תולדות מלחמת היהודים ברומאים

31-35: אַנטיוֹכוֹס כובש את ירושלים וגוזר גזירות על היהודים. 36-47: בית חשמונאי: התקוממותו של מתתיהו ומותו. מעללי גבורתו של יהודה ומותו. (השנים 170-161 לפנה"ס)

א 31) בשעה שאַנטיוֹכוֹס המכונה אֶפִּיפַאנֵס נאבק עם תַּלְמַי השישי על השליטה בסוריה כולה, פרצה מריבה בקרב בעלי השׂררה היהודים; הם התחרו על מעמד הבכורה בשלטון, מכיוון שאיש מנשׂואי הפנים לא הסכים להיות כפוף לאחר. כאשר עלה בידו של חוֹניוֹ, אחד הכֹּהנים הגדולים, לגבור על יריביו, גירש את בני טוביה מן העיר. 32) אלה מצאו מקלט אצל אַנטיוֹכוֹס והתחננו לפניו שיפשוט על ארץ יהודה בהדרכתם. המלך נעתר להם, שהרי זה כבר השתוקק לכך, יצא בראש צבא גדול וכבש את העיר בסערה. הוא הרג רבים מתומכיו של תַּלְמַי, התיר לחייליו לשלוח את ידם בביזה ללא הגבלה ואילו הוא עצמו שדד את בית המקדש והפסיק את הקרבת הקורבן היומי למשך שלוש שנים ושישה חודשים. 33) חוֹניוֹ, הכֹּהן הגדול, נמלט אל תַּלְמַי, קיבל ממנו נחלה במחוז הֶליוֹפּוֹלִיס ובנה עיר קטנה כדוגמת ירושלים ומקדש הדומה לבית המקדש. על כך אשוב ואספר במקום המתאים.

ב 34) ההשתלטות הבלתי צפויה על העיר, מעשי הביזה והקטל ההמוני – כל אלה לא השׂביעו את מאווייו של אַנטיוֹכוֹס; יִצרוֹ, שלא ידע לכובשו, וזֵכר הסבל שעבר עליו בזמן המצור על העיר הניעוהו לאלץ את היהודים להפר את תורת אבותיהם, להשאיר את התינוקות לא נימולים ולהקריב חזירים על המזבח.35) איש לא שעה לצווים אלה ונכבדי העיר נטבחו. בַּקְכִידֵס, אשר נשלח על ידי אַנטיוֹכוֹס לעמוד בראש חיל המשמר [של העיר], הוסיף במזגו האכזרי על צווי הרֶשע האלה ולא נמנע מכל דבר תועבה. הוא עינה את נכבדי העם בזה אחר זה, ומדי יום הציג לעיני כול מראות של כיבוש עיר. בפשעיו גדש את הסאה, עד שעורר את קורבנות מעלליו לאֱזוֹר אומץ ולצאת במעשי נקם.

ג 36) מתתיהו בן חשמונאי, אחד הכֹּהנים מכפר ושמו מודיעין, הצטייד אפוא בנשק עם בני ביתו, ועם כוח קטן זה – חמישה בנים היו לו – הרג את בַּקְכִידֵס בקוֹפיצים; מיד אחר כך נמלט אל ההרים מפחד חיל המשמר הגדול, 37) אך משהצטרפו אליו רבים מבני העם הרהיב עוז, ירד שוב, נלחם במפקדי אַנטיוֹכוֹס, ניצח אותם וגירשם מארץ יהודה. עקב הצלחה זו הגיע לשלטון, ובזכות גירוש הנוכרים קיבלו בני עמו ברצון את מרוּתו; במותו הוריש את ההנהגה ליהודה, בכור בניו.

ד 38) יהודה לא חשב שאַנטיוֹכוֹס יֵשב באפס מעשה, ולכן גייס חילות מקומיים והיה הראשון שכרת ברית ידידות עם הרומאים. כאשר שב אֶפִּיפַאנֵס ופשט על הארץ, הִכה אותו יהודה מכה קשה והדפו. 39) בהיותו משולהב מן ההצלחה הסתער על חיל המשמר בעיר אשר עדיין לא סולק, גירש את החיילים מן העיר העליונה ודחק אותם אל [העיר] התחתונה, המכוּנָה חַקְרָא. לאחר שהשתלט על תחום המקדש טיהר את השטח כולו והקיפו בחומה, התקין כלים חדשים לעבודת הקודש במקום הקודמים שחוּללו והכניסם להיכל. כמו כן בנה מזבח חדש וחידש את הקרבת הקורבנות. 40) מִששבה העיר למעמדה המקודש מת אַנטיוֹכוֹס, ובנו אַנטיוֹכוֹס ירש את ממלכתו, ועִמהּ את שנאתו ליהודים.

ה 41) הוא אסף אפוא חמישים אלף רַגלִים, חמשת אלפים פרשים ושמונים פילים, פרץ דרך ארץ יהודה אל ההרים ואף הצליח לכבוש את העיר הקטנה בית צוּר, אך במקום הנקרא בית זכריה, שבו המעבר צר, נתקל ביהודה עם חילו.42) בטרם יתעַמתו שני הצבאות בקרב הבחין אלעזר, אחי יהודה, בגבוה שבפילים ועליו צריח גדול, מקושט בשריון מצופה זהב; הוא סבר שאַנטיוֹכוֹס הוא האיש שעל הפיל [הזה], ולכן יצא בריצה הרחק מֵעֵבר לשורות אנשיו וחצה את טורי האויב עד הגיעו אל הפיל. 43) מפני שלא יכול לפגוע במי שחשב שהוא המלך בגלל גובהו הרב של הפיל, דקר את החיה מלמטה בבטנהּ; הפיל נזדעזע, נפל בכל כובד משקלו על אלעזר ומחץ אותו למוות. הישגו של אלעזר התמצה בשאיפתו לגדולות: התהילה קָדמה בעיניו לחיים [עצמם]. 44) הרוכב על הפיל לא היה אלא חייל פשוט; אך אפילו היה הרוכב אַנטיוֹכוֹס, גם אז היה הישגו של התוקף הנועז בפרסומו בלבד, כמי שהיה מוכן להשליך את נפשו מנגד רק בשל התקווה להצליח במעשה גבורה מזהיר. 45) מעשה אלעזר היה לאֶחיו לאות מבשר רעות על תוצאות הקרב כולו. היהודים אמנם נלחמו זמן רב ובגבורה, אך אנשי חיל המלך היו רבים מאוד וגם המזל האיר להם פנים, ועל כן ניצחו. לאחר שנפלו בקרב רבים מאנשיו נסוג יהודה עם הנותרים אל מחוז גּוֹפְנָא, 46) ואילו אַנטיוֹכוֹס המשיך בדרכו לירושלים. אך בשל מחסור במצרכים שהה בה ימים ספורים בלבד, עזב אותה והשאיר בה חיל משמר שלפי הערכתו היה חזק דיו; את שאר החַיִל לקח עמו לסוריה כדי לעשות בה את חודשי החורף.

ו 47) אחרי נסיגת המלך לא ישב יהודה בחיבוק ידיים; הוא אסף את מי שניצלו מן הקרב, שרבים מבני עמו הצטרפו אליהם, ותקף אִתם את מפקדי צבא אַנטיוֹכוֹס על יד הכפר אַקֶדַסָה; הוא היה גיבור היום באותו קרב, ולאחר שהרג אויבים רבים נהרג. ימים ספורים אחר כך נהרג גם אחיו יוחנן; הוא נפל קורבן לקשר שקשרו עליו תומכי אַנטיוֹכוֹס.