שלמה ולא מושלמת

המתנה שלי לא מעט פעמים בשנה האחרונה כעסתי על כך שלא ראיתי ולא הבנתי מה אני עושה, שטעיתי, שחשבתי שמה שהאדם עושה לעצמו, גרוע יותר מכל מה שיעשה לו האויב הכי גדול. כמה הייתי עיוורת וכמה מחסומים הצבתי בלי בכלל לשאול, ולא עצרתי לשנייה כדי להבין, הינה, את עומדת ליפול. ואז חשבתי שזהו, מעכשיו זה אות קין, שהוא בתכל'ס לא משהו שנראה לעין, ושמחלה מגדירה אותי, ומי ירצה אותי? חולה עם כדורים, מישהי שלפעמים קשה לה לקום ממיטה, ואז פתאום באמצע החיים חווה התקפים. אבל לאט-לאט הבנתי שהמחלה שלי היא המצפן, המתנה, שבזכותה הפכתי להיות יותר חזקה, יציבה ואיתנה, שברגע שאני מתחילה להגזים או לסטות מהדרך, היא מופיעה באותה שנייה, ומזכירה לי שאין לזה שום ערך. אין שום ערך לרחמים העצמיים, לסבול או לכאוב, היא מזכירה מה קרה אז כשהפסקתי את עצמי לאהוב. היא מדריכה אותי, מכניסה אותי לפרופורציות וגורמת לי להבין שהחיים והאושר הם הכי חשובים ושללחץ אף אחד לא חסין. היא לימדה אותי שצריך למצוא את הנקודה שבה הנפש שלך אמיתית, שלמה ושלווה, למצוא מקום שאת יודעת להגיד לעצמך, "הנה, תראי כמה שאת יפה, אהובה."