תוצאה כפולה

1

רמי דרייקוט הביטה בעלון שהונח לפניה, ולגמה מכוס השרדונה שלה. אז זה היה מגדל בלוויו, חשבה לעצמה, והתבוננה בבר היינות המפואר ובחלונות שהיתמרו עד גובה התקרה והשקיפו לרחוב הראשי. קוסמופוליטי, מתוחכם, עשיר אך בטוב טעם. האווירה הייתה מעט אירופאית.

היא חיבבה את זה מאוד.

ממה שראתה עד כה, בסיור שערכה בעמק נאפה, בלוויו, שממוקם בצפון העמק, נראה כמו תערובת של הטוב מכל העולמות. הוא ניחן בנוף המסחרר של ערי הפאליסייד, מעט מקסם העולם הישן של קליפורניה, מעט מהאלגנטיות של סיינט הלנה, ואם היה עליה לשפוט על פי ההמבורגר הנפלא שאכלה לארוחת הצוהריים, בלוויו ניחנה באותה תשוקה לאוכל, שאפיינה את יונטסוויל.

היא הצטערה על כך שלא יכלה להישאר ולהמשיך לחקור, העיר ממש קראה לה, אבל היו לה תוכניות.

בפעם הראשונה מזה שנים, באמת הייתה לה התחייבות, להיות במקום מסוים בזמן מסוים. כאשר חשבה על הסיבה לכך שתאלץ להיות בפורטלנד, בעוד שלושה ימים, היא שתתה את שארית היין שלה וסימנה למוזג שימלא לה את הכוס. בעוד שבעים ושתיים שעות, אימא שלה הייתה עתידה ללדת את אחיה למחצה, ורמי הבטיחה להיות שם. לא בחדר ההמתנה, או בבית כמו בן אדם נורמלי, אלא בחדר הלידה עצמו, עם אימא שלה, כמובן, עם סבתא שלה, ועם האבא החורג שלה, שהיה מבוגר ממנה בסך הכול בשבע שנים.

רמי הרימה את הכוס לשפתיה, היא הייתה המומה, מפוחדת ומופתעת, לגבי כל המצב.

היא נדהמה, שלאחר חיים שלמים בתור אם יחידנית, ובכן, זה לא היה מדויק לגמרי, סבתא רוזי תמיד שימשה לה כמעין הורה נוסף, אימהּ המבריקה והפמיניסטית החליטה להתמסד, עם מורה לחינוך גופני. היא פחדה, מכיוון שבגיל ארבעים וארבע, הסיכונים שנשקפו לה בתור יולדת היו גדולים בהרבה מאשר לאישה צעירה, והיא חשה בלבול, מכיוון שרבע מאה עמדה לחצוץ בינה לבין אחיה החדש. אם התכוונה לדייק, עשרים ושבע שנים יפרידו ביניהם. זה היה יותר ממבלבל. זה היה פשוט ביזארי.

כל הסיטואציה הייתה חריגה. רמי מאוד קיוותה שג'אן תאמץ גישה אחרת לגידול הילד הזה, מהגישה שנקטה איתה. היא התפללה למען אחיה החדש. רק תהיה נורמלי, היא איחלה לאחיה, שעדיין היה עסוק בלהצמיח גפיים. זה יהיה פשוט מושלם.

רמי חשה בשינוי אווירה בבר היין, האנרגיה זרמה בצורה אחרת פתאום. היא שמחה על ההזדמנות להסחת דעת והפנתה את ראשה, לעבר המבקר החדש למקום. הוא השתהה ושוחח עם זוג, שישב לשולחן שמול דלת הכניסה. גבו היה מופנה אליה. היא יכלה להעריך את הכתפיים הרחבות שהחולצה הסתירה ואת הישבן המסותת, שבלט תחת מכנסי החליפה השחורים.

הוא סיים עם השיחה והמשיך אל השולחן הבא, לוחץ ידיים ומנשק לחיים. רמי המתינה שיסתובב, בשביל שתוכל להציץ בפניו. היא הניחה את סנטרה על כף ידה, נינוחה כתמיד להיוותר בגפה.

ברונטית נמוכה פרטה על גיטרה ויללה אל תוך מיקרופון, בזמן שקבוצה של נשים בנות גילה ישבו באחד התאים שלידה ושתו שוטים של טקילה. הן צחקו בקולי קולות. קבוצות של נשים התגודדו סביב הבר שעוצב בצורת פרסה, רמי לא יכלה להתעלם מהעיניים המחפשות, שניסו לצוד את מבטו של הזר המפתה ברחבי הבר. בחדר שהיה מלא בגברים עשירים ומושכים, הוא לא התקשה להתבלט.

הוא הצליח להגיע, בסופו של דבר, לאזור הכללי בו רמי ישבה והיא פצחה בבחינה מדוקדקת של פניו. שיער גלי וחום שגבל בצבע שחור, אף ארוך, עיניים שקועות ומסתוריות, לסת חזקה ופה סקסי.

מאוד, מאוד סקסי.

