Yareach_Shel_Shotim_Getbooks-2
1
מעולם לא הקדשתי הרבה תשומת לב למופעי הירח. לכן לא ידעתי שנותר רק לילה אחד לירח המלא כשאישה צעירה התיישבה מולי בפאב של מק׳אנאלי וביקשה שאספר לה כל מה שאפשר לספר על משהו שעלול להרוג אותה.
״לא,״ אמרתי. ״בשום פנים ואופן לא.״ קיפלתי את דף הנייר שעליו ציור של שלוש טבעות בעלות מרכז משותף של סמלים עכבישיים והחלקתי אותו בחזרה אליה על שולחן האלון הממורק.
קים דילייני הסתכלה בי בזעף והסיטה חלק משערה הכהה והמבריק אחורנית ממצחה. היא הייתה אישה גבוהה, שופעת ויפה בסגנון העולם הישן, עם עור בהיר ויפה ולחיים מעוגלות ומורגלות בחיוך. היא לא חייכה עכשיו.
״אוי, נו, הארי,״ היא אמרה לי. ״אתה המכשף המקצועי היחיד שפעיל בשיקגו, ואתה היחיד שיכול לעזור לי.״ היא רכנה אליי מעבר לשולחן בעיניים דרוכות. ״אני לא מצליחה לגלות למה כל הסמלים האלה מתייחסים. גם אף אחד אחר בחוגים המקומיים לא מזהה אותם. אתה המכשף האמיתי היחיד ששמעתי עליו אי־פעם, ובטח שאתה היחיד שפגשתי. אני רק רוצה לדעת מה אלה האחרים.״
״לא,״ אמרתי לה. ״את לא רוצה לדעת. עדיף לך לשכוח את המעגל הזה ולהתרכז במשהו אחר.״
״אבל - ״
מק משך את תשומת לבי מאחורי הבר בנפנוף יד והחליק שתי צלחות מהבילות על המשטח הממורק של בר עץ האלון המעוקם. הוא הוסיף שני בקבוקים מהשיכר החום הביתי שלו, ופי התחיל להזיל ריר.
בטני השמיעה קול אומלל. היא הייתה ריקה כמעט כמו הארנק שלי. בשום אופן לא יכולתי להרשות לעצמי ארוחת ערב, אלא שקים הציעה להזמין אותי, אם אסכים לדבר איתה על משהו בזמן הארוחה. ארוחת סטייק הייתה פחות מהתעריף הרגיל שלי, אבל חברתה הייתה נעימה ומדי פעם היא הייתה מתלמדת שלי. ידעתי שאין לה הרבה כסף, ולי היה עוד פחות.
למרות בטני המקרקרת, לא קמתי מיד לקחת את האוכל. (במק׳אנאלי פאב וגריל אין מלצרים. מבחינת מק, אם אתם לא יכולים לקום ולגשת לאסוף את ההזמנה שלכם, אתם לא צריכים להיות שם בכלל). הסתכלתי לרגע על פני החדר, עם הצירוף המרגיז של תקרות נמוכות ומאווררים מסתובבים בעצלתיים, שלושה־עשר עמודי העץ המגולפים ושלושה־עשר החלונות, וכן שלושה־עשר שולחנות מסודרים באקראי כדי לשבור ולפזר את השפעות הקסם השיורי שאופפות לפעמים מכשפים רעבים (ובמילים אחרות, עצבניים). מק׳אנאלי הייתה מפלט בעיר שבה איש לא האמין בקסם. הרבה מהחבר׳ה אכלו שם.
״תראה, הארי,״ אמרה קים. ״אני לא משתמשת בזה לשום דבר רציני, אני מבטיחה. אני לא מנסה זימון או כבילה. זו התעניינות אקדמית, זה הכול. משהו שמציק לי כבר כמה זמן.״
היא רכנה לפנים, הניחה יד על ידי והסתכלה לי בפנים בלי להסתכל לי בעיניים, תכסיס שרק קומץ מאלה שלא עוסקים באמנות מצליחים לשלוט בו. היא חייכה חיוך עמוק והציגה לי את הגומות העמוקות בלחייה.
