רב קומות

1. מסה קריטית

אחר–כך, כשישב במרפסתו ואכל את הכלב, הרהר ד"ר רוֺברט לאינג באירועים יוצאי הדופן שהתרחשו בתוככי בניין הדירות הענקי הזה בשלושת החודשים הקודמים. כעת, משחזרו העניינים לשגרה, הוא הופתע מכך שלא היתה שום נקודת התחלה ברורה, שום תפנית שממנה והלאה נעו חייהם לעבר ממד שנראה במובהק קודר יותר. רב–הקומות, על ארבעים קומותיו ואלף דירותיו, המרכול ובריכות השחייה, הבנק ובית הספר היסודי ־ שלמעשה הופקרו בשמים ־ הציע די והותר הזדמנויות למעשי אלימות ועימותים. אך דירת הסטודיו שלו בקומה ה-25 היתה ללא ספק המקום האחרון שלאינג היה בוחר כזירה להתנגשות מקדימה. את התא היקר להחריד הזה, שנתחב כמעט באקראי לחרך בחזית הצוּק של בניין הדירות, הוא רכש לאחר גירושיו בדיוק בגלל השקט, השלווה והאלמוניות שבו. באופן מוזר למדי, למרות כל מאמציו של לאינג לנתק את עצמו מאלפיים שכניו ומשגרת המחלוקות הזניחות והתרעומות שהיו עיקר חייהם המשותפים, דווקא כאן, מכל המקומות, אירע המקרה המשמעותי הראשון ־ על אותה מרפסת שבה הוא כרע כעת לצד מדורה של ספרי טלפונים ואכל את ירכו הצלויה של כלב הרועים הגרמני, בטרם ייצא להרצאתו בבית הספר לרפואה.

בשעה שהתקין את ארוחת הבוקר, מעט אחרי השעה אחת–עשרה בְּבוקר שבת אחד שלושה חודשים לפני כן, נחרד ד"ר לאינג לשמע פיצוץ על המרפסת מחוץ לחדר השינה שלו. בקבוק של יין נתזים נפל מאחת הקומות העליונות חמישים רגל מעליו, הסתחרר בדרכו מטה, נהדף מסוֺכך, והתנפץ לכל רוחב המרפסת המרוצפת.

שטיח חדר האורחים נוּקד בקצף ובשברי זכוכית. לאינג עמד ברגליים יחפות בין השברים החדים, והתבונן ביין התוסס שהעלה קצף בין אריחי הרצפה הסדוקים. גבוה מעליו, בקומה ה-31, התנהלה מסיבה. הוא יכול היה לשמוע את הפטפוטים המשולהבים מדי במכוון, את העוצמה התוקפנית של נגן התקליטים. כפי הנראה דחף אחד האורחים הרעשנים את הבקבוק מעבר למעקה. למותר לציין שאיש מבאי המסיבה לא הוטרד כהוא זה בנוגע ליעדו הסופי של הטיל ־ אך כפי שלאינג כבר ידע, דיירים בבניינים רבי–קומות נוטים שלא לשים לב לדיירים אחרים אם הם מתגוררים יותר משתי קומות מתחתם.

בניסיון לזהות את הדירה, פסע לאינג מעל בריכת הקצף הקר ההולכת ומתפשטת. אילו ישב שם, היה בקלות רבה מוצא את עצמו סובל מההנגאובר הארוך בעולם. הוא רכן החוצה מעל המעקה, השקיף מעלה לעבר חזית הבניין וספר בקפידה את המרפסות. אלא שכמו תמיד, ממדי הבניין בן ארבעים הקומות סחררו את ראשו. הוא השפיל את עיניו אל אריחי הרצפה וייצב את עצמו כנגד מזוזת הדלת. החלל הפתוח העצום שהפריד בין הבניין לבין רב–הקומות השכן, במרחק ארבע מאות מטר ממנו, ערער את שיווי משקלו. לעתים חש כאילו הוא חי בתוך תא תלוי של גלגל ענק, נטוע ללא ניע בגובה שלוש מאות רגל מעל פני האדמה.

למרות זאת, לאינג עדיין התפעם מרב–הקומות, שהיה אחת מחמש יחידות זהות במיזם הפיתוח, והראשונה שהושלמה ואוכלסה. חמשת רבי–הקומות הוצבו יחדיו בשטח של מיל רבוע באזור נטוש של מספנות ומחסנים לאורך גדתו הצפונית של הנהר. הם חלשו על האגף המזרחי של המיזם, משקיפים על אגם נוי מלאכותי ־ שבינתיים היה אגן בטון ריק המוקף במגרשי חניה וציוד בנייה. בגדה הנגדית ניצב אולם הקונצרטים שהושלם לאחרונה, ומשני צדיו בית הספר לרפואה של לאינג ואולפני הטלוויזיה החדשים. קנה המידה העצום של מבני הזכוכית והבטון, ומיקומם הבולט באחד מעיקולי הנהר, יצרו הפרדה חדה בין מיזם הפיתוח לבין השטחים המוזנחים שסביבו, שיכונים טוריים מטים ליפול מהמאה ה-19 ובתי חרושת ריקים שכבר התקבלה החלטה על הסבת ייעודם.

