנמ"רים והטנקים על גבי מובילים, תדלוק כלים, הכנת האמל"ח והתחמושת, פריסת מפקדות ומערכות תקשוב מורכבות, טעינת המחשבים בחומרים המודיעיניים והתוכניות המבצעיות - כל אלה גוזלים זמן רב של הכנות. יובל היה מוטרד מקצב ההכנות המורכב, ורצה לבדוק מקרוב את המוכנות של כלי הרק"ם והמפקדות, ביודעו שהם צוואר הבקבוק הממשי להצלחת המבצע ומוכנות החטיבה לתמרון בעוד 30 שעות בלבד.

ביום חמישי אחר הצהריים נערך תדריך מפקדי טייסות למבצע עם מפקדים בכירים במטה: "יוצאים ל'מכת ברק', אלא שמעכשיו שם המבצע הוא 'דרום כחול'. אתם מכירים את התכנון והמשמעויות, סדרי העדיפויות ברורים. מבצעים את המשימה, נמנעים מטעויות גדולות, נדרשות משמעת טקטית גבוהה וחדות מכל אחד ואחת בשרשרת".

בסבב התייחסויות מהיר העלה זאבי את צוואר הבקבוק המרכזי, לדעתו - תזמון העברת המטרות לטייסות, מאחר שמדובר בכמות עצומה של חימוש. תכנון התקיפה מורכב מאוד לכל חימוש. בזכות המודיעין הטייסים יודעים איך להכניס כל חימוש שיפגע בצורה האפקטיבית ביותר במטרות התת־קרקע. אם לא יקבלו את המטרות בזמן - הדבר עלול להביא לאי־עמידה בהישג הנדרש בתקיפה, או חלילה לפצצה שתגיע למקום שלא תוכננה. "בשש בערב המטרות אצלכם, זה נותן לכם ארבע שעות לפני היציאה למטוסים, בהצלחה".

45 דקות לירידה למטוסים, הטייסת אחרי תדריך, המטוסים שעד לפני כמה שעות היו מוכנים עם חימוש שונה לגמרי ולכיוון אחר לגמרי, כבר מוכנים ל"דרום כחול". הצוותים מתודרכים. אחרי שהתעדכנו בשיטה, במקרים ובתגובות בצורה מעמיקה כולם מבינים היטב שאי אפשר לנחות במשקל הזה, חמושים בפצצות, לכן חייבים לתקוף.

החשש הגדול מתאמֵת - המטרות לא מגיעות. זאבי מתקשר למפקד תא השליטה של חיל האוויר בבור בקריה וממליץ לדחות. לתדהמתו, הוא לא מכיר נסיבות שבהן לא הגיעו המטרות. זאבי מנסה להסביר מה קורה אצלו בשדה ומהי המשמעות, ונענה בהבטחה לבדוק. לאחר מכן הוא מתקשר לקצין התקיפה המתכנן, והקצין טוען שקיבל את המטרות באיחור של שלוש שעות מהאוגדה, מבטיח שמסיימים מייד תכנון ושולחים מטרות. עוד כמה דקות חולפות, והמטרות מתחילות להגיע. מראש הוכנו בטייסת צוותי תכנון מטרות כפולים, תוך דאגה שהחבר'ה הפיזיקאים יבצעו "עין שנייה" לכל התכנונים. זאבי מבחין בלחץ גבוה אצל כל המתכננים. המטרות ירדו בצורה שלא מאפשרת ביצוע על פי השיטה המתוכננת - חלקן רחוקות מדי זו מזו, חלקן בנתוני הטלה שונים ועוד בעיות. במבצע הזה צריך להטיל את כל החימושים בלחיצת "פיקל" (הכפתור האדום בראש הסטיק שלחיצתו מפעילה את מערכת שיגור החימוש של המטוס) אחת, מאחר שהצפיפות של 160 מטוסים בשמיים לא מאפשרת להיכנס לתקיפה חוזרת.

