קולם של בגדים

אל עולמם המגוון של הבגדים והבדים התוודעתי כבר בצעירותי. אבי ז"ל עסק בתכנון דגמי בדים, באשפרתם, ובערוב ימיו גם במכירתם של בדים ובגדים. כשהיה שב מעבודתו היה מרבה לתאר את מגעו של הבד על העור, על אופן כיסוי הגוף בבגד, או על גילוי הגוף באמצעות הבד. כיצד הבריות, כל אחד לפי אישיותו או תפקידו בוחר את דגמי הבגד, או הבד. כבר אז נתברר לי כי לבדים ולבגדים יש קולות רבים ומגוונים ותמהתי האם הבגד עושה את האדם או האם אישיות האדם היא שמעצבת ועושה את הבגד.

רובנו מכירים את הטקס היומיומי המתחיל בבוקר בעמידה מול ארון הבגדים ואת השאלה – מה אלבש היום? או את הטרוניה המקובלת – אין לי מה ללבוש!

במקרא מתוארים טקסים רבים, אך טקס כזה לא עלה בדעתם של אנשי העולם הקדום. בגדים נחשבו אז למוצר יקר מציאות, ולאדם בדרך כלל לא היו הרבה מערכות לבוש. לאביונים היתה שמלה אחת בלבד ששימשה אותם ביום, ובלילה השמלה היתה בשימוש משנִי – כסות או שמיכה. אנשים נהגו להקדיש זמן ומחשבה כיצד להאריך את חייו של הבגד, הם כיבסו את הבגד כדי לשמור על ניקיונו, הם הטליאו את הבגדים שהתבלו וכשלא יכלו עוד לשמש בצורתם המקורית, נהגו לשמר את פיסות האריג ולעשות בו שימוש אחר, כפי שמתברר מהממצא הארכיאולוגי ומן התיעוד הקדום.

הכנת הבגד היתה הפעולה היצירתית הראשונה של האדם לאחר האכילה מעץ הדעת. בסיפור גן עדן בולטת חשיבות הבגד כמייחדת את האדם מעולם החי מחד גיסא, ואת נבדלותו מן האל מאידך גיסא. מאז יצירתו משמש הבגד במקרא להעברת מסרים מגוונים.

ספר זה לא יעסוק בהיסטוריה של הבגד או באפנת הלבוש בעולם הקדום, נושאים אלו ניתן לשחזר רק באופן חלקי על סמך ממצאים ארכאולוגיים, או מתוך השוואה לעולם המלבושים שהיה נהוג במזרח הקדום. מחקר זה יחשוף את קולם של הבגדים המשמשים בתנ"ך מקהלה בעלת צלילים רבים, שכן לבגדים כפי שיתברר, יש קולות ומבעים מגוונים. לפעמים קורעים בגדים, בין בכוונה ובין שלא במתכוון, לפעמים מחליפים בגדים מרצון או מאונס, פושטים או מופשטים מבגדים וכדומה. מצבים אלו מצביעים על שינויים חיצוניים, ולא זו בלבד אלא שהם מצביעים על שינויים רגשיים, נפשיים ועל מצבים חברתיים.

בקרב העמים נתלות אגדות רבות ביסוד האשליה והמתח הנוצר בין כיסוי לגילוי הטמון בבגד. לדוגמה, באגדות האחים גרים, "סינדרלה", ו"כיפה אדומה"; בסיפורו המפורסם של טווין "בן המלך והעני"; בסיפורי אלף לילה ולילה, אצל בוקצ'יו; ביצירות שקספיר ועוד.

אנדרסן, בסיפורו "בגדי המלך החדשים" (אנדרסן, 1984), מצליח להבליט את משמעותו הדואלית של הבגד כמכסה ומגלה. הסיפור מתאר מלך שהוציא את מרבית הונו על מלבושי פאר. יום אחד הגיעו אל העיר שני נוכלים והציעו לתפור למלך בגד אשר אינו נראה לעיני אדם שאינו ראוי למשרתו, או שהוא טיפש גמור; הבגד נגלה לאנשים נבונים בלבד. המלך התפתה מיד לשכור אמנים אלה כדי שיתפרו עבורו חליפת בגדים מיוחדת זו. כל חצרני המלך פחדו שתתגלה טיפשותם ולפיכך הוליכו את המלך שולל ודיברו בשבחו של האריג והבגד. המלך עצמו חשש לנפץ את האשליה שתלו נתיניו בתבונתו והסכים לצעוד בלבוש חדש זה בחוצות העיר.

