תכסיס רומנטי

במסיבת האירוסין שלו, ג'יאניס פטרקוס שהוקף באורחים מפורסמים ובקרובי משפחה מעריצים הרגיש קלאוסטרופוביה כאילו היה אריה בזירת קרקס. הסבתא-רבא שלו סימנה לו לגשת אליה. הגברת הזקנה הייתה ידועה בישירותה, והוא ניחש שהייתה להוטה לומר לו מה חשבה על ארוסתו. הוא חש סוג של שעשוע קודר; בתור אחד האנשים העשירים בעולם הוא למד להעריך שכנות כשלה הייתה נדירה.

דורקאס פטרקוס, נמוכת הקומה, נעצה עיניים שחורות בפניו השחומות והנאות של נינה שהיתמר מעליה. "קריסטה היא צעירה יפהפייה. כל גבר כאן מקנא בך."

ג'יאניס הרכין את ראשו הכהה והיהיר וחיכה לשמוע את ההמשך.

"אבל איזה סוג של אם היא תהיה לילדיך?" דורקאס שאלה.

ג'יאניס כמעט נרתע, כי גם הוא וגם קריסטה עדיין לא היו מוכנים להתמסד במידה כזו. מעולם לא עלה על דעתו לחשוב על האינסטינקטים האימהיים של ארוסתו. אולי עוד כמה שנים הם יעשו ילד. אבל אם זה לא יקרה, ג'יאניס היה מוכן לבחור יורש מתאים לכוחו והונו מבין המבחר העצום של קרובי משפחתו. בכל הקשור לרבייה לא הייתה לו כל סנטימנטליות.

"אתה חושב שזה לא חשוב. אתה חושב שאני מיושנת ולא בעניינים," הזקנה אמרה, והייתה בעיניה תוקפנות מסוימת. "אבל קריסטה יהירה ואנוכית."

הלסת העיקשת שלו התקשחה; ביקורת כזו כלפי הכלה שבחר לא הייתה רצויה לו. זה נראה לו כחוסר מזל, שבדיוק ברגע זה קריסטה התענגה שוב על היותה מרכז תשומת הלב. הארוסה שלו לא הייתה מסוגלת לעבור על פני מראה או מצלמה בלי לעשות פוזות. מבורכת בעיני טורקיז ושיער בלונדיני בהיר, קריסטה, עם יופייה המדהים, משכה תשומת לב מהרגע שהציבור ראה אותה לראשונה בעודה בשנות העשרה שלה. בתור היורשת של ספירידו אלקטרוניקה, והבת היחידה להורים אוהבים, קריסטה פונקה כל חייה. איך הסבתא רבא שלו בכלל יכולה להבין אותה?

אי אפשר היה למצוא שתי נשים עם מכנה משותף קטן יותר. דורקאס נולדה כבתו של דייג, גדלה בעוני קשה ושמרה על ערכים עממיים. הסירוב שלה להתיישר לפי הסטנדרטים הסנוביים של צאצאיה ולשונה המושחזת גרמו לזה שהם התייחסו אליה כאל מקור למבוכה חברתית. אבל תמיד היה קשר מיוחד בין דורקאס וג'יאניס, עוד מהתקופה שהיה נער עם נטייה להרס עצמי.

"אתה לא אומר דבר. אבל אם היית מאבד מחר את כל כספך ואת בתיך הנפלאים והמכוניות והמטוסים, האם קריסטה עדיין הייתה לצדך?" הגברת הקשישה שאלה אותו ביובש. "אני חושבת שהיא הייתה בורחת בכזו מהירות שלא היית מצליח לתפוס אותה!"

כשהוא קם לעזוב אותה, ג'יאניס כמעט צחק בקול, כי בתסריט שכזה קריסטה הייתה פשוט הופכת לנטל, והייתה מתפלשת ברחמים עצמיים ובהאשמות. ללא ספק היא הייתה תוצר מובהק של סביבת המותרות בה גדלה. האם דורקאס באמת האמינה שהוא יכול למצוא אישה שתהיה אדישה לעושרו העצום? אבל ההשתמעות שקריסטה, אף על פי שהייתה אמידה בעצמה, נמשכה להונו פגעה באגו שלו כמו דקירה של מחט תת עורית.

הוא סימן בהנהון לראש האבטחה שלו, נמוס, להגן על פרטיותו, ויצא אל מרפסת הגן. הוא נהנה מהאוויר הרענן ותהה לגבי הקדרות שחלחלה אל מצב רוחו. אחרי הכול, לא היו לו ספקות לגבי הנישואים עם קריסטה ספירידו. איך יוכלו להיות לו? כולם התייחסו אליה בתור בת הזוג המושלמת בשבילו. היא באה מאילן יוחסין מעולה והייתה מארחת נפלאה. הם היו שייכים לאותו עולם אקסקלוסיבי והיא הבינה את הכללים. לא משנה מה יקרה, לעולם לא יהיו גירושים. בצורה הזו בסיס הכוח, העושר וההשפעה של משפחת פטרקוס יהיה מוגן במשך דור נוסף.

