תחנת דמשק

1

השנים הראשונות של ההתקוממות בסוריה

שמונה שעות אחרי שסאם החל את המסלול לגילוי מעקב, אחיזתו בהגה התרופפה והדופק שלו החל להאט. הוא עצר שלוש פעמים בדמשק ובסביבתה וביצע את הפניות המתוכננות במסלול. בכל פעם התרוצצו עיניו בין המראות ברכב בחיפוש אחר משקיפים. בכל עצירה הוא השתהה וניסה לגרום למעקב הנגדי לחשוף את עצמו. החום חדר מבעד לשמשה הקדמית והמזגן התאמץ לעמוד בעומס. הגב כאב לו והוא הרגיש כאילו כתפיו השתוחחו לצמיתות. הוא נתקל בעומס תנועה והעביר להילוך סרק בצומת, שלמרבה המזל היה מוצל בעצי דקל ואורן. האור האדום ברמזור התארך, וסאם תופף באצבעותיו על ההגה. הוא בדק במראות והשווה כל רכב לקטלוג הפנימי של המכוניות שראה מוקדם יותר היום. האור ברמזור התחלף לירוק. קצין מוח'אבראת במעיל עור ירד לכביש ביד מורמת וסימן למכונית הראשונה להישאר במקומה. המכונית שמאחוריו צפרה. קצין מוח'אבראת נוסף גרר עכשיו לכביש חמור עץ עטור מדבקות של הנשיא בשאר אל-אסד ונופף למכונית הראשונה לעבור. מישהו צעק שזאת נקודת ביקורת.

אף על פי שזה כבר היה המחסום השישי שלו היום, דפיקות ליבו של סאם האיצו שוב. כיסוי לא רשמי פירושו שהכול מונח על כף המאזניים. לא תהיה חסינות דיפלומטית אם הוא ייתפס. לא יהיו חילופים. הוא ייעלם בתוך מרתף של בית סוהר. מי שנוהג במדינה עוינת ללא חבל הצלה בלי להיות עצבני הוא כנראה סוציופת.

הוא הוציא את הדרכון מכיס החזה של החולצה שלו והניח אותו על לוח המחוונים. המסמך היה קנדי, כחול כהה (תייר), וכלל תמונה של אדם בשם ג'יימס הנסן. התצלום היה של סאם, וכך גם תאריך יום ההולדת. הוא קיבל אותו משירות הביון הקנדי ביום אביבי של שלג נמס באוטאווה, אחרי שסייר במשרדי החברה הטרייה אך הבלתי קיימת, "אוריון השקעות נדל"ן בע"מ". לכיסוי היה גיבוי מלא – אנשים יענו לטלפונים ויגיבו להודעות באימייל. הקנדים שמחו מאוד להשתתף בתמורה למושב ליד שולחן התדריכים ברגע ש"קומודו" יגיע בשלום ללנגלי, כי אפילו שירותי ביון ידידותיים לא חולקים. הם עושים עסקאות.

קומודו היה אחד הנכסים המודיעיניים הפוריים ביותר במאגר של תחנת דמשק. הוא היה אדם בגיל העמידה, בודד, קצת קריפי על פי התשדורות המבצעיות, מדען בדרג בינוני במרכז למחקרים מדעיים של סוריה, האס-אס-אר-סי, הארגון האחראי לנשק הכימי של אסד. לדעת האן-אס-איי, הסורים פרצו למערכת התקשורת החשאית של קומודו, ולכן במהלך יום קדחתני אחד בנו בלנגלי תוכנית חילוץ, שבמסגרתה נכנס סאם במכונית לסוריה במסווה מסחרי, כדי לחלץ את הנכס. בסי-איי-איי החליטו להחזיר הביתה גם את ואל אוֹאֵנס, המפעילה של קומודו.

ואל וסאם שירתו ביחד בעיראק, ההצבה הראשונה שלה, השלישית שלו. הם התקרבו מאוד והיו כמו אחים. ואל הייתה חברה, וחייו של נכס מודיעיני היו מונחים על כף המאזניים, וכשסאם חשב על שני הדברים הללו, קצב ליבו האיץ שוב כשאחד החיילים נופף לו להתקדם.