בסיפור הומוריסטי זה, האשליה שיצר המלך נופצה דווקא בידי ילד קטן שלא נדרש להעמיד פנים. הוא צעק: "המלך הוא עירום". צמד החייטים הלבישו את המלך בבגד יוצא דופן, הם הלבישו את המלך בעורו שלו. אדם וחווה עשו להם חגורות מעלי תאנה והאל הלבישם כותנות עור. ננסה לברר מדוע דאג האל להלבישם, מה הן אותן כותנות עור, והאם על כותונות דומות מרמז גם סיפורו של אנדרסן. האם הבגדים בסיפור גן־עדן – אלו שעשו האדם ואשתו ואלו שעשה האל – הסתירו את הגוף או שמא היו אלה בגדים שדרכם ניתן היה להדגיש את תכונות ומעלות הגוף, או שמא יתברר כי הבגדים שימשו בו בזמן להסתרה וגם לגילוי.

לא מקרה הוא שסיפור בגדי המלך החדשים הוא סיפור על אחיזת עיניים הקשור בבגד – הבגד בכוחו להסתיר ולתעתע. פעמים רבות במקרא הבגדים קשורים למעשי מרמה ובגידה. זקוביץ (זקוביץ 1998א: 24) מבהיר כי:

...גם אם הקישור בין ערום וערם מיוסד על כרעי תרנגולת של אטימולוגיה עממית, הרי שמלים אחרות בלשון תלמדנה לנו כי הקשר בין מרמה ולבוש טבוע עמוק בתודעתו של דובר הלשון העברית: כך גזורה המילה בגד מן השרש שעניינו בגידה, והמילה מעיל מן השרש שעניינו מעילה, מרמה.

במקרא נפגוש סיפורים רבים הקשורים ללבוש המכסה על בושה, או בבגדים המשמשים למעשי ערמה, וכן נעסוק בבגדים שבהם מתחפשים גיבורי המקרא ולובשים באמצעותם זהות שאולה. לפעמים מסתפקים המתחפשים בפריט של לבוש המשמש אביזר ולפעמים הם נזקקים לתלבושת שלמה.

בסיפורי ההתחפשות נבחין בגיבורים המתחפשים מיזמתם וננסה לתהות על סיבת התחפשותם. נכיר גיבורים המתחפשים שלא מיזמתם ואז תתעורר השאלה מדוע מסכימים הגיבורים להתחפש? מהו המניע העומד מאחורי ההסכמה לעטות זהות בדויה?

בסיפור "בגדי המלך החדשים" מתברר כי הבגדים מסמלים הבנייה חברתית בעלת משמעות פוליטית ייצוגית. נתחקה אחר הבגדים המופיעים במקרא, ונברר את המשמעויות הדתיות, החברתיות והפוליטיות שנוצרו באמצעותם. האם הבגדים יוצרים את התפקיד? והאם בכוחם של הבגדים להשפיע ולשנות את התנהגות האדם?

המלך, בסיפורו של אנדרסן, מסכים לשתף פעולה, מתוך הכרה מלאה עם ההצעה של החייטים. שלא בידיעתו הוא לובש את הגוף כבגד. האם במקרא יש קשר בין הבגד ובין גוף האדם הלובש אותו? בתיאור המקראי ישנם מקומות שבהם הבגד מופיע בלי האדם. בהדרגה, תוך כדי תיאור העלילה, הבגדים הופכים למעין תעודה המזהה את בעליה למרות היותם נעדרי גוף. נדגים כמה מקומות שבהם הבגדים הופכים למוחשיים ואישיים כל כך עד שיש בכוחם לשמש מוצג, עדות וראיה בהליכים משפטיים, גם בהיעדר בעליהם.

נחשוף מקומות שבהם הבגד מעלים את הגוף ואת אישיות לובשו. לדוגמה, הכוהנים לובשים בגדים מיוחדים, שלא מתוך בחירה, אך מתוך הכרה מלאה. הבגדים מסתירים כמעט את כל גופם. הם בגדים מהודרים הנראים כמו חלון ראווה בעל איכויות חושניות – צבעי תכלת, ארגמן, זהב, פעמונים, אבנים יקרות וכדומה. הבגדים יפים ונחשקים אך הם נעדרי כל סימן אנושי, אישי. הכוהנים הלובשים בגדים אלו נדמים לרגע כצלליות נטולות גוף.

מהי אפוא מטרת הבגדים ומדוע נתכוונו לאטום כל מבע של גוף? מה למדים על בגדי החצרנים ובגדי המלחמה? ננסה להתחקות מתי מופיעים פרטי לבוש ובמה הם תורמים להבנת העלילה. האם הבגד הוא בעל הבחנה מגדרית? האם ההתייפות, ההתקשטות, הם תחומים המזוהים עם נשיות דווקא?