על אף הקִרבה אל הסִיטי, כשלושה קילומטר מערבה בהמשך הנהר, בנייני המשרדים של מרכז לונדון השתייכו לעולם אחר, בזמן כמו בחלל. קירות הזכוכית ואנטנות הממסר שלהם היטשטשו בשל הערפיח, שעמעם את זכרונותיו של לאינג מהעבר. שישה חודשים קודם לכן, כשמכר את ביתו בצ'לסי ועבר אל הביטחון שסיפק רב–הקומות, הוא נסע חמישים שנה קדימה בזמן, הרחק מרחובות צפופים, מפקקי תנועה ומנסיעות ברכבת התחתית בשעות העומס כדי להנחות סטודנטים במשרד משותף בבית החולים האוניברסיטאי הישן.

כאן, לעומת זאת, ממדי חייו היו חלל, אור, וההנאה שהפיק מסוג מעודן של אלמוניות. הנסיעה למחלקה לפיזיולוגיה של בית הספר לרפואה ארכה חמש דקות, ופרט לנסיעה יחידה זו, חייו של לאינג ברב–הקומות היו עצמאיים ומנותקים כמו הבניין עצמו. למעשה, בניין הדירות היה עיירה מאונכת שאלפיים תושביה ספונים כל אחד בקופסה שלו בשמים. הבניין היה בבעלות הדיירים מתוקף הסכם התאגדות, והם ניהלו אותו בעצמם באמצעות אב בית וצוותו.

אפילו יחסית לממדיו, רב–הקומות הכיל מגוון מרשים של שירותים. את הקומה העשירית כולה תפסה רחבה בגודל סיפון המרָאָה של נושאת מטוסים ובה מרכול, בנק ומספרה, בריכת שחייה ואולם התעמלות, חנות משקאות מצוידת היטב ובית ספר יסודי לילדים הספורים שהתגוררו בבניין. גבוה מעל לאינג, בקומה ה-35, היו בריכת שחייה שנייה קטנה יותר, סאונה ומסעדה. לאינג, נלהב משפע הנוחיות, התאמץ פחות ופחות לצאת מהבניין. הוא פָרק את אוסף התקליטים שלו והתמסר לחייו החדשים, בעודו יושב על המרפסת ומשקיף על החניונים וכיכרות הבטון שמתחתיו. אף שדירתו היתה רק בקומה ה-25, לראשונה הרגיש שהוא מביט בשמים כלפי מטה במקום מעלה. עם כל יום שחלף נראו המגדלים של מרכז לונדון רחוקים מעט יותר, כמו נוף של כוכב לכת נטוש המתרחק לאט מתודעתו. בניגוד לגיאומטריה הרוגעת והמשוחררת של אולם הקונצרטים ואולפני הטלוויזיה שמתחתיו, קו הרקיע המקוטע של העיר נראה כתרשים מעורער של פעילות מוחית בעת משבר נפשי פעיל.

דירת הסטודיו היתה יקרה, וחדר המגורים וחדר השינה היחיד שלה, המטבח וחדר השירותים היו מחוברים זה לזה על מנת לצמצם שטח וליַתר פרוזדורים פנימיים. לאחותו אַלִיס פְרוֺבִּישֶׁר, שגרה עם בעלה המוציא לאור בדירה מרווחת יותר שלוש קומות מתחתיו, אמר לאינג ש"האדריכל בוודאי העביר את שנותיו המכוננות בחללית ־ אני מופתע שהקירות אינם קמורים..."

בתחילה מצא לאינג משהו מעורר ניכור בנוף הבטון של המיזם ־ אדריכלות שתוכננה למלחמה, אולי לא רק באופן לא–מודע. הדבר האחרון שרצה להביט עליו כל בוקר, לאחר כל הלחצים סביב הליכי הגירושים שלו, היה שורה של בונקרים עשויים בטון.

ואולם, אליס שכנעה אותו במהרה בקסמם הערטילאי של חיים ברב–קומות יוקרתי. בהיותה מבוגרת בשבע שנים מלאינג, היא היטיבה לאמוד את צרכיו של אחיה בחודשים שלאחר גירושיו. היא הדגישה את יעילות השירותים בבניין, את הפרטיות המוחלטת. "תוכל להיות כאן לבדך, בבניין ריק ־ חשוב על כך, רוברט." וללא קשר הגיוני הוסיפה, "חוץ מזה, הוא מלא באנשים מהסוג שאתה צריך להכיר."