"דרום כחול"

שקיעה ממערב בחוף זיקים השכיחה לרגע מיובל שלמעלה מאלפיים לוחמים ב־300 כלי רק"ם ממתינים למילת הקוד "אֵין" שתזניק אותם לגדר הגבול. לילה ארוך עמד לפניו עם מילות קוד סמליות משירו של אהוד מנור - אֵין, לי (פתיחת המעברים), ארץ (חציית גדר), אחרת (קו עמדות ראשון), גם (קו עמדות שני) אם (תקיפת חיל אוויר) אדמתי (חזרה לשטח ישראל) בוערת (סיום).

הספק עדיין ניקר בו, אף שכל האוגדה כבר הייתה ערוכה לחצייה ותמרון קרקעי ראשון מאז "צוק איתן". הוא היה דרוך אבל רגוע, אחרי שהחטיבה קיבלה יומיים נוספים של הכנות עם דחיית המבצע מיום שלישי לחמישי. דבריו של הרמטכ"ל במפגש השני שערך איתם השבוע, הפעם עם המג"דים, עדיין הדהדו באוזניו:

צה"ל וכל החברה הישראלית נושאים אליכם הלילה עיניים. אתם לא יוצאים לתמרון רגיל, אתם יוצאים לתמרון שהוא ראשון מסוגו בעולם, תמרון רב־ממדי שמשלב את היכולות המתקדמות של צה"ל באוויר, בים, ביבשה, בתווך הקיברנטי ומתחת לאדמה. מטרת פעולת כוחות היבשה היא אחת: לגרום לגדודים של חמאס להיכנס למנהרות "המטרו" שיהפכו בזכות מטוסי חיל האוויר ממקום בטוח למלכודת מוות. בזכות המודיעין המדויק והקישוריות ברשת בין כל מערכות התקשוב יש לנו יכולת להוציא לפועל את המבצע. עכשיו מגיע החלק שלכם. גם בממד האווירי וגם ביבשתי יש סיכון רב. מאות כלי טיס ורק"ם יימצאו בשטח קטן וצפוף. ללא הקפדה על ביצוע מדויק כל מפקד כלי יכול לגרום לאסון ולכישלון בביצוע המשימה.

גם לטייסים וגם למפקדי היבשה אני אומר בבירור - להימנע ממעשי גבורה מיותרים שעלולים להביא לנפגעים. אני מעדיף לנצח הלילה 0:4 ולא 1:10. שלא ייפול לנו שום מטוס או שנמ"ר לא ייקלע למארב מיותר שיביא לחטיפת חיילים. אתם לא יוצאים הלילה לכבוש את עזה, אתם יוצאים להכות את הכוח הצבאי של חמאס באופן תנ"כי ומתוחכם.

בתדריך המפקד לקרב שערך בלילה שעבר לכל החטיבה, נתן יובל את אותם הדגשים לחייליו. הוא הכיר את הדי־אן־איי של גולני מכמה קרבות. היה בטוח שגם לבני הדור הזה יש אומץ ודחף להסתער כשיידרשו לכך, ודווקא בגלל זה היה מודאג. זה תמרון שונה לגמרי, והוא רצה שיבינו זאת עד אחרון חייליו. לפתע ניער אותו הקַשר שלו ממחשבותיו. "מפקד האוגדה בפקודות עבור". יובל הצמיד את מכשיר הקשר לאוזנו הימנית, ודקה לאחר מכן עלה ברשת החטיבתית מול המג"דים. "תחנות קלע כאן קודקוד קבלו 'אין'. חוזר שנית, 'אין'. שיהיה לכולנו בהצלחה".

"תדחה את שעת השי"ן", דרש זאבי, הפעם בצורה תקיפה יותר, ממפקד התא במפקדת חיל האוויר. "מאחורינו", ענה לו מפקד התא. "המבצע על הקרקע התחיל, צאו לטוס".

בשונה מכל מקום אחר ובשונה ממה שגדלו עליו, בעזה לא מסתכנים ולא מזרזים תהליכים בגלל מחיר הטעות, אלא אם כן מדובר על כוח במצוקה או אירוע משברי אחר. זאבי ניתק את השיחה והבין שמכאן התפקיד שלו הוא רק להרגיע את כולם, כל הזמן. הוא פקד על כל הצוותים לצאת למטוסים עם המטרות והנתונים שנקבעו. "יש לנו חצי שעה עד המראה, ובערך רבע שעה מהמראה ועד תקיפה. צוותי התכנון יעדכנו אותנו לפני תקיפה על שינויים".

