שיחות עם אלוהים 2: הדו-שיח נמשך

תודה שבאתם. תודה שאתם פה.

אתם פה על-פי קביעה, נכון, ובכל זאת יכולתם שלא להגיע. יכולתם להחליט לא להגיע. אבל לא, בחרתם להיות פה בשעה היעודה ובמקום שנקבע, כדי שהספר הזה יתגלגל לידיכם. ועל כך תודה.

אם עשיתם את כל זה שלא במודע, בלי לדעת מה אתם עושים ולמה, אולי יהיו כמה מהדברים מסתוריים מבחינתכם ויהיה צורך להסבירם מעט.

הבה נתחיל ונראה לכם שהספר הזה הגיע לחייכם בזמן המדויק והמושלם. אולי אינכם יודעים זאת כרגע, אבל לאחר שתסיימו את התנסותכם, תדעו זאת בוודאות. הכול מתרחש בסדר מושלם, והגעתו של ספר זה אל חייכם אינו יוצא מהכלל הזה.

יש בידיכם את הדבר שחיפשתם, את הדבר שאליו השתוקקתם במשך זמן רב. יש בידיכם את הקשר האחרון שלכם – ולכמה מכם אולי גם הראשון – עם אלוהים.

זהו אכן קשר, והוא אמיתי מאוד.

אלוהים עומד לשוחח איתכם עתה דרכי. לא הייתי אומר זאת לפני כמה שנים; אני אומר את זה היום, מפני שכבר הייתה לי שיחה כזאת, ואני יודע שזה אפשרי. לא זו בלבד שזה אפשרי, זה קורה כל הזמן. בדיוק כפי שהדבר הזה קורה בדיוק כאן, בדיוק עכשיו.

חשוב שתבינו שבאופן חלקי אתם גרמתם להתרחשות הדבר הזה, בדיוק כפי שגרמתם לכך שספר זה יהיה בידיכם כרגע. כולנו גורמים להיווצרות אירועים בחיינו, וכולנו שותפיו של היוצר האחד הגדול ביצירת כל הנסיבות של אותם אירועים.

התנסותי הראשונה בשיחה עם אלוהים בשמכם התרחשה ב-1993-1992. כתבתי מכתב כועס לאלוהים ושאלתי מדוע הפכו חיי להנצחה של מאבק ושל כישלון. בכל דבר, ממערכות היחסים הרומנטיות שלי, דרך עבודתי ויחסַי עם ילדַי, ועד לבריאותי – בכל אלה חוויתי אך ורק מאבק וכישלון. במכתבי לאלוהים תבעתי לדעת למה זה המצב, ומה צריך לעשות כדי להצליח בחיים.

לתדהמתי, מכתבי נענה.

דרך קבלת התשובה והתשובות עצמן הפכו לספר שפורסם במאי 1995: שיחות עם אלוהים, ספר ראשון. אולי שמעתם עליו ואפילו קראתם בו. אם זה המצב, אינכם זקוקים לעוד דברי פתיחה לספר הזה.

אם אינכם מכירים את הספר הראשון, אני מקווה שבקרוב תכירו אותו. הוא מתאר בפירוט רב יותר כיצד התחיל כל זה ועונה על שאלות רבות הנוגעות לחיינו האישיים – שאלות על כסף, אהבה, מין, אלוהים, בריאות וחולי, אכילה, מערכות יחסים, "עבודה נכונה" ועוד היבטים רבים של חיי היומיום שלנו, שאליהם אין התייחסות בספר זה.

המתנה האחת שהייתי מבקש מאלוהים לתת לעולם היום היא המידע שנמצא בספר הראשון. כצפוי ("עוד לפני ששאלת, אני אענה"), אלוהים כבר עשה זאת.

אני מקווה שאחרי קריאת הספר הזה (ואולי אפילו לפני שתסיימו לקרואבו) תבחרו לקרוא בראשון. הכול עניין של בחירה, בדיוק כפי שעל-פי בחירה בלבד החלטתם לקרוא שורות אלה עכשיו. בדיוק כפי שבחירה בלבד יצרה כל התנסות שלכם עד היום (תפישה זו מוסברת בכרך הראשון).