רמי הטתה את ראשה, כאשר הזר שקע לעוד שיחה, ושמה לב שהוא לא אמר הרבה, אבל כאשר כן דיבר, אנשים הקשיבו לו . הם באמת הקשיבו לו. אפילו כאשר נותר דומם, הוא הפגין שליטה וביטחון. יותר מהפנים, או מהגוף שלו שדי היה בהם לגרום לתחתונים לצנוח, השליטה והביטחון שלו היו אלו שבאמת שבו אותה. זכר אלפא, היא החליטה, חזק, עשיר ותמיד בשליטה.

היא הכירה הרבה מהם. הם היו פזורים במשרדים, בברים ועל המדרכות בניו יורק. הם היו יהירים ובעלי תחושה של זכאות יתר. הם לא הצליחו להעסיק אותה לאורך זמן. אבל הוא כן לכד את תשומת ליבה, והיא תהתה מדוע. היה בו משהו, שגרם לחלקיה הנשיים לרטוט. היא לא אהבה את ההשפעה שהייתה לו עליה.

היא רק עברה דרך בלוויו ולא היה לה שום עניין בהסחות דעת. הגבר הזה, היא קלטה באינסטינקטיביות, היה מהסוג שגרם לנשים לנהוג בטיפשות, לשנות תוכניות ולהביך את עצמן, למענו.

רמי הייתה חכמה מכדי לעשות את הטעויות האלו.

למעשה, היא הייתה חכמה מדי באופן כללי.

בו טסייר שם לב אליה, ברגע שנכנס מבעד לדלתות הזכוכית הכפולות, אל תוך בר היין של משפחתו– זה היה מקום שגם מקומיים וגם תיירים נהגו לפקוד, במהלך הערבים. היא נטעה מרפק אחד על הבר והחזיקה את ידה השנייה באוויר. שיערה היה ערבוביה של תלתלים חומים ועשירים, מעוטרים בגוונים ערמוניים. המראה היה טבעי מכדי שיהיה פועלו של ספר. היו לה עצמות לחיים גבוהות. סנטר עיקש, וגוף שהיה ארוך ורזה. כמעט כחוש.

"שמעת שבלה נפטרה?" הוא ניתק את מבטו מהיפהפיה שעל הבר ומיקד את תשומת ליבו בפרצופים המצפים, סביב השולחן שלידו עמד. הוא ענה על אותן השאלות, במשך כל היום. כמובן שהוא שמע על כך שבלה אברהם, שכנתו והבעלים של אחוזת בלה – אחוזה בסגנון המלכה אן, שהשתרעה על חמישה דונמים, על גבול בל-אייר – נפטרה אתמול בלילה.

"אנחנו תוהים מי יהיו היורשים, בלה הייתה מאוד אמידה."

זאת הייתה ההערה השנייה שתמיד שמע, בסוף כל שיחה.

מי ידע מי היו היורשים? בלה בידרה את כל העמק, עם הפרשיות הססגוניות שניהלה, אבל היא מעולם לא נישאה והייתה ביתם היחידה של הוריה הבודדים. מבוי סתום. כאשר ימצאו את היורש שלה, בו התכוון להיות הראשון, שיציע לקנות את האחוזה. הוא לא חיבב במיוחד את האחוזה המפלצתית והעמוסה. אבל הוא רצה את האדמה שעליה ניצבה. עוד אדמה, פירושה היה שיוכלו לגדל עוד פירות וירקות אקזוטיים ואורגניים, שיוכל לספק למסעדה שלו ולמסעדות נוספות באזור.

הוא היה מאוד מודע לכך שהאדמה, שניצבה בדרכם של רוב התיירים מהחלקים הדרומיים יותר של עמק נאפה, הייתה מוקד נדל"ן מושך. בל-אייר לא נזקקה לפרויקט דיור, או מסלול גולף, או קניון שניצב בדיוק בכניסה אליה. הוא לא יכל לדמיין משהו גרוע יותר.

הוא חילץ את עצמו מהשיחה ונע לעבר הבר העמוס, בזמן שקבוצת תיירים קמה מאחד השולחנות העגולים, אספה את התיקים והמעילים שלהם והתקדמה לעבר היציאה. בו התקרב אל הבר והעביר את היד בשיערו.

"כרגיל, אדוני?" המוזג שאל ובו הנהן בהסכמה.

המוזג התרוצץ מאחורי הבר ובו נרתע, כאשר בקבוק וויסקי יוקרתי כמעט נשמט מידו– הוא התנגד לדחף לטפס על הבר ולמזוג לעצמו את המשקה שלו, הוא היה מורגל בכך, משום שעבד שם במהלך שנות הלימודים שלו. הוא תופף באצבעותיו על פני העץ ואז עצר, כאשר נזכר בדבריה של אחותו, ג'יני.

"אתה מפחיד את הצוות שלנו, בו. תחייך. תשתחרר. תספר להם איזו בדיחה מדי פעם. תחמיא להם."