חייל צעיר בעל עיניים נוקשות ושפם דליל ניגש לחלון הנהג וביקש מסמכים. סאם שמר לרגע על קשר עין לאות כבוד, ואז נתן לו את הדרכון שלו – פתוח בעמוד של הוויזה הסורית לתשעים יום – והביט מבעד לשמשה הקדמית לעבר הכביש. החייל דפדף בדרכון, סרק את סביבתו כאילו הוא מתלבט אם לקרוא לממונה עליו, ואז הביט בסאם בעיניים מצומצמות.

"למה בסוריה?" הוא שאל באנגלית עם מבטא כבד.

"עסקים," אמר סאם בערבית.

החייל הניד בראשו לאחד מחבריו שהתקרב אליהם, ועיניהם סרקו בעצבנות את המכוניות החונות ואת הבניינים. הממשל שלט בחלק זה של העיר, אבל המורדים ואנשי הג'יהאד תקפו לפעמים את נקודות הביקורת. פיגועי התאבדות, פצצות אר-פי-ג'י וטקטיקות של יריות תוך כדי ריצה כמו שראה במהלך ההצבה שלו בבגדד – כל אלה נעשו רווחים יותר ויותר בדמשק. החייל חשק את לסתו וטפח בדרכון על כף ידו הפתוחה.

"תפתח את תא המטען," הוא אמר לסאם.

סאם לחץ על הכפתור לפתיחת מכסה תא המטען. חייל אחר הרים את המכסה, הוציא את מזוודתו של סאם והניח אותה בחבטה על האספלט.

"היא נעולה?" שאל החייל.

"לא," אמר סאם. הוא שמע פתיחה של רוכסן ואת הצליל העמום של בגדים שמושלכים בחזרה לתוך המכונית.

"למה שום דבר לא מקופל?" שאל החייל השני.

"כי כבר עברתי כמה נקודות ביקורת היום," אמר סאם.

"רכב שכור?" שאל החייל הראשון וחבט בדלת הנהג בקת הקלשניקוב שלו.

סאם הנהן.

"מסמכים."

סאם פתח את תא הכפפות, הוציא משם את אוסף המסמכים, שהראה שהמכונית שייכת לחברת ההשכרה "ריינבו" בעמאן, ירדן, והושיט אותם לחייל. בזמן שהחייל עבר על המסמכים, סאם ניסה לדחוק החוצה ממוחו את תמונת המכונאי בתחנת עמאן שנעזר בבובה בדיוק בממדים של קומודו (1.65 מ', 66 ק"ג) כדי להדגים איך לקפל אדם לתוך החלל המיוחד שהותקן בתא המטען.

החייל הושיט בחזרה את המסמכים. "איזה סוג של עסקים, מר הנסן?"

"השקעות נדל"ן. וילות כאן, אולי כמה בתים בעיר העתיקה."

"הווילות זולות עכשיו."

"כן." סאם חייך. "הן זולות."

"המזוודה בסדר," אמר האיש מאחורי המכונית.

החייל הושיט בחזרה את הדרכון ורטן, "סע."

אחרי שעבר את המחסום הוא הפנה את המכונית אל כביש M1 לעבר העיר העתיקה. קריאת המואזינים ל"מגרב", תפילת שקיעת השמש, הדהדה מהמסגדים. התנועה של שעות הערב הייתה דלילה. הסורים נהגו כעת למהר הביתה עם רדת הערב כדי לחמוק מחילופי פצצות המרגמה בין המשטר למורדים.

מאחוריו השמש שקעה מעבר לאופק, וגופו הסכים עכשיו למסקנה שמוחו כבר הגיע אליה: הוא היה "נקי", חופשי ממעקב. לרגע אחד הוא הרגיש הקלה. ואז החלו הספקות, חלק שגרתי במסלול לגילוי מעקב של כל קצין מודיעין בסי-איי-איי מאז התרגיל הראשון שלו ב"חווה". זאת הייתה הבאסה במשימה, העובדה הקרה שאתה אף פעם לא יכול להיות בטוח, שתמיד קל יותר לנטוש את המשימה כל עוד יש לך כיסוי מאשר להתחייב לפעולה המבצעית בידיעה שאולי אתה טועה.

