קסם לא נורמלי 2: בעד או נגד

בכל פעם שנוֹרי הוֹראס נהפכה לעֵזתוּל, היה לה ראש של עז קטנה וגוף של חתלתול שחור. היא יכלה לקפוץ מהרצפה ישר אל שולחן המטבח. היא יכלה לנבור בכביסה ולכרסם גרביים טעימים. היא הצטיינה ברדיפה אחרי פרפרים.

העזתול שלה היתה חיה די מדליקה, למען האמת, אבל מרגו, דודה של נורי, לא אהבה אותה במיוחד.

נורי העזתול אכלה את הפרחים של דודה מרגו.

ואת השטיחים שלה.

ואת הגרביים, כמובן.

אתמול בבוקר, נורי העזתול אכלה את כל דגני הפירות המסוכרים וגם את הקופסה שלהם.

וגם את המפה, שתי כיכרות לחם וחלק מהספה של דודה מרגו.

נורי היא מִתהַפּכָנית. בזכות כישרון הקסם שלה היא יכולה להיהפך לכל מיני חיות. רוב המתהפכנים נהפכים לבעלי חיים רגילים - חתולים, כלבים וארנבות. אבל נורי שונָה. מובן שהיא יכולה להיהפך גם לבעלי חיים רגילים... אבל הבעיה היא שהם לא נשארים רגילים לאורך זמן.

היום דודה מרגו ביקשה מנורי במפורש שלא תיהפך לעזתול, כי פיגְס, החבר של מרגו, יבוא לארוחת הערב, ומרגו רצתה שהבית יישאר נקי ומסודר. חוץ מזה, אסור לילדים לעשות קסמים בלי השגחת מבוגר, עד שהם גדלים ומקבלים רישיון. (כאילו מישהו מציית לחוק הזה.)

נורי אהבה את דודה מרגו ולא רצתה לאכזב אותה. היא התכוונה להישאר בצורת ילדה רגילה: עור חום, עיניים בורקות, רעמת שיער נפוח, ג'ינס סגולים (שמביאים מזל טוב) ונעלי התעמלות אדומות.

דודה מרגו יצאה מוקדם בבוקר לעבודה. היא היתה מעופפנית חזקה במיוחד, ולכן עבדה כמונית מעופפת: היא לא נהגה במכונית, אלא לקחה איתה את האנשים ועפה איתם ממקום למקום.

נורי נשארה לבדה בבית. היא עמדה במרפסת הכניסה של בית העץ הקטן וחיכתה לאליוט, החבר שלה מהכיתה. היא קיוותה שככה, גם אם היא תיהפך בטעות לעזתול, הבית יישאר נקי ומסודר.

בכל בוקר נורי ואליוט הלכו יחד לבית הספר.

אבל היום משהו היה שונה.

היום אליוט איחר.

נורי ראתה פרפר מעופף למעלה, ולרגע חשבה שאולי תצליח להיהפך לעזתול ממש מהר ואחרי כמה דקות תיהפך בחזרה לילדה. איזה כיף להיות עזתול ולרדוף אחרי פרפר.

לא, לא, לא, אמרה נורי לעצמה. שום עזתול הבוקר. שום התהפּכנוּת בלי השגחת מבוגר.

הפרפר ריפרף מעל פניה.

לא, לא, שום עזתול! אל תשתני!

כמו אצל רוב האנשים, הקסם של נורי התחיל לבצבץ כשהגיעה לגיל עשר. לפני כן היא למדה בבית ספר רגיל, כמו כולם, כי רק בכיתה ה' הילדים מתפצלים לבתי ספר שונים שעוסקים בקסמים.

בית הספר החדש שלה, בעיר דאנווידל, היה בית ספר ציבורי. זאת אומרת, כזה שכל ילד יכול ללמוד בו. להבדיל מהאקדמיות הפרטיות, היקרות, שקשה להתקבל אליהן. בבית הספר בדאנווידל היו שיעורי מתמטיקה, ספרות וחינוך גופני, וגם שיעורי קסמים רגילים בחמשת תחומי הקסם המקובלים - מְעוֹפֵפָנוּת, מַבְעירָנוּת, מתהפכנוּת, מְאַלפָנוּת ומַעֲלימָנוּת. המעופפנים התעופפו. המבעירנים הבעירו אש בתנועת אצבעות בלבד. המתהפכנים ידעו להיהפך לכל מיני חיות. המאלפנים ידעו לתקשר עם חיות. והמעלימנים יכלו להעלים דברים וגם להיעלם בעצמם ולהיהפך לבלתי-נראים.