לפני שנים, לפני שאיבד את אנה ולפני שלקח על עצמו את האחריות שכרוכה בניהול קבוצת בל-אייר, הוא היה יכול לעשות את המאמץ הזה. אבל כיום, לא היו לו הזמן או הרצון להשקיע בדברי נחמדות, שיגרמו לאנשים לעשות את העבודה שלהם.

תקשורת לא הייתה הצד החזק שלו, כפי שג'יני טענה.

"אפשר להישאר חזק ושותק עד נקודה מסוימת, לא טוב היות האדם לבדו, אחרי הכול."

בו כמעט משך בכתפיו. זה עבד בשבילו עד עכשיו ושעות העבודה המטורפות שלו, בהן ניהל יקב, חווה, מלון וכמה מסעדות, גרמו לו לחשוב שמשהו כאן התנהל נכון.

בו עצם את עיניו, כאשר הלגימה הראשונה החליקה במורד גרונו. אמנם, העסק שלו היה מושתת על יין, אבל לא היה דבר מרגיע כמו וויסקי אירי איכותי.

הוא הביט מעבר לבר וצד את מבטו של המוזג שוב. "בן דוד שלי היה פה?"

"איליי היה כאן והמתין לך, הוא ביקש למסור לך שהוא יתפוס אותך בבוקר."

בזווית עינו, הוא קלט את האישה שעל הבר מרימה את ראשה. הוא ידע שהיא מאזינה לשיחה שלהם. הוא חש בעניין שלה וזה לא הפריע לו. היא הייתה יפהפיה.

אבל הרבה נשים יפות פסעו אל תוך ומחוץ לבר היין שלהם, אל חדרי הטעימות, אל היקב שלהם, הגלריות, המשרד וחייו. הוא מעולם לא בחר בנשים אקראיות. הוא היה בן שלושים וחמש, ואם נזקק לחברה נשית, והוא נזקק לה לעתים קרובות, הוא הכיר מספיק נשים, שהבינו שהוא מעוניין בכמה שעות של כיף נטול מחויבות.

בו מיקם את אמותיו על הבר והציץ לעבר כף הרגל שלו, שנחה על מעקה הברזל. הוא התנגד לפיתוי להביט לעברה וליזום איתה שיחה. הוא היה צריך לשוב אל הווילה. הראשון מבין ארבעה בתי יוקרה שהם בנו, כאשר החליטו להפוך את האחוזה שלו ואת בית המשפחה למלון בוטיק. הבתים מוקמו בקצה המזרחי של השטח, הם היו רחוקים מספיק מהגפנים ומהבית של אחותו ובן דודו, כך שלא חש בנוכחותם. הם שמרו את הבית הרביעי לבני משפחה וחברים.

היה לו יום עמוס למוחרת, שאר השבוע שלו עמד להיות מטורף, הוא לא ידע מה לחשוב, לגבי הברונטית הזאת ועל הצללים שתחת עיניה. פשוט לא היה לו מספיק זמן. הוא ידע שהיא לא הטיפוס שלו. הנשים שבחר דמו לו, הן היו רגועות, קרירות ושקולות, הוא יכל לנחש, על פי השמלה הקיצית שלה, מגפי הבוקרים והפנים נטולי האיפור, שהיא הייתה נפש חופשיה.

הוא תמיד ברח מפני כל אותן נפשות חופשיות והרפתקניות, כל מי שצעדה לקצב הלב שלה. הוא העדיף נשים שהיו פשוטות, קלילות ורגועות. רוגע הייתה התכונה החשובה מכולן.

הוא פשוט יכל לראות, שהיא הייתה כל דבר מלבד אותן התכונות.

אז תבלע את הוויסקי הזה ותסתלק מכאן, אין לך שום סיבה להתאמן על שורות פתיחה טיפשיות, כי אתה לא עומד להשתמש בהן.

חכם, מצליח מאוד, עשיר– היא יכלה לקבוע זאת על פי בגדי המעצבים שלו, וגם מעט אבוד. כך סיווגה אותו רמי. כתפיו הרחבות נראו מתוחות והדרך בה נקש באצבעותיו על הבר שידרו עצבנות. בשיערו נותרו השבילים שהתוו בו אצבעות תזזיתיות.

היא זיהתה לחץ, כאשר ראתה אותו. היא הייתה בעצמה ההתגלמות שלו ויכלה להזדהות עם האתגר. הוא היה זקוק ליותר מכוס וויסקי וקצת שיחה קלילה, הוא היה צריך לצחוק, להירגע ובטח לא היה מזיק לו קצת סקס טוב.

היא יכלה לעזור עם מספר אחד ושתיים, והיא לא באמת יכלה לטעון שמספר שלוש לא בא בחשבון. היא באמת נמשכה אליו מאוד.

אני מקווה שיש לך חוש הומור, כי אם לא, אני עומדת להתרסק על הפרצוף.

"אתה נראה בדיוק כמו הדרך שבה אני שותה את הקפה שלי, גבוה, כהה וחזק."

הוא פנה אליה למחצה והיא גמעה אוויר, כאשר הביטה בעיניו כראוי. אפור פלדה ממוסגר בריסים כהים ומחודדים.

