צבעונים שחורים

אמסטרדם, נובמבר 1940, חג סינטרקלאס

החג האהוב עליי ביותר הוא סינטרקלאס - קדוש נוצרי שהוא פטרון הילדים. החג הזה הקסים ושימח אותנו כיוון שזהו חג המתנות. בשנה ההיא שמחנו באופן מיוחד, משום שהחורף הקדים לבוא ואווירת סינטרקלאס הפיגה את הבדידות ואת הקדרות של החורף הקשה בארץ השפלה.

במשך שלושה שבועות, מאמצע נובמבר עד חמישה בדצמבר, התעוררה לחיים העיר אמסטרדם הרדומה והקפואה. הרחובות ומרכזי הקניות הפכו באחת ליריד שבו מכרו מתנות ודברי מתיקה. בכל מקום נפתחו דוכנים למכירת קישוטים, מתנות והפתעות לחג. בתי העסק והחנויות קושטו בסרטים זוהרים ובדמויות מקרטון ומפלסטיק של הקדוש הזה. בחנויות הגדולות העמידו דוכנים מיוחדים שמכרו עוגות לחג, מרציפן בכל הצבעים וגם “אותיות של שוקולד”. מוכרות לבושות במדים מכל גווני הקשת הציעו טעימות של יינות, ליקרים, עוגיות ונקניקים. העיר האפורה שינתה את פניה, הרחובות האפלוליים והמדכאים שינו את צורתם. סרטים זוהרים עיטרו את השדרות, עצים נעטפו בחוטי חשמל שהאירו בנורות זוהרות רבות, עצי חג המולד נצנצו באורות צבעוניים ותיבות הנגינה, ה“דרייאורכל”, ניגנו במלוא עוצמתן ברחובות המרכזיים. צעירים צבעו את פניהם בפחם שחור וחבשו מצנפות מוזרות, אחרים התחפשו לניקולס הקדוש, לבשו ברדסים לבנים וחבשו מצנפות אדומות, ובישרו את בוא החג. בכיכר הדאם, ברחבה של ארמון המלכה, הוצב בטרם עת עץ אשוח ענקי, ויש שטענו שזהו עץ חג המולד הגדול ביותר ברחבי הממלכה. ככה באמצע נובמבר, כמו שעון מכוון ומדויק היטב, התעוררה העיר הרדומה והאפורה מקדרותה, לבשה חג, ואנחנו הילדים מצאנו שעות מתוקות, שמחות ועליצות.

לפי מסורת ארוכת שנים, סינטרקלאס אמור להגיע לנמל אמסטרדם בשעה עשר בבוקר. כמו רוב הילדים, שאול אחי ואני המתנו עם הורינו בחוסר סבלנות, במקום הקבוע בנמל באמסטרדם, במזח המרכזי. זאטוטים איבדו את סבלנותם ובכו מהתרגשות. חיכינו שספינתו של הקדוש, שהגיעה מספרד הרחוקה, תעגון ברציף המיוחד, וסוף סוף נזכה לראות את דמותו. בשעה היעודה שמענו את צפירות הספינה, וכשהתקרבה לנמל ראינו את המפרשים המקושטים. אווירה מחשמלת אפפה את הקהל שהמתין. הספינה המקושטת נכנסה לנמל בצפירות רמות. סינטרקלאס נופף לעברנו, וסוורטפיטס, עוזריו השחורים, נאחזו כלוליינים על החבלים של המפרש. התקבצנו עם אלפי ילדים והורים ונופפנו לעבר הספינה. ברגע שהפמליה הפלאית ירדה לחוף והחלה לצעוד לעבר הכרכרה המהודרת שהמתינה לה, צרחו כל הילדים ללא יוצאים מהכלל צרחו וקראו בשם של הקדוש. סינטרקלאס היה לבוש במכנסיים

לבנים ובמעיל אדום, ולראשו מצנפת אדומה. הוא לחץ ידיים, חיבק ילדים וחילק עשרות מתנות. הילדים בכו מהתרגשות, וציפו לזכות בליטוף או בלחיצת יד מהקדוש הכול יכול.

מרגע הגעת הקדוש עושה הנפלאות ועד חמישה בדצמבר שינתה העיר את פניה. גם אנחנו קנינו ביריד הענקי עשרות מתנות לבני המשפחה, לקראת החג ב־5 בדצמבר. אנחנו היהודים לא יכולנו להתעלם מהחג המרשים הזה, ולכן שילבנו את חנוכה בסיטרקלאס, וקראנו לחג שלנו חנוקלאס. האמת חייבת להיאמר.

בחודשים שלפני החג שרר מתח רב, ולא בגלל מזג האוויר כי אם בגלל הפחד ממלחמה. כחמישה חודשים קודם לכן כבש היטלר את פולין, ולדעת הפרשנים זו הייתה רק התחלה של מלחמה שהתקרבה לעברנו. כל התושבים היו מבוהלים מהאפשרות שהמשבר יתרחב. חברי פרלמנט מכל הזרמים הרגיעו את התושבים בטענה שהולנד היא מדינה ניטרלית, ולפיכך המלחמה תדלג על ארץ השפלה. אחרים טענו שלגרמניה ולהולנד אין שום סכסוך גבול שיכול לגרום להתנגשות בין שתי המדינות. אנשי הצבא היו אופטימיים, וטענו שאין חשש שתפרוץ מלחמה. אם אכן היא תפרוץ, הצבא המפואר שלנו ידע לעצור את האויב בשעת הצורך. למרות דעות אלה, דבריו של הפיהרר הגרמני הבהילו את הוריי, ואפילו אותנו, הילדים. קולו הצרחני שבקע ממכשירי הרדיו שכנע אותנו שהמלחמה מתקרבת אלינו. התושבים החלו באגירת מזון.

חודשיים לאחר גל הקור העז שפקד את כל מערב אירופה השתנה מזג האוויר, וכמו שעון אלוהי עם מנגנון מכוון היטב, פינה הקור הנוראי את מקומו ליום אביבי. חמימות רכה ונעימה עטפה את האנשים המסוגרים. העצים העבותים שהיו בשלכת ארוכה התכסו בעלווה ירוקה ובוהקת. השמש הנעימה פילחה אשנב קטן בין העננים, ובקרניים מלטפות חיממה את השכונה והאירה לנו פנים. להקות של סיסים חלפו בקולות צהלה מעל צמרות העצים. תיבות נגינה השמיעו מוזיקה בכל פינה, ונדיבי לב תרמו לנגנים בעין יפה.

חזרנו הביתה, וכבר בכניסה הבחנתי בכך שפניו של אבי אינם כתמול שלשום. הספקתי לשמוע אותו מעדכן את אימי: “הודיעו ברדיו שגרמניה פלשה לשוודיה ולנורבגיה“.

המומחים המשיכו לנתח את המהלכים של גרמניה. כל הפרשנים ללא יוצא מן הכלל טענו שבוע קודם לכן שהיטלר יסתפק בכיבוש פולין בלבד, ושאין לו שום כוונה לכבוש מדינות אחרות. הפלישה לסקנדינביה הבהירה לנו שהפרשנים טעו טעות גסה. אבי היה מרותק לרדיו. מבזקי חדשות שודרו מדי רבע שעה. גם הוא חשב שהגרמנים יסתפקו בכיבוש פולין בלבד, וכיבוש סקנדינביה הביך והפתיע אותו.