רצח בעיניי

עירום כביום היוולדו, ירד ג'רי קוֹ על ברכיו על הבד הלבן הענקי שהדביק לרצפה, ואחרי רגע של מחשבה טבל את ידיו בפחית צבע אדום גדולה שנחה בין רגליו והניף את זרועותיו לעבר התקרה, מניח לצבע לנזול באיטיות עד מרפקיו. היה משהו פגאני במחווה הזאת, שינוי של הדמות האנושית שנועד ליצור קשר עם רוחות נעלות יותר. באותה תנועה זורמת הוא המשיך ומרח את הצבע על גופו, פרט לאזורים סביב הפין שלו, פיו ועיניו. הצבע האדום כדם העניק לו בהדרגה את המראה שביקש להשיג: פצע פעור יחיד וענקי.

הוא נשא את מבטו אל האישה. היא עמדה לפניו, גם היא עירומה, גופה צבוע בצבע שונה, גוון עז במיוחד של כחול.

ג'רי הושיט יד ונגע בידיה הפשוטות לעברו. הצליל שהשמיעו כפות ידיהם במפגשן היה צליל יניקה נוזלי. הצבעים החלו להימהל זה בזה. הוא הנחה אותה באיטיות עד שכרעה לפניו על ברכיה. האישה, ששמה חמק כליל מזיכרונו, היתה לא מובחנת, הן בגילה והן בהופעתה החיצונית. בנסיבות רגילות ג'רי היה חושב אותה לדוחה כמעט, אבל כרגע היא היתה מושלמת לעבודה שהוא תיכנן. למעשה, בתודעתו, שהיתה אפופה עדיין בהשפעות הכדורים שלקח מוקדם יותר באותו ערב, גועל היה מרכיב מרכזי בעבודה. כשהביט בשדיה השמוטים מעט, שאפילו הצבע לא הצליח לשפר את הופעתם, החל הפין שלו לתפוח. להתעוררות המינית לא היה כל קשר לעירומה של האישה, אלא להתעוררות המינית שתמיד הופיעה אצלו כשהיה שקוע ביצירת אחת העבודות שלו. הוא נשכב באיטיות על הבד, תודעתו מרותקת לצורות הצבעוניות שגופו הותיר על מה שיהפוך לציור ענקי אחד המחולק לריבועים בגודל שווה.

בשביל ג'רי קו, אמנות - יצירה - היתה בראש ובראשונה עניין של מקריות, של כאוס. ולכן הוא נזקק לשני דברים שהיו קשורים קשר הדוק לכאוס: סקס וסמים.

ג'רי קו היה מטורף לגמרי. או לפחות היה נרקיסיסט מושבע, ואהב לחשוב שהוא מטורף. הוא סימן לאישה שאת שמה לא זכר שתתקרב אליו. היא נשכבה עליו, מניחה את כפות ידיה משני צדדיו, עיניה עצומות למחצה, נשימותיה מאומצות משהו. ג'רי הרגיש את שערה המרוח בצבע מתחכך קלות בטבורו. הוא תפס את הראש שלה והוביל אותו לעבר איברו, שהיה זקור לגמרי עכשיו והתבלט בלובנו כנגד גופו הצבוע. שפתיה נפשקו והוא הרגיש את החמימות הדביקה, הסוגדת, של פיה, העוטפת אותו כליל.

הוא ראה כעת את שניהם כשני כתמי צבע הרוכבים זה על זה ומשתקפים במראה הגדולה שעל התקרה. התנועות הקלות של ראשה של האישה היו כמעט בלתי מובחנות ממרחק זה, אבל הוא חש בהן. תחושה של התרוממות רוח גאתה בקרבו. הוא הצמיד את כפות ידיו הפתוחות לבד הלבן שמתחתיו. כשנשא את מבטו ראה את הטביעות שהותיר על הבד והתרגשותו גברה.

למה לבזבז זמן ולצייר גוף על הבד כשהגוף יכול לצייר את עצמו?

הוא ראה במראה וחש על עורו את כפות ידיה הכחולות של האישה חסרת השם הנעות במעלה גופו, מותירות שני פסים צבעוניים על גופו האדום.

הוא שמע אותה אומרת, "אוה, ג'רי, אני כל כך—"

"ששש." הוא הניח אצבע על שפתיה כדי להשתיקה. צבע אדום על שפתון אדום.

הלופט היה אפלולי, ורוב האור בקע משורה של מסכי טלוויזיה אילמים, מחוברים זה לזה ומתוכנתים כך שיראו רצף אקראי של תערובות צבע, שנקטעו מדי פעם והתפוגגו לשברי צבע שהרכיבו את עצמם שוב והפכו לתמונות של אסונות ומעשי זוועה נוראיים - אלפי גוויות צפות בנהר בטבח ברואנדה, תמונות מהשואה, פטרייה אטומית דמוית ענן מעל להירושימה - תמונות שהתחלפו בסצנות סקס בוטות.

"שקט עכשיו," לחש ג'רי. "אני לא יכול לדבר. אסור לי לדבר."

הוא אילץ את האישה חסרת השם לשכב לצידו ואז הצביע על השתקפותם במראה שעל התקרה.

"אני צריך לחשוב. אני צריך לראות."