בטני קרקרה שוב, והסתכלתי באוכל שהמתין לי על הבר. ״את בטוחה?״ שאלתי אותה. ״זה רק ניסיון להיפטר ממשהו שמציק לך? את לא משתמשת בזה לשום דבר?״
״נשבעת באלוהים,״ אמרה.
קימטתי את מצחי. ״אני לא יודע...״
היא צחקה עליי. ״בחייך, הארי. זה לא כזה סיפור. תראה, אם אתה לא רוצה לספר לי, לא חשוב. אני אזמין אותך לארוחה בכל מקרה. אני יודעת שאתה קצר בכסף בזמן האחרון. מאז העניין ההוא באביב שעבר, זאת אומרת.״
הקדרתי מבט, אבל לא כלפי קים. זו לא הייתה אשמתה שהמעסיקה העיקרית שלי, קארין מרפי, המפקדת של חקירות מיוחדות במשטרת שיקגו, לא קראה לי לייעוץ כבר יותר מחודש. רוב הפרנסה שלי בשנים האחרונות הגיעה מתפקידי כיועץ מיוחד לח״מ, אבל אחרי מהומה שפרצה באביב שעבר וכללה מכשף אפל שנלחם במלחמת כנופיות על השליטה בסחר בסמים בשיקגו, העבודה עם ח״מ הידלדלה בהדרגה - ואיתה ההכנסה שלי.
לא ידעתי למה קארין לא מתקשרת אליי כמו פעם. היו לי חשדות, אבל עדיין לא הייתה לי הזדמנות להתעמת איתה לגביהם. אולי זה לא היה בגללי. אולי המפלצות פתחו בשביתה. כן, בטח.
השורה התחתונה הייתה שהייתי קצר במזומנים. אכלתי רק מנה־חמה ומרק כבר יותר מדי שבועות. לסטייקים שמק הכין היה ריח גן עדן אפילו מעברו השני של החדר. בטני מחתה שוב, ונהמה בתשוקה ניאוליתית לבשר חרוך.
אבל לא יכולתי פשוט לאכול את הארוחה בלי לתת לקים את המידע שרצתה. לא שמעולם לא התחמקתי מקיום עסקה, אבל מעולם לא עשיתי את זה עם מישהו אנושי - ובהחלט לא עם מישהי שראתה בי דמות לחיקוי.
לפעמים אני שונא את זה שיש לי מצפון, וחוש הגינות דקדקני עד כדי טמטום.
״בסדר, בסדר,״ נאנחתי. ״תני לי להביא את האוכל ואני אספר לך מה אני יודע.״
לחייה העגולות של קים העלו שוב גומות. ״תודה, הארי. זה ממש חשוב לי.״
״כן, כן,״ אמרתי לה, קמתי וזגזגתי אל הבר בין עמודים ושולחנות וכן הלאה. במק׳אנאלי היו הערב יותר אנשים מהרגיל, ואם כי מק חייך רק לעתים נדירות, הייתה בהתנהגותו שביעות רצון שהעידה על כך שהוא מרוצה מהקהל. חטפתי את הצלחות והבקבוקים ברוגז קל. קשה ליהנות במיוחד מהצלחתו של חבר כשהעסק שלך על סף טביעה.
לקחתי את האוכל, סטייקים ותפוחי אדמה ושעועית ירוקה, אל השולחן, התיישבתי שוב והנחתי את הצלחת של קים מולה. אכלנו זמן־מה, אני בשתיקה זועפת והיא בתיאבון בריא.
״אז,״ אמרה קים לבסוף. ״מה אתה יכול לספר לי על זה?״ היא החוותה במזלג על דף הנייר.
בלעתי את האוכל, לגמתי מהשיכר העשיר והרמתי שוב את הדף. ״בסדר. זה רישום של קסם פולחני. שלושה, למעשה, אחד בתוך השני, כמו חומות כפולות. זוכרת מה אמרתי לך על מעגלי קסם?״
קים הנהנה. ״הם נועדו כדי להשאיר משהו בחוץ או להחזיק משהו בפנים. רובם פועלים על אנרגיות קסם או על יצורים מהלעולם־לא, אבל יצורים בני תמותה יכולים לחצות את המעגלים ולקטוע אותם.״
״בדיוק,״ אמרתי. ״זה המעגל החיצוני הזה, עם הסמלים. זה מחסום נגד יצורי רוח וכוחות קסם. הסמלים האלה כאן, כאן, כאן, הם סמלי המפתח.״ הצבעתי על השרבוטים שהתייחסתי אליהם.