כאן העלתה נקודה שלא נעלמה מעיניו של לאינג בסיוריו המקדימים. אלפיים הדיירים היו למעשה אוסף אחיד כמעט לגמרי של אנשי מקצוע אמידים ־ עורכי דין, רופאים, יועצי מס, אקדמאים בכירים ואנשי שיווק, בנוסף לקבוצה קטנה יותר של טייסי חברות תעופה, טכנאים בתעשיית הקולנוע, ושלישיות של דיילות אוויר שחלקו דירות בצוותא. על פי המדדים השגורים של הכנסה והשכלה, הם היו ככל הנראה דומים אלה לאלה יותר מחברים בכל תמהיל חברתי אחר שניתן להעלות על הדעת, חולקים אותו טעם ועמדות, אופנות וסגנון חיים ־ כפי שניתן היה לראות בבירור ממבחר המכוניות במגרשי החניה שהקיפו את רב–הקומות, מהדרך האלגנטית גם אם האחידה במקצת שבה ריהטו את דירותיהם, מהמטעמים המתוחכמים שבמעדניית המרכול, ומהטון השופע ביטחון עצמי של קולותיהם. בקצרה, הם היו הרקע המושלם שבו יכול היה לאינג להתמזג ולהיעלם מהעין. חזונה הנלהב של אחותו על לאינג החי לבדו בבניין ריק היה קרוב לאמת יותר מששיערה. רב–הקומות היה מכונה ענקית שתכליתה לשרת, לא את כלל הדיירים כקבוצה, אלא רק את הדייר הבודד. צוות הניהול של הבניין הורכב מתעלות מיזוג אוויר, פירי אשפה ולוחות בקרה חשמליים, שסיפקו שפע בלתי נדלה של טיפול ותשומת לב שמאה שנים קודם לכן היו מצריכים צבא שלם של משרתים בלתי נלאים.

מעבר לכל זה, מרגע שלאינג מונה למרצה בכיר לפיזיולוגיה בבית הספר החדש לרפואה, רכישת דירה בקרבת מקום נראתה הגיונית. היא גם סייעה לו לדחות שוב את ההחלטה אם לנטוש את ההוראה לטובת עבודה כרופא כללי. אך כפי שאמר לעצמו, הוא עדיין ממתין להופעת המטופלים האמיתיים שלו ־ שמא ימצא אותם כאן ברב–הקומות? תוך שהוא מפיג את ספקותיו לגבי מחיר הדירה בעזרת הצדקה הגיונית, חתם לאינג על חוזה חכירה לתשעים ותשע שנים ועבר לגור באלפית של צלע הצוק שהיתה מנת חלקו.

קולות המסיבה גבוה מעל ראשו נמשכו, מועצמים בזרמי האוויר שהתנחשלו באי–סדר סביב הבניין. זרזיף אחרון של יין קלח לאורך מרזב המרפסת, מבעבע בדרכו אל תוך תעלות הניקוז המצוחצחות. לאינג הציב את כף רגלו היחפה על המרצפות הקרות וניתק באצבעותיו את התווית מִשבר הזכוכית. הוא זיהה את היין מיד: היה זה סוג יקר של חיקוי שמפניה, שנמכר מצונן בחנות המשקאות בקומה העשירית והיה המשקה הפופולרי ביותר

בחנות.

הם שתו את אותו היין גם במסיבה של אליס ערב קודם, מסיבה שהיתה, בדרכה, אירוע מבולבל לא פחות מזה שהתרחש ברגע זה מעל ראשו. אף שהיה כָּמֵהַּ להירגע לאחר שהעביר את כל אחר–הצהריים בביצוע הדגמות במעבדות המחלקה לפיזיולוגיה, ולמרות שאישה מושכת מבין באי המסיבה צדה את עינו, מצא עצמו לאינג נתון בעימות מוזר וזניח עם שכניו מהדירה הסמוכה בקומה ה-25, מנתח לֶסת צעיר ושאפתן בשם סְטִיל ואשתו, יועצת אופנה שתלטנית. רק כשכבר היו באמצע שיחת השיכורים ביניהם, הבין לאינג לפתע שהצליח להעליב אותם עמוקות בנוגע לשימוש בפיר האשפה המשותף. השניים דחקו את לאינג לפינה מאחורי בר המשקאות של אחותו, וסטיל ירה לעברו סדרה של שאלות נוקבות כאילו היה אחד ממטופליו, שחוסר האחריות שהוא מגלה ביחסו לפיו הדאיג אותו מאוד. פניו הרזות, שמעליהן שיער עם פסוקת אמצעית ־ מה שתמיד נראה ללאינג כסימן למוזרות כלשהי ־ התקרבו אל פניו שלו, והוא כמעט חשש שסטיל עומד לדחוף מלחצת מתכת או מַפשֵׂק אל בין שיניו. אשתו הנמרצת והזוהרת, שמשום מה ראתה בגישתו הקלילה של לאינג ובריחוק המופגן שלו מהעסק הרציני של מגורים ברב–הקומות מעין התרסה, המשיכה את המתקפה. היה ברור שחיבתו של לאינג לקוקטיילים לפני ארוחת הצהריים, ההרגל שלו להשתזף בעירום על המרפסת וגינוני ההוללות שלו באופן כללי מוציאים אותה משלוותה. לא היה לה ספק שבגיל שלושים, לאינג היה אמור לעבוד שתים–עשרה שעות ביממה במרפאה אופנתית, ולהיות עסוק כל–כולו בהאדרה עצמית מקנת כבוד כמו בעלה. לאינג היה בעיניה מעין אסיר נמלט פנימי ממקצוע הרפואה, שחפר לו מנהרת בריחה סודית לעולם אחראי פחות.

הריב הקטנוני הפתיע את לאינג, אם כי עוד כשהגיע לבניין הדירות נוכח במהרה במספרן החריג של המשטמות הכמעט גלויות בין האנשים סביבו. לרב–הקומות היו חיים נפרדים משל עצמו. השיחות במסיבה של אליס התנהלו בשני מישורים ־ לא הרחק מתחת למעטה הדק של רכילות מקצועית, נמצאה שכבה קשיחה של יריבות אישית. לעתים חש כאילו הכול מצפים בדריכות לכך שמישהו יעשה משגה רציני.

