0
0 הצבעות
1

קרנפורד

אליזבת גאסקל

 44.00

תקציר

איזה רגע ספרותי נפלא: לפתוח את העמודים הראשונים של קרנפורד, ובדיוק כפי שבזמנו קרה לצ’ארלס דיקנס (שפרסם את הרומן בחלקים), להישאב עמוק אל תוך הסיפור. וזאת כי לפנינו ספרה הפופולרי ביותר של אליזבת גאסקל, על כל מטעני ההומור הסאטירי והחמלה שלו, רך ו”טעים” כאילו זה עתה נכתב במצב של חסד-סיפורי.

אנו נמצאים בקרנפורד, עיירה אנגלית קטנה בשלהי התקופה הויקטוריאנית, שהערכים והמנהגים השמרניים בה עומדים לעבור טלטלה על ידי המהפכה התעשייתית. דרך דמויותיהן האגדיות של צמד אחיות רווקות, הקורא עד לאירועים הקטנים והגדולים של הקהילה: מהגעתו המסעירה של מפקד אלמן עם שתי בנותיו, דרך מכתבים שמגיעים מעבר לים ועד בעיותיהן הכלכליות של נשים בורגניות במשבר.

הרומן מסופר בטון של וידוי אינטימי ובאמצעות כתיבה כמו-טבעית, ומתבונן בזכוכית מגדלת על גלריית דמויות נשיות בלתי נשכחת. הוא משרטט בידי-אמן דיוקן חברתי עוקצני, ודרך שש-עשרה האפיזודות שבו מאפשר לנו לדמיין את קרנפורד עצמה, יישוב מרוחק וכפרי למחצה – המחולל מטעמים של עלילות בזו אחר זו.

המהדורה שאנו מציגים לפניכם היא זו שאליזבת גאסקל בדקה בשנת 1864, זמן קצר לפני מותה, ואשר זכתה להצלחה מתמשכת לדורות. אך בשנים שחלפו מאז מותה של גאסקל בשנת 1865, הפופולריות של קרנפורד נסקה עוד יותר: בשנת 1951 עיבד הבי.בי.סי את הספר לסדרת טלוויזיה, ומאז שודרו שני עיבודים נוספים, האחד בשנת 1972, והעדכני ביותר בשנת 2007. בשנת 2009 שודרה סדרת המשך בשם “השיבה לקרנפורד”, ונראה שתנופת התרגומים העדכניים לרומן לשפות שונות נמצאת בעיצומה. כעת הגיע זמנו של קרנפורד העברי, והחגיגה רק החלה.

קוראים כותבים (1)

  1. yaelhar

    קרנפורד

    קרנפורד היא עיירה דמיונית, נחבאת מעין, באנגליה הפרובינציאלית של המאה ה-19. האוכלוסייה מורכבת בעיקר מנשים. הגברים המגיעים לעיירה עסוקים בעבודה או עסקים מחוץ לעיירה, או שהם מתים צעירים… האלמנות (בפועל או בכוח) והרווקות (מבחירה או לא) בעלות ייחוס וחסרות ממון, מנהלות את חייהן על פי קודים מדוייקים של התייחסות לאריסטוקרטייה מדומיינת, בדקויות מילימטריות, שיחד עם בורותן הנישאת כאות כבוד, וחוסר נסיון החיים שלהן יוצרות מעמדים מצחיקים שהסופרת חושפת בתמימות, כאילו.

    המעמד החברתי וקירבתו “לאריסטוקרטיה” הוא הנושא העיקרי. העיסוק בפיענוח ויישום כללי המעמד גוזל הרבה מזמנן של נשות קרנפורד. הן מסתדרות בצייתנות בשורה שהראשונות הן בעלות הייחוס הגבוה ביותר וככל שהייחוס נמוך יותר, מקומה של הגברת בתור רחוק יותר.

    הספר כתוב היטב, משעשע ביותר ולקורא ישראלי – מפליא ומדהים. ההתייחסות לחינוך כדרך להגדיר את המעמד החברתי של הזולת הוא הדבר הרחוק ביותר מהמנטליות הישראלית, נראה לי. הכללים הנוקשים לאירוח, הקמצנות מכורח, הנימוסים המכתיבים התנהגות יחד עם הבורות המוצגת בגאווה, והניסיון להעמיד פני מישהו אחר משעשעים גם בגלל זרותם.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=111054