פרק א’
קרן סילבר ושתי חברותיה בנות השש־עשרה נכנסו לבר של פרדריקו המקסיקני. הוא ידע שהן בנות שש־עשרה וגבה מהן מחיר כפול על הבירות והטוגנים שהגיש להן.
הם היו שלושה, האחים דונובן. דין הבכור היה בן עשרים ושלוש וכבר הספיק להשתתף בקרב כנופיות עם המקסיקנים. הוא נפצע ברגלו וצלע קלות. מייקל, האח השני, היה בן עשרים. הוא היה שמן אבל פיצה על כך בענק במה שהיה לו בין הרגליים. הוא השתתף בשני סרטים פורנוגרפיים זולים והיה גאה בזה בכל הזדמנות. דורותיה הזונה הייתה היחידה שיכלה לקלוט אותו, ופעם בשבוע, כשהיה מקבל את המשכורת היה הולך לבקר אותה. האח השלישי רוב היה בן שמונה־עשרה והיה ידוע כסדיסט ומתעלל בחיות.
הם ישבו בבר של פרדריקו ושתו בירה. כבר היו שיכורים, בנו מגדל גבוה מבקבוקי הבירה ומשני בקבוקי הטקילה שנבלעו בגרונם.
קרן עברה ליד שולחנם בדרכה לשירותי הנשים. תא אחד, שיש באורך מטר, כיור עגול וברז ישן וחלוד. היא נכנסה לשירותים, הורידה את תחתוניה והתיישבה על האסלה המוכתמת.
הדלת נפתחה בבעיטה ונתקעה בברכיה, היא רצתה לצרוח מכאב, אבל יד גדולה כיסתה את פיה. היא רצתה לנשום ומשכה ביד המכסה את הפה ואת אפה. מישהו משך אותה ברגליה וראשה נחבט באסלה.
דם פרץ מהחתך שנפער בראשה. היא ניסתה להזיז את רגליה, אבל הוא היה חזק ממנה. מישהו דחף את התחתונים לפיה. הם הרימו אותה כאילו הייתה נוצה והושיבו אותה בתוך הכיור. הברז פגע בעמוד השדרה שלה בעוצמה ורגליה איבדו את היכולת לזוז.
“תחזיק אותה חזק,“ אמר רוב. “אני ראשון. אם אתה תצליח להכניס אותו, לקטנה הזאת, אנחנו לא נרגיש כלום,“ אמר למייקל.
הוא פישק את רגליה, ירק על כף ידו ומרח את הרוק על איברו. היא הייתה צרה. בתנופה הוא חדר בעוצמה פנימה, מבתק את בתוליה. הכאב היה קשה מנשוא. היא התעלפה ונפלה כמו בובת סמרטוטים.
“תשמור בחוץ,“ אמר דין והחליף את אחיו, מכה בתוכה כמו מכונה, בכוח ובעוצמה.
הברז פגע שוב ושוב בגבה שהחל גם הוא לדמם. כשסיים, מייקל התייצב בין רגליה. הוא שיחק באיברו בפתח הצר ודחף אותו באיטיות, קורע את הרקמה הדקה והשברירית, דוחק אותו פנימה לאט עד סופו. עכשיו הוא החליק, הוציא את הענק שהיה אדום מדם, דחק שוב ושוב.
הוא הוציא אותו לאחר שפרק את מטענו בתוכה, עזב אותה והיא נפלה כמו בובת סמרטוטים, נחבטת בעוצמה ברצפה המטונפת. הוא שטף את האיבר, התכופף וקרע את חולצתה במשיכה אחת, ניגב את איברו והטיל את החולצה לרצפה.
פרדריקו ראה את שלושת הגברים יוצאים משירותי הנשים, יצא מהדלפק, הדף אותם ונכנס פנימה. מבט אחד היה מספיק. “חיות, מה עשיתם? עכשיו ייקחו לי את הרישיון!“ צעק עליהם.