הוא כיווץ את גבותיו הכהות. "סליחה?"

רמי השמיעה קול תקתוק והעמידה פני חושבת. "לא עבד? טוב, מה עם זה: חיפשתי הרבה זמן יח"מ ולא הצלחתי למצוא אף אחד שהחזיק באחד כזה, אבל בסוף מצאתי אותך! דרך אגב, זה אומר ישבן חמוד מאוד."

הוא גלגל את עיניו, אבל היא ראתה את ההומור מבזיק בהן. תודה לאל.

פניו נותרו די חתומים, אם לא מעט השעשוע שראתה בהן, היא הייתה בורחת באותו הרגע.

"ברצינות?"

רמי חייכה בשובבות. "נדוש מדי, אה?"

הוא עיקם קלות את הפה הסקסי שלו. "מאוד."

"אוקיי, פעם אחרונה, אתה לא הבחור שהולך לקנות לי את המשקה הבא שלי?"

הוא בהה בה לעוד רגע ואז חייך, כך שהפך הרבה יותר נגיש לפתע.

וואו, אתה בהחלט צריך להתרגל ליותר חיוכים.

"לא מדהים, אבל נסבל."

הקול שלו היה נמוך, מלודי וחלק, כמו הוויסקי היקר שבכוס שלו. הוא פנה אל הבר להזמין והתיישב בכיסא שלצידה, הוא מצמץ כשראה את עיניה ונמנע מלהעיר על הצבע הזהוב והחיוור, כפי שהרוב עשו. הוא רק שילב את ידיו ושרירי הזרוע שלו מתחו את הבד הלבן של חולצתו. היא יחלה להתיר את הקשר של העניבה האדומה, לפתוח את הכפתורים שעל חולצתו הצחורה. היא ניסתה לדמיין אותו בזוג מכנסי ג'ינס מהוה ובחולצת טריקו. עכשיו היא דמיינה אותו עירום. היא החליטה שהוא יראה מדהים.

"אז השורות הנוראיות האלו עובדות בשבילך, בדרך כלל?" הוא שאל והיא התקשתה ללמוד משהו מהמבט הנוקשה שבעיניו.

"הי, קנית לי משקה, לא?"

"זה נכון." הוא דחף את כוס היין לעברה. "יש לך עוד?"

"משפטי פתיחה? בוודאי."

"אז, בואי נראה אותם."

"אבל הם באמת די נוראיים." היא הזהירה אותו, הבעתה הזמינה אותו לפלרטט מעט ולצחוק הרבה.

"אני לא יודע, ההוא עם היח"מ היה ממש מיושן ונוראי."

רמי נקשה באצבעה על הבר והעמידה פנים שחשבה. "מה עם, הגוף שלך נראה כמו ארץ פלאות ואני רוצה להיות עליזה?"

הוא גנח.

"אתה יכול בבקשה להתרחק מהבר? אתה ממיס את כל הקרח."

הנה החיוך הזה שוב.

"אתה מילון? כי בדיוק סיפקת לי את ההגדרה של יופי."

כן, החיוך מתרחב, אני יודעת שזה שם בפנים.

"אתה כל כך לוהט, שכבאי יתקשה להשתלט עליך."

הצחוק הפתאומי שלו הפתיע אותה ורמי רעדה לרגע, חום זרם בגופה. היא הצליחה לגרום לו לחייך ואפילו לצחוק, היא הרגישה כאילו זכתה בפרס חשוב ביותר.

היא שלחה לעברו עוד מבט מסחרר. "אני רמי."

"רוברט, אבל רוב האנשים קוראים לי בו."

רוברט היה מתוח ורשמי מדי, רמי חשבה, בזמן שלגמה מהיין שלה. אבל היא הניחה שזה התאים לגישת אדון האחוזה שלו. אבל בו היה השם הנכון, עבור הגבר המשועשע שנמצא מתחת לחזית הלחוצה שלו. הגבר הזה היה גם בהחלט המושך מבין השניים.

והיא ידעה ללא ספק שהיא נמשכת אליו במידה מסוכנת. זה עשוי להיות זמן טוב לעזוב, דרייקוט, לפני שתעשי משהו טיפשי כמו להזמין אותו לבחון מקרוב את התחתונים שלך. את הזוג שלבשה באותו הרגע ושהתאפיין בגוון אדום בוהק ובדקיקות שהפכה את עצם קיומם למוטל בספק. באמת, מותק, הגיע הזמן לחשוב שוב על המציאות, זוכרת את הפעם האחרונה שבה השגת משהו? זה היה לפני שנתיים וזה גם היה סטוץ. יצאת משם כל כך לא מסופקת, שנשבעת לעצמך שלא תעשי את זה שוב... עוזר לך לקבל את ההחלטה?

היא לא יכלה למצוא תירוץ מחוכם מספיק. היא פשוט עשתה הכול, כדי שלא להקשיב לרמי השקולה. היא הייתה בחורה די יבשה, אחרי הכול.