אבל לא כל הילדים ניחנו ביכולת קסם רגילה. נורי, לדוגמה, ניחנה ביכולת קסם שונה. ובתי ספר לא ידעו מה לעשות בילדים האלה: איפה ישבצו את התלמידים האלה, שניחנו בכישורי קסם חריג?

כמענה לכך פתחו בדאנווידל כיתה חדשה. כיתת קל"ן - קסם לא נורמלי. ואבא של נורי שלח אותה לגור אצל דודתה כדי שתוכל ללמוד בכיתה הזאת. בכיתה היו שמונה תלמידים בסך הכול, וכמו נורי, לכל אחד מהם היה כישרון קסם קצת ייחודי. "עקום" או "דפוק", כמו שהם קראו לזה בהתחלה. אבל המורה שלהם, גברת סטאר, הסבירה שלא אומרים "דפוק". אומרים "שונה" או "בלתי-רגיל".

נורי השתוקקה שגם התלמידים מהכיתות האחרות ישמרו על הכלל הזה ולא ישתמשו במילה הזאת. אבל רובם לא שמרו עליו. רבים מהם אמרו שילדי הקל"ן הם דפוקים ולפעמים הם אפילו קראו להם ככה בגלוי. הגרועים ביותר היו קבוצה של תלמידי מבעירנות מכיתה ה'. הם קראו לעצמם "הניצוצות" וכל הזמן הציקו לילדי הקל"ן. "תראו, הנה הדפוקה הזאת שנהפכה לבואֵשְפּיל והסריחה את כל המזנון," ככה הם סיפרו לכל מי שהיה מוכן להקשיב.

(נכון, נורי באמת נהפכה לבואֵשפּיל בתחילת השנה. והיא באמת הסריחה את כל המזנון. אבל מצד שני, "הניצוצות" כמעט הביאו למותו של אַנדרֶס, אחד התלמידים בכיתה של נורי. אז מה יותר גרוע?)

נורי המשיכה לעמוד על המרפסת ולחכות. היא קיפצה קלות על בהונותיה. היא הפנתה את הראש מימין לשמאל וחיפשה את אליוט, אבל ראתה רק ילד רזה ושחור שיער, שצץ מעבר לפינת הרחוב ורץ לעברה. הוא היה סמוק ומיוזע. הוא לבש ג'ינס וחולצת טריקו כחולה וחבש כובע בייסבול. כשהתקרב קצת, נורי ראתה שזה בַּקְס קאפּוּר, שלומד איתה בכיתת הקסם הלא נורמלי.

"אַת תאחרי!" קרא בקס כשחלף על פניה בריצה.

אופס. הוא צודק.

"חכה רגע!" קראה נורי ורצה בעקבותיו.

בקס העיף מבט מעבר לכתפו אבל המשיך לרוץ.

ופתאום - בום!

רגליו התעופפו קדימה באוויר, ראשו עף אחורה, זרועותיו חבטו באוויר כמו טחנת רוח והוא נחת על הישבן.

טראח!

נורי נרתעה וכיסתה את עיניה בידיה. כשהציצה מבין אצבעותיה, ידעה מה היא עומדת לראות.

כן, בקס נהפך לסלע.

כי זה היה הקסם הבלתי-רגיל שלו. בקס היה מתהפכָן, אבל הוא לא נהפך לחיות. הוא נהפך לסלע. זה קרה לו כמעט בכל יום, וכמעט תמיד בלי שהתכוון. שוב ושוב נהפך לסלע אפור ענקי. זאת אומרת, פעם אחת הוא נהפך לחֶבֶל, אבל זה היה מקרה יוצא דופן. בכל הפעמים האחרות הוא נהפך רק לסלע אפור ענקי.

נורי רצה אליו. "בקס! הכול בסדר?"

היא נתקלה בשתיקה, כי בקס הסלע לא היה מסוגל לדבר. הוא גם לא היה מסוגל לחזור לצורתו הטבעית, ונורי ריחמה עליו בכל לבה. כמה נורא להיהפך לסלע - בלי פה, בלי ידיים, בלי אוזניים - ולהיתקע בצורה כזאת. כדי שהוא ייהפך בחזרה לילד, מישהו צריך לקחת אותו למרפאת בית הספר, ושם ייתנו לו שיקוי ירוק מגעיל שיפתור את הבעיה.

כתפיה של נורי נשמטו. היום היא זאת שתיאלץ להביא אותו לשם.

ושניהם יאחרו מאוד לבית הספר.