שתי החברות ראו שהיא לא יצאה מהשירותים, ראו את הבנים ואת פרדריקו צועק עליהם. הן צלצלו והזמינו משטרה.
היא הובהלה לבית החולים. חצי שנה הייתה בבית החולים ובשיקום עד שהצליחה ללכת בכוחות עצמה, אם כי בצליעה גדולה.
בעקבות המקרה האכזר עברה מוויסקונסין לטקסס ופתחה דף חדש, אבל קרן מעולם לא פתחה באמת דף חדש. מבחינה נפשית דחקה את הסיפור ונשארה בת שש־עשרה, עם חלומות של ילדה.
אליס קנתה לה קרוון והיא גרה באתר הקרוונים בטולסה, אוקלהומה. האֵם לא יכלה לשאת את האשמה וניסתה להתאבד כמה פעמים עד שאושפזה במחלקה סגורה. אליס דאגה לכל מחסורה והזמינה לה בקביעות משלוחים מכל מסעדות האזור ושילמה את התשלום לפארק הקרוונים לשנה שלמה, כולל כל השירותים.
*
אליס סילבר ישבה במשרדה בקומה העשרים וחמש, צופה בנוף המדהים של כל מנהטן. חברת “סילבר פיתוח והשקעות“ חלשה על פני שלוש קומות משרדים בבניין One World Trade Center היוקרתי, שהוא הבניין הכי גבוה במערב וחלק מהמתחם החדש שנבנה אחרי אירוע קריסת מגדלי התאומים.
הטלפון הפרטי שלה צלצל. היא הביטה במסך. נעמי סילבר, ריצד השם.
“הלו נעמי, משהו דחוף?“
“כן, אהובה. רציתי להגיד לך שפרד התמוטט אתמול בגינה ונפטר במקום. אנו רוצים לקיים את ההלוויה ביום חמישי.“
“איך זה קרה? “ שאלה אליס.
פרד סילבר היה האבא הביולוגי שלה, הוא התגרש מהאימא הביולוגית שלה כשהיה בן ארבעים. ארבעים שנה היה נשוי בשנית עם נעמי, יהודייה כמוהו, והם התגוררו בפלאנו, טקסס, שם הקים פרד את חברת “סילבר פיתוח והשקעות“. פלאנו הייתה כר פורה לשירותים פיננסיים. הוא רכש אדמות בפרברים של דאלאס, בין היתר גם בגרלנד וביוסטון, והקים בתי מסחר משגשגים. הוא דאג להקים בתי כנסת וישיבה בדאלאס, והקהילה היהודית המאורגנת דאגה לתרום לפעילות הפילנטרופית שלו. שמו נישא בפי כול, ומובן מאליו היה שיקבל הלוואות ענק מהבנקים הגדולים. הוא העביר את החברה לבתו הגדולה אליס, ובערוב ימיו חזר לוויסקונסין וגר באחוזה במילווקי.
“הוא טיפל בגינה כמדי בוקר, הלוא את מכירה את השרפרף הירוק שעליו היה יושב ומטפל בערוגות הצמחים והפרחים שגידל. עמדתי במטבח ושטפתי את כלי ארוחת הבוקר. דרך חלון המטבח ראיתי אותו נופל על צידו מהשרפרף,“ אמרה נעמי.
“מה קרה לו?“ שאלה אליס.
“שבץ לב, הלב הזקן שלו לא עמד לו יותר. כמה ששמרתי שיאכל רק אוכל בריא, שיפסיק לעשן, ולמרות זאת הייתי מריחה עליו מדי פעם ריח של סיגריה. הוא שתה רק חצי כוס יין אדום לארוחה ובכל זאת הזִקנה הכריעה אותו,“ אמרה נעמי.
“יש לנו רק יומיים לסדר את ההלוויה,“ אמרה אליס.
“אל תדאגי אהובה, הכול כבר מסודר,“ אמרה נעמי.