לכן הוא הניח לשאלות לזרום.

האם הלקסוס השחורה ביַאפוּר עם הדלת המשופשפת בצד הנוסע חשפה אותו? האם הוא ראה את המונית הצהובה המאובקת, שנוסעת כעת אחריו, מייד אחרי העצירה השנייה שלו, בווילה המצועצעת עם הבריכה בצורת שעון חול? האם הנצנוץ שראה בחלון של בית דירות בנקודת הביקורת האחרונה היה נקודת פיקוח נייחת?

סאם הכניס לפיו מסטיק מנטה. הוא לעס באיטיות והביט מבעד לשמשה הקדמית המלוכלכת בדמשק הקרבה והולכת. במסלולי גילוי מעקב כאלה היה קשה באופן מרגיז לגלות חזרתיות. הוא רצה לצאת מהמכונית אל הרחוב, אבל לא הייתה לו סיבה למהלך כזה. פרוורי דמשק היו עכשיו אזור מלחמה, וסאם היה ג'יימס הנסן, משקיע נדל"ן. ג'יימס הנסן לא היה עוצר סתם כך באזור קרבות. ג'יימס הנסן היה ממהר לביתו השכור בעיר העתיקה והולך לישון, ואז חוזר לעמאן.

הוא החנה את הלנד קרוזר במרחק שני רחובות מבית המסתור, ואז יצא, הטיל ספר מפות מצהיב על מכסה המנוע והעמיד פנים שהוא סורק את הסמטאות המתפתלות בחיפוש אחר יעדו הסופי. זאת הייתה ההזדמנות האחרונה לבטל. סאם שאף שאיפה עמוקה והרגיש את אוויר הערב הקריר על עורו. שערות עורפו לא סמרו. הוא לא הרגיש שצופים בו. הוא הביט סביבו והרים את ספר המפות כמו תייר אידיוט בניסיון אחרון לחפש עיניים צופות בלילה. הוא הביט לכיוון הדרך הנכונה והשליך את הספר על מושב הנוסע.

הוא עצר את המכונית מחוץ לְבית סמוך לבַּאבּ טוּמָה. הקנדים בחרו מיקום אידיאלי בשוליים החיצוניים של העיר העתיקה: מבית המסתור "ארכימסד" הייתה גישה קלה לסמטאות המתפתלות ולכבישים הצרים של מרכז העיר – מושלם לגילוי מעקב – וגם לכבישים הרחבים יותר שהקיפו את העיר ועשו את הבית נגיש לרכב. הבית היה ארמון בן שלוש קומות מהתקופה העותמאנית שהשתרע, להערכתו של סאם, על חצי גוש בניינים. חניות מקורות לא היו נפוצות בדמשק ונחשבו למכוערות בבית עתיק ומפואר כמו זה. להשגת הפונקציונליות בלי להקריב את האסתטיקה עיצב הבעלים – סייען קנדי – דלת משוכללת שנראתה כמו אחד הקירות החיצוניים של הבית הפונים אל הרחוב.

סאם לחץ על כפתור מוצנע ליד מנורת גז על הקיר הצפוני. הדלת נפתחה בחריקה והוא החנה את המכונית בנסיעה לאחור לתוך החנייה. למרות גודלה של הווילה, המסדרון שמאחורי החנייה המקורה היה צר. בסופו הגיעה רצפת השיש אל דלת כפולה בגובה ארבעה וחצי מטרים, עם פיתוחי ברזל שעוצבו בצורת עשרות לוחות של פסוקים מהקוראן. סאם פתח את הדלתות אל החצר הפנימית. מזרקה פכפכה במרכז החצר וסביבה ניצבו קבוצות קטנות של עצי תפוז ולימון. עורבים בלתי נראים קרקרו באזהרה כשהוא נכנס. ממזרח נפתחה אש מרגמות, והוא התכווץ אינסטינקטיבית, נסוג לאחור לתוך המסדרון וסגר את הדלתות.