לפני המראה, רחוקים מסיום הטיפול בנתוני הפצצות, ניסה זאבי להרגיע ולסדר את העניינים. "עִזבו הכול, עכשיו מתרכזים בהמראה כבדה ומסוכנת. באוויר, טייסים מתעסקים אך ורק באיך לא להתנגש באיש ולשמור על החימוש והמטוס. נווטים מתעסקים בנתוני התקיפה מול צוותי התכנון על הקרקע. בפנייה מזרחה, שלוש דקות לתקיפה, מיישרים קו עם שינויים, ומשם אך ורק ריכוז בתקיפה".

הדממה המעיקה לאורך הגבול התחלפה באחת ברעש אדיר של ירי טנקים משטחים שולטים בגדר לעבר יעדים בפאתי העיירה בית חאנון. מטחי ארטילריה ומרגמות ותקיפות של חיל האוויר וחיל הים על מטרות חמאס שסומנו מראש על ידי החטיבה. מלחמה!

דקות לאחר שהחלה ההרעשה נעו נחילי הגדודים של החטיבה לעבר הגדר בשני מאמצים: מערבי ומזרחי. האתגר הגדול של המח"ט והסמח"ט היה לתאם בין הכוחות ומאמץ האש ובין הכוחות החוצים את המעברים בגדר. האיום לא נשקף רק מהאויב שהמתין חמוש לכוחות בעמדותיו, אלא גם מהעדר תיאום בין כוחותינו. לשם כך כללה תוכנית האש קווי תיאום עם מילות קוד ועיתויים ברורים לחצייה והתקדמות לכל כוח, והקצאת צירים ומעברים נפרדים לכוחות הרבים.

הלילה חשוך כמעט לחלוטין, ומהמקום שבו התמקם בגדר הבחין אלעד הסמח"ט בטורי הנמ"רים והטנקים שחצו את הגדר ממזרח וממערב לו בחסות האש הקטלנית והמדויקת שהפעילה מפקדת החטיבה מהאוויר, מהים ומהיבשה. קונצרט עם שני מנצחים - המח"ט על הפעלת האש, והסמח"ט על חציית המכשול. הכול מוכן לשלב המכריע של התוכנית - חציית הגדר והתייצבות בשטחים השולטים בפאתי השטח הבנוי.

המתח במפקדת הפיקוד עצום. מעל ראשו של רס"ן ר' מיחידה 8200 עמדו מפקדים בכירים רבים שהמתינו למוצא פיו. האם בלעו בחמאס את הפיתיון והכניסו את הגדודים בבית חאנון ל"מטרו"? בשטח חצו את הגבול מאות טנקים ונגמ"שים, ונמצאו במגע עם בית חאנון. 160 מטוסים חמושים חגו באוויר מעל הים, ממתינים לאישור אחרון לתקיפה.

ר' הסתובב לעבר מפקד הפיקוד: "על פי כל האינדיקציות, מערך ההגנה של החטיבה הצפונית של עזה נמצא בעמדות קרב מתחת לקרקע". מנחם, קצין האג"ם של הפיקוד, היה צריך רק מבט אחד מהאלוף כדי להבין. "יש אישור", פלט לעבר מפקד תא התקיפה של חיל האוויר.

בתוך נמ"ר הפיקוד הבחין יובל במסך הקטן שהעביר לו תמונה עילית על פריסת כוחות החטיבה. לאורך הצד הדרומי של הגדר נפרסו עשרות כלי רק"ם בעמדות אש וירו על מטרות במרחב בית חאנון. הדחפורים של גדודי ההנדסה לא בזבזו זמן ובנו להם מחסות באמצעות סוללות עפר. על פי התוכנית, הכוחות הראשונים ייצרו מגע קרוב יותר עם השטח הבנוי, נזהרים לא להישאב לתוכו בידיעה מה יקרה במקום בעוד כמה דקות. קמ"ן החטיבה עדכן אותו שבצד השני אכלו את הפיתיון. גדוד חמאס שערוך מולם נמצא כולו מתחת לאדמה בעמדות, מוכן לגבות מחיר בהתאם לתוכנית ההגנה שבנה. לפתע טרטרה רשת הקשר ללא הפסקה. מטח טילים נגד טנקים מסוג קורנט1 פגע בנמ"ר ובטנק של גדוד 13. הגדוד נמצא תחת מטח של פצצות מרגמה, ותמונת המצב לא ברורה. מגדוד 77 עלו בו בזמן אותות מצוקה. טנק של הגדוד עלה על מטען, ולא ברור מה מצבו.

