שפע

הצ'קרה הראשונה

מקורקעים לגמרי

הצ'קרה הראשונה

מיקום: עצם הזנב

תפקוד עיקרי: חיבור לאדמה

תכונות רצויות:

חיבור למציאות

ביטחון, מוגנות

שלמות

הצ'קרה הראשונה מביאה את המסע של תודעת האושר לסיומו עם תפנית מפתיעה בעלילה. תודעת האושר כבר לא מוגבלת לגוף ולתודעה. היא נכנסת כעת לעולם המוחשי, ויוצאת החוצה לחבק את כל הסובב אתכם. אתם מרגישים לגמרי בבית, לא משנה היכן אתם נמצאים, כי אתם מרגישים בבית בתוך עצמכם. עכשיו כבר אין צורך לחשוש שהעולם הוא מסוכן מעצם טבעו, שהוא לא בטוח או שהוא טומן בחובו סכנה.

זו רמת המודעות שרובנו היינו מקבלים בברכה, כי עדכוני החדשות סביב השעון ממשיכים להדגיש שוב ושוב את המסר שהעולם הוא בעצם מקום די מסוכן. אך שינוי דרמטי של נקודת המבט הינו אפשרי, ואותו יכולה להביא לכם התבונה היצירתית.

הצ'קרה הראשונה, הממוקמת בבסיס עמוד השדרה, נקראת על פי רוב צ'קרת השורש, כי כל הצ'קרות הגבוהות יותר נטועות בה. חייב להיות בסיס בטוח כדי שהחיים יוכלו להמריא. באופן מסורתי, הצ'קרה הראשונה מסמלת חיבור לאדמה, לעולם הארצי. אך לחיבור לקרקע יש עוד כמה השלכות. כשאנו אומרים שמישהו מחובר לקרקע, אנו מתארים אישיות יציבה, מעשית ומהימנה שאינה נוטה לשגות בדמיונות.

היוגה מורה שכשהגוף והנפש מסונכרנים, סימן שאתם מקורקעים. לפניכם חלק מהסימנים העיקריים לכך שאתם מחוברים לקרקע:

· נוח לכם בגוף שלכם.

· אתם מרגישים בטוחים מבחינה פיזית.

· אתם לא מתערערים בקלות כתוצאה מהשפעות חיצוניות.

· אתם מקבלים בברכה את היותכם נוכחים כאן ועכשיו.

· יש לכם קצב ביולוגי יציב (כולל תיאבון קבוע ושינה סדירה).

· אתם מרגישים יציבים רגשית.

התכונות האלה אינן מטרה שנוכל להשיג אם רק נחליט, אלא תוצאה טבעית של איזון בצ'קרה הראשונה. דמיינו תודעת אושר שזורמת מטה מצ'קרת הכתר, עוברת דרך עמוד השדרה ובמורד הרגליים אל האדמה. אתם באיזון דינמי מושלם כאשר שום מחסום לא עוצר את הזרימה לאורך כל הערוץ הזה.

אפשר לומר שהתקרקעות היא המטרה הראשונה במשחק החיים, אך בספר הזה שמרתי אותה לסוף. מערכת הצ'קרות מלמדת אתכם איך לחיות את חייכם מלמעלה למטה, כי צ'קרת הכתר היא המקור שלכם. כפי שפני הדברים נראים, רוב האנשים ניגשים לחיים מלמטה למעלה, ושמים בראש סדרי העדיפות שלהם את הצרכים החומריים. העולם הגשמי נותן, אך הוא גם לוקח. בכל רגע נתון ישנו מקום על פני כדור הארץ שבו משאבים דלים, מזג אוויר גרוע, משברים כלכליים וקושי לשרוד מהווים איום תמידי על הקיום. ההתכוננות לאיומים האלה מייצרת חרדה ופחד לאבד את מה שהשגתם.

התפיסה הזאת רחוקה כמרחק שמיים וארץ מתורת היוגה, שממקמת את כל הצרכים – כולל צורכי הקיום – בתודעה, ולא בעולם הגשמי. אולי תתנגדו לכך שמזון ומחסה הם צרכים בסיסיים מכדי לשים אותם בצד באופן הזה. אבל אם תחשבו על זה, אתם מספקים לעצמכם מזון, מים ומחסה בעזרת התודעה שלכם. אתם לא ב"מצב הטבעי" שלכם, כביכול. כל החיות והציפורים דואגות לצאצאיהן עד שהם מפותחים מספיק להגן על עצמם. טבעי להן לעשות זאת. רק ההומו סאפיינס ממשיך את תקופת הטיפול בצאצאים עד גיל ההתבגרות המאוחר ומעבר לכך, כי ההתפתחות שלנו מתרחשת בתודעה. מערכת הצ'קרות מזהה זאת, ומרחיבה את התודעה למלוא הפוטנציאל שלה.

החיים המודרניים בעיקר איבדו את החיבור הזה עם האדמה. שיקום החיבור הזה יכול לגרום לחוויות דרמטיות מאוד. את ההוכחה לכך קיבלתי ממתיו, חבר שלי ששחזר באוזניי את אחת החוויות משנות החיים ביותר שחווה:

באתי מרקע משפחתי קשה. אבא שלי היה אלכוהוליסט ואימי הייתה אישה טובה ומתוקה, אבל פסיבית. בדיעבד, אני מניח שבשפה של היום היו אומרים שהיא אפשרה את זה.

