רובוטית על אי בודד

הסיפור שלנו מתחיל בים סוער — רוח, גשם, רעמים, ברקים וגלים. סופת הוריקן שאגה והשתוללה כל הלילה. ובלב התוהו ובוהו הזה שקעה ספינת משא

מטה

מטה

מטה

אל קרקעית הים.

הספינה השאירה אחריה מאות ארגזים שהמשיכו לצוף על פני המים. אבל הסופה חבטה בהם, סיחררה וטילטלה אותם, כך שגם הארגזים התחילו לשקוע במצולות. בזה אחר זה הם נבלעו בגלים, עד שנשארו חמישה בלבד.

עד הבוקר נעלם ההוריקן ולא נותר ממנו דבר. שום ענן בשמים, שום ספינה על פני הים ושום יבָּשה באופק. רק מים שקטים ושמַיִם צלולים, ואותם חמישה ארגזים שהתנדנדו בעצלתיים בזרם. ימים ארוכים חלפו. ולבסוף צץ באופק כתם ירוק. זרמי המים סחפו את הארגזים לעברו, והצורות הירוקות המטושטשות התחדדו בהדרגה, עד שנהפכו לקווים נוּקשים של אי סלעי שומם.

הארגז הראשון דהר אל החוף על גבֵּי גל רועם ונוהם. הוא התנפץ על הסלעים שעל שפת המים, ומעוצמת החבטה התפרק ונפתח.

ובכן, קוראים יקרים, עדיין לא ציינתי שבכל ארגז היה רובוט חדש לגמרי, ארוז היטב. ספינת המשא נשאה מאות רובוטים כאלה, עד שהסערה הכריעה אותה. עכשיו נשארו רק חמישה מהם. למען האמת, רק ארבעה נשארו עכשיו, כי כשהארגז הראשון התנפץ על הסלעים, גם הרובוט שבתוכו נשבר לרסיסים.

כך קרה גם לארגז הבא. הוא התנפץ על הסלעים, וחלקֵי הרובוט התעופפו לכל עבר. וכך גם הארגז הבא. וגם זה שאחריו. חלקֵי הרובוטים — ידיים, רגליים, גוף וראש — התפזרו על מדפי הסלע שבמים הרדודים. אחד הראשים ניתז לתוך בריכת מי ים שנותרה אחרי השֶפֶל. רגל רובוט ריחפה בחזרה אל הגלים.

ואז הגיע הארגז האחרון. הוא התקרב אל האי באותו נתיב בדיוק, כמו האחרים, אבל בִּמקום להתנפץ על הסלעים, הוא נחת על השברים של ארבעת הארגזים הקודמים. ואז הגיעו גלים נוספים והרימו אותו אל מחוץ למים. הוא התעופף באוויר, הסתחרר והבהיק, ולבסוף נשמט בחבטה על מדף סלע גבוה. הארגז נסדק והתפרק, אבל הרובוט שבתוכו נותר שלם.