0
0 הצבעות
0

שירים – אלג’רנון צ’רלס סווינברן (1909-1837)

אלג'רנון צ'רלס סווינברן

 34.00

תקציר

“… ניסיתי להפיח בשירה את הרוח אשר אבדה לגוף …”

אלג’רנון צ’רלס סווינברן (1909-1837), מן המשוררים החשובים בתקופה הוויקטוריאנית, בן אצילים סורר, שהתחנך באוקספורד והיה חבר בחוג האמנים והמשוררים הפרה־רפאליטים, ובהם ויליאם מוריס, אדוארד ברן־ג’ונס ודנטה גבריאל רוזטי. גורלו הספרותי לא שפר עליו – הוא, הושמץ, גונה והוכתר כסוטה. ספרו “שירים ובלדות” (1866), ש הוא הישג ספרותי נעלה, עורר זעם ומחלוקת. מחברו כונה סנסוּאליסט, סוטה ועובד אלילים, כשם שזכה לשבחים והצית התלהבות. הוא כתב ביקורת ספרות, מסות ומחזות. מחמת תמיכתו ב”אמנות לשם אמנות” רומם את היצירה כבלתי תלויה במוסר חברתי. סווינברן לא בחל בהתעסקות בכל צורות האהבה וההתענגות, בתשוקה הנחשפת באמצעות פולחנים אליליים של העולם העתיק. סווינברן היה ארכאולוג של התשוקה האנושית שהוצמתה על ידי פחדים, שיפוטי מגדר והגדרות מדעיות גזעניות. בשירתו מרד והצליף בלא רחם בצביעות, בשנאת הנשים ובשנאת האחר. יפי שירתו ונושאיה, המציבים מראָה מול חברה מתחסדת, זכו לתחייה ולעדנה אצל מבקרי הספרות של המאה העשרים.

בספר זה מובאים שישה שירים (מקור ותרגום) מתוך הקובץ “שירים ובלדות” בתרגומה של אנה ליין. התרגומים, ההקדמה וההערות מאפשרים הכירות מעמיקה עם משורר חשוב זה.

קוראים כותבים

אין עדיין חוות דעת.