התחלתי לתרגל מדיטציה כי ידעתי שיש בי הרבה כעס אצור, וראיתי אצל אנשים סביבי שאפשר להיות מאושר יותר. זה היה עד כדי כך פשוט, שום שאיפות רוחניות גדולות או משהו כזה. איכשהו הכול התחבר לי. נהייתי רגוע יותר מבפנים והרבה פחות כועס. ברגע שנכנסתי למצב של תודעה שקטה, המשיכה שלה הלכה וגדלה. חוויתי משהו שחשבתי שהוא אושר.

יום אחד ישבתי למדוט, ותוך שלושים שניות הרגשה חדשה וקלה של אושר התחילה להיות עזה מאוד. זה חדש, חשבתי. ואז שטף אותי פרץ של אהבה, והרגשתי בבירור שזאת אהבת אֵם. זה נבע מתוכי, לא מזיכרון של אימא שלי. מאחר שאני גבר, מעולם לא עלה בדעתי שאני מסוגל להרגיש רגשות אימהיים, אבל זה ממש היה שם – חמים ונשי. החוויה נמשכה לא יותר מחמש דקות, אבל אני באמת מרגיש שהיא שינתה אותי. אני יודע בוודאות שהאלוהות האימהית היא אמיתית, כי חוויתי את המגע שלה.

בכל מסורת רוחנית יש סוג של אלוהות אימהית, שבקיומה כמעט איש אינו מכיר בעולם החילוני המודרני. שבע הצ'קרות מסמלות את המקומות בתוכנו שעלינו לחקור כדי להכיר את עצמנו באמת. הצ'קרה הראשונה אומרת שאתם ילדי האדמה, ובהבנה הזאת יש אושר – או צריך להיות. אחד ההיבטים המזיקים ביותר של החיים המודרניים הוא שאנו מנצלים את האדמה ולא דואגים לה. הישות החיה, המוכרת לנו כאימא אדמה, איבדה את תכונתה האימהית. זוהי התנתקות קיצונית מאלפי שנים של מסורת שמיקמה את מרכז הרוחניות בטבע כמקור של שפע. להתחברות מחדש אל הטבע יש משמעויות הרבה יותר גדולות משאפשר לצפות.

שאלון

עד כמה אתם מחוברים לקרקע?

כשאתם מחוברים לאדמה, הטבע הגשמי שלכם הוא מקור של אושר. אך רוב האנשים חווים חוויה הפוכה, והם שיפוטיים בנוגע לגופם, חוששים מאסונות טבע ומאמינים שמיקרו־אורגניזמים – צורות החיים הבסיסיות ביותר על פני כדור הארץ – הם כולם "חיידקים" שמחוללים מחלות. חלק אחר פשוט לא מרגיש בנוח עם גופו. כדי להבין את ההשלכות של כל אלה, חשבו על עשר השאלות הבאות:

1. האם יש לך דימוי גוף חיובי?

□ כן □ לא

2. האם את/ה אוהב/ת מגע גופני?

□ כן □ לא

3. האם את/ה נרדמ/ת בקלות וישנ/ה היטב כל הלילה?

□ כן □ לא

4. האם את/ה מרוצה מהגיל שלך?

□ כן □ לא

5. האם את/ה מרגיש/ה שיש לך גישה בריאה למין?

□ כן □ לא

6. האם את/ה נהנה/ית להיות בטבע?

□ כן □ לא

7. האם קל לך להתרכז בכל פעם שאת/ה רוצה?

□ כן □ לא

8. האם יש לך טווח קשב ממושך?

□ כן □ לא

9. האם את/ה משוחרר מדאגות בנוגע לבריאותך בעתיד?

□ כן □ לא

10. האם את/ה נהנה/ית מפעילות גופנית?

□ כן □ לא

אם השבתם "לא" יותר מארבע פעמים, אולי אתם לא באמת מחוברים לקרקע בצורה מאוזנת. אני לא מאשים אתכם או מנסה להפחיד אתכם. החיים המודרניים בעולם המערבי הולכים ונהיים יותר יושבניים ומחשבתיים. ההזדמנויות לעסוק בפעילות גופנית מוגבלות עבור מיליוני בני אדם שעובדים במשרדים, והסחות הדעת שמשאירות אותנו על הספה או מחוברים לרשת הולכות ומתרבות כל הזמן.

יש הרבה בחירות שקשורות לאורח החיים ויכולות לחולל שינוי, קטן וגדול, שיחבר אתכם מחדש אל הקרקע על ידי חיזוק הצ'קרה הראשונה. חלק מהשינויים יישמעו לכם מוכרים ואילו אחרים אולי יהיו חדשים לכם.

· דאגו לישון היטב – כלומר, שמונה עד תשע שעות של שינה רציפה וממושכת.

· הקפידו להישאר במודעות פשוטה. ברגע שתשימו לב שדעתכם הוסחה, הקדישו כמה דקות להתמקדות.

· אמצו הרגל יומי לתרגל מדיטציית נשימה פשוטה, שכוללת ישיבה שקטה בעיניים עצומות ומעקב עדין אחר נשימותיכם במשך חמש עד עשר דקות.

· אם אתם מבלים פרקי זמן ארוכים בישיבה בעבודה או מול המחשב, קומו פעם בשעה, התמתחו ונועו בחדר במשך כמה דקות.

