שלושה סיפורים, צימוק ושלוש הזיות

נולדתי ב-1946. כנער התחלתי לכתוב, נהניתי ולא הפסקתי עד 1989. בין לבין – צבא, נישואין, הישגים: שתי בנות, גירושין. עובד בפרך, נשבר, סוגר מפעל חיים ויוצא לכבוש את קנדה, את צפון ארצות הברית ואת החוף המערבי עד סן דייגו על אופנוע 1000 סמ”ק. חוזר לארץ. קורע את התחת במלחמת הישרדות בלתי פוסקת. מתמכר לעבודה ומוגדר כ”וורקהוליק” במובן חיובי, אך עם אלכוהול בדם, מהמר. ושורף שטרות וגם גשרים. מתרושש עד גיל 70.
2016 – פורש מעבודה, פורש מאלכוהול, פורש מהימורים, מגלה את הסרטן בערמונית. בדו-קרב אכזרי שותת כימותרפיה אני מנצח ומביס אותו, ועל גווייתו אני חוזר אל הכתיבה וכותב את מעלליו. וכשכך אני מרגיש – נקי מאלכוהול, נקי מהימורים, נקי מסרטן – אני רותם את עצמי לעבודה על כתביי הישנים שזנחתי לפני 30 שנה והעליתי מגנזך השכחה. תחושה של שיבה מהיעדרות של 30 שנה חזרה אל ילדיי הרוחניים. הסיפורים והשירים שנולדו בשנות היצירה והכתיבה הספרותית. הגיע הזמן להאיר את דרכם ליעדם.
2020 – גיל 73 – מוציא את ספרי הראשון מאז שובי לכתיבה, ספרי השלישי מאז ומעולם!
בשנים 1989-1979 הוצאתי לאור שני ספרי שירה: “ספיץ” ו”סתרי ראי”.

שרפתי הרבה שנים מהחיים, אך גמעתי בצימאון הרפתקאות וסיפורים מרחיקי לכת ומרקיעי שחקים ככל שיכלה רוחי לשאת בגבהים. ויחד עם זאת, על אותה יריעה של חיים אני “קורע את התחת” במלחמת הישרדות בלתי פוסקת. עם אלכוהול בדם מהמרים ומתרושש, שורף שטרות וגשרים. בגיל 70. חוזר לקרקע.
2016 פורשים נכים מעבודה, פורשים גם מאלכוהול, מגלים את הסרטן בערמונית, שמחים שאין עוד כוונות לעשות ילדים, בדו קרב אכזרי שותת כימותרפיה, אני מנצח ומביס את הסרטן ועל גווייתו אני חוזר אל הכתיבה וכותב את מעלליו. מגלה וחושף את ישות המהמר באישיותי המפוצלת, והיא מכאיבה יותר מסרטן, היא סוחטת את המיץ של החיים, וממצה גם את כל ממוני עד תומו. אני הורס בדרכי את כל הקשרים והפלונטרים עם בני אדם קרובים, נלחם על חיי, מגיע זב אונים עד משבר ושוב שולף את חרבי מנדנה. עומד על רגליי בשארית כוחותיי ובאבחה אחת אני מכריע את המהמר למוות, ואז זוכה לאור מן ההפקר.
2019 – נקי מאלכוהול, נקי מסרטן, נקי מהימורים, בגיל 72 מוצא את עצמי שקוע עד מעל לראשי, בתוך כתביי שהעליתי מן השכחה, כמו בתוך אמבטיה, עם הרבה דמויות חביבות משתכשכות בראשי ודוחקות בי לספר עליהן.