קים הנהנה בלהיטות. ״את החיצוני הבנתי. מה הבא בתור?״
״המעגל השני הוא בעצם מחסום קסם שנועד לחסום את גופם של בני תמותה. הוא לא יפעל בכלל אם ישתמשו רק בטבעת סמלים. צריך עוד משהו, אבנים או אבני חן או משהו, בין הרישומים.״ נגסתי מהסטייק.
קים קימטה את מצחה אל הדף ואז אליי. ״ואז מה זה יעשה?״
״חומה בלתי נראית,״ אמרתי לה. ״כמו לבנים. רוחות, קסם, יוכלו לעבור דרכה, אבל לא גוף של בני תמותה. גם לא אבן שמישהו זרק, קליעים, שום דבר שהוא גשמי לחלוטין.״
״אני מבינה,״ היא אמרה בהתלהבות. ״מין שדה כוח.״
הנהנתי. ״משהו כזה.״
לחייה זרחו בהתלהבות ועיניה נצצו. ״ידעתי. ומה האחרון?״
צמצמתי עיניים אל טבעת הסמלים הפנימית וקימטתי את מצחי. ״טעות.״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שאלה רק קשקושים. אין לזה שום משמעות שימושית. את בטוחה שהעתקת את זה נכון?״
פיה של קים התכווץ בזעף. ״אני בטוחה, אני בטוחה. הקפדתי.״
בחנתי לרגע את פניה. ״אם אני קורא את הסמלים כמו שצריך, זו חומה שלישית. שנבנתה לבלום יצורי בשר וגם רוח. לא בני תמותה ולא רוחות אלא משהו באמצע.״
היא קימטה את מצחה. ״איזה יצורים כאלה יש?״
משכתי בכתפיי. ״אין,״ אמרתי, ורשמית זה היה נכון. המועצה הלבנה של המכשפים לא התירה דיון בשדים שניתן לזמן לכדור הארץ, יצורי רוח שיכולים לקרום בשר לגופם. לרוב, מעגל רוחות הספיק כדי לעצור כל דבר מלבד השדים או היצורים הקדמונים החזקים ביותר משוליו המרוחקים של הלעולם־לא. אבל המעגל השלישי הזה נועד לעצור יצורים שיכולים לעבור מחסומים מהסוג הזה. זה היה כלוב לאלים־למחצה ומלאכי־עליון דמוניים.
קים לא קנתה את התשובה שלי. ״לא הבנתי למה שמישהו יקים מעגל כזה כדי לבלום כלום, הארי.״
משכתי בכתפיי. ״בני אדם לא תמיד עושים דברים הגיוניים וחכמים. ככה זה.״
היא גלגלה עיניים לעברי. ״בחייך, הארי. אני לא תינוקת. אתה לא צריך לגונן עליי.״
״ואת,״ אמרתי לה, ״לא צריכה לדעת איזה מין דברים המעגל השלישי אמור לבלום. את לא רוצה לדעת. תסמכי עליי.״
היא נעצה בי מבט זועף לכמה זמן, ולבסוף לגמה מהשיכר שלה ומשכה בכתפיה. ״בסדר. מעגלים דורשים הפעלת עוצמה, נכון? צריך לדעת איך להפעיל אותם, כמו אור?״
״משהו כזה. ברור.״
״איך מפעילים את המעגל הזה?״
נעצתי בה מבט ארוך.
״הארי?״ היא שאלה.