· מצאו דרך מהנה לפעילות גופנית שממריצה את גופכם כדי לא להפוך את הפעילות הגופנית למטלה.

· אם אתם מתחילים להרגיש חסרי מנוחה, נרגזים, לא מרוכזים או מודאגים, קטעו את ההרגשה הזאת כשהיא קטנה. אל תדחו, וחזרו אל מצב רגוע ומרוכז של מודעות מהר ככל האפשר.

· הימנעו מתנאי סביבה שמפעילים את מערכת העצבים הבלתי רצונית. אלו כוללים ריבוי משימות, הפרעות תכופות של שיחות טלפון, רמת רעש גדולה, הידרשות לתת תשומת לב לאנשים רבים מדי ואווירה מתוחה. התבוננו היטב על הסיטואציה הנוכחית בבית ובעבודה כדי לבחון אילו תנאים אפשר לשפר.

· צאו אל הטבע להליכה רגועה והוקירו את יופיו ואת שלוותו.

"מציאות נכונה"

חשוב מאוד להיות מחוברים לקרקע, אך בצ'קרה הראשונה יש יותר מכך. היא ממש מורידה את הרוחניות אל הקרקע. במילים אחרות, התודעה הגבוהה חודרת למציאות הגשמית.

את מה שעומד על הפרק אפשר לכנות "מציאות נכונה". המבחן המכריע הוא האם המחשבות שלכם, הרגשות, התחושות, התשוקות והכוונות יכולים לשנות את המציאות הגשמית. בעולם המודרני כמעט כולם – מלבד אנשים דתיים, שמייחסים כוח אולטימטיבי לאלוהים – מניחים שהטיעון הנגדי הוא הנכון. ברירת המחדל היא שהעולם הגשמי הוא "המציאות הנכונה", כי מילדותינו והלאה רק מעטים בינינו שמעו את הטענה שגורסת כי התודעה היא המציאות.

אך ההוכחה שהרוח גוברת על החומר היא למעשה חזקה מאוד. התחושה מוכרת מאוד בכל פעם שאתם חושבים מחשבה. כדי לחשוב משפט כמו "החוף מלא בעצי דקל", המילים חייבות ליצור פעילות מוחית. הפעילות המוחית הזאת מייצרת מולקולות ספציפיות, המוכרות לנו כמוליכים עצביים, שלא מתקיימים בדפוס המדויק שאתם צריכים אלא רק כשהמחשבה הזו מופיעה. נניח שאתם מדמיינים את עצי הדקל האלה על החוף, רואים אותם נעים ברוח הטרופית הקלה או שומעים את שכשוך הגלים. במקרה זה כל תהליך מכוון על ידי התודעה, כשהמוח מציית להוראות ומייצר מולקולות ספציפיות שמתאימות למשימה.

את סוגיית החומר והרוח אפשר למתוח לאין שיעור. העולם הוכה בתדהמה בשנת 2019 מסיפורו של נזיר טיבטי בטייוואן, שתודעתו המשיכה לשלוט בגופו אחרי המוות. שווה לצטט כאן את הסיפור במלואו כפי שדווח ב'טיימס אוף אינדיה'.

נזיר בודהיסיטי בטייוואן נכנס למצב מדיטטיבי רוחני נדיר שנקרא "טוּקאדַם" אחרי שהוכרז מת קלינית ב־14 ביולי, כך נטען. טוקאדם היא תופעה בודהיסטית שבה תודעתו של מאסטר רוחני נותרת בגוף למרות מותו הפיזי, כך דיווח המִנהל הטיבטי המרכזי.

בתופעה זו, אף שנקבע מוות קליני, גופם של האנשים לא מראה סימנים של ריקבון ונותר רענן במשך ימים או שבועות ללא שימור. בדיקה מדעית של התופעה התחילה לפני כמה שנים ביוזמתו של המנהיג הטיבטי הרוחני הדלאי לאמה. לאחר שהנזיר הטיבטי גשה גיאסטו הוכרז מת קלינית ב־14 ביולי, הוחזרו לביתו שרידי גופתו, כך דיווח משרד המנהל הטיבטי המרכזי בטייוואן בהודעתו. באותה עת הייתה טייוואן בעיצומו של הקיץ, ובכל זאת לא היה אפשר להבחין בדבר כאשר נבדקה הגופה. צוות המשרד בדק שוב את הגופה ביום החמישי לאחר מותו כדי לקבוע אם יש סימנים לריקבון והתפרקות. היא נבדקה כך גם על ידי אנשי רפואה שהביעו את תדהמתם המוחלטת מהתופעה.

טיבה הבלתי מתכלה של גופת קדוש תועדה היטב גם בנצרות הקתולית. ובכל זאת, נפל בחלקן של מסורות המזרח ליצור מדיטציה שמאפשרת לתודעתו של אדם להגיע לעוצמות כאלה לא הודות לחסד אלוהי אלא באמצעות תרגול קבוע. במקרה הטייוואני, הדלאי לאמה ציווה מייד להביא מדענים ניטרליים שיאמתו את התופעה, והם אכן עשו זאת. הכתבה ממשיכה כך:

ב־24 ביולי, הרופא (יוּאן טְצֵה לי) ועוזריו מהאקדמיה הלאומית למדעים של טייוואן, אקדמיה סיניקה, הגיעו וביצעו את בדיקת המעבדה הראשונה בנזיר... הבדיקה חשפה שלחץ הדם שלו היה 86, די קרוב ללחץ דמו של אדם חי, אמר המִנהל הטיבטי. בנוסף, בבדיקה מעמיקה נראו גם גמישות העור, ומצב שלם של האיברים הפנימיים, הפנים הקורנות וחום הגוף.

