שיר ענוג

התינוק מת. הספיקו שניות אחדות. הרופא הבטיח שהוא לא סבל. השכיבו אותו בתוך שק אפור והחליקו את הרוכסן על הגוף שבור המפרקים אשר צף בין הצעצועים. הילדה עדיין הייתה בחיים כשכוחות ההצלה הגיעו. היא נלחמה כמו נמרה. הם מצאו עקבות של מאבק, פיסות עור מתחת לציפורניים הרכות. באמבולנס שהבהיל אותה אל בית־החולים היא הייתה נסערת, אחוזת פרכוסים. העיניים יצאו מחוריהן, כזקוקה נואשות לאוויר. הגרון התמלא דם. הריאות נוקבו והראש הוטח בכוח בשידה הכחולה.

הם צילמו את זירת הפשע. שוטרים לקחו טביעות אצבעות ומדדו את שטחי חדר האמבטיה וחדר הילדים. על הרצפה, מרבד הנסיכה היה ספוג בדם. שולחן ההחתלה היה הפוך למחצה. המשחקים נארזו בשקיות שקופות שנאטמו היטב. אפילו השידה הכחולה תשמש ראיה במשפט.

האֵם הייתה במצב של הלם. כך אמרו אנשי ההצלה, כך החרו החזיקו אחריהם השוטרים, כך כתבו העיתונאים. כשנכנסה לחדר שבו שכבו ילדיה היא פלטה צעקה, צעקה ממעמקים, שאגה של חיית טרף. הקירות רעדו. לילה ירד על אותו יום של חודש מאי. היא הקיאה וכך מצאו אותה השוטרים, סרוחה בחדר בבגדיה המזוהמים, משהקת כמוכת שיגעון. היא צרחה צרחות נוראות. החובש סימן בניד ראש והם הרימו אותה, למרות התנגדותה, בעיטותיה. הם נשאו אותה לאט והמתמחה הצעירה של שירותי החירום הזריקה לה סם הרגעה. זה היה החודש הראשון שלה כמתמחה.

גם את השנייה היה צריך להציל. במקצועיות זהה, באובייקטיביות. היא לא ידעה למות. את המוות היא ידעה רק לתת. היא חתכה לעצמה את שני פרקי הידיים ותקעה את הסכין בגרונה. היא רבצה מעולפת למרגלות מיטת התינוק. הם הקימו אותה, מדדו לה דופק ולחץ דם. אחר כך השכיבו אותה על אלונקה, והמתמחה הצעירה לחצה בהתמדה על צווארה.

השכנים מתגודדים למרגלות הבניין. יש שם בעיקר נשים. עוד מעט צריך לאסוף את הילדים מבית־הספר ומהגן. הן מביטות באמבולנס בעיניים נפוחות מדמעות. הן בוכות והן רוצות לדעת. הן מתרוממות על קצות האצבעות. מנסות להבחין במתרחש מאחורי המחסום המשטרתי, בתוך האמבולנס שמזנק בקול צפירה רמה. הן לוחשות זו לזו שברי מידע. השמועה כבר פרשׂה כנפיים. אסון קרה לילדים.

זה בניין נאה ברחוב אוֹטְווִיל שברובע העשירי. בניין שדייריו מקדימים זה לזה, גם בלי להכיר ממש, ברכות שלום חמימות. הדירה של משפחת מָסֶה שוכנת בקומה החמישית. זו הדירה הקטנה ביותר בבניין. אחרי לידת ילדם השני, הציבו פּוֹל ומרים מחיצה בלב הסלון. הם ישנים בחדר צר בין המטבח לחלון הנשקף אל הרחוב. מרים אוהבת ריהוט עתיק ושטיחים בֶּרבֶּריים. על הקיר היא תלתה הדפסים יפניים.

היום היא הקדימה לחזור. היא קיצרה ישיבה ודחתה למחר תיק שעליה ללמוד. היא ישבה במושב המתקפל בקרון המטרו של קו 7 ואמרה בלבה שתעשה הפתעה לילדים. כשהגיעה לשכונה, עצרה במאפייה. היא קנתה בגט, קינוח לילדים ועוגת תפוזים לאומנת. זה המאפה האהוב עליה.

היא תכננה לקחת אותם לסחרחרת הסוסים. הם יעשו יחד קניות לארוחת הערב. מילָה תדרוש צעצוע, אדם ימצוץ חתיכת לחם בעגלה שלו.

אדם מת. מילָה על סף קריסת מערכות.