״גם את זה את לא צריכה לדעת, אם העניין שלך הוא אקדמי בלבד. אני לא יודע מה את מתכננת, קים, אבל תעזבי את זה. תשכחי מזה. תתרחקי לפני שתיפגעי.״
״הארי, אני לא - ״
״עזבי,״ אמרתי לה. ״את יושבת על כלוב נמרים, קים.״ טפחתי באצבע על הדף כדי להדגיש את דבריי. ״ולא היית צריכה אותו אם לא היית מתכננת לתקוע בתוכו נמר.״
עיניה נצצו והיא זקפה סנטר. ״אתה חושב שאני לא מספיק חזקה בשביל זה.״
״לעוצמה שלך אין שום קשר לזה,״ אמרתי. ״אין לך את ההכשרה הנחוצה. אין לך את הידע. לא הייתי מצפה מילד ביסודי להבין חשבון אינפיניטסימאלי ברמת אוניברסיטה. ואני לא מצפה לזה גם ממך.״ רכנתי לפנים. ״את עדיין לא יודעת מספיק כדי להתעסק בדברים כאלה, קים. וגם אם היית יודעת, גם אם היית מצליחה להפוך למכשפה במלוא מובן המילה, עדיין הייתי אומר לך לא לעשות את זה. אם את מפשלת בדבר הזה, הרבה אנשים עלולים להיפגע.״
״אם הייתי מתכננת לעשות את זה, זה היה ענייני, הארי.״ עיניה ברקו מכעס. ״אין לך זכות להחליט בשבילי.״
״לא,״ אמרתי לה. ״יש לי אחריות לעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות.״ קימטתי את הדף בין אצבעותיי ומעכתי אותו, ואז זרקתי אותו הצדה לרצפה. היא נעצה מזלג בחתיכת סטייק, תנועה חדה ואכזרית. ״תראי, קים,״ אמרתי. ״חכי עם זה קצת. כשתהיי יותר מבוגרת, כשיהיה לך יותר ניסיון...״
״אתה לא מבוגר ממני בהרבה,״ אמרה קים.
התנועעתי באי־נוחות בכיסא. ״התאמנתי הרבה. והתחלתי בגיל צעיר.״ לא רציתי לדבר על יכולתי בקסם, הגבוהה משמעותית מכפי גילי והכשרתי. לכן ניסיתי לשנות את כיוון השיחה. ״איך מתקדם אירוע ההתרמה של הסתיו?״
״הוא לא,״ היא אמרה. היא נשענה לאחור בעייפות בכיסאה. ״נמאס לי לנסות להוציא כסף מאנשים כדי להציל את כוכב הלכת שהם מרעילים או את החיות שהם הורגים. נמאס לי לכתוב מכתבים ולארגן מצעדים לטובת מטרות שאף אחד כבר לא מאמין בהן.״ היא שפשפה עיניים. ״אני פשוט עייפה.״
״תראי, קים. נסי לנוח קצת. ובבקשה, בבקשה אל תשחקי עם המעגל ההוא. תבטיחי לי.״
היא השליכה את המפית, השאירה כמה שטרות על השולחן וקמה. ״תהנה מהארוחה, הארי,״ אמרה. ״ותודה רבה על לא דבר.״
קמתי גם אני. ״קים,״ אמרתי. ״חכי רגע.״
אבל היא התעלמה ממני. היא התרחקה אל הדלת, החצאית מתנופפת ביחד עם שערה הארוך. היא הייתה דמות מרשימה, משכמה ומעלה. הרגשתי בכעס המבעבע ממנה. אחד ממאווררי התקרה נרעד ופלט עננת עשן כשעברה תחתיו, והאט עד שנעצר לגמרי. היא עלתה בריצה בגרם המדרגות הקצר ויצאה מהבר כשהיא טורקת את הדלת מאחוריה. אנשים צפו בלכתה, ולאחר מכן הביטו אליי בהבעות תוהות.
התיישבתי שוב בתסכול. לעזאזל. קים הייתה אחת מכמה אנשים שהנחיתי לאורך התקופה הקשה שעברו סביב הגילוי של יכולות הקסם המולדות שלהם. הרגשתי חרא כי מנעתי ממנה מידע, אבל היא שיחקה באש. לא יכולתי להרשות לה לעשות את זה. אחריותי הייתה להגן עליה מדברים כאלה, עד שתדע מספיק כדי להבין כמה הם מסוכנים.
שלא לדבר על מה שהמועצה הלבנה תחשוב על מי שאינו מכשף ומשתעשע במעגלי זימון עליונים. המועצה הלבנה לא לקחה סיכונים בעניינים כאלה. הם פשוט פעלו, בהחלטיות, ולא תמיד הקפידו לדאוג בדרך לחיי אדם ולביטחונם.