בדיקה רפואית העידה על פעילות מוחית משמעותית, והספקנים אולי ייתפסו לממצא הזה כדי לטעון שהנזיר לא באמת מת. אך מוות מוחי מתחיל לקרות תוך שלוש דקות מרגע שהלב מפסיק לפעום. במקרה הזה חלפו ימים שבהם לא הייתה כל פעילות לבבית.

במסורת היוגה העניין הזה לא נחשב כנס אלא כדוגמה לסידְהי, כוחה של התודעה להתרחב אל אזורים שרוב האנשים יכנו "על־טבעיים". אף שצולמו תמונות במטרה לתעד שהסידהי הטייוואני היה אמיתי, אין לנו הוכחה דומה לבִּילוֹקציה, שהיא היכולת להיות בשני מקומות בו זמנית (התופעה הזאת לרוב מיוחסת לקדושים נוצרים, ולפעמים מאוזכרת על ידי אנשים שטוענים שהם שלחו את ריח הפרחים למקום מרוחק) או לחיים שמתארכים עשרות ואפילו מאות שנים מעבר לתוחלת החיים הנורמלית (לסין יש היסטוריה ארוכה של תופעת חיי הנצח הזאת, כפי שהיא מכונה) או לתופעת הריחוף מעל הגופה (שתועדה במקומות שונים מאות פעמים במסורות ההודיות והנוצריות).

תופעת הסידהי מציעה עדות לכך שהתודעה גוברת על החומר בראש ובראשונה בגוף האנושי. התודעה לא נמצאת "בפנים" או "בחוץ" אלא בשניהם. גם זה לא הכול. לתודעה אין מיקום. היא חסרת ממדים, מאחר שאי אפשר למדוד אותה במטרים ובסנטימטרים, בקילוגרמים או בגרמים, בשעות או בדקות, כאן או שם. קשה לתפוס את הרעיון הזה של להיות בשום מקום ובכל מקום בו זמנית, אני יודע. גישה אחת שצוברת כעת פופולריות בקרב פיזיקאים היא לחשוב שכל היקום מוּדע. הגישה הזאת רחוקה מאוד מההנחה המוצקה שהיקום הוא לגמרי גשמי ואקראי.

אך מדע הפיזיקה נדחק בגבו לקיר בכל הקשור לתודעה. איש לא יכול להוכיח, אפילו לא בקירוב, ששילוב כלשהו של אטומים ומולקולות יכול לחשוב. ובכל זאת ברור שאנו, בני האדם, יכולים (אנחנו אפילו חושבים על חשיבה, מה שנראה כיכולת ייחודית למין שלנו). לנוכח ההבנה שתהליכים פיזיקליים לא יכולים להסביר את הופעת התודעה, קל יותר לקפוץ למסקנה שסוג כלשהו של תודעה גרעינית, או קדם־תודעה, היה חלק מהבריאה מראשיתה, כמו כוח הכבידה.

גוף של אושר

איננו עוסקים כאן בשאלות קוסמיות. אני מעלה את נושא היקום המודע רק כדי להראות שהמדע המודרני מתחיל להסכים עם תורת היוגה: התודעה היא דבר בסיסי. היוגה גם לוקחת את זה צעד אחד קדימה ואומרת שהתודעה היא המציאות האמיתית. די מדהים שמדובר רק בצעד אחד. רוב האנשים, כולל 99 אחוז מהמדענים, רואים בעיני רוחם את תחילת החיים על פני האדמה ביצורים חד־תאיים פרימיטיביים, כמו אמבות או אצות כחולות־ירוקות. היצורים האלה הסתובבו פה כמה מיליארדי שנים לפני שיצורים רב־תאיים הופיעו, ואז חולפות עוד מיליארד שנים עד עידן הדינוזאורים.

ובכל זאת התודעה עדיין נמצאת מאות מיליוני שנים קדימה, בעתיד. אם מניחים שרק בני אנוש הם בעלי מודעות או שהקיום שלנו החל רק לפני מיליון או שני מיליון שנים. ובקנה מידה קטן יותר: אם תשוו את גילו של כדור הארץ ליום יחיד בן עשרים וארבע שעות שמתחיל בחצות, החיים הפרימיטיביים התחילו להופיע בשעה שש בבוקר, היצורים הרב־תאיים בסביבות הצהריים, ואבותינו קופי האדם בעשרים וארבע השניות האחרונות של היום. אך החישוב הזה חסר משמעות אם התודעה הייתה מובנית בתוך הבריאה. לא הייתה שום תקופת זמן, לא משנה כמה היא עתיקה, ללא תודעה.

לא זו בלבד שהתודעה הייתה נוכחת מאז ומתמיד, אלא שהיא שלטה גם באטומים ובמולקולות. כעת אין צורך לציין מתי או היכן האטומים והמולקולות למדו לחשוב. החשיבה קורית בכל מקום שאליו תביטו, אלא שזו אינה חשיבה אנושית במילים ורעיונות. זוהי תבונה יצירתית. זרם התבונה היצירתית הופך לדבר עצמו שהדרוויניסטים מכנים אבולוציה, כשההבדל הגדול הוא שהתודעה מתפתחת בו זמנית עם התפתחות התכונות הפיזיות (דרוויניסט אמיתי, אוסיף ואומר, דבק בתכונות הפיזיות. האבולוציה של התודעה עדיין לא מצאה דרווין חדש שיכניס את התודעה לתוך המשוואה. רק היוגה הגיעה לזה בינתיים).