"כמה זמן את מתכננת להישאר בבלוויו?" הוא שאל אותה וקטע את רצף המחשבות המבלבל.

רמי זרקה מבט בשעון התכליתי והפשוט שעל פרק ידה. "בערך עוד עשר שעות, אני מתכננת לצאת לדרך עם השמש. אתה גר בקרבה?"

הוא הנהן. "את נוסעת לבדך?"

היא ידעה שהוא מחפש את אותו הדבר, היא שמעה את המשיכה שבקולו. היא ראתה את ההד לדבריה בעיניו. "כן, רק אני."

"זאת דרך נחמדה, להעביר חופשה. סיורים שקטים באזור הכרמים." הוא השיב. היא לא הצליחה להבין מהטון של דבריו, אם הוא היה בעניין או לא. הוא נשמע כמו מדריך תיירים, באותו הרגע.

אז הוא החליק את ידו לאורך הבר ואגודלו רפרף מעל נקודת הדופק שבפנים פרק ידה. היא חשה בזינוק מרוגש של ליבה.

לעזאזל. היא ידעה באותו הרגע, שהיא משחקת באש. היא הביטה בידו החזקה והרחבה מעל פרק ידה החיוור. היא לא עשתה שום מאמץ לנתק את מגעו. במקום, היא השתמשה בידה השנייה, בשביל להרים את כוס היין שלה ולהרטיב את גרונה, שניחר בפתאומיות.

"אז איך עברה החופשה שלך, עד עכשיו?"

הוא דיבר באותו טון מעט יבשושי, אבל עיני הפלדה שלו היו ממוקדות כעת על פיה ונראו כאילו עמדו לירוק להבות. איך הוא יכל לשמור על קולו יציב כל כך, בזמן שהיא הייתה פקעת של עצבים, תשוקה ותאווה? תנשק אותי...

אל תתחנני, רמי השקולה לחשה שוב באוזנה.

"אה, אני לא נמצאת כאן בחופשה, אני נוודית מקצועית." זה היה מעט יותר טוב, קצת מהוסס ומתנשף, אבל לפחות היו מילים במשפט הזה. די מרשים, בסך הכול.

הוא הרפה מפרק ידה. לאאאא...

"את רוצה לבאר?" הוא שאל.

היא לא יכלה, כל שיכלה לחשוב עליו היה האפקט שלו עליה ועל הרצון העז שהתפתח בה, לראות אותו עירום ולהניח את ידיה על כל המשטחים הגבריים והזוויתיים של גופו. לא הייתה לה שום דרך להביע במילים את העובדה, שעד לפני שלוש שנים נהגה לגור בניו יורק. את זה שתואר הדוקטור שלה במדעי המחשב איפשר לה להשיג משרה, בתור אחראית אבטחת רשתות באחת החברות המדורגות בפורצ'ן 500.

הייתה לה דירה במנהטן, היא עבדה שמונים שעות בשבוע והתהדרה באולקוס שהוכיח את זה. היא הייתה לחוצה, חרדה, לא מסופקת, תובענית, חסרת סבלנות ויללנית. היא לא התכוונה לספר לו, שרק אחרי שמצאה את עצמה באשפוז, היא הבינה שהעבידה את עצמה למוות. ולשם מה עשתה את כל זה? משכורת שמנה והאישור של אימא?

האם הוא יכל לנסות ולהבין שהיא וויתרה על הכול, מכיוון שלא אהבה את מי שהפכה להיות, או את מי שעשתה זאת למענה? הוא יכל לנסות להבין, שהיא ברחה? לאסיה, לאירופה ולאפריקה, ואחרי שלא מצאה את הדבר הערטילאי והבלתי מוגדר, שיצליח להעניק לחייה תחושה של משמעות, היא החליטה לשוב לארץ הולדתה ולחפש אותו שם?

היא ראתה שהוא עדיין מחכה לתשובה ונשכה את שפתה בתגובה. "אני נמצאת בדרכים, כבר הרבה זמן."

"למה?"

היא הטתה את ראשה ולחצה בקצה הלשון על לחייה. "אני מנסה למצוא את עצמי, מנסה להבין למה אני עושה את הדברים שאני עושה, להבין את הבחירות שאני מקבלת."

הוא שירבב את שפתיו לשמע הטון הדרמטי של קולה. "איך זה הולך, בינתיים?"

"לא משהו..." רמי הגיבה באבל. היא לעגה לעצמה, בשביל להקל את האווירה, אבל היה בליבה חשש מהותי, שלא תצליח למצוא את הדבר הזה לעולם.

"ואיך בדיוק את תומכת בצריכת הדלק, שמתלווה למסע חיפושים כזה?"

האגודל המדהים שלו שב לנוע אל פנים פרק היד שלה, בתנועות מעגליות. כמות המאמץ שנדרשה ממנה, בשביל לנתק ממנה את מגעו, הייתה שקולה לניסיון לקבוע את הטמפרטורה שעל פני השמש.