עשיתי את הדבר הנכון. הרחקת מידע מהסוג הזה מידיה של קים הייתה ההחלטה הנכונה. הגנתי עליה מסכנה שהיא לא העריכה כראוי, לא יכלה להעריך כראוי.
עשיתי את הדבר הנכון - גם אם היא סמכה עליי שאספק לה תשובות, כמו בעבר, כשלימדתי אותה לתחום את יכולות הקסם הצנועות שלה ולשלוט בהן. גם אם היא סמכה עליי שאראה לה את התשובות הנחוצות לה, שאנחה אותה בחשכה.
עשיתי את הדבר הנכון.
לעזאזל.
בטני החמיצה. לא רציתי להמשיך לאכול מהארוחה הטעימה של מק, סטייק או לא סטייק. לא הרגשתי שהרווחתי אותה.
לגמתי שיכר וחשבתי מחשבות קודרות כשהדלת נפתחה שוב. לא הרמתי מבט מפני שהייתי עסוק כל־כך בהתנהגות קדורנית, עיסוק פנאי ידוע של מכשפים באשר הם. ואז צנח עליי צל.
״יושב ועושה פרצופים,״ אמרה מרפי. היא רכנה, הרימה בהיסח הדעת את חתיכת הנייר המקומטת שזרקתי קודם ותחבה אותה בצורה מסודרת לכיס מעילה במקום להשאיר אותה זרוקה על הרצפה. ״זה לא כל־כך מתאים לך, הארי.״
הרמתי מבט אל מרפי. לא הייתי צריך להרים אותו גבוה במיוחד. קארין מרפי לא הגיעה להרבה יותר ממטר חמישים. היא קיצרה את שערה הזהוב שהיה קודם באורך הכתף למשהו קצר בהרבה, וקצת יותר ארוך מלפנים מאשר מאחור. זה יצר מראה קצת פאנקיסטי, ונראה טוב מאוד עם עיניה הכחולות ואפה הסולד. היא הייתה לבושה בהתאם למזג האוויר, וללא ספק בבגדי הפנאי שלה: ג׳ינס כהים, חולצת פלנל, נעלי טיולים גבוהות ומעיל יערות כבד. התג שלה היה תלוי על חגורתה.
מרפי הייתה נורא חמודה יחסית לאדם מבוגר שיש לו גם חגורה שחורה באייקידו וכמה פרסי קלעות מטעם משטרת שיקגו. היא הייתה מקצוענית אמיתית, כזו שטיפסה בסולם הדרגות בשיניים ובציפורניים עד שהפכה לסגן. היא רכשה אויבים לאורך הדרך, ואחד מהם דאג לכך שתמונה לראש חקירות מיוחדות קצת אחר כך.
״שלום, מרפי,״ אמרתי לה. לגמתי מהשיכר ואמרתי, ״מזמן לא התראינו.״ ניסיתי לשמור על קול יציב, אבל אני די בטוח שהיא שמעה את הכעס שהיה בו.
״תראה, הארי - ״
״קראת את מאמר המערכת בטריביון? זה שמבקר אותך כי את מבזבזת את כספי העיר בהעסקת ‘מתקשר שרלטן בשם הארי דרזדן׳? בטח קראת, כי לא שמעתי ממך מאז שהוא הופיע.״
היא שפשפה את גשר אפה. ״אין לי זמן בשביל זה.״
התעלמתי ממנה. ״לא שאני מאשים אותך. כלומר, לא רבים ממשלמי המיסים הטובים של שיקגו מאמינים בקסם, או במכשפים. כמובן, לא רבים מהם ראו את הדברים שאת ואני ראינו. את יודעת. כשעבדנו ביחד. או כשהצלתי את חייך.״
עיניה התכווצו בקצותיהן. ״אני צריכה אותך. יש לנו בעיה.״
״את צריכה אותי? לא דיברנו יותר מחודש, ופתאום את צריכה אותי? יש לי משרד וטלפון והכול, סגן. את לא צריכה לחפש אותי כאן בזמן שאני אוכל.״
״אני אגיד לרוצח שבעתיד ידאג לפעול בשעות העבודה המקובלות,״ אמרה מרפי. ״אבל קודם אני צריכה שתעזור לי למצוא אותו.״
הזדקפתי בכיסאי וקימטתי את מצחי. ״היה רצח? משהו בתחום שלי?״
מרפי חייכה אליי חיוך קשה. ״אני מקווה שלא היו לך תוכניות יותר חשובות.״
הרגשתי בלסתי מתקשחת. ״לא. אני מוכן.״ קמתי.