הקנדים כללו שרטוט של הבית בשדר הקישור, כך שלא הייתה לו בעיה לנווט במסדרונות ולהגיע למטבח. בארון מעופש הוא מצא את הפריטים שביקש: חבילה של חטיפי גרנולה עתירי קלוריות, שקיק עם עשר גלולות קסנקס שני מיליגרם, מחולל חמצן נייד, מנשא מים של קָמֵלבק וחיתולים למבוגרים. הוא מילא את הקמלבק במים והוציא חיתול אחד מהחבילה. הוא שם את הכול בתרמיל שחור וסגר את הרוכסן.

הוא חזר לחנייה ופתח את הדלת האחורית של הלנד קרוזר, סובב שורה של גלגלים נסתרים בסדר המדויק שהודגם לו בעמאן ופתח את החלל החבוי בתא המטען, מתחת למושבים האחוריים. אחר כך העביר את ידו לאורך הריפוד הדק של החלל. הוא היה עשוי סיליקון שחור שנשלח מלנגלי לעמאן בדואר הדיפלומטי ותוכנן לספוג חום, כדי שעצמים חמימים מתחתיו יהיו בלתי נראים לחיישני אינפרה-אדום. סאם השליך פנימה את התרמיל וחשב שחבל שאנשי הסי-איי-איי לא יכולים לדחוף לתוך תיקי המשימה הללו גם גלולות ציאניד כמו שהרוסים עושים עבור הנכסים המודיעיניים שלהם. סוכן סי-איי-איי שנתפס בסוריה יכול לצפות לחודשים של חקירות ועינויים. אילו סאם היה בנעליו של קומודו, הוא היה רוצה את הגלולה.

כדי להפיג את המתח סאם ביצע כמה סבבים של שכיבות סמיכה וכפיפות בטן במשך שלושים דקות. כשסיים הוא התקלח. ואל כבר איחרה ברבע שעה. הוא כבר לא היה צריך להסתכל בשעון. האימונים ב"חווה" דאגו לכך.

הוא לבש חולצה לבנה נקייה וחליפה אפורה וחזר למטבח לנסות למצוא קפה. הוא איתר קנקן סינון ישן מכוסה אבק וגם קומקום חשמלי וקופסת פח של קפה טחון. הוא לא בדק את תאריך התפוגה כי לא היה לו אכפת. הוא היה זקוק לקפאין.

סאם הכין את הקפה, הניח למשקה להתקרר ואז שתה אותו בשלוש לגימות. הוא מילא ספל נוסף ובהה באדים העולים ממנו. הוא התקשר למספר טלפון ששינן וביקש עדכון על הרכישה בדובאי. הקול מהעבר השני, סייען סורי שלא ידע מה המשמעות האמיתית של הקודים שנקבעו מראש, אמר לסאם שהעסקה בהמתנה. סאם ביקש אישור נוסף.

"היא בהמתנה, מר הנסן."

סאם סיים את כוס הקפה השנייה בשתי לגימות וניפץ את הספל הריק על הרצפה.

מעצרו הצפוי של קומודו והמצב הביטחוני המתדרדר בסוריה הביאו לכך שהסי-איי-איי נאלץ לוותר על חילוץ רגיל על פי ספר המהלכים: להעביר את הסוכן בין בתי מסתור במשך כמה שבועות, לתת למצב להתקרר ואז להבריח אותו אל מעבר לגבול. קומודו נמצא תחת פיקוח במשך שבועות. כל השלושה יעזבו את סוריה מבית המסתור.

סאם שכב על המיטה בחליפתו וליבו דהר מהקפאין ומהאדרנלין. אם אנשי המוח'אבראת תפסו את קומודו, ואל תהיה הבאה בתור, ולא היה לו מה לעשות מלבד להמתין לה. יותר מכל דבר אחר המקצוע הזה היה עניין של המתנה. אבל ההמתנה יצרה מתח שגרם לו לרצות לשתות בקבוק של ויסקי או לקחת שתיים מגלולות הקסנקס של קומודו. חלק מהסוכנים ניסו לשכך את המתח באמצעות אלכוהול או סמים או נשים. זה תמיד הוביל למקומות לא טובים, לפיטורים מהשירות או גרוע מכך. אחד מחבריו ללימודים בחווה – סוכן שפעל בבלרוס במסווה לא רשמי – נמצא תלוי מקורת רעפים חשופה בדירתו במינסק, עם גלולות, מזרקים ובקבוקי וודקה ריקים פזורים על הרצפה.