השקעות, חסכונות, רכוש, היא עבדה כל כך קשה שמעולם לא הספיקה להשתמש בכסף שלה. היא הרוויחה מספיק מהריבית שלה, מהדיווידנדים ומעבודות היעוץ שלקחה מדי פעם, בשביל להמשיך לטייל לזמן רב. אם תהיה ברת מזל דיה, אולי תמצא את מה שהיא מחפשת בפורטלנד, או בעיר הבאה שתבקר.

"כשאני צריכה, אני מוצאת עבודה." תמיד היו פרויקטים בתחום אבטחת המידע, שצצו בתיבת הדואר שלה, היא לקחה בהם חלק, אם הם היו מעניינים מספיק.

"בתחום?"

"פה ושם... אני טבחית די מוצלחת ומלצרית הרבה פחות מרשימה."

הוא צחק שוב והיא הרגישה איך הרחם שלה מתכווץ. למה היכולת שלה לגרום לגבר הנוקשה והמחוספס הזה לצחוק, הייתה כל כך מדליקה?

"טוב לדעת."

"אז, מה אתה עושה?"

בו זקף גבה מתחכמת. "מה את חושבת שאני עושה?" הוא עיקל את זווית פיו, בחיוך סקסי וקטן. זה היה ניסיון לפלרטוט? הוא נותר כל כך עצור, שהיא לא יכלה לנחש, אבל החליטה לנסות ולזרום עם המשחק.

"ובכן, אתה נראה אינטיליגנטי במידה סבירה," היא התגרתה בו. "רואה חשבון?"

בו עיווה את פניו בגועל. "איכס."

היא צחקה. "עורך דין?"

"איכס כפול."

היא נקשה באצבעה על שפתה התחתונה. "אז לא עורך דין או רואה חשבון. אני עדיין חושבת, שזה משהו שקשור לניהול."

"כן."

היא ידעה בליבה, שהוא נמצא על אחד מהענפים הגבוהים של עץ חברתי כלשהו. הוא לא יכל לקבל פקודות מאף אחד. הוא היה יותר מדי אלפא בשביל זה. למעשה, בתור עניין לטווח ארוך, הוא כלל לא היה הטיפוס שלה. לצד הקריירה שלה, היא ויתרה על אושר ועושר עד עצם היום הזה, עם גבר וכמה ילדים. לקח לה הרבה זמן ללמוד את זה. להבין שאמון והערכה לא היו מובנים מאליהם, שהם היו תלויים במה שהיא יכלה להביא אל הקשר.

אז לפני שלוש שנים וחודשיים, היא סיימה לשחק במשחק הזה והחליטה לשמור על כל מערכות היחסים החדשות שלה פשוטות לגמרי. רובן היו ברות חלוף, בגלל שהיא לא נשארה בשום מקום לאורך זמן.

בינה לבין בו, היו רק חום ומשיכה מינית. זאת הייתה תערובת של תשוקה, כימיה ותאווה.

רמי הרימה את ראשה מפרק היד שלה ופגשה במבטו. זה היה כל כך מרגש, היא לא יכלה לנתק ממנו את המבט. היא בלעה, כשחשה בגל של תשוקה וחום זורם דרכה והיא נאנחה כשבו הרים את ידו, ואגודל הקסמים שלו ליטף את שפתה התחתונה.

"כל כך סקסית." הוא מלמל ואחז בידו השנייה בירכה.

רמי הביטה מטה לעבר ידו ויכלה לדמיין בקלות את האצבעות השזופות שלו מעל שדיה. הוא ראה את היד שלו מחליקה מעל לירכה ותחת ישבנה, מרימה אותה אליו...

אז הוא רכן קדימה ופיו נגע בפיה. חום נפלא ומשכר. רמי נאלצה לאחוז בשריר הזרוע שלו, כדי שלא ליפול מהכסא שלה. בו ייצב אותה מהמותניים והיא יכלה להרגיש בתוואי של כף ידו, מבעד לשמלה הדקה.

רמי אחזה בפרקי ידו ונשקה לו בחזרה, מתוך הסקרנות לטעום אותו. היה לו טעם של וויסקי וסוכריות מנטה. השפתיים שלו היו הפתעה חמה ויבשה, בטוחה. זאת הייתה התכונה שאפיינה אותו עד ליבתו, בעוד שהיא זכתה רק למעטפת חיצונית ודקיקה שלה.

ידו נעה לעבר עמוד השדרה שלה. לשה ומעסה את דרכה אל כתפיה החשופות. נעה סביב פניה. אגודלו החליק על עצמות לחייה, כאשר העמיק את הנשיקה וצלל בלשונו אל תוך פיה.

עיניה של רמי נפערו לרווחה, כשזרם חשמלי של תאווה שטף אותה. מאיפה זה הגיע? היא לא זכרה את הפעם האחרונה בה נשקו לה בכזאת מיומנות, בה הפגינו כזאת שליטה.