יובל השתיק את ההמולה שהתפתחה בחפ"ק. "להירגע כולם, זאת מלחמה וככה היא נראית. עכשיו בואו נגבש תמונת מצב, אבל נעשה הכול ברוגע". הוא לא נדרש להנחות את קציני המטה המבצעי במפקדת החטיבה הקדמית למצוא פתרון לאתגרי האויב. ריבוי האימונים בנו לחטיבה מכונת מלחמה משוכללת היודעת לעבוד עם יחידות ההיי־טק של צה"ל, לאתר ולהשמיד מיידית כל איום. חוט המחשבה של יובל נקטע באחת על ידי הרמ"ט שלו שפיקד על המפקדה הקדמית. "איתרנו כרגע את חוליית הנ"ט, והמידע מוזרם לכל הכוחות כולל לחיל האוויר. הראשונים שיכולים יתקפו". אחד המג"דים של חטיבה 7 עלה אף הוא בקשר: "הטנקים שלי מזהים את החוליה עם הסנסורים המיוחדים שלהם".

יובל נדהם מהמהירות של זרימת המידע המודיעיני המדויק ויכולת סגירת המעגל של הכוחות, אף שאי אפשר לזהות אויב בעין. הטכנולוגיה המתקדמת והקישורית של צה"ל עשתה את העבודה. לא חלפה דקה והדיווח על השמדת חוליית הנ"ט עבר בקשר. לעצמו חשב: "זהו, אנחנו עשינו את החלק שלנו, עכשיו התור של חיל האוויר לעשות את שלהם".

פונים מזרחה, התמונה במפה הטקטית בלתי נתפסת, כמות מטוסי הקרב, הסדר, הדיוק, כולם בנתיב ובגובה, בעוד זמן קצר עוצמה אדירה עומדת להשמיד את הקלף החזק של האויב. שרון הנווט עדכן את זאבי שהכול מוכן אצל כל המטוסים במבנה. מבצעים פעולות ובדיקות אחרונות, פותחים מבער ומטפסים לגובה התקיפה. 56 שניות של שתיקה מתוחה בתא הסתיימו בפגיעות מדויקות של הפצצות במטרה. כל המטוסים חזרו בשלום לטייסת לאחר ביצוע המשימה. זאבי קיווה שגם החבר'ה למטה יצליחו לחזור בשלום לבסיסם.

אולטימטום

בשעה 11:00 יצא אחרון הכוחות של גולני משטח הרצועה. לאחר התקיפה של חיל האוויר, שמלבד הקרסה של המנהרות הפסיקה לחלוטין את כל ניסיונות חמאס לפגוע בכוחותינו, עסקו כוחות החטיבה בחילוץ כלי הרק"ם שנפגעו ובפינוי הנפגעים. המיגון הייחודי של הנמ"רים והמרכבות לצד מערכת "מעיל רוח" הוכיחו את עצמם. רק טיל אחד הצליח לפגוע בנמ"ר של גדוד 13, ולכוח היו שבעה פצועים. לכוח בטנק שעלה על מטען רב־עוצמה היה פחות מזל, ושני לוחמים נהרגו.

בפאתי שדרות, על גבעה שצופה לבית חאנון, כינס הרמטכ"ל מסיבת עיתונאים. ״נאום הכלניות״ של רמטכ"ל "צוק איתן" בני גנץ היה באוויר, והסקרנות לתוכן דבריו הייתה רבה. משעות הבוקר המוקדמות רצו בכל הארץ השמועות על השמדת ה"מטרו" של חמאס, וקבירתם של מאות מחבלים מתחת לאדמה. היו שנסחפו ואף השוו את הרמטכ"ל ליהושע בן נון של העת החדשה.