שתי הפסקאות הנ"ל של הספר השני נכתבו במארס 1996 כמבוא קצר למידע שבהמשך. כמו בספר הראשון תהליך "הגעת" המידע הזה היה פשוט ביותר. כתבתי על נייר חלק שאלה, כל שאלה... בדרך כלל השאלה הראשונה שצצה במוחי, ובעוד אני מסיים לכתוב את השאלה, כבר צצה במוחי התשובה, כאילו מישהו לוחש אותה באוזני. כתבתי את אשר הוכתב לי!

מלבד שורות פתיחה אלה נכתב כל החומר שבספר זה מאביב 1993 ועד מעט יותר משנה לאחר מכן. ברצוני להציגו בפניכם עכשיו, בדיוק כפי שהוא נבע ממני וניתן לי...

זהו יום ראשון של חג הפסחא 1993, וכפי שהורו לי, אני כאן. אני כאן, עיפרון בידי, מחברת מונחת לפני, מוכן להתחיל.

אני מניח שעלי לספר לכם שאלוהים ביקש ממני לבוא לכאן. קבענו פגישה. אנחנו אמורים להתחיל היום את הספר השני בטרילוגיה, שאלוהים, אני ואתם חווים יחד.

עדיין אין לי מושג מה ייאמר בספר הזה או באילו נושאים נעסוק, משום שלספר הזה אין תוכנית בראשי. לא יכולה להיות לו. לא אני מחליט מה ייכלל בו. אלוהים הוא המחליט.

ביום ראשון של חג הפסחא 1992 – בדיוק לפני שנה – החל אלוהים לשוחח איתי. אני יודע שזה נשמע מגוחך, אבל זה מה שקרה. לא מזמן הסתיימה השיחה הזאת. קיבלתי הוראה לנוח, אבל נאמר לי גם שנקבעה לי "פגישה" היום, שבה אחזור לאותה שיחה.

גם לכם נקבעה פגישה. אתם נמצאים בה כרגע. אני בטוח שהספר הזה נכתב לא רק בשבילי, אלא בשבילכם דרכי. כנראה חיפשתם את אלוהים ואת דברו במשך זמן רב. כך גם אני.

היום נמצא את אלוהים יחד. זו תמיד הדרך הטובה ביותר למצוא את אלוהים. יחד. לעולם לא נמצא את אלוהים בנפרד. אני מתכוון לזה בשתי דרכים. אני מתכוון שלעולם לא נמצא את אלוהים כל עוד אנו נפרדים. כי הצעד הראשון בגילוי שאיננו נפרדים מאלוהים הוא הגילוי שאיננו נפרדים זה מזה; ועד שנדע ונבין שכולנו אחד, לא נוכל לדעת ולהבין שאנחנו ואלוהים אחד.

אלוהים אינו נפרד מאיתנו לעולם, ואנחנו רק חושבים שאנו נפרדים מאלוהים.

זו טעות נפוצה. אנו סבורים גם שאנחנו נפרדים זה מזה. גיליתי שהדרך המהירה ביותר "למצוא את אלוהים" היא למצוא זה את זה. להפסיק להסתתר זה מפני זה, וכמובן להפסיק להסתתר מפני עצמנו.

הדרך המהירה ביותר להפסיק להסתתר היא לומר את האמת. לכולם. כל הזמן.

התחילו לומר את האמת עכשיו, ואל תפסיקו לעולם. התחילו בכך שתספרו לעצמכם את האמת על עצמכם. אחר כך ספרו לעצמכם את האמת על אחר. אחר כך ספרו לאחר את האמת על עצמכם. אחר כך ספרו לאותו אחר את האמת על עצמו. לבסוף ספרו לכולם את האמת על הכול.

אלו הן חמש הרמות של אמירת האמת. זוהי דרך חמשת השלבים אל החופש. האמת אכן תשחרר אתכם.

הספר הזה עוסק באמת. לא באמת שלי. באמת של אלוהים.

השיחה הראשונה שלנו, של אלוהים ושלי, הסתיימה רק לפני חודש. אני מניח שהשיחה הנוכחית תתנהל כפי שהתנהלה הראשונה. כלומר,

אני אשאל שאלות ואלוהים יענה. אולי אפסיק ואשאל את אלוהים

עכשיו.

אלוהים, כך זה יתנהל?

כן.

כך חשבתי.

אלא שבספר הזה אציע את הנושאים בעצמי, בלי שתשאל. לא הרביתי לעשות זאת בספר הראשון, כפי שאתה יודע.

כן. למה אתה מוסיף את זה כאן?