לאחר ארוחת הבוקר ניקה לאינג את שברי הזכוכית מהמרפסת. שני אריחי נוי נסדקו. נרגז במקצת, לאינג הרים את צוואר הבקבוק, שבקצהו היו עדיין הפקק המלופף בחוט תיל ועטיפת נייר הכסף, והשליך אותו מעבר למעקה המרפסת. כעבור כמה שניות שמע אותו מתנפץ בין המכוניות החונות למטה.

לאינג התעשת והציץ בזהירות מעבר למעקה ־ הוא יכול היה בקלות לנפץ למישהו את שמשת המכונית. תוך שהוא צוחק בקול ממעשהו החריג, הוא הביט למעלה אל הקומה ה-31. מה היה להם לחגוג באחת–עשרה וחצי בבוקר? לאינג הקשיב לרעש הגובר עם הגעתם של אורחים נוספים. האם היתה זו מסיבה שבטעות החלה מוקדם מדי, או כזו שנמשכה כל הלילה וכעת התעוררה שנית במשנה מרץ? הזמן הפנימי של רב–הקומות, כמו אקלים פסיכולוגי מלאכותי, פעל לפי מקצבים משל עצמו, מתודלק בתערובת של אלכוהול ונדודי שינה.

על המרפסת באלכסון מעליו, אחת משכנותיו של לאינג, שארלוט מֶלְוִויל, הציבה מגש משקאות על שולחן. לאינג, מודע בבחילה לכבדו המותש, נזכר שבמסיבה של אליס ערב קודם, הוא נענה להזמנתה של שארלוט לבוא למסיבת קוקטיילים. הוא היה אסיר תודה לה על שהצילה אותו מהאורתודנט בעל הקיבעונות לפיר האשפה. לאינג היה שיכור מכדי להתקדם בפלירטוטיו עם האלמנה יפת התואר בת השלושים וחמש, שרק סיפרה לו שהיא עובדת כרעיונאית בסוכנות שיווק קטנה אך תוססת. הקִרבה של דירתה כמו גם חוסר הגינונים שלה נשאו חן בעיני לאינג, והעירו בו תערובת מבלבלת של זימה והבטחה רומנטית. ככל שהתבגר מצא שהוא הופך בעת ובעונה אחת רומנטי יותר וגס לב יותר.

לאינג חזר והזכיר לעצמו שמין הוא דווקא משהו שרב–הקומות לכאורה מזַמן בשפע. עקרות בית משועממות, לבושות בהידור כאילו הן יוצאות למסיבת חצות ראוותנית על מרפסת התצפית שבגג, התבטלו סביב בריכות השחייה והמסעדה בשעות המתות של אחר–הצהריים המוקדמים, או טיילו שלובות זרוע ברחבת הקניות של הקומה העשירית. לאינג הביט בהן כשחלפו על פניו בעין מוקסמת אך זהירה. למרות החזות הצינית המעושה שהפגין, הוא היה מודע לפגיעות שלו בתקופה הנוכחית, סמוך לגירושיו ־ די בפרשיית אהבים מוצלחת אחת, עם שארלוט מלוויל או כל אחת אחרת, והוא יחליק ישירות לתוך נישואים חדשים. והרי הוא עבר לרב–הקומות על מנת להתרחק מכל מערכות היחסים. לעתים אפילו נוכחותה של אחותו, והתזכורות לאמם העצבנית תמיד ־ אלמנת רופא המידרדרת לאיטה לשתיינות ־ נראתה קרובה מדי ומעיקה.

אולם שארלוט הפיגה חששות אלה מיד. היא עדיין היתה שקועה במחשבות על מות בעלה מסרטן הדם, עסוקה בדאגה לרווחתו של בנה בן השש, וכן, כפי שהודתה בפני לאינג, סבלה מנדודי שינה ־ תסמין נפוץ בקרב דרי רב–הקומות, כמעט בגדר מגֵּפה. כל הדיירים שפגש לאינג, מרגע ששמעו שהוא עוסק ברפואה, העלו בשלב כזה או אחר בשיחה את הקושי שלהם לישון. אנשים שוחחו במסיבות על נדודי השינה שלהם באותו אופן שבו דנו בכשלים התכנוניים המוּבְנים של בניין הדירות. בשעות הבוקר המוקדמות שקעו אלפיים הדיירים בשינה תחת אדווה שקטה של גלולות סֶקונאל.

לאינג פגש את שארלוט לראשונה בבריכת השחייה של הקומה ה-35, שם בדרך כלל היה שוחה, הן כדי להימצא לבדו והן כדי להימנע מחברת הילדים ששחו בבריכת הקומה העשירית. כשהזמין אותה לארוחה במסעדה היא נענתה מיד, ואולם כאשר התיישבו לשולחן היא אמרה ללא כחל וסרק, "תראה, אני רק רוצה לדבר על עצמי."

זה מצא חן בעיני לאינג.

בשתים–עשרה בצהריים, כשהגיע לדירתה של שארלוט, כבר היה שם אורח נוסף, מפיק טלוויזיה בשם רִיצ'רד וַיילְדֶר. ויילדר, גבר מוצק ושש אלי קרב, שחקן ראגבי מקצועי בעברו, התגורר עם אשתו ושני בניו בקומה השנייה של הבניין. המסיבות הרעשניות שקיים עם חבריו מהקומות הנמוכות ־ טייסים ודיילות החולקות דירות בצוותא ־ כבר הציבו אותו במרכזם של כמה ריבים. במידה מסוימת, שעות הפעילות הבלתי קבועות של הדיירים בקומות הנמוכות ניתקו אותם משכניהם למעלה. פעם, ברגע של חוסר זהירות, אחותו של לאינג לחשה לו שבית בושת מתנהל במקום כלשהו ברב–הקומות. תנועתן המסתורית של הדיילות בדרכן לחיי החברה הפעלתניים שלהן, בייחוד בקומות שמעליה, הוציאו את אליס משלוותה, כאילו הפרו באופן כלשהו את הסדר החברתי הטבעי של הבניין ואת המדרג המעמדי המבוסס כולו על קומת הדיור. לאינג הבחין שהוא ודיירים אחרים היו סלחניים הרבה יותר כלפי רעש או איזו הפרעה שבקעו מהקומות שמעליהם מאשר לרעש של אלה שמתחתם. למרות זאת, הוא חיבב את ויילדר ואת קולו הרם וגינוני הראגבי ההמוניים שלו. הוא אפשר את כניסתו של הממד הנחוץ של הבלתי מוכר לבניין הדירות. את טיב יחסיו עם שארלוט מלוויל קשה היה להעריך ־ על התוקפנות המינית העוצמתית שלו כיסה חוסר שקט עצום. לא פלא אפוא שאשתו, צעירה חיוורת בעלת תואר מתקדם שכתבה ביקורות על ספרי ילדים עבור שבועונים ספרותיים, תמיד נראתה מותשת.

כשעמד לאינג על המרפסת וקיבל משקה שהושיטה לו שארלוט, נחת רעש המסיבה היישר מהאוויר הבוהק, כאילו השמים עצמם חוברו לציוד הגברה. שארלוט הצביעה על שבר זכוכית על מרפסתו של לאינג שהוא שכח לטאטא.

"אתה תחת מתקפה? שמעתי משהו נופל." היא קראה לעבר ויילדר שנשען לאחור במרכז הספה שלה תוך שהוא בוחן את רגליו הכבדות, "אלה האנשים ההם מהקומה ה-31."

"איזה אנשים?" שאל לאינג. הוא הניח שכוונתה לקבוצה מוגדרת, חבורת שחקני קולנוע תוקפניים יתר על המידה או יועצי מס, או שמא התגודדות שתיינים שהזדמנה יחדיו באופן נדיר. אך שארלוט משכה בכתפיה, כאילו מיותר לדייק יותר מכך. ברור היה שבמוחה נוצר מעין תיחום, בדומה לזיהוי השטחי שלאינג עצמו אימץ ־ של אנשים עם קומת המגורים שלהם.

"דרך אגב, מה אנחנו חוגגים?" שאל כשחזרו לחדר המגורים.

"אתה לא יודע?" החווה ויילדר כלפי הקירות והתקרה. "הבית מלא. הגענו למסה קריטית."

"ריצ‘רד מתכוון לכך שהדירה האחרונה בבניין אוכלסה,“ הסבירה שארלוט. "דרך אגב, הקבלנים הבטיחו לנו מסיבה על חשבונם כשתימכר הדירה האלף.“

"מעניין אם הם יעמדו בהבטחה שלהם," העיר ויילדר. ניכר בו שהוא נהנה להמעיט בערכו של רב–הקומות. "אנתוֺני רוֺיאל החמקמק היה אמור לספק את האלכוהול. פגשת אותו, אני חושב," אמר ללאינג. "האדריכל שתכנן את גן העדן התלוי שלנו."

"אנחנו משחקים סקווש ביחד", ענה לאינג. במענה לנימה הביקורתית בקולו של ויילדר, הוא הוסיף, "פעם בשבוע ־ אני בקושי מכיר את האיש, אבל אני מחבב אותו."

ויילדר רכן קדימה, וערסל את ראשו הכבד בין אגרופיו. לאינג שם לב שהוא נוהג לגעת בעצמו ללא הרף, בוחן שוב ושוב את השערות על סובכי שוקיו, מרחרח את גב ידיו המצולקות, כאילו זה עתה גילה את גופו שלו. "אתה זכית לפגוש אותו," אמר ויילדר. "הייתי רוצה לדעת למה. טיפוס מנותק ־ הייתי אמור לכעוס עליו, אבל משום מה הוא מעורר בי רחמים, מרחף מעלינו כמו איזה מין מלאך שסולק מגן עדן."

"יש לו דירת גג," העיר לאינג. לא היה לו חשק להיכנס לשום משחקי כוח בנוגע לחברותו הקצרה עם רויאל. הוא פגש את האדריכל האמיד, חבר לשעבר בתאגיד שתכנן את מיזם הפיתוח, בשלבי ההתאוששות האחרונים של רויאל מתאונת דרכים קלה.

לאינג עזר לו להתקין את מכונת ההתעמלות המשוכללת בדירת הגג בה בילה את עיתותיו, מכונה שעוררה עניין וסקרנות רבה. כפי שחזרו ואמרו כולם ללא הרף, רויאל התגורר ב"פסגה" של רב–הקומות, כביכול באיזו בקתת הרים נחשקת.

"רויאל היה הדייר הראשון שעבר לגור כאן," יִידע אותו ויילדר. "יש בו משהו שלא הצלחתי לשים עליו את האצבע. אולי אפילו תחושת אשם ־ הוא מסתובב שם למעלה כאילו הוא מצפה שיחשפו אותו. חשבתי שיעזוב כבר לפני חודשים. יש לו אישה צעירה ועשירה, אז למה לו להמשיך לגור בשיכון המפואר הזה?" לפני שלאינג הספיק למחות, ויילדר המשיך. "אני יודע שלשארלוט יש השגות על החיים כאן ־ הבעיה היא שהמקומות האלה לא מתוכננים למגורי ילדים. ככה יוצא שהשטח הפתוח היחיד הוא מקום החניה של מישהו אחר. דרך אגב, דוקטור, אני מתכנן לצלם סרט תיעודי לטלוויזיה על בניינים רבי–קומות, מבט חודר באמת על הלחצים הפיזיים והפסיכולוגיים של החיים בבית משותף כמו זה."

"יהיה לך הרבה חומר."

"הרבה מדי, כמו תמיד. אני תוהה אם רויאל יהיה מוכן להשתתף ־ אולי תוכל לשאול אותו, דוקטור. כאחד האדריכלים של הבניין והדייר הראשון שלו, נקודת המבט שלו תהיה מעניינת. גם זאת שלך..."

בעוד ויילדר מדבר במהירות, כשמילותיו מקדימות את עשן הסיגריה המיתמר מפיו, מיקד לאינג את תשומת לבו בשארלוט. היא הביטה בוויילדר ברוב קשב, מהנהנת לשמע כל אחד מטיעוניו. לאינג חיבב את נחישותה להגן על עצמה ועל בנה הקטן, את השפיות שהפגינה ואת תבונתה. נישואיו שלו, לרופאה עמיתה ומומחית למחלות טרופיות, היו אסון קצר אך מוחלט, שרק אלוהים יודע על איזה צורך הם ענו. בטוח בשיפוטו, קשר לאינג את עצמו לרופאה הצעירה השאפתנית והמתוחה–תמיד, וסירובו לעזוב את ההוראה ־ דבר שהיה כשלעצמו חשוד בעיניה ־ ולעסוק ישירות בהיבטיה הפוליטיים של הרפואה המונעת, היה מקור בלתי נדלה למריבות ועימותים. אחרי שחיו יחד שישה חודשים בסך הכול היא הצטרפה פתאום לארגון סיוע בינלאומי למיגור הרעב ועזבה לשליחות בת שלוש שנים. אולם לאינג לא עשה כל ניסיון לנסוע בעקבותיה. בשל סיבות שעדיין לא ידע להסביר לאשורן, הוא חשש לוותר על ההוראה ועל הביטחון, אף שידע שהוא מפוקפק למדי, שבשהייה במחיצת סטודנטים שעדיין היו כמעט בני גילו.

שארלוט, כך שיער, תבין זאת. במוחו כבר שרטט לאינג תוואי אפשרי של פרשיית אהבים עימה. הקִרבה ובה–בעת המרחק שסיפק רב–הקומות, אותו רקע רגשי נייטרלי שעליו יכלו מערכות היחסים המרתקות ביותר להתפתח, החל לעניין אותו בזכות עצמו. מסיבה כלשהי מצא עצמו מתרחק אפילו תוך כדי המפגש המדומיין, בהרגישו שהכול כבר היו מעורבים אלה באלה מבלי לשער עד כמה. רשת כמעט מוחשית של יריבויות ותככים קשרה אותם יחדיו.

כפי שחשב, גם המפגש הזה, האגבי לכאורה בדירתה של שארלוט תוכנן על מנת לבדוק את יחסו כלפי דיירי הקומות העליונות שניסו להדיר את הילדים מבריכת הקומה ה-35.

"חוזי החכירה מבטיחים לנו גישה שוויונית לכל שירותי הבניין," הסבירה שארלוט. "החלטנו להקים קבוצת פעולה של הורים."

"זה לא משאיר אותי בחוץ?"

"אנחנו זקוקים לרופא בוועד. טיעון שמתבסס על רפואת ילדים יישמע משכנע הרבה יותר מפיך, רוברט."

"טוב, אולי..." לאינג היסס להתחייב. כהרף עין הוא עלול היה להפוך לדמות בסרט טלוויזיה תיעודי טעון במיוחד, או למצוא עצמו חלק משביתת שֶבת ליד משרדו של אב הבית. מכיוון שמיאן בשלב זה ליפול במלכודת של מאבק בין–קומתי, קם לאינג ונפרד לשלום. לאחר שיצא הצטיידה שארלוט ברשימת טרוניות. היא התיישבה ליד ויילדר והחלה לסדר את התלונות שהתעתדה להגיש לאב הבית, כמו מורה חרוצה המכינה את תוכנית הלימודים לסמסטר הבא.

כאשר חזר לאינג לדירתו, המסיבה בקומה ה-31 כבר הסתיימה. הוא עמד על מרפסתו בשקט, נהנה מהמשחק המרהיב של האור על הבניין השכן, ארבע מאות מטר ממנו. הבניין הושלם זה עתה, ורצה המקרה והדיירים הראשונים נכנסו לגור בו באותו בוקר שבו עברו הדיירים האחרונים לבניין שלו. משאית תובלה עמוסה בריהוט התקרבה בנסיעה לאחור אל הכניסה למעלית השירות, והשטיחים והרמקולים, שולחנות האיפור ומנורות חדר השינה יובלו בקרוב במעלה פיר המעלית כדי לצקת מהם את יסודותיו של עולם פרטי.

כשחשב על רטט העונג וההתרגשות שיחושו הדיירים החדשים כשיביטו החוצה בפעם הראשונה מזיז הסלע הנישא שלהם על צלעו של הצוק, הִנגיד זאת לאינג לשיחה שזה עתה שמע בין ויילדר לשארלוט מלוויל. גם אם באי–רצון, עליו להכיר כעת במה שניסה להדחיק, שששת החודשים שעברו היו תקופה של התקוטטות בלתי פוסקת בין שכניו, של סכסוכים קטנוניים על תקלות במעליות ובמערכת מיזוג האוויר, הפסקות חשמל בלתי מוסברות, רעש, תחרות על מקומות חניה ובקיצור, אותו ערב–רב של פגמים קטנים שהאדריכלים היו אמורים למנוע עוד בשלב התכנון של דירות יקרות להחריד אלה. המתחים החבויים בין הדיירים היו חזקים באופן מיוחד, אך הם רוככו במידת מה בזכות הטון המתורבת של הבניין, וכן בשל הצורך הניכר להפוך את בניין הדירות העצום הזה לסיפור הצלחה.

לאינג נזכר בתקרית פעוטה אך בלתי נעימה שקרתה יום קודם אחר–הצהריים ברחבת הקניות בקומה העשירית. דין ודברים החל מחוץ לדלתות בריכת השחייה כשחיכה כדי לפדות המחאה בבנק. קבוצת ילדים, עדיין רטובים מהמים, נסוגה לאחור נוכח דמותו המאיימת של רואה חשבון מהקומה ה-17. בעימות לא–שוויוני זה ניצבה מולו הלן וַיילְדֶר. לוחמנותו של בעלה רוקנה אותה מזמן מכל זכר לביטחון עצמי. בעודה מנסה בעצבנות לרסן את הילדים, היא האזינה בהשלמה לנזיפותיו של רואה החשבון, ופעם בפעם עשתה ניסיון חלוש להשיב לו.

לאינג עזב את דלפק הבנק וניגש אליהם, ובדרכו עבר על פני הקוּפות העמוסות של המרכול ושורות הנשים היושבות תחת מייבשי השיער במספרה. כשעמד לצד גברת ויילדר וחיכה שתזהה אותו, הבין מהשיחה שרואה החשבון מתלונן שילדיה הטילו את מימיהם בתוך הבריכה, ולא בפעם הראשונה.

לאינג התערב להרף עין, אך רואה החשבון כבר הסתלק תוך חבטת דלתות המטוטלת, סמוך ובטוח בהצלחתו להפחיד את גברת ויילדר במידה מספקת כדי לסלק את עדת צאצאיה לעד.

"תודה שעמדת לצדי ־ ריצ'רד היה אמור להיות כאן." היא הסיטה קווצת שיער רטובה מעיניה. "זה נהיה בלתי אפשרי ־ אנחנו קובעים שעות רחצה ייעודיות לילדים אבל המבוגרים באים בכל זאת." היא אחזה בזרועו של לאינג ופזלה בעצבנות לעבר רחבת הקניות ההומה. "אכפת לך ללוות אותי בחזרה למעלית? זה בוודאי יישמע פרנואידי, אבל אני מוטרדת מהמחשבה שיום אחד יתקיפו אותנו באופן פיזי..." היא נרעדה תחת המגבת הלחה שלה ודחפה את הילדים קדימה. "זה כמעט כאילו אלה לא האנשים שבאמת גרים כאן."

אחר–הצהריים מצא עצמו לאינג מהרהר בהערה אחרונה זו של הלן ויילדר. מגוחך עד כמה שזה נשמע, היתה בדבריה מידה של אמת. מדי פעם יצאו שכניו, מנתח הלסת ואשתו, אל המרפסת שלהם והזעיפו פניהם ללאינג, כאילו הדרך הרגועה שבה נח על כורסת השיזוף שלו גורמת להם מורת רוח. לאינג ניסה לדמות בעיני רוחו את חייהם בצוותא: את תחביביהם, שיחותיהם, חיי המין שלהם. קשה היה לדמיין איזה סוג של מציאות ביתית, כאילו היו בני הזוג סטיל צמד סוכני חרש שמנסים ללא הצלחה לשחק תפקיד של זוג נשוי. ויילדר, לעומתם, היה אמיתי בהחלט, אבל לא היה ממש שייך לרב–קומות.

לאינג נח במרפסתו, מביט בדמדומים היורדים על חזיתות הבניינים הסמוכים. גודלם נראה כמשתנה לפי משחק האור על פני השטח שלהם. לעתים, כשחזר בערב מבית הספר לרפואה, היה משוכנע שרב–הקומות התארך במהלך היום. מוגבה על עמודי הבטון שלו, הבניין בן ארבעים הקומות נראה גבוה אף יותר, כאילו קבוצה של פועלי בניין במהלך הפסקה בעבודה באולפני הטלוויזיה הוסיפה לו כבדרך אגב עוד קומה. חמשת בנייני הדירות ברצועה המזרחית של המיזם שהשתרע על שטח של מיל רבוע, יצרו יחדיו משוכה אדירת ממדים, שבשעת הדמדומים כבר הטילה עלטה על הרחובות הפרבריים שמאחוריהם.

רבי–הקומות נראו כקוראים תיגר על השמש עצמה ־ אנתוני רויאל והאדריכלים שתכננו את המתחם לא יכלו לחזות את הדרמה של העימות המתרחש בכל בוקר בין גושי הבטון הללו לבין השמש העולה. היה זה אך הולם שהשמש תופיע תחילה בין עמודי הבטון של הבניינים, מבצבצת מעבר לאופק כחוששת להעיר שורת נפילים זו. במהלך הבוקר, ממשרדו בקומה העליונה של בית הספר לרפואה, צפה לאינג בצלליותיהם חולפות על פני החניונים והכיכרות הריקות של המיזם, כסכרים הנפתחים לקבל את פני היום. עם כל הסתייגויותיו, לאינג היה הראשון להודות בכך שניסיונם של הבניינים האדירים הללו להתנחל ברקיע הוכתר בהצלחה.

זמן מה לאחר השעה תשע באותו ערב הֶחשיכה הפסקת חשמל זמנית את הקומות התשיעית, העשירית וה-11. כשנזכר באותו אירוע, הופתע לאינג ממידת הבלבול ששררה באותן חמש–עשרה דקות של חשכה. כמאתיים איש שהו ברחבת הקומה העשירית, ורבים נפצעו במנוסת הבהלה אל המעליות וגרמי המדרגות. כמה קטטות מטופשות אך בלתי נעימות פרצו בחושך בין אלה שביקשו לרדת לדירותיהם בקומות הנמוכות ובין הדיירים מהקומות העליונות שהתעקשו להימלט למעלה, אל הגבהים הצוננים יותר של הבניין. בזמן הפסקת החשמל יצאו שתיים מתוך עשרים המעליות מכלל שימוש. מערכת מיזוג האוויר הפסיקה לפעול, ונוסעת שנתקעה במעלית בין הקומות העשירית וה-11 נהיתה היסטרית, אולי משום שנפלה קורבן להטרדה מינית מינורית. התחדשות התאורה חשפה יבול של יחסים אסורים, שלבלבו באקלים המיטיב הזה של עלטה מוחלטת כמין זן של צמח טורף.

לאינג היה בדרכו לאולם ההתעמלות כשכבה האור. לא היה לו שום רצון להצטרף לתגרה ולכן המתין בכיתה נטושה בבית הספר היסודי. כשישב לבדו אל אחד מהשולחנות הקטנים של הילדים, מוקף בציוריהם השמחים התלויים על הקירות שבחושך נראו רק קווי המתאר שלהם, האזין להוריהם מתכתשים וצועקים במבואת המעליות. כשחודשה התאורה הוא יצא אל בין הדיירים המזועזעים, ועשה כמיטב יכולתו להרגיע את כולם. הוא פיקח על העברתה של הנוסעת ההיסטרית מהמעלית אל ספה במבואה. היתה זו אשתו רחבת הגרם של יהלומן מהקומה ה-40, שנתלתה בחוזקה על זרועו של לאינג ושחררה את אחיזתה רק כאשר הופיע בעלה.

כשהתפזר המון הדיירים, שהקישו באצבעותיהם על לחצני הקומות במעליות, ראה לאינג ששני ילדים מצאו מקלט למשך הפסקת החשמל באחת הכיתות האחרות. הם עמדו כעת בכניסה לבריכה, נרתעים לאחור בחשש מפני דמותו גבוהת הקומה של רואה החשבון מהקומה ה-17. שומר מטעם עצמו זה של המים החזיק בידיו את מוט הרשת לניקוי הבריכה כמין כלי נשק מוזר.

לאינג רץ בכעס קדימה. אלא שהילדים לא סולקו מהבריכה. הם זזו הצדה כשלאינג התקרב. רואה החשבון עמד על שפת הבריכה, והעביר את הרשת בתנועה מגושמת על פני המים השקטים. שלושה רוחצים שדשדשו במים בקצה העמוק במשך כל זמן הפסקת החשמל, טיפסו ויצאו החוצה. אחד מהם, הבחין לאינג בלי לתת את דעתו על כך, היה ריצ'רד ויילדר. לאינג אחז במוט הרשת. בעוד הילדים מביטים, הוא עזר לרואה החשבון להושיטו על פני המים.

במרכז הבריכה צפה גווייתו של כלב אפגאני טבוע.