אם כל אטום ומולקולה בגופכם הם חלק מזרם התבונה היצירתית, הרי שכך גם כל תא בגופכם. כשמדע הרפואה, שנדהם מפעולתה התבונית של המערכת החיסונית, התחיל לקרוא למערכת החיסונית "מוח מרחף", נפתחה הדלת לראות תבונה בתאים שלא היו מוגבלים בתנועתם לחלל הסגור שמתחת לגולגולת. כבר דנו באופן שבו הגוף מפגין את התבונה היצירתית שלו, אך מתבקשת מסקנה גדולה יותר – והיא זו: אם גופכם מפגין תבונה יצירתית, אתם שוכנים בגוף של אושר.

ברגעי אושר וסיפוק גדולים, כל אחד מרגיש תגובה גופנית כמו עקצוץ, קלות תנועה או אנרגיה מוגברת. אנו קופצים ורוקדים מאושר, כי הגוף רוצה לתת פורקן להצפת האושר. ובכל זאת יוגה תצביע על הנזיר הטיבטי שגופו שרד את המוות בתור דוגמה טובה יותר לגוף של אושר. תודעת האושר שבגופו היא זו ששימרה אותו ללא פגע אחרי המוות, מהסיבה הפשוטה שבחיים שומרת התודעה מלכתחילה את גופיהם של כל האנשים ללא פגע.

במסורת הרוחנית ההודית יש שם לגוף של אושר: אָנַנְדָמָאיה קוֹשָה, כשהמילה אָנַנְדָה פירושה אושר וקוֹשָה פירושה גוף. אין צורך להיכנס לפרטים, אך מעניין לדעת שישנה מערכת של קושות שיורדת מגוף האושר אל גוף המחשבה, הרגשות, ולבסוף לגוף הגשמי. המסע הזה דומה למסען של שבע הצ'קרות, בכך שההתחלה היא תודעת אושר טהורה ונקודת הסיום היא גופניוּת.

הסתכנתי והרחקתי את הדיון הזה מחיי היומיום. אך אם הגעתם עד הלום, אתם על סיפו של רגע הארה מדהים. אתם תבינו שהתודעה שלכם וכל מה שסובב אתכם חד המה. כל כדור הארץ הוא גוף של אושר. אין הפרדה בין זרם התבונה היצירתית באטומים ובמולקולות שבגופכם ובין זרם התבונה היצירתית בעננים, בעצים, באמבות, בשימפנזים ובכוכבים. תודעתכם אינה מוקפת בעולם הגשמי שבו שולט החומר חסר הדעת. התודעה היא הדבק הבלתי נראה שמחבר את הבריאה בכל הרמות. לרגע ההארה הזה ישנה חשיבות עצומה בחיי היומיום. לדוגמה:

· המחשבות והרצונות שלכם מחוברים לעולם ה"חיצוני".

· דרך החיבור הזה אתם יוצרים את האירועים סביבכם.

· אם יש לכם כוונה שקרובה אל מקור תודעת האושר, היא תתממש.

· במקור שלכם, התודעה היא זהה בדיוק לתודעה קוסמית.

היוגה מורה לנו שקיים חיבור חזק ביניכם ובין היקום מעבר לתחום ה"אני" של כל אחד ואחד. אם תחזקו את הצ'קרה הראשונה, אתם תתחילו לשכון בגוף של אושר שמתרחב לכל הכיוונים. הבה נתבונן לעומק איך זה עובד באמת.

חיבור השאקטי

החיבור הקוסמי שלכם מתחיל בחוויות היומיום ולאחר מכן מרחיב את גבולותיו למקומות חדשים. העובדה הפשוטה שאתם יכולים להניף את ידכם רק מתוך הרצון שלכם שעובר דרך מערכת העצבים המרכזית אל שרירי היד מספיקה כדי להוכיח שהחיבור גוף־נפש הוא אמיתי. לפעמים ישנה גם חוויה של סינכרוניות, כשאתם חושבים על משהו ותוך רגע הוא קורה במציאות. שמה של חברה עולה בזיכרונכם, וכעבור דקה היא שולחת לכם הודעת טקסט. אתם נזכרים במילה אקראית, ומישהו אומר את המילה רגע לאחר מכן (חבר נתן לי דוגמה מדהימה של סינכרוניות שקרתה כשלמד לתואר. כשהוא נסע באוטובוס לאחד השיעורים, הוא נזכר במילה "פרקסיס". זו לא הייתה מילה שהשתמש בה אי־פעם לפני כן, למרות שלמד לטינית בתיכון וידע שזאת המילה הלטינית לַ"מעשה האנושי". הוא הגיע לשיעור, המרצה נכנס, ולפני שהשיעור התחיל, המרצה כתב את המילה "פרקסיס" על הלוח ולאחר מכן נפנה אל הסטודנטים והודיע שזה יהיה נושא השיעור באותו יום).