“אני רוצה לשלם את כל ההוצאות. זה המעט שאני יכולה לעשות למענך ולמען אבא.“
“אליס אהובה, הלוא את יודעת שאנחנו לא חסרי אמצעים ויש לי די והותר כסף משאוכל לבזבז עד יום מותי.“
“נעמי, אני שולחת לך חיבוק ואני אנסה להביא גם את קרן אם זה יתאפשר.“
“אני רוצה שתביאי גם את אימא,“ אמרה נעמי.
“אני אנסה לאתר אותה. בפעם האחרונה שדיברנו אחרי ששוחררה היא הייתה בקומונה עם חבורה שמכנה את עצמה ‘המורדים התרבותיים’. הם חיו מחוץ לנורמות. אימא הפכה לפילוסופית רוחנית. נדמה לי שעכשיו היא בודהיסטית,“ אמרה אליס.
*
“היי אחות קטנה,“ אמרה אליס וחיבקה את הגוף הצנום. “את אוכלת כמו שצריך, אהובה שלי?“ שאלה.
קרן הניעה את ראשה מצד לצד, צוחקת את צחוקה הילדותי.
“אז מי אוכל את כל האוכל שאני שולחת לך כל יום?“ שאלה אליס בחצי כעס.
קרן התחילה להתייפח.
“אני לא כועסת עלייך, אחות קטנה. אני דואגת לך מאוד.“
קרן הפסיקה לבכות וחיוך קטן החל להתפשט על פניה. “אני מבטיחה להיות ילדה טובה,“ אמרה.
“איך את רוצה להיות זמרת? כזו רזה, אף אחד לא ייתן לך לעלות על הבמה!“
“אני אוכל הכול ואז אני אהיה שמנה ואני אוכל לשיר את השירים שלי,“ אמרה קרן ברצינות.
“אם את מבטיחה לי לעלות קצת במשקל וקצת תשמיני, אני אסדר לך הופעה עם להקה שלך.“
“אני רוצה להקה עם מתופף וגיטרות ופסנתר וכינורות ו... ו...“
“אני אסדר לך איזו להקה שתרצי, רק אם תעלי קצת במשקל,“ אמרה אליס.
“הינה תראי את היד שלי... תמדדי ותראי שתבואי מחר — אני אהיה כפול. תמדדי, תמדדי,“ ביקשה קרן.
אליס חיפשה את המקום העבה ביותר והצליחה לסגור אותו באגודל ובאצבע המורה, “את רואה כמה את רזה?!“ אמרה אליס.
“גם אני יכולה,“ אמרה קרן ואחזה בידה של אליס ולא יכלה לסגור את האצבעות. “ככה אני אהיה מחר,“ אמרה והורידה את ידה.
“את מתאמנת?“ שאלה אליס.
“כל יום בערב הוא בא ומאמן אותי,“ אמרה קרן.
אליס דאגה לאחותה שתעשה ספורט, בתקווה שזה יעזור לה להתמודד עם בני אדם שמחוץ לחניון הקרוונים. היא דאגה שתלמד אגרוף ואומנויות לחימה עם ברוס ארלינגטון, מאמן פרטי בדימוס. היא דאגה שידווחו לה אם הוא לא מגיע או לא מאמן אותה. אבל עבור השכר שקיבל היה מגיע ארבע פעמים בשבוע. בשעות הערב היה מאמן אותה שעתיים ולפעמים יותר, וכשלא היה מגיע היה שולח לה מסרון. היא שילמה לו גם על הפעמים שלא הגיע, והוא השתדל שלא לנצל את המצב.
שלא במסגרת תפקידו הוא גם היה מלווה אותה עם הכלב ליציאות רגליות מחוץ לחניון, בתחילה הייתה נצמדת אליו בפחד ולאט התחילה ללכת בביטחון.
הכלב המאומן היה נצמד לרגלה והדבר שימש ביטחון נוסף. אחרי שמונה חודשים יצאה עם הכלב לבד, הלכה כמה עשרות מטרים ברחוב מינגו עד שהגיעה לסניף מקדונלד’ס, ראתה אנשים, הסתובבה וחזרה.