המשימה יכולה לשחוק אותך.

השעה הייתה כמעט שתיים בלילה כששמע דלת חורקת אי שם בבית, ואז קול צעדים במסדרון.

הוא מצא את ואל במטבח, כף רגלה מתופפת על הרצפה וידה הרועדת גורפת קפה לתוך קנקן הסינון. הכפית הגדושה קפה נשפכה והיא הטיחה את ידיה על הדלפק.

"פאק, פאק, פאק," היא צעקה. "שלושה חלונות. הוא החמיץ שלושה חלונות איסוף."

גופה הקפוץ התרפה קצת כשהיא שאפה שאיפות עמוקות בניסיון להרגיע את עצמה. היא הדליקה את הקומקום והחליקה לרצפה בגבה לארונות המטבח. סאם התיישב לצידה. שניהם שתקו בזמן שהקומקום התעורר לחיים בקולות בעבוע. ואל הייתה שרירית וצנומה, ממש כמו שזכר אותה מבגדד, אבל עכשיו שערה הבלונדיני ארך הרבה מתחת לכתפיה. סאם הקיף אותה בזרועו, והיא שמטה את ראשה על כתפו.

כעבור כמה דקות סאם קם והוציא תרמיל אדום מהחלל בלנד קרוזר, חזר למטבח והטיל אותו אל ואל. הוא הכיל דרכון קנדי, שבדומה לזה של סאם נשא את תמונתה ושם בדוי. היא בחנה את התחפושות – פאה, משקפיים, בטן מספוג להוספת עשרה קילו – כולם הותאמו במיוחד לתמונה.

"בנאדם, אני נראית נורא בתור ברונטית עם עודף משקל," היא אמרה.

"אני יודע. לכן בחרתי את התחפושת."

היא חייכה ואז קדרו פניה. "אנחנו צריכים לתת לו עוד כמה שעות לשלוח סימן חירום. אחרי כן, אם הוא עדיין לא יופיע, נעזוב."

הם ישבו על הרצפה במטבח וחיכו לסימן שקומודו הופיע שוב, חיכו לאור היום, למוח'אבראת שיפרצו את הדלת. כל אחד מהם עמד על המשמר בתורו בזמן שהשני ישן, אבל אף אחד מהם לא הצליח לישון, ושניהם שפשפו כעת עיניים טרוטות כשצווחה מתכתית עלתה מהרחוב. המפגין שאחז במגפון צעק, "סלמייה, סלמייה" – בלי אלימות, בלי אלימות – ומלמולי ההמון הדהדו בתוך הבית.

"הפגנות יום שישי מתחילות," אמר סאם.

"כיכר עבאסין נמצאת רק כמה רחובות מצפון לכאן," היא אמרה בקול רועד. "ועדות ההתנגדות הגדולות ודפי הפייסבוק קראו להפגנות היום. הם רוצים להישאר ברחובות עד שהמשטר ייפול. אבל הם מתחילים מוקדם היום. כדאי שנעזוב בקרוב."

סאם הביט עכשיו מבעד לאחד החלונות על הקהל הגדול שזרם ברחוב למטה.

"זאת תהיה ההפגנה הגדולה ביותר בדמשק עד עכשיו," אמרה ואל. "עלולה להיות שפיכות דמים." היא התיישבה שוב ושילבה את זרועותיה על השולחן. "אני חושבת שאיבדנו אותו."

"כנראה," אמר סאם וקם. "אבל עכשיו נדבר על כל דבר מלבד הפעולה הכושלת הזאת. אנחנו צריכים ללכת."

ואל פתחה את פיה לדבר כשהעורבים בחוץ קרקרו והשערות על עורפו של סאם סמרו. פיה נסגר, וסאם ראה בעיניה הנפערות שהיא חשה באותה הפרעה.

סלמייה, סלמייה.

שניהם נעמדו על רגליהם. כיסאו של סאם חרק על הרצפה בדממה הדביקה.

סלמייה, סלמייה. דלת הבית העתיקה גנחה כשנשברה והועפה מעל ציריה.