״אז בסדר,״ היא אמרה, הסתובבה והתרחקה. ״שנלך?״
גדעון –
תיקי דרזדן 2 – ירח של שוטים
ביקורת ספר: “ירח של שוטים” (ספר שני בסדרת ‘תיקי דרזדן”)
———————————————————————-
לפני מספר חודשים כתבתי ביקורת על הספר הראשון בסדרת תיקי דרזדן “חזית סערה”
במסגרת אותה ביקורת, חיוויתי את דעתי על יצירה שנראית במידה רבה כמו לקיחת הרעיון של “הארי פוטר” (של עולם של קסם וקוסמים שמתקיים במקביל ובלא ידיעתם של מרבית האנשים חסרי הקסם) וטיפול בו בכלים בוגרים יותר ומלאכותיים פחות, תוך שילובו עם הז’אנר הידוע של ספר בלשים שבמרכזו חוקר/בלש/מפענח תעלומות אאוטסיידר, שפועל לעיתים ביחד עם המשטרה ולעיתים בחיכוך איתה.
בסדרת הארי דרזדן, שילבו את שני הרעיונות ביחד, והפכו את אותו בלש מבריק, דל אמצעים ואאוטסיידר לקוסם, שהוא המכשף הרשמי היחיד שפועל בעולם שמאמין במדע ולא בקסם, ולכן נתפס כשרלטן בעיני לא מעטים מהאנשים.
בספר השני, הגיבור נקרא שוב לדגל בגלל מעשה רצח אכזרי שבו קורבן שוסף לחתיכות בידי תוקף בעל טפרים ומאפיינים של חיה; השילוב של האמור לעיל עם עולם קסם שמתקיים במקביל והפרט “השולי” שבאותו לילה היה ירח מלא, צורח מיד – גם בעיני הקורא וגם בעיני הגיבור – על מעורבות של סוג ידוע מאד של יצור קסום. כאשר הגיבור חוקר, הוא מגיע לתיאור מפורט ויבש שלא היה מבייש את מגדיר המפלצות לשליט המבוך באחת ממהדורות מבוכים ודרקונים, שמסביר באריכות על חמישה תת-סוגים לפחות של היצור; ומה שנראה בהתחלה כזריקת מידע טרחנית, מתברר בהמשך כחשוב למדי לעלילה, שהופכת עד מהרה לכאוס פראי, מלא בפרווה סמורה (בכל מיני צבעים – גיוון הוא הרי חשוב מאד ביצירה אמריקאית…) ניבים ודם שניתז בכמויות.
לזכותו של הספר השני בסדרה – ממש כמו קודמו, יאמר שהעלילה, בעיקר מאמצע הספר והלאה, סוחפת ומותחת, ומפתה לקרוא הלאה והלאה. במובן הזה – שהוא אולי הראשוני והחשוב ביותר בכל מה שנוגע לספר קריאה, “ירח של שוטים” עושה את העבודה היטב. כמו כן, הוא זכאי לשבחים נוספים שכתבתי על הספר הראשון בסדרה, בעיקר בכל הנוגע לרעיון הבסיס המעולה של עולם קוסמים אפלולי ובוגר, שיחסי הגומלין שלו עם העולם הרגיל לא צריכים פתרון מאולץ נוסח רולינג של “משרד קסמים” שעסוק במחיקת זכרונות של כל אדם בלתי מורשה שנתקל בהוכחה על קיום הקסם.
כמו כן, נראה שהסופר עשה מאמץ לתקן (גם אם באורח חלקי) את אחת הבעיות שהציקו לי אישית בקריאת הספר הראשון – הדרך בה הגיבור פועל כל הזמן לבד, מפצח הכל לבד, באורח שהופך את רוב הדמויות המשניות (כמו שקורה לא אחת ביצירת בלשים קלישאתית) לחסרות אונים, עיוורות או פשוט לא נחוצות.