תיאור המלבושים משאיר מקום גם לנעל, מלבוש הרגל. הנעל נמצאת במקום הנמוך ביותר של הגוף ויוצרת מגע פיזי של האדם עם האדמה. הנעל מייצגת עולם של גשמיות. תיאורי נעליים ומשמעותן ריתקו חוקרים רבים. האם הנעליים משמשות רק בתיאורים פונקציונליים או שמא שזורים בהן מסרים נוספים?

בקצה העליון של הגוף, בחלקו המורם ביותר נמצא מלבוש הראש. ננסה לברר מה היה תפקידו בעולם הקדום. מדוע קיימים כינויים רבים לקישוטי הראש, והאם ניתן להצביע על משמעויותיהם השונות? האם יש זכר לכיסוי ראש בדרך קבע כבר בתקופת המקרא?

המקרא אינו מרבה לעסוק בהבלי העולם הזה. על אף המגוון הרב של פרטי הלבוש המופיעים בו, קשה לזהות את מראם. היעדר פיגורטיביות של הבגד, בולט בדרך המסירה של המחבר המקראי. האירועים במקרא, מרביתם מתרחשים מול עיני הקורא, והפרטים שהקורא יודע על הגיבור נובעים בעיקר ממעשיו ומדבריו. אם נזכרים בגדים הם מופיעים בדרך כלל כתיאור המקדם את העלילה ולא נמסרים בפירוט בשל עצמם. ננסה לבחון האם ישנו מניע נסתר, או אולי שיטה בהצגת הבגד רק בדרך ליטראלית ומחיקת צורתו הפיגורטיבית. מתי בוחר המחבר להאריך בתיאור של פרטי הבגד ומתי הוא מקצר, והאם אריכות התיאור אמנם עוזרת בהבנת צורת הבגד?

נעשו כמה מחקרים על הבגדים בתקופת המקרא, כמו מחקרו של הירשברג (תרע"א) המנסה לשחזר את מראה הבגדים כשהוא נשען בעיקר על ממצאים ארכאולוגיים. מחקרים אחרים דנים בתפקידי הבגד בסיפורים ספוראדיים, כמו בסיפור יוסף ואסתר (Rosenthal 1875; 1895), הבגדים בסיפורי שמואל והתחפשות מלכים (Marquis 1990; Coggins 1991; Matthews 1995; Horn Prouser 1996). וספרו המקיף של זקוביץ על ההתחפשות בסיפורי המקרא (זקוביץ 1998א).

בחינת הטקסט המקראי תיעשה בראייה סינכרונית המתבוננת בטקסט כפי שהוא מונח לפנינו בלי לבחון את תולדות המסירה, את עדי הנוסח וכדומה. מטרת התיאור תהיה לחשוף את הבגדים כפי שעיצב המספר. מרגע מסירתו של התיאור ועד עיצובו הסופי, עבר התיאור תהליכים ארוכים ומייגעים. ידיים רבות של מחברים ועורכים השאירו חותמם על התיאור. לא ננסה ללמוד על הגרעינים ההיסטוריים המשוקעים בתיאור, לא אמת המידה ההיסטורית היא החשובה לנושא הנידון, אלא הערכים התרבותיים והתאולוגיים הגלומים בשימוש בבגד. פעמים הזכרת הבגד מעוצבת על פי טעמו של המספר היודע־כול ולפיכך התיאורים לעתים בעלי אופי מגמתי, אך עם זאת המחבר נמנע ככל האפשר מלהביע את עמדתו כלפי הבגד וכלפי מכלול האירועים שבהם הוא מופיע. אף שעברו אלפי שנים מאז התגבשות המקרא ועד היום, ממשיכים הבגדים לדבר אל כל אחד מאתנו במבעים שונים.

הספר מקיף מגוון פריטי לבוש הנזכרים במקרא ומשמשים בתפקידים מגוונים. הספר עוסק במבעיו השונים של הבגד, על רקע המתח האידאולוגי שבין בריאת האדם בצלם אלוהים לבין ההכרה במיניותו וגופו של האדם.

הדוגמאות שיובאו מייצגות את בחירתי האישית. אני פורסת אותן לפני הקורא כפתיחה לדיון וכהזמנה להמשך המחקר בתחום. בספר ישנן הפניות ביבליוגרפיות שונות לעיון ולהרחבה. אזכורים אלו מופיעים בגוף הספר כדרך מדעי החברה לנוחיותו של הקורא (ולא כמקובל במדעי הרוח) בגלל נושאו האינטרדיסיפלינרי של ספר זה.