היא רצתה עוד מזה. עוד ממנו. עכשיו, הלילה, לילה אחד של תשוקה, עם גבר שבאמת היה מסוגל לזעזע את העולם שלה. היא אזרה את רסיסי האומץ האחרונים שנותרו לה והצליחה להתנתק ממנו. היה לה רגע אחד להתעשת.

"אני יודעת שזאת שאלה מאוד אישית, ואני גם יודעת שאתה יכול פשוט לשקר כשתענה לי, אבל אתה נשוי? אתה נמצא בקשר?"

חוץ מהלהט שבעיניו, הוא נותר רגוע ומיושב. הוא מיקד בה את מבטו והשיב לה. "לא." ולאחר מכן, רוקן באחת את כוס המשקה שלו.

"יופי." רמי הנהנה. "זה אחד מהחוקים שלי." היא משכה בכתף יחידה ואז אילצה את עצמה להגיד את המילים. "נבדקת לאחרונה?"

הוא לא נראה מופתע. "כן, הכול תקין."

"גם אני, אבל אני עדיין ארצה שתשתמש בקונדום."

"רשמתי."

"בסדר גמור."

רמי פיללה שהיא לא עושה עוד טעות גורלית ואספה את תיק היד שלה, מעל למשענת הכיסא. היא הייתה לחוצה בצורה מגוחכת ולא האמינה שהעזה לעשות את זה. היא ידעה שצחוק יעזור להקל את האווירה ובכוונה הביטה בכפות רגליו, לפני ששלחה אליו חיוך שובב.

"אתה יודע מה אומרים, על גברים עם כפות רגליים גדולות, נכון? רוצה להוכיח לי את זה?"

פרץ הצחוק שלו היה מספיק עוצמתי, בשביל להסב כמה ראשים.

כן, תמשיך לצחוק, אתה נשמע מדהים. רמי חשבה, בדרך מחוץ לבר.

"את בסדר?" קולו של בו הרטיט את עורה ורמי הנהנה, בעודה מחככת את ראשה בכתפו.

"נפלא, תודה."

והיא לא שיקרה לו. הסקס עם בו לא דמה במאום לסטוץ הקודם שלה והיא ממש שמחה על כך. הפעם, לא היו שום חרטות. לא היו לה רגשות אשם, לא רגשות של טינה ולא חוסר של סיפוק.

היא הרגישה רגועה ובטוחה, בנוכחותו.

היא זכתה בסטוץ מהחלומות. הוא היה נאה ומתחת לחליפה המחויטת שלו נח גוף, שגרם לה להזיל ריר. שרירים ארוכים ומתוחים, קוביות מסותתות, כתפיים רחבות. וחיוך אלוהי.

הוא היה המאהב הטוב ביותר שפגשה מימיה. הסקס עם בו היה כיף ובאופן חריג לסטוץ, הוא היה אפילו רומנטי. זה מעולם לא קרה לה בעבר, עם אף אחד מהמאהבים האחרים שלה. היא תמיד חשבה בצורה אנליטית, היא מעולם לא הרשתה לעצמה להיות ופשוט ליהנות. אבל במקום המהיר והעצבני שצפתה, בו השקיע דקות ארוכות בהתענגות על גופה, בעודו מרשה לה לעשות את אותו הדבר. זה הפך מפגש שטחי לכאורה, לחוויה הרבה יותר עמוקה ואישית.

למה הגבר היחיד שהצליח אי פעם לספק אותה כראוי, להראות לה מה סקס עשוי להיות, היה הגבר שהיא מעולם לא תראה שוב?

רמי התבוננה בבו מרים את ידו והסתכלה על החוגה הבוהקת של שעונו. הספרות הרומיות היו בוהקות בחדר האפל. זה הכול. בעוד חמש עשרה או עשרים דקות, הוא יחליק מחוץ למיטה ואל מחוץ לחייה. היא לא רצתה להזדקק לזמן נוסף עימו, אבל הצורך היה שם. רק שעה, או יומיים במחוזות היין הקסומים. רמי העבירה את ידה על שכבת השיער הדליל, שעל חזהו של בו, היא חיככה את לחייה בכתף שלו וביקשה ממנו בדממה, להישאר בדיוק היכן שהיה. היא לא הספיקה לסיים את המחשבה, כשחשה בטפיחה של אצבעותיו כנגד ירכה ואז הרימה את ראשה והביטה בו.

"אני חייב ללכת, אני צריך לקום בעוד כמה שעות."

רמי הצליחה לאלץ את עצמה לעטות חיוך קטן, בזמן שהוא הניף את רגליו מעל למזרן ואל הרצפה. "גם אני קמה מוקדם."

הוא הושיט יד אחורנית ולחץ על שוקה בחיבה. "אני לא הולך לשאול לאן את נוסעת, כי אני עשוי להתפתות לעקוב אחרייך. היה לי כיף."

רמי, שכיסתה את גופה העירום בסדין, הניחה את ידה על כתפו העירומה והפכה את מה שהיה אמור להיות ליטוף, לטפיחה חברית. "גם לי, חשבתי שנפרוץ בלהבות, באותו הרגע."