סינכרוניות מוגדרת כצירוף מקרים משמעותי, אך אין לה הסבר מדעי. תוכלו לנסות להסביר את המקרה של החברה שסימסה, ולטעון שאחד מכם קורא מחשבות. אולי החבר שלי שנסע באוטובוס חושב שהוא קורא מחשבות. השאלה האמיתית היא כיצד תודעתו של אדם מתחברת אל העולם החיצוני. ביוגה, ההסבר הוא כוח שנקרא בסנסקריט שאקטי – מילה בעלת טווח שלם של הקשרים: אנרגיה, יכולת, כוח, מאמץ, עוצמה ומסוגלות. אם יש לכם מספיק שאקטי, החיבור שלכם אל העולם הוא חזק. ללא שאקטי, קיומכם הוא איפשהו על הטווח שבין חוסר אונים לחיי מצוקה וכישלונות.

שאקטי מתייחס לגוף ולתודעה גם יחד. דרוש שאקטי כדי להרים משקל כבד וגם כדי לחשב את מכפלת המספרים 43 ו־89 בראש. אך השאקטי שהתמקדנו בו בספר זה הוא חוכמה ויצירתיות, הוא מפעיל אירועים בכל מקום, מהמפץ הגדול ועד הנשימה הבאה שלכם. שאקטי הוא קוסמי. שאקטי במיתולוגיה ההודית היא בת זוגו של שיווה, ויחד הם יוצרים את הפנים התאומות של הבריאה – כששיווה שולט בעולם הבלתי נראה של כל האפשרויות. בו זמנית, שאקטי נושאת את האפשרויות אל העולם הגשמי. הריקוד שלה הוא ריקוד הבריאה.

כשיש שאקטי בהקשר האישי, הגוף שלכם מתפקד כפי שהוא נועד לתפקד בתיאום מושלם בכל תא. אתם חווים איזון, בריאות ורווחה אישית כדברים מובנים מאליהם. כשמשהו מתחיל לצאת מאיזון אתם מרגישים היעדר רווחה אישית והתרופפות בבריאות, וזה סימן שהשאקטי נפגע. אין שום קסם בהשבתו. כל מה שדרוש הוא מודעות פשוטה. כשאתם ממוקדים, שלווים ושקטים בתוככם, אתם פותחים בחזרה את הערוץ לשאקטי. לכן, לפי היוגה, המדיטציה יפה לבריאות. ההשפעה המיטיבה שיש למדיטציה על לחץ הדם, הדופק, התגובה החיסונית וכיוצא באלה היא שהמדיטציה מביאה אתכם למודעות פשוטה (אני לא מציע כאן תרופת פלא. המחלות הכי נפוצות שהן תוצאה של אורח החיים המודרני מתחילות שנים, אפילו עשרות שנים, לפני הופעת התסמינים. הקשר הסיבתי הזה מבוסס היטב, ובמקרים רבים המדיטציה מועילה רק עד גבול מסוים. אך אין בכך לערער על יעילותה המוכחת על הגוף והנפש).

ובכן, לכל מחשבה יש שאקטי, שפירושו שהמחשבה שולחת אדוות אנרגיה לכל מקום בבריאה. אתם מתַקשרים עם העולם הגשמי דרך השאקטי שיש לכם. לפעמים אנשים מבינים את זה פשוטו כמשמעו – אדם מיוחד עשוי לקום משום מקום ולהפוך לישו, לבודהה, לנפוליאון או לאיינשטיין, כי כוח בלתי ניתן לעצירה דחף אותו קדימה. ובכל זאת שאקטי אינו כוח הגורל וגם לא חשמל עודף ברשת החשמל. שאקטי קיים כדי להביא לכם את כל מה שאתם זקוקים לו – אותה מטרה שעומדת תמיד לנגד עיניה של תודעת האושר.

בכל הקשור ליוגה, הכול בחייכם צריך להיות מסונכרן. אם חשבתם על שמו של אדם ואותו אדם מסמס לכם, זה אמור להיות צעד קטן לטובתכם. אם מצאתם עבודה שרציתם, אתם אמורים לקבל אותה אם היא נכונה להתפתחות האישית שלכם. זה המקום שבו החשיבה המקובלת מתפרקת. אולי שמעתם את האמרה, "תודה לאל על תפילות שלא נענו". יש הרבה דברים שנדמה לנו שהם טובים לנו, ומתבררים כמזיקים. אם נימנע מהם, זו ברכה.

הפער בחוויות נסגר כשהדבר שאתם רוצים שיקרה הוא הדבר שצריך לקרות. אם כך, איך מגיעים לשם? לפעמים אתם מרגישים שהכול הולך כמו שרציתם, שום דבר לא יוכל לעצור אתכם והעולם הוא מקום נפלא. אתם מחוברים אל התבונה היצירתית. אך בימים אחרים אתם מרגישים מבולבלים מאוד ושקשה לכם. מה שעושה את ההבדל אינו כוח חיצוני, גורל או מקרה. הגורם המכריע הוא החיבור שלכם אל ועם שאקטי.

עמיתי הרופא וההוגה המבריק בנושא התודעה, אנוּפּ קוּמאר, ואני חשבנו על שלושה שלבים שיאמרו לכם כמה חזק החיבור שלכם לשאקטי. כדי לפשט את העניין, אנו מכנים אותם תודעה 1, 2 ו־3.