אבל ג'יאניס לא שכח שכשהיה בן תשע-עשרה, למרבה הזעזוע של משפחתו ומשפחתה כאחד, הוא יצא עם קריסטה ספירידו ועזב אותה. לבחורה הכי יפה בעולם, הוא גילה, לא היה משהו נוסף להציע. היא הייתה קרה במיטה ומחוצה לה.

"בבקשה אל תבלגן לי את השיער..." זה היה הפזמון הקבוע שלה.

"אני באמת-באמת זקוקה לשנת היופי שלי..."

"אם אתה חייב..."

"אני שונאת להזיע..."

קריסטה לעולם לא תבעיר את סדיניו מתשוקה, ג'יאניס הרהר בעצב. העדר התשוקה שלה היה משהו שחיסל את הקשר ביניהם כשהיה צעיר אידיאליסטי, שתודלק על ידי הבטחותיה של דורקאס כי האישה המושלמת שלו נמצאת שם בעולם ופשוט מחכה שימצא אותה. ובכן, אף אחד לא יכול להגיד שהוא לא חיפש. בעצם, ג'יאניס הספיק לעבור עשור דחוס ברדיפת נשים נמרצת לפני שהגיע אל המסקנה הצינית והלא מתנצלת: האישה המושלמת שלו לא קיימת. חוץ מזה, הוא ראה את החסרונות של קריסטה באור חיובי כי בזכותם הנישואים ישפיעו בצורה מינימלית בלבד על סגנון החיים שניהל.

הוא היה מורגל לעשות בדיוק מה שרצה ומתי שרצה. הנישואים לקריסטה לא ישנו את זה; היא לא תידבק או תשליך עליו ציפיות לא הגיוניות, וגם לא תעשה סצנות דומעות ותדרוש תשומת לב, אהבה או נאמנות. לעולם לא יהיה לה אכפת מספיק כדי לעשות זאת. ואיזו רעיה עשויה להתאים יותר לזכר כמוהו שאהב את הלחץ הקיצוני ואת ההצלחות של עולם העסקים הבינלאומי, ממי שתאפשר לו להמשיך לנהל חיי מין מגוונים מחוץ למיטתה? קריסטה תהיה עסוקה מדי בפינוקו והלבשתו של גופה המושלם ולא תרגיש נטושה על ידי בעלה המיליארדר.

ברגע שג'יאניס חזר אל המסיבה, מיהרה קריסטה לצדו, והתחננה אליו שישתתף בתצלום נוסף. אפילו קמצוץ מחוסר הסבלנות שלו לא נראה על פניו הרזות והאציליות. אם כי הוא תיעב פרסום, הוא היה מוכן לתת לה את מה שרצתה במסיבת האירוסין שלהם.

קריסטה שלבה את ידה בזרועו והתחילה לפטפט. "האם הזקנה הבלה והאיומה שם בפינה היא מהשבט שלך או שלי?" היא שאלה בצחקוק.

ג'יאניס הציץ על פני החדר המרוהט להפליא ועיניו נחו על הגברת הזקנה והקטנה שהייתה לבושה בשחור וישבה זקופה. זקנה בלה ואיומה? מכיוון שדורקאס רק לעתים נדירות עזבה את האי הקטן שבו התגוררה, לעתים רחוקות זיהו אותה מחוץ לחוג המשפחתי הקרוב. עיניו הכהות הבזיקו.

"למה?"

"היא שאלה אותי אם אני יודעת לבשל. בחייך!" קריסטה גלגלה את עיניה בבוז של אישה צעירה שרגילה שמשרתים אותה. "ואז היא שאלה אם אני אחכה לך כשתחזור מהמשרד! כאילו..." היא לגלגה. "מישהו היה צריך להשאיר את הציפור הזקנה בבית. היא הביכה אותי. אני מקווה שהיא לא תהיה בחתונה שלנו."

"אם היא לא תהיה, גם אני לא אהיה." התשובה שלו הייתה חלקה כמשי.

ג'יאניס התבונן בארוסתו מעכלת במשך כמה שניות את מה שאמר לה. קריסטה המזועזעת נעצה בו מבט נחרד. ציפורניה הארוכות והמטופחות ננעצו בשרוולו בפניקה. "ג'יאניס, אני – "

"הגברת הזקנה היא סבתא רבא שלי וראויה לרגשי כבוד עמוקים מצידך," ג'יאניס אמר בקור.

נחרדת מזה שהעליבה אותו, קריסטה התרפסה. לרשימת החסרונות שלה הוא הוסיף את החטאים של וולגריות וחוסר יושר.