כמו כן, הסופר גם מיתן עוד בעיה שהציקה לי –הנטיה להפוך את רוב הדמויות הנשיות (מלבד השותפה-למחצה-יחסים-מסובכים-עם-הגיבור-קצינת-משטרה, שעונה על סטריאוטיפ אחר), כמעט לסוג של בובות מין פלקטיות, בעלות משיכה עזה אל הגיבור המתבודד והמריר, ולסלק בברוטאליות דמות ברגע שהיא הופכת למורכבת יותר.
ובכל זאת, היו עדיין כמה דברים שהציקו לי, ואפילו ביתר שאת מאשר בספר הראשון.
א. עולם הקסם והיצורים הקוסמים לא מצליח להתרומם ולקבל נפח וחיות פנימית משל עצמו, מעבר לשורה של פרטים וסטריאוטיפים שמתערבים לעיתים (תוך הותרת הרבה דם) בעולם הלא קוסמים. זה היה יכול להיות קביל יותר, אם הגיבור היה “מוגל” (אם להשאיל מעלילות ההארי האחר), אבל לא כאשר הגיבור הוא קוסם בעצמו. זה לא שהמחבר לא מנסה מפעם לפעם לזרוק פרטים – לפעמים פרטים מעניינים ברמה האינטלקטואלית, אבל לתחושתי האישית לפחות, הם מתקשים להתחבר וליצור לנגד עיני עולם מרתק שיגרום לי להשתוקק לצלול ולחקור אותו.
לדעתי, זו אולי ההחמצה הגדולה ביותר בספר או בסדרה עד-כה, שהיתה יכולה להרים אותה מלהיות רק “סיפור בלשים קלאסי”, שבו לחוקר יש גם כוחות קסם והוא יכול להתעסק/לזמן ישויות מכושפות; עד כה זה בקושי מנוצל, וחבל.
ב. בספר השני, הרבה יותר מהראשון, מתחילה להשתרבב מתקתקות פוליטיקלי-קורקטית שלי אישית מרגישה מלאכותית ומעושה. דווקא בספר שהתיימר להיות ספר אפלולי ומבוגר, לא ציפית למצוא שמאלצים נוסח רולינג כגון משפט שאומר “בצחוק של תינוק יש יותר עוצמה מאשר במכשף שמטיל סערת אש” (אם כל הכבוד ליכולתם המופלאה של תינוקות לייצר סערות – בין אם של בכי או של נוזלים אחרים וסימפטיים פחות); כנ”ל היזכרות אסטרטגית מאד באהבת אם שיוצרת אפקט שמשפיע על העלילה בקטע קריטי. את הגוגל-מוגל הסמיך והממותק עד זרא על ‘כוחה של האהבה’ קיוויתי מאד לא לראות לאחר שסגרתי את הכרך השביעי של רולינג; ולמרבה הצער התבדיתי.
ג. ואם בפוליטיקלי קורקטיות אמריקאית מעיקה עסקינן, ותוך מאמץ שלא לספלר את העלילה, רק אעיר כי ככל שאני קורא יותר ויותר יצירות מודרניות בז’אנר (בין אם ספרים ממש, ובין אם ז’אנרים משיקים, כמו העלילה הסיפורית של משחק מחשב מרובה שחקנים שיש לו עולם מערכה עם סיפורים), כך אני מתרשם יותר ויותר שסופרים וכותבים אמריקאים רבים שרוצים לשמר את עצמם במיינסטרים, פשוט כבולים יותר ויותר לכללים של ‘מותר, אסור, ומומלץ שהוא כמעט חובה’, שכובלים אותם לתוך הנחות יסוד ומבני עלילה שהולכים והופכים להיות צפויים יותר ויותר.