הוא חש בריגוש שתקף את האישה, שאפף אותה כמו הילה. הוא הסתובב לפתע, פישק את רגליה וחדר אליה בתנועה אלימה אחת. תוך כדי כך הוא הפיל את פחית הצבע שבה השתמש כדי לצבוע את גופו. האישה השרועה על גבה ראתה את הצבע האדום מתפשט על הבד הלבן, כאילו כל הדם בגופה בקע לפתע, והמטרה הכמעט־ליטורגית של האיחוד ביניהם הממה אותה. תשוקתה נעשתה קדחתנית והיא החלה להיאנק בקול רם יותר ויותר, בתיאום מושלם עם הטחות גופו של הגבר שהחזיקה בחלציה.

היא לא ידעה זאת, אבל ג'רי היה בטוח שגם סקס וגם אמנות נועדו להיכשל בסופו של דבר, בכך שאמן נשא בחובו את זרעי חורבנו.

לא משנה כמה נשים חסרות שם הוא זיין על בדים שהודבקו לרצפה, כמה צבע הוא שפך על המשטחים שהיו מוכנים לקבל את פניהן, העבודה שהשתוקק לה תישאר תמיד מחוץ להישג ידו, רעיון חומק שנבלע מייד בין דימויי היומיום.

האישה פלטה אנקה ממושכת והגיעה לשיאה, וניסתה ללפות את הבד בידיה, ללא הצלחה. ג'רי לא היה מסוגל להתאפק עוד. הוא קפץ על רגליו ואונן במהירות, מפזר את זרעו על האותות שתנועותיהם הותירו על הבד, כאילו ניסה בדרך לא טבעית כלשהי, כמעט חילול הקודש, להזריע את הבד.

האישה הבינה מה הוא עושה והידיעה שהיא מהווה חלק מתהליך היצירה הביאה אותה לאורגזמה נוספת, חזקה אפילו יותר מקודמתה, שאילצה אותה להתקפל בתנוחה עוברית.

ג'רי, מרוקן ותשוש, החליק לרצפה עד ששכב כשפניו מביטות לעבר החלונות הגדולים שהשקיפו על האיסט ריבר. הם היו בקומה השביעית אך הוא חש בהשתקפותו של הירח המלא על פני המים המטונפים. הוא הזיז קלות את ראשו וראה אותו - דסקית בוהקת באמצע החלון השמאלי.

ערב קודם לכן אמרו ברדיו שהלילה צפוי ליקוי ירח - שיהיה אפשר לראות מאזור זה בחוף. באותו רגע החל קו שחור דק לכרסם את עיגול הירח האדיש.

ג'רי התחיל לרעוד מרוב התרגשות.

מחשבותיו חזרו לאחד־עשר בספטמבר 2001. ההמולה אחרי שהמטוס הראשון פגע - הצרחות, הצופרים, קולות הפאניקה שאין לטעות בהם - חדרו מבעד לחלונו הפתוח. הוא עלה לגג הבניין שלו ברחוב ווטר וצפה משם בזמן שהמטוס השני פגע במגדלים - ואז צפה במגדלים הקורסים. דוגמה מושלמת לכך שהציביליזציה יכולה להיגאל רק באמצעות חורבנה. ואם זה נכון לגבי הציביליזציה, הרי זה נכון עשרת מונים לגבי האמנות, שייצגה את העמדות הקדמיות המתקדמות ביותר של הציביליזציה. העובדה שאלפי אנשים נהרגו בהתמוטטות לא נגעה לו במיוחד. לכל דבר יש מחיר, והמיתות האלה היו כסף קטן בהשוואה למה שהעולם הרוויח מהמאורע.

זה היה היום שבו החליט לשנות את שמו לג'רי קו, משחק מילים שקוף במתכוון שהעלה בדמיון את העיר יריחו התנ"כית, העיר שחומותיה האיתנות נפלו לצלילי שופרות. הוא היה נחוש בדעתו שגם הוא יפיל את החומות - ואת עצמו יחד איתן.

הוא העדיף לשכוח את שמו האמיתי, ואיתו גם את חייו הקודמים. בחיים ההם לא היה דבר ששווה לשמור.

האישה חסרת השם זחלה לעברו, תנועותיה מגושמות בשל הצבע שהתייבש על גופה. הוא הרגיש את ידה נוגעת בכתפו, ואז את נשימתה, חמה עדיין מעונג, ליד אוזנו. היא אמרה, "ג'רי, זה היה ממש—"

ג'רי מחא כף - וחיישן רגיש לקול כיבה מייד את כל האורות פרט למסכי הטלוויזיה, שהצבעים המשיכו להתחלף עליהם. אז הניח יד על גבה של האישה ודחף אותה ממנו בגסות.

לא עכשיו, הוא חשב.

"לא עכשיו," הוא אמר.

"אבל אני..."

קולה של האישה דעך ליבבה כשג'רי דחף אותה שוב, רחוק יותר.

"תשתקי ואל תזוזי," הוא הורה.

היא שכבה שם בלי לזוז, וג'רי הביט שוב בעיגול הירח, שנבלע בינתיים כדי מחציתו בחשכה. ההסבר המדעי לתופעה שבה צפה לא עניין אותו. הדבר החשוב היחיד מבחינתו היה משמעותו האלגורית של האירוע.

הוא המשיך לצפות בליקוי הירח ושקע בהשפעות המאוחרות של הסמים והמאמץ הגופני, עד שהירח הפך לעיגול שחור מוקף באור, תלוי בשמי הגיהינום.

הוא עצם את עיניו. כששקע בשינה, ג'רי קו קיווה שהירח לא יחזור שוב לעולם.