הצחוק העמוק והסקסי שלו רקד מעל עורה העירום. "לא היינו צריכים להתחיל להתנשק במעלית. נתנו לזוג ההוא חתיכת הצגה."

רמי זעפה. פניה הביעו בלבול. "היה עוד זוג במעלית?"

בו הזדקף ולבש את תחתוני הבוקסר שלו. הוא ייצב את ידיו על מותניו וחייך אליה בערמומיות. "כן, היה."

רמי הטתה את ראשה, מבלי לנתק ממנו קשר עין. הן היו בגוון יחודי של אפור, תחום בהילה שחורה. "טוב, סליחה, דעתי הייתה מוסחת."

מבטו העמיק והפך שוב למעושן. "אני אוהב את זה, שאני יכול לגרום לך לאבד מודעות ככה."

רמי הייתה מוכרחה לחייך, לנוכח הפרצוף מדושן העונג של בו.

ברגע שבו נעלם אל בית השימוש, רמי קמה מהמיטה וחיטטה בתיק שלה, עד שמצאה זוג תחתונים וחולצה זרוקה. היא הביטה במראה ושמה לב ששיערה היה הפוך לחלוטין ופניה נטולי איפור. היא לא נראתה במיטבה, אבל מה הטעם להיראות טוב, כשהוא התכוון לצאת בכל אופן?

לצאת מהדלת ולצאת מחייה.

לילה אחד וזהו. זאת לא הייתה אופציה והיא לא הייתה צריכה לרצות בה.

 

בו עמד בחדר האמבטיה ובהה בהשתקפות שלו, במראה שמעל הכיור. זה סטוץ. אין לזה שום עתיד. הבנת?

אז מה, אם זה היה הסקס הטוב ביותר שהוא חווה מימיו? הוא בילה איתה שעתיים והם עשו את זה, למירב הפתעתו, שלוש פעמים. זה היה חריג, אפילו בשבילו. הוא היה נואש למגעה, ניסיון רעב לנצל כל רגע שהיה לו איתה.

הוא לא רצה לשוב לחדר, לאסוף את בגדיו ולצאת מחייה לנצח. בפעם הראשונה מזה שנים רבות, הוא לא הרגיש את החבל מתהדק סביב צווארו, הוא לא הרגיש את הכורח לעזוב. הוא רק רצה לטפס חזרה אל תוך החום של מיטתה.

אבל זה לא יהיה מעשי, שקול או חכם. מעבר לכך שסיקרנה אותו, עובדה שהטרידה אותו קלות, לא היו להם עוד קונדומים. אבל, אם הוא לא יעזוב עכשיו, הוא לא ידע אם יוכל לשלוט בעצמו.

בו פתח את הברז ושטף את ראשו במים צוננים, מתוך תקווה שישיב לעצמו את השליטה במחשבותיו. למה היא נתקעה לו בראש ככה? זה היה סקס ותו לא. היא הציעה, הוא הסכים, שניהם נהנו וזהו. הוא היה אמור להיות בדרך החוצה, עם חיוך ענק על הפנים, ברגע זה.

הסקס היה נהדר, אולי אחד מהטובים שלו... אז למה הוא לא הרגיש טוב יותר? בו חיכך את ידו בזיפים שעל פניו.

מאז אנה, הוא תמיד שמר על מערכות היחסים שלו קצרות מועד. הפעם, לא הייתה אמורה להיות שונה. בחורה יפה, תיירת, מישהי שהוא לא יראה שוב. כמה פשוט יותר, זה היה יכול להיות? הוא לא ידע מה היה שם המשפחה שלה, או מספר הטלפון שלה, ובכל זאת, היא הייתה האישה הראשונה מזה חמש שנים, שהצליחה להושיט יד אל תוך קרביו ולעשות בהם קשר. ולכן הוא החליט לצעוד בחזרה לחדר בהחלטיות, ללבוש את הבגדים שלו ולהסתלק במהרה, ככל שימהר לעשות זאת, כך יהיה לו קל יותר לשכוח אותה.

רמי עזבה את המיטה והתלבשה, בו היה אסיר תודה על כך שלא נאלץ להביט שוב בפיתוי, שהיה גופה העירום. זה היה עשוי להפוך את עזיבתו מסובכת בעשרות מונים. הוא הביט לעברה, בעודה יושבת למרגלות המיטה. רגליה הארוכות משוכלות. היא נראתה קרת רוח, אז הוא רכן לעברה ונשק לה מעל עצם הלחי, הוא ידע שאם יאפשר לנשיקה להפוך ליותר מזה, הוא לא יצליח לעצור... שוב.

"תודה, רמי. אני מקווה שיהיו לך חיים טובים."

"כן, גם לך."

בו פתח את הדלת, טרק אותה אחריו ונד בראשו. אילו מישהו היה מואיל בטובו ומספר לו, שלשכוח אותה יהיה אחד הדברים הקשים ביותר שינסה לעשות בחייו, הוא היה משיב לו שניחן במוחה של ציפור. לעזוב תמיד היה החלק הכי פשוט.

חוץ מהפעם.