כשעה לפני כניסת השבת פתח הרמטכ"ל בדבריו:

אמש הוציא צה"ל לפועל את מבצע "דרום כחול" שעליו עבדנו יותר מארבע שנים. באמצעות תמרון רב־ממדי וקטלני, שלו היו שותפים פיקוד הדרום, כוחות היבשה, חיל האוויר, אגף המודיעין והתקשוב, הושמד מערך ההגנה התת־קרקעי של חמאס בצפון הרצועה, עם למעלה מ־500 מחבלי חמאס וג'האד אסלאמי בתוכו. צה"ל סיים את המבצע בהצלחה, ולצערנו יש לנו תשעה נפגעים, שניים מתוכם חללים. מכאן אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחות השכולות, ולאחל החלמה מהירה לפצועים. שילמנו הלילה מחיר כבד, אבל עשינו זאת כדי לממש את ייעודו של צבא ההגנה לישראל - להגן על אזרחי ישראל מפני אויב ברברי וחסר רחמים שיורה מטחים על אוכלוסייה אזרחית כשבוע.

מכאן אני רוצה להעביר מסר לחמאס ולתושבי עזה. הלילה הרגשתם את נחת זרועו של צה"ל. תוכנית הפעולה שלכם נכשלה. השקעתם מיליארדים בבטון בתת־קרקע במקום ברווחת האזרחים שלכם, ובן־רגע הכול ירד לטמיון. לא רחוק מכאן, במרחב נוסף מול עזה, מתכוננת אוגדה נוספת של צה"ל להיכנס לרצועה מלוּוה בעוצמה של חיל האוויר והמודיעין המדויק של אמ"ן. אם לא תיפסק מייד האש לעבר ישראל, יהיה גורלם של מאות מבני עזה הלוחמים בגדודי חמאס דומה לגורלם של גדודי בית חאנון - להיקבר חיים מתחת לאדמה.

מבצע "שומר החומות" שהתחיל באולטימטום של חמאס, הסתיים באולטימטום של הרמטכ"ל הישראלי. הדילמה שעמדה כעת בפני חמאס הייתה בלתי אפשרית. אם לא יפסיקו את הירי, וצה"ל יכניס אוגדה נוספת בשיטת הפעולה של "מכת ברק", האם יסכימו לוחמיו להיכנס למלכודת מוות ידועה מראש? ואם לא ייכנסו, כיצד יילחמו בצה"ל ללא המרכיב המובהק ביותר שלהם - המנהרות התת־קרקעיות?

בעוצבת 'געש' היו הכוחות מוכנים לכל תרחיש. אחרי ההצלחה של גולני וחטיבה 7, גם גבעתי וחטיבה השריון 401 רצו להצטרף לחגיגה. במרחב הנגב המערבי נערכו לחדירה עמוקה יותר אל עבר בית החולים ״שיפא״. שם מתחת לקרקע ערוכים כל בכירי חמאס. ממסיבת העיתונאים נסע הרמטכ"ל לסקור את מוכנות עוצבת געש בליווי המצלמות והכתבים הצבאיים. המסר לעזה היה ברור. שנתיים לאחר כניסתו לתפקיד וכתיבת תפיסת הניצחון, שהגדירה בתוכנית "תנופה" כיצד ייראה צה"ל במלחמה הבאה, השיג הרמטכ"ל את מטרתו. בניגוד לצבאות אחרים שקפאו על שמריהם, צה"ל הצליח להשתנות ולהתאים את כוחותיו לאתגרי שדה הקרב העתידי, בשעה שהוא נמנע מתסמונת הפרש הפולני ומשיג ניצחון.

1 טסו, ס', "חכמת המלחמה", מערכות, 1994.

2 לאונרד, ר"א, "על המלחמה: מדריך קצר לקלאוזביץ", מערכות, 1977.

3 אף שמתקיים עד היום ויכוח בנוגע להכרעה במלחמת יום הכיפורים בזירה הדרומית, באקדמיות הצבאיות בעולם רואים במהלך זה הכרעה צבאית.

1 טיל נ"ט רוסי לטווח ארוך.