תודעה 1: אתם רואים את החיים כפרטים נפרדים. הסימן המרכזי של תודעה 1 הוא התחושה שאתם ממוקמים בגוף. כתוצאה מכך שאתם מוגבלים אל הגוף, תודעה 1 מזהה את העולם הגשמי כנפרד ממנה. אנו רואים את עצמנו כמו שאנו רואים את העולם. אם אתם ממקמים את עצמכם בתוך הגוף שלכם, אתם תופסים עולם של דברים נפרדים שאינם אתם. האחרים חיים בתוך הגוף שלהם, מה שמאפשר להם תחושת נפרדות משלהם. בתודעה 1 אתם מעניקים קרקע פורייה לאגו. "אני, אותי, שלי" הופכים לחזות הכול. זה הגיוני בהחלט, כי סדר היום שלכם כאדם נפרד הוא כל כולו חוויות של הנאה וכאב שהגוף מרגיש. אפילו מצב נפשי כמו חרדה נעוץ בגוף – הדבר שאתם פוחדים ממנו מתבטא בתחושת כאב "בפנים". בכל היבט, תודעה 1 נשלטת על ידי אמירת "כן" ו"לא" לחוויות שנקרות בדרככם.

תודעה 1 נראית נכונה לגמרי וטבעית בעולם המודרני החילוני. תודעה 1 מתבטאת בהתמקדותו המוחלטת של המדע בדברים מוחשיים, החל בחיידקים וחלקיקים תת־אטומיים וכלה במפץ הגדול ובריבוי היקומים. רב־מכר משנת 1970, 'הגוף שלנו עצמיותנו', מתייחס לכולנו בתודעה 1. השאקטי היחיד שיש לכם הוא בתוך גופכם, בדיוק כפי שהזהות היחידה היא בתוך גופכם. השאקטי הזה חזק מאוד – הוא מחבר את כל התאים יחד –אך הוא גם מוגבל. מצב המודעות שלכם לא משנה דבר בעולם החיצוני.

תודעה 2: תודעה 2 מתמקדת באחדות הגוף והנפש. אינכם חייבים לראות את עצמכם כבולים לאריזה פיזית של בשר ועצמות. למעשה, אפשר להפוך את התפיסה הזאת על ראשה. במקום פירוד, יש חיבור, במקום דברים, ישנו תהליך, במקום עצמים קשיחים, יש זרם מתמשך. אתם הולכים בנחת עם זרם החוויות, במקום לפרוס את החיים לחלקים שיש לבקר, לנתח, לקבל ולדחות.

תודעה 2 מאפשרת לכם לראות את עצמכם בבהירות רבה יותר, כי במציאות החיבור גוף־נפש הוא שלם אחד. כל מחשבה ורגש יוצרים תהודה בכל תא בגוף. אתם יכולים ליצור שינוי במודע בכל המערכת באמצעות כוונה בתודעה. תודעה 2 היא מעודנת יותר מתודעה 1 – העמקתם פנימה למי שאתם באמת, ומצב המודעות שלכם הופך לחזות הכול. אתם אלה שחווים, מתבוננים ויודעים.

בשביל רוב האנשים תודעה 2 מתחילה במדיטציה או בתרגול יוגה, כשהם מגלים תודעה שקטה, ששוכנת מתחת לפני השטח של התודעה הפעילה וחסרת המנוח. הגילוי הזה מאפשר להם לראות מעבר לחיפושיו חסרי הטעם של האגו הנפרד אחר הנאה, כוח או הצלחה "מושלמים". כאשר חזון עמוק יותר של העצמי ושל החיים נספג אל כל החוויה, נוצרת תודעה 2. ולא פחות חשוב, אתם תתחילו לראות את השתקפות עצמכם בעולם. אתם תבינו שרוב הדברים שקרו לכם – טובים ורעים – הושפעו ממצב התודעה שלכם. חיים שנטועים במודעות עצמית הם טובים בהרבה מאשר חיים שנטועים במצבי רוח, בגחמות, בתשוקות, בדעות קדומות ובאמונות מקובעות. החיבור שלכם עם שאקטי נמצא בתנועה ואינו מוגבל עוד לגופכם בלבד, אך הוא עדיין אינו חזק בעולם החיצוני.

תודעה 3: תודעה 3 מרחיבה את המודעות מעבר לכל הגבולות יצירי התודעה ומשנה באופן רדיקלי את משמעות המילה "אני". תודעה מורחבת ממקמת אתכם בשדה אינסופי של תבונה יצירתית, שבו כל הדברים מתקיימים כאפשרויות שמופיעות באמצעות כוחו של השאקטי. זוהי לא רק ראייה ברורה של חייכם, כי אם הבהירות עצמה, כי אין שום דבר או תהליך שיחסום את שדה הראייה שלכם. גבולות אינם קיימים. אין עבר או עתיד. הראייה הברורה ביותר שיכולה להיות לכם היא כאן ועכשיו.

כשאין גבולות כלל שיגבילו את הראייה, אתם ערים, וזה מאפשר לכם לראות דברים בלי שום מסנן. העבר שלכם כבר לא כובל אתכם, ולכן אתם חופשיים. לכן תודעה 3 מוכרת זה מאות בשנים כשחרור. לא עוד "אזיקים שחושלו בתודעה", אם להשתמש במילותיו של המשורר ויליאם בלייק. תוכלו לסמוך על השאקטי שיתמוך בכם בספונטניות, בדיוק כפי שתאי גופכם עושים.