כי הספר הזה נכתב על-פי בקשתי. אני ביקשתי שתבוא לכאן, כפי שציינת. את הספר הראשון אתה יזמת בעצמך.

בספר הראשון הייתה לך תוכנית משלך. בספר הזה אין לך תוכנית מלבד למלא את רצוני.

כן. זה נכון.

זה מקום טוב מאוד להיות בו, ניל. אני מקווה שאתה ואחרים תגיעו למקום הזה לעיתים קרובות.

אבל חשבתי שרצונך הוא רצוני. איך אוכל שלא לעשות את רצונך, אם הוא זהה לשלי?

זו שאלה מורכבת ולא מקום רע להתחיל בו. זה בכלל לא מקום רע להתחיל בו את השיחה הזאת.

בוא נחזור כמה צעדים לאחור. מעולם לא אמרתי שרצוני הוא רצונך.

כן אמרת! בספר האחרון אמרת לי בבירור: "רצונך הוא רצוני".

אכן. אבל זה לא אותו הדבר.

לא? ואני לתומי חשבתי...

כשאני אומר: "רצונך הוא רצוני", אין זה אותו הדבר כמו לומר שרצוני הוא רצונך.

לו עשית את רצוני כל הזמן, לא היה נותר לך מה לעשות כדי להגיע להארה. התהליך היה מסתיים. כבר היית נמצא שם.

יום אחד שתעשה בו אך ורק את רצוני יביא לך הארה. לו עשית את רצוני כל שנות חייך, לא היית צריך להיות מעורב בספר הזה כרגע.

לכן ברור שלא עשית את רצוני. למעשה, רוב הזמן אינך יודע מה רצוני.

לא?

לא.

אז אולי תאמר לי מה רצונך?

אני אומר, אבל אתה אינך מקשיב. וכשאתה כן מקשיב, אינך ממש שומע. וכשאתה כן שומע, אינך מאמין למשמע אוזניך. וכשאתה כן מאמין למשמע אוזניך, ממילא אינך ממלא אחר ההוראות.

אז לומר שרצוני הוא רצונך יהיה מאוד לא מדויק.

עם זאת, רצונך הוא רצוני. ראשית, מפני שאני יודע מה הוא. שנית, מפני שאני מקבל אותו. שלישית, מפני שאני משבח אותו. רביעית, מפני שאני אוהב אותו. חמישית, כי הוא שלי ואני קורא לו רצוני.

זה אומר שיש לך החופש לעשות כרצונך, ושאני הופך את רצונך לשלי על-ידי אהבה ללא תנאי.

כדי שרצוני יהיה רצונך, יהיה עליך לעשות את אותו הדבר.

ראשית, יהיה עליך לדעת מה הוא. שנית, יהיה עליך לקבל אותו. שלישית, יהיה עליך לשבח אותו. רביעית, יהיה עליך לאהוב אותו, ולבסוף יהיה עליך לקרוא לו רצונך.

בכל ההיסטוריה של הגזע שלך רק מעטים עשו זאת בעקביות. מעטים אחרים עשו זאת כמעט תמיד. רבים עשו זאת הרבה. הרבה מאוד אנשים עשו זאת מדי פעם. וכמעט כולם עשו זאת לעיתים נדירות, אם כי יש כאלה שמעולם לא עשו זאת.

באיזו קטגוריה אני נמצא?

האם זה משנה? באיזו קטגוריה אתה רוצה להיות מעתה והלאה, זו השאלה החשובה, לא?

כן.

ותשובתך?

אני רוצה להיות בקטגוריה הראשונה. הייתי רוצה לדעת מה רצונך ולפעול על-פיו כל הזמן.

זה ראוי לשבח, ראוי לציון וכנראה בלתי אפשרי.

למה?

כי עליך עוד לגדול הרבה לפני שתוכל לטעון לכך. אך אומר לך זאת: תוכל לטעון לכך, תוכל לעבור לאלוהות ברגע זה, אם כך תבחר. הגדילה שלך אינה חייבת לקחת זמן רב.

אז למה היא אורכת זמן כה רב?

באמת למה? למה אתה מחכה? ודאי אינך חושב שאני מעכב אותך?

לא. ברור לי שאני הוא זה שמעכב את עצמי.

יפה. בהירות היא הצעד הראשון להגיע לדרגת מאסטר.

הייתי רוצה להגיע לדרגת מאסטר. איך עושים את זה?

המשך לקרוא בספר זה. בדיוק לשם אני לוקח אותך.