השכנים הקבועים שבחניון היו עוזרים לה במטלות קטנות. פעמיים בשבוע היה ג’ו שולח את אחייניתו כרמלה לנקות ולסדר לה את הקרוון.
*
אליס הגיעה לפתחו של מלון הבוטיק אמבסדור ברחוב 14 בדאון טאון של טולסה. היא אהבה את הבניין ההיסטורי, העיצוב היוקרתי והחדר המרווח.
השוער יצא לקראתה. היא מסרה לו את מפתחות הרכב וצעדה על השטיח שמעליו חופה של ברזנט. הדלת נפתחה והיא הגיעה לדלפק הקבלה.
“שלום, גברת סילבר, ברוכה הבאה, הקצאתי לך את החדר שאת אוהבת — הקינג אקזקיוטיב, ולמחר יש לך את מרכז העסקים קוקס לשירותך משמונה בבוקר ועד עשר בערב. חדר הכושר פתוח עשרים וארבע שעות.“
אליס מסרה לה את רישיון הנהיגה וכרטיס האשראי, ובתוך שתי דקות היה לה את כרטיס המפתח לחדר.
היא הגיעה לחדר, התפשטה ולבשה גוזייה שהבליטה את פטמותיה העבות והזקורות ומכנסי טייץ ארוכים. היא ירדה לחדר הכושר, עלתה על ההליכון והחלה לרוץ עליו. מדי פעם ניגבה את פניה המזיעות, שערה היה אסוף בגומייה והיטלטל מצד לצד, שרירי רגליה החלו לבלוט מהמאמץ. לאחר שעה ירדה מההליכון ועלתה לחדר. היא רצתה את הפרטיות שלה, ולא היה לה נוח עם כל הנשים במקלחות חדר הכושר.
היא התפשטה, מילאה את האמבטיה במים פושרים, שפכה את כל בקבוקון קצף האמבט הריחני והיוקרתי. היא שכבה באמבט נינוחה, נותנת למים ולקצף להרגיע את השרירים המאומצים.ידיה החלו לשוטט על גופה, עיניה העצומות מחליקות על הצוואר, הכתפיים מתעכבות על השדיים הזקופים, עוברת עם אצבעותיה על הפטמות, נותנת לגלי העונג להשתלט על גופה. ידה החליקה על בטנה וירדה היישר למרכז אהבתה. אצבעותיה החליקו סביב השפתיים העבות, אצבעה עוברת על החריץ ומשחקת עם הכפתור הקטן שהסב לה עונג מטורף.
התנועות החלו להיות מעגליות ומהירות, היא דחפה במהירות את האצבע לתעלת אהבתה וגופה היטלטל באורגזמה.
היא שלפה את האצבע והגוף נרגע לאיטו, יצאה מהאמבטיה, עוטפת את גופה במגבת גדולה ורכה, עומדת מול המראה הגדולה, מנגבת את גופה ובוחנת אותו במראה.
היא אהבה את מה שראתה. לאחר מכן היא לבשה את גופיית הפיג’מה, בד הסאטן החליק על גופה. היא לבשה את המכנסונים הקצרים והזמינה ארוחת ערב ממסעדת Fine Dining של המלון.
למרות האיסור לעשן בחדרים הציתה סיגריה, לקחה כוס ומילאה בה מעט מים. היא סיימה את הסיגריה, הטילה אותה לכוס, הוציאה את המחשב הנייד והחלה לעבוד. היא פתחה את המייל ואישרה את כל הפגישות למחר.
לפתע פתאום נשמעה נקישה בדלת, היא קמה ופתחה את הדלת. הוא עמד שם בפתח, נושא את עגלת השירות, בפה פעור לנוכח האישה היפה ושדיה הזקורים, כשהגופייה שלבשה כמעט אינה מסתירה דבר.
הוא נראה כבן עשרים, הוא הכניס את העגלה, היא החזיקה שטר של מאה דולר ביד והביטה בבליטה במכנסיו.