תודעה 3 פתוחה לכולם, אך ישנו מכשול גדול שיש להתגבר עליו: אנו מושפעים מהמשקפיים שדרכם אנו רואים את העולם. כל הלך רוח נראה אמיתי ושלם. אתם מזדהים עם הדברים הגשמיים בתודעה 1, והדבר החשוב ביותר לכם הוא הגוף. בתודעה 2 אתם מזדהים עם שדה המודעות שלכם כי הוא מביא חוויות ותחושות שעולות ויורדות.

מאחר שכדי להגיע לתודעה 3 יש לעשות מסע פנימי, התודעה הזאת אינה המקום שבו נמצא רוב האנושות. ובכל זאת כל חוויה של אושר, אהבה, חמלה, יופי, שלווה ומודעות עצמית מניחה את האגו בצד, ולרגע אתם יודעים שערות היא טבעית ורצויה מאוד. אתם מתרחבים מעבר ל"אני" כשאתם רואים לרגע בטבעיות ובפשטות מי אתם באמת. אתם שדה המודעות עצמו, נטולי גבולות וחופשיים. כל חוויה אפשרית נולדת כאן לפני שמסנני האגו, החברה, המשפחה, בית הספר והזיכרונות הכואבים מעיבים על שדה הראייה שלכם.

תודעה 3 היא החופש שאתם זוכים לו כשאתם מבינים שנועדתם להיות חופשיים מאז ומתמיד. נקו את הבלגן ותראו שהחופש פשוט נמצא שם. תודעה 1 ותודעה 2 הן יצירות, ואילו תודעה 3 היא לא משהו שאפשר ליצור. ריקוד השאקטי הוא נצחי, וכשאנו מצטרפים אליו אי אפשר להימנע מההרגשה שהנה חזרנו הביתה סוף־סוף. "אני זה מספיק" הוא הבית שלכם מעתה ואילך.

הפעלת צ'קרת הבסיס

הצ'קרה הזאת מחזקת את כל היבטי החיבור לקרקע, פיזית ומנטלית. הנה כמה דברים שתוכלו ליישם בכל צ'קרה באופן כללי:

· שהו במודעות פשוטה. כשתשימו לב שדעתכם הוסחה, הקדישו כמה דקות להתמקדות.

· תרגלו מדיטציה על המנטרה לַאם (עמ' 90).

· תרגלו מדיטציה על המחשבה הממקדת "אני תמיד בטוח/ה ומוגנ/ת" או "אני מחובר/ת לגמרי לקרקע" (עמ' 92).

יש פעולות אחרות שמכוונות להפעלת הצ'קרה הראשונה באופן ספציפי. דנו בתרגול של ההתמקדות, שהיא בסיסית אם ברצונכם להרגיש נוח בגופכם. מתח ולחץ זורקים אתכם מהחיבור לקרקע. תרגיל מס' 1 מועיל באותו אופן.

תרגיל מס' 1

שבו בשקט כששתי כפות רגליכם על הרצפה ובגו זקוף. נשמו עמוק עד שהחזה שלכם יתמלא במידה הנוחה לכם. בנשיפה, דמיינו קרן אור לבנה שיורדת במורד עמוד השדרה שלכם.

דמיינו את האור מתפצל מתחת לעמוד השדרה ויורד דרך שתי הרגליים דרך כפות הרגליים, ומשם לאדמה.

חזרו על התרגיל חמש עד עשר פעמים. אינכם צריכים לחזור על כך בכל נשימה, רק כשאתם מרגישים מוכנים. אפשר לחזק את ההשפעה המקרקעת אם תשלבו ידיים בחיקכם ותרפו את הכתפיים.

אתם מקרקעים את האנרגיה האישית שלכם אל האדמה, אל מקור החיים והשייכות בעולם הגשמי.

תרגיל מס' 2

ביום חמים ובהיר מצאו חלקת דשא נקייה, עדיף במקום שקט בפארק או בחצר ביתכם. שכבו ישר על גבכם בעיניים עצומות. פשטו את רגליכם לצדדים ושכבו כשידיכם פשוטות לצידי הגוף. ודאו שהתנוחה נוחה לכם.

הרגישו את משקל גופכם מושך אתכם אל האדמה. דמיינו שגופכם נהיה כבד, עד שאתם לא חשים בשום מרחק ביניכם ובין האדמה.

ברגע שתרגישו כך, נשמו עמוק ובטבעיות. בכל שאיפה ספגו את אנרגיית האדמה שעולה דרך הקרקע וממלאת את גופכם. אתם יכולים לחוש זאת כתחושה חמימה או שאתם יכולים לדמיין אור זהוב ממלא את גופכם.

בכל נשיפה, פשוט הירגעו והניחו לאור הזהוב ולחמימות להתנחל בגופכם.

חזרו על כך במשך חמש עד עשרים דקות או כמה שנוח לכם.

3 'בהגווד גיטה', 13.1-2. מתוך: שרי שרימד א' צ' בהקתיודאנתה סואמי פרבהופאדה, 'בהגוד גיתא כפי שהיא'. מאנגלית: דורית לובן. הוצאת נאמנות ספרי בהקתיודאנתה, 2020.

4 ויליאם שייקספיר, 'המלט', מערכה 1 תמונה 5. מתוך שייקספיר ושות' בתרגום דורי פרנס.