בלא לומר מה הזהות של ‘הנבל האמיתי’ בעלילה (ולזכות הספר אני אעיר כי זה רחוק מלהיות ברור לגמרי בהתחלה), ומעבר למובן מאליו, שאסור לנבל המרכזי להיות לעולם שחור או היספאני (או ח”ח יהודי), הרי במה שחשוב הרבה יותר מהצבע ופרטי הרקע – שזה האישיות והמניעים, נראה כאילו לסופרים אמריקאים רבים מדי יש “רשימה סגורה” של תמרוני עלילה ומניעים שמייצגים רשע או הופכים דמות להיות מרושעת – ובעניין הזה, הצטערתי מאד על כך ש”ירח של שוטים” בחר את אחת הקלישאות השחוקות ביותר (בעיקר בז’נאר ספרי המשטרה והבלשים)- מסוג שלעומתה אפילו הטופוגרפיה של דג סנדל נראית רבת רבדים…
ד. הדמויות ברובן – בדגש על דמויות המשנה – היו ונותרו שטוחות, או לכל היותר אפויות למחצה. בכדי להיות הוגן, אעיר כי המחבר מנסה ליצור בהן מורכבות, אבל לפעמים זה פשוט לא עובד, או שגם המורכבות (והטויסטים בעלילה שנובעים ממנה) היא קלישאתית מאד. לעניין זה, אציין בעיקר את הדמות המשנית החשובה של קצינת המשטרה שמקורבת לגיבור, חבורת הצעירים האידיאליסטים, המאפיונר האכזר, המנומס והקר-כקרח שלפעמים אין מנוס משותפות איתו, ועוד כהנה וכהנה.
וגם בכל הנוגע ל”הפתעה” הגדולה שהסופר מתכנן לנו לגבי אחת מדמויות המשנה, הסטריאוטיפים וכל צורת ההתנהגות שלה הופכים את זה לכל-כך צפוי מראש, עד ש-“Captain Obvious”, כמעט מקבל העלאה לקולונל בסוף הספר.
ולכל הרוחות – שמישהו יפטר כבר מהדמות הכל-כך קלישאתיתוצפויה, כל-כך מרגיזה וכל-כך מוגנת ב”שיריון עלילה” בלתי חדיר של סוזן רודריגז. כמעט כל אחת מהנשים מהם המחבר נפטר בהינף קולמוס היתה יכולה לתרום כל-כך הרבה יותר ממנה לעלילה ולעומק, גם במובן של היחסים מול הגיבור הראשי.
סוף דבר: הספר עצמו, למרות שלל פגמיו, הוא מעניין, לעיתים מרתק ממש למשך מספר פרטים ובהחלט שווה קריאה. מומלץ במיוחד למי שאוהב פנטזיה אורבנית נוטפת דם שהיא גם מותחן פעולה בלשי, ומחפש יותר עלילה קולחת ומותחת מאשר עומק של העולם והדמויות.
חרף זאת, אני אישית מוצא את עצמי מצטער מאד על כך כי הספר לא מצליח לפרוץ ולמצות את הפוטנציאל שלו, ונסחף שוב ושוב לנוסחאות ותבניות מאד לעוסות (כמיטב המיינסטרים האמריקאי), וחבל – כי לסדרה יש בהחלט פוטנציאל שעד כה נותר לא ממומש.
לביקורת שלי על הספר הראשון בסדרה – “חזית סערה”
https://www.getbooks.co.il/%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%99-%D7%93%D7%A8%D7%96%D7%93%D7%9F-1-%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%A2%D7%A8%D7%94/
גיא (בעלים מאומתים) –
תיקי דרזדן 2: ירח של שוטים
הספר השני בסדרה על הארי דרזדן, המכשף משיקגו. יש בו בעיקר עוד מכל מה שהיה בספר הראשון רק שהפעם אנחנו מתוודעים למספר סוגים של אנשי זאב. ספר חביב ביותר, מי שנהנה מהראשון לא יתאכזב.
הדר (בעלים מאומתים) –
ירח של שוטים
זה הראשון שקראתי בסדרה, ולטעמי הוא מוצלח. זה שילוב של סוגת פנטזיה בסוגת הבלש הבודד, כולל קשיים פיננסיים, חקירות מסוכנות, נשים יפות ומסתוריות וקשרים מפוקפקים עם המשטרה, רק שכאן מוסיפים קסמים ואנשי זאב.
כייפי ומומלץ.