“תוריד אותם,“ אמרה והצביעה על המכנסיים.
הוא היה נבוך והסמיק, היא נופפה בשטר והוא מיהר להוריד את המכנסיים. היא סימנה לו עוד, והוא הסיר את התחתונים. עכשיו עמד שם נבוך, מנסה להסתיר את העמוד הזקור שבין רגליו. היא הזיזה את ידיו ואחזה במוט הזקור, הובילה אותו למיטה הרחבה כשמכנסיו מסתבכות ברגליו. היא התיישבה בקצה המיטה, הסירה את המכנסונים הקצרים, עדיין מחזיקה במוט הזקור, הובילה אותו לפתח אהבתה והוא החדיר אותו פנימה.
“לאט ושלא תעז לגמור לי בפנים,“ אמרה.
הוא החל לנוע לאט. היא הבחינה בפניו שהוא עומד לגמור.
“שלא תגמור לי בפנים!“ אמרה בשנית וסטרה לו בחוזקה.
הוא המשיך לנוע. היא הייתה על הקצה, אחזה בעכוזו ודחקה אותו פנימה, לא נותנת לו לזוז. האורגזמה הציפה אותה.
הבחור ייבב, היא דחפה אותו מעליה והוא נפל על הרצפה. זרמים חזקים נפלטו מאיברו לחלל החדר, נוחתים על גופו.
היא עזרה לו לקום ומשכה אותו לדלת, דחפה אותו החוצה ונתנה לו את השטר.
הוא הרים את תחתוניו ומכנסיו וברח משם בריצה.
*
השעה הייתה עשר בבוקר. הם חיכו לה בחדר הישיבות — מנהל סניף First National Bank of Oklahoma, שני עורכי דין ומנהל מחלקת משכנתאות.
היא סיימה את ארוחת הבוקר וביקשה קפה לחדר הישיבות במרכז העסקים קוקס שבמלון.
“בוקר טוב, אדונים נכבדים, וסליחה על האיחור הקל.“
היא תמיד נתנה להם לחכות. הם קמו מהכיסאות, נשארו לעמוד וחיכו שתשב. היא התיישבה והם התיישבו אחריה.
“נו, רבותיי, מה יש לכם להציע לי?“
“יש לנו שני בתים חד־קומתיים, אחד ליד השני ברחוב גרנט פינת רחוב חמישים ואחת. הבית הפינתי עם שתי משכנתאות ועם פירעון לעוד חמש שנים, עם חודשיים איחור, על סך שלוש מאות אלף דולר, והשני לידו — משכנתה אחת, מאה וחמישים אלף דולר, שלוש שנים, איחור של שלושה חודשים.“
היא פרסה את המפה של טולסה. הייתה שם תחנת דלק ובמורד הרחוב מלון הום ווד של רשת הילטון. “יפה,“ אמרה.
“אנחנו רוצים חמש מאות אלף דולר עבור שני הבתים,“ אמר עורך הדין.
“מיסטר אנדרסון,“ היא פנתה למנהל הבנק. “אולי תרסן את הכלבים שלך?“ אמרה בשקט. “אני מציעה על שני המבנים מאתיים אלף דולר שזו הצעה הוגנת ביותר.“
עורך הדין קפץ ממקומו. “זו הצעה נמוכה מדי.“
“זו הצעה טובה וראויה, מר אנדרסון. תחליטו עכשיו ואל תבזבזו לי את הזמן במשא ומתן כי המחיר שאציע ירד.“
מנהל הבנק קם, ניגש אליה ולחץ לה את היד. “החוזה יהיה מוכן מחר בבוקר בשעה זו,“ אמר אנדרסון.
“הכסף יועבר מייד עם חתימת החוזה,“ השיבה.
הם שוב לחצו ידיים ויצאו מהחדר. היא התקשרה לכמה אנשים. כעבור עשרים דקות הגיע הצוות של Arvest Bank.
במשך היום הזה קנתה עוד שבעה